יוצא מכאן שביחס לכל נבואה ונבואה רשאים אנו לשאול מהו הלימוד הגנוז בנבואה זו
"לדורות" – אף לדורנו במשמע – או מהו הקשר בין נבואה זו לבין התורה (שהוצרכה לתורה"),
.(1)כי הרי "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה (וספר יהושע בלבד)"

על המלך המשיח ותקופתו ניבא ישעיהו רבות, ברם אנו נייחד את עיוננו בפרק י"א בלבד, אם
כי אין בדעתנו למצות את הפרק על כל בעיותיו. נצמצם עצמנו בחיפוש במקורות לכמה מן
המוטיבים שבחזון זה בתורה ("שהוצרכה לתורה") ובדברי הנביאים שקדמו לו.

יש להפנות תשומת לב לעובדה המתמיהה, שאף-על-פי שחזון זה נחשב לאחד התיאורים
הקלאסיים של המלך המשיח לא נזכר בו כלל לא שם "המלך" ולא תוארו – "המשיח".

ייתכן שהשתקה זאת תובן על רקע חזונו הראשון של ישעיהו, "חזון ההקדשה" בפרק ו' אשר
בו חזה את הניגוד הדרמטי בין המלך האמיתי, מלכו של עולם, "המלך ה' צבאות" אשר
הוא "יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל, שרפים עומדים ממעל לו והם קוראים
זה אל זה: "קדוש, קדוש, קדוש, ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו!" – לבין המלך עוזיה המצורע,
הקורא בוודאי, בהתאם לדין המצורע (ויקרא י"ג, מה) "טמא, טמא" כשהוא עוטה על שפם בגדיו
פרומים וראשו פרוע. ברם אין זו אלא השערה, טעמו ונימוקו של הנביא נשארו כמוסים.

ועתה נדון על מקורותיהם של כמה מהמוטיבים שבפרקנו.

חזון זה על מלכות "בית דוד", שדוד עצמו לא נזכר בו משום מה, משותף הוא לכל ארבעת
הנביאים שניבאו באותו פרק, אם כי כל אחד לפי סגנונו הוא, כי "הרי נבואה אחת עולה לכמה
.(3)נביאים ואין סגנון אחד עולה לכמה נביאים"

חסד זה הובטח לבית דוד על ידי נתן הנביא (שמואל ב פרק ז, יג-טז):

בתפקיד זה הוא נעשה שותף ל"אלוהים" (שפירושו שופט), "השופט כל הארץ" והרואה "ללב"

ידוע שמעיקרי תפקידיו של המלך היה – השיפוט. "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים" או
"תנה לנו מלך לשפטנו" (שמ"א ז, ה-ו). על ידי כך נוכל להבין את החובה המיוחדת שבכתיבת
ספר תורה שני ("משנה תורה") המוטלת על המלך – ואת חובתו ללמוד "ליראה את ה' אלהיו"
(היא התכונה המודגשת פעמיים בפרקנו), כי הרי מתפקידו לדאוג לשמירת התורה ולהשלטתה
.היקוח "תיישע" ידי לע

יתר על כן, בשיפוט בפועל עסקו כנראה כל מלכי ישראל. "כסאות למשפט כסאות לבית דוד"
(תהלים קכב, ה). בפירוש מסופר על דוד (=אבשלום), שלמה ("משפט הנשים הזונות" ובקשתו
, שעסקו בשיפוט עד לתביעתם של הנביאים ה"אחרונים" (5)"לב שומע לשפוט עמך") ועוד
:קדצ טפשמ טופשל הדוהי יכלממ

בסיכום: כל התכונות וסגולות הרוח, בהן ניחן המלך המשיח, מצויות באישיותו של משה
.ונבר

יתר על כן, נדמה לנו שגם אותה תכונה מופלאה, ההופכת את המלך-המשיח, אצל כמה
מחוקרי המקרא הלא יהודיים, למשהו "על-אנושי" והוא:

"וידבר אל העדה לאמור: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה – – –
ויאמר משה: בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה,
.יבלמ אל יכ
אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם,
!ינחלש 'ה אל
ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם
ואת כל אשר להם וירדו חיים
שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'!"

כאן דוגמה קלאסית כיצד אדון הנביאים מכה רשעים "בשבט פיו" וב"רוח שפתיו" ממיתם
באמצעות "בריאה" מיוחדת במינה – "פי הארץ".

נדמה לנו שגם המלה "ארץ" שבפסוק בישעיה, המתפרשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות
"עריץ" – יכולה להתפרש אולי כפשוטה, היינו ל"ארץ" או מכה את הרשעים באמצעות
"הארץ". יתכן אפוא שפרשת משה-קרח מרחפת לעיני הנביא בשעת חזונו זה – ומכאן גם
השימוש ב"רשע" וב"ארץ" –

גם כמה מן השופטים "אשר צוויתי – – על עמי ישראל" (שמ"ב ז, יא) – זכו לנבואה.
אף שלושת המלכים (השופטים בפועל) הראשונים זכו לנבואה:

(א) שאול – "הגם שאול בנביאים" (שמ"א י, יא). ומסופר על התנבאותו הפומבית פעמיים;
בפעם הראשונה, עת התקיימו אותות שמואל (שמ"א י, ט-י):

יב רבד 'ה חור – דוד (ב)
.(ב ,גכ ב"מש) ינושל לע ותלמו
.(6)(ג) שלמה – בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה (מל"א ג, ה)

.(8)מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים

בהתאם: "ועפו" – כתוב ביציאת מצרים: "ואשא אתכם על כנפי נשרים".

בניגוד: "בכתף פלשתים ימה", היינו "דרך ארץ פלשתים" בניגוד ליציאת מצרים: "ולא נחם
.(10)אלוהים דרך ארץ פלשתים"

אלא שבשעת יציאת מצרים היתה מציאות רוחנית זו עראית וחולפת ואילו בגאולה העתידה
תיהפך מציאות רוחנית זו למתמדת (במדבר יא, כט):

וכן מיכה (ה, א): "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל
רוזחבישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם".