שגרת מחנה בשבת

א. שבתות מועדים וחגי מדינה רשמיים שיקבעו ע"י הכנסת הם ימי מנוחה מלאה לצה"ל לכל
.ויתודסומו וינקתמ ,ויתוגרד
ב. בימים הנ"ל תיפסקנה כל העבודות בצה"ל פרט לעבודות חיוניות ביותר לביטחון המדינה,
הצבא ומתקניו, וכן –
.ול רישי עויס וא ונממ קלח ,יאבצ עצבמ תווהמה תודובע .1    
    .2עבודות הדרושות בדחיפות להגנת המדינה ובטחונה, אשר הפסקתן או אי עשייתן
    עלולות לסכן את בטחון המדינה ותפקידיו החיוניים של הצבא ומתקניו, או לגרום
    נזק למאמץ המלחמתי, לצבא או למתקנים צבאיים.
ג. בהתאם לכך ימוינו כל העבודות בצבא לשלושה סוגים דלהלן:
    .1עבודה שהיא כה חיונית למאמץ המלחמתי, עד כדי שאינה סובלת כל דיחוי, תימשך
   במידת ההכרח, גם בשבתות ומועדי ישראל.
    .2עבודות אשר אינן הכרחיות באותה שעה, אבל עלולות להיות דחופות באופן
   פתאומי, לגבי אלו תישאר תורנות הכרחית ביותר להפעלתן המיידית.
.לארשי ידעומבו תבשב וקספוי תודובעה רתי לכ .3    
ד. המיון לסוגים ושינויים שיחול מידי פעם, וכן אופני הביצוע של העבודות הדחופות בהתאם
לסעיף ג' סעיפי משנה 1-2לעיל, יקבעו ע"י ועדה להסדרת השבת בצבא שליד מטכ"ל/ אכ"א.
ה. יש להסדיר את לוח החופשות ביחידות באופן שהחופשות הניתנות לשבת תחולנה בערב
שבת, 3שעות לפני שקיעת החמה, ותסתיימנה במוצ"ש 3שעות אחרי שקיעת החמה. אין
הוראה זו חלה על מקרים מיוחדים בהם נוצרה האפשרות למתן חופשה רק בשבת, בתנאי
שמתן החופשה, במקרים כאלה, לא יהיה מלווה במתן תחבורה ע"י היחידה.
ו. המפקדים לדרגותיהם, המוסמכים לתת הוראות בענייני תחבורה, חייבים להתאים את
פקודותיהם בענייני תחבורה בשבת לפי רוחה של הוראה זו, בהתאם לסעיף ב סעיף משנה 1
וסעיף ג סעיפי משנה 2-3לעיל.
ז. פעולות בידור בשבתות ובמועדי ישראל ביחידות צה"ל תערכנה כך שתמנענה חילול שבת
.גחו
ח. "שבתות ומועדי ישראל" – פירושם, משקיעת החמה בערב שבת או החג, ועד לצאת
הכוכבים במוצאי שבת או במוצאי החג.

כבוד השבת הוא, שירחץ אדם עצמו לפני שבת, (רס, א), ילבש בגדים נקיים עד מוצאי שבת.
.(ח ב"מ .ב ,בסר)
יום שישי אחר הצהרים פנוי בדרך כלל מאימונים, ויש לנצל את הזמן מבעוד יום כדי להתכונן
לשבת. כביסה – כדאי להקדים ככל האפשר, כדי שהכבסים יהיו יבשים עוד לפני שבת. (ראה
(227 ףיעס
יחידות הנמצאות בכוננות, או שיכנסו לכוננות בשבת, יכינו את כל ציוד הכוננות ביום שישי,
ואם המפקדים עומדים על בקורת הציוד, יש לדרוש מהם לערוך בקורת זו ביום שישי. אם
נערך מסדר קבלת שבת, או מסדר שמירה של ליל שבת – יש לדרוש להקדים מסדרים אלה,
241 , 242 , 180כדי שיהיה זמן מספיק לסדר את הציוד לפני כניסת השבת. (וראה סעיפים
דין מסדרים בשבת.)
יש לסלק את חפצי המוקצה מן המקומות בהם עשויים להיתקל בהם: להורידם מן המיטה,
להוציאם מכיסי הבגדים שילבשו בשבת (רנב, ז ומ"ב), להוציא את כלי הניקוי והמוקצה
.רוגחהמ
את הנשק יש לשמן שימון עבה, ולהניחו במקום שמור.

םא .(203 ףיעסיש לבדוק את הערוב במקומות שיש ערוב, ולהכין ערוב במקום שאין ערוב (
אי אפשר לעשות עירוב – יש להוציא כל חפץ מכיסי הבגדים, כדי שלא לבוא לידי טלטול, וכן יש
להעביר ביום שישי את הטלית והסידור לבית הכנסת, ואת כלי האוכל למטבח או לחדר האוכל.
197 ףיעסכדאי גם להכין "מקום פטור", שאפשר יהיה לטלטל דרכו בשעת הצורך. ראה

חיילים היודעים שעליהם לצאת במוצאי שבת לשמירה או למארב – יכינו כבר ביום שישי את
כל הציוד הדרוש להם לתפקידם, כדי שלא יוכרחו לעשות זאת בשבת.
כדאי להכין כבר ביום שישי את צרכי ההבדלה בבית הכנסת, (כוס, יין, בשמים, נר וגפרורים).
.תבש יאצומ לש תיברע רחאל רובצה תא בכעל אלש ידכ

מצוות עשה להוסיף מחול על הקודש. לפיכך יש להקדים ולקבל שבת לפני "בין השמשות".
(רסא, ב. מ"ב יט). שעור התוספת, יחד עם בין השמשות, היא כחצי שעה. (רסא, ב מ"ב כב).
אורך בין השמשות בארץ ישראל הוא 20 – 15דקות אחרי השקיעה. מכאן שצריך לקבל שבת
.העיקשה ינפל תוקד 15 – 10 -כ

חייל הרוצה לקבל שבת לפני הזמן יכול להקדים ולקבלה מפלג המנחה ואילך שהוא שעה
לכן, חיילים אשר ביחידתם אוכלים ארוחת ערב מוקדמת, (.63 ףיעס) הליל ינפל עברו תינמז
ולא יוכלו לאכול אחרי זמן הארוחה, יכולים לקבל על עצמם שבת מפלג המנחה, להתפלל
ערבית, לקדש ולאכול. אבל יזכרו לקרוא שנית קריאת שמע של ערבית לאחר צאת הכוכבים.
.(ל"הצ רודס)
חייל שקיבל על עצמו שבת מפלג המנחה ואילך, אסור לו לעשות כל מלאכה, (רסא, מ"ב כה.
ול רתומו ,הכאלמ וליבשב השעיש ,תבש לבק אלש ורבחל רמול אוה יאשר לבא (א ב"מ ,במש
.(זי ,גסר) .הכאלמ התואמ תונהיל
המקבל שבת לפני זמנה יתפלל קודם לכן תפילת מנחה, שהרי אי אפשר להתפלל תפילת חול
.(וט ,גסר) .תבש לבקש ירחא
.דיקפתל אצויה לייח תבש לבקי יתמ 232 ףיעסב האר

חייל שלא קבל על עצמו שבת, והגיע זמן "בין השמשות" ( 10 – 15הדקות שאחר שקיעה), אסור
לו לעשות מלאכה דאורייתא, אבל מותר לו לעשות מקצת מלאכות שאיסורם מדרבנן, לפי
שחכמים לא אסרו מלאכות אלה לצורך מצווה או בשעת הדחק. לכן מותר להשתמש באילן
לצורך מצווה, וכדומה. (שמב, א).

ויש להדליק את הנרות לפי הזמנים המתייחסים למקום ,תוחולזמני הדלקת הנרות מצויים ב
בו שוהים.

כל חייל חייב להדליק נר שבת, וכשגרים כמה חיילים בחדר אחד, יכול להדליק אחד בשביל
כולם. (רסג, ח). גם חיילים נשואים, שנשותיהם מדליקות בביתם – חייבים להדליק במחנה
.(חכ ב"מ .ו ,גסר)
יש להדליק נרות בבית הכנסת, בחדרי האוכל ובחדרי המגורים (רסג, מ"ב ב). בהדלקה באוהל
כי להיזהר שלא לגרום לשריפה. אפשר להדליק בתוך פחיות כדי להגן על הנר מכיבוי, ועל
האוהל משריפה. אם אי אפשר להעמיד את הנרות במקום מוגן – מוטב שלא להדליק מלהדליק
ולגרום לסכנת שריפה.

רנ קילדהל רשפא .(א ,גסר) "רומש" דגנכ דחאו "רוכז" דגנכ דחא ,תורנ ינש קילדהל וגהנ
שעווה, או שמן הבוער יפה. (רסד, א. ג, ו).
על הדלקת הנר מברכים "אק"ב וצוונו להדליק נר של שבת". וביום טוב: "נר של יום טוב".
גברים מוטב שלא יברכו שהחינו, (ע"פ רסג, ה מ"ב) ואם ברכו שהחינו על הנרות – לא יברכו
.שודיקב וניחהש
נשים, המקבלות שבת בברכת הנר, מברכות אחרי הדלקה, שאם תברכנה שוב לא תוכלנה
להדליק. הן מכסות עיניהן בזמן הברכה, ואחרי הברכה מסתכלות ונהנות מאור הנרות. גבר,
שאינו מקבלים שבת בברכת הנר, אינו צריך לכסות עיניו בזמן הברכה, ויכול לברך לפני
.(ה ,גסר) .הקלדהה
מברכים על הנרות רק אם ייהנו מהם. לכן יש להדליק נרות גדולים שיבערו עד שיחזרו מבית
הכנסת או מחדר האוכל. חייל היוצא לתפקיד, וישוב מאוחר בלילה – אל יברך על הנרות. (רסג,
.(ל ב"מ .ט

בארץ ישראל נהגו להדליק 22דקות לפני השקיעה. (בירושלים ובפתח תקווה: 40דקות לפני
שקיעה). יש להשתדל ולהדליק בזמן. לא הספיק להדליק – רשאי להדליק עד סמוך ל"בין
השמשות", כעשר דקות לפני שקיעה. לאחר זמן זה מוטב שלא להדליק כלל. (רסא, א-ב. מ"ב
.(אכ ח"וא ,ה רמוא עיבי ,ל"הצ רודס ל"הב .בכ
מי שאין לו לוח מדויק לזמן ההדלקה, או שאינו יודע את השעה המדויקת – ידליק בעוד החמה
.(ג ,אסר) .תונליאה ישארב
יוצר ,הזכ הרקמב .(63 ףיעס) הרוצה להקדים ולהדליק, רשאי להדליק החל מפלג המנחה
– הנתה אל .תבשה תסינכ דע הכאלמ תושעל לכויש ידכ ,וז הקלדהב תבש לבקמ וניאש תונתהל
.(במ ב"מ .י ,גסר) .הכאלמ תושעל יאשר

מקדימים קבלת שבת ותפילת ערבית. אשכנזים נהגו להתפלל לכתחילה אחרי צאת הכוכבים,
אך מוטב להקדים ולהתפלל כדי לקבל שבת בזמנה ולהימנע ממלאכה בין השמשות. אפשר
, המתפללים מוקדם יזכרו לחזור ולקרוא ק"ש אחר צאת (63 ףיעס) החנמה גלפמ ללפתהל
הכוכבים. (רסז, א).
אין להתחיל מנחה בביהכ"נ אם הציבור החל לומר "מזמור שיר ליום השבת". המאחר יתפלל
בחוץ. (רסג, טו).
בברכת "השכיבנו" חותם "ופרוש עלינו". טעה וסיים "שומר עמו ישראל" – נזכר תוך כדי
דבור, אומר מיד "הפורש סוכת שלום". נזכר לאחר מכן – אינו חוזר. (רסז, ג. מ"ב ט).
לאחר ש"ע שבלחש – אומרים "ויכולו" בעמידה. יחיד יצרף עמו אחר לומר "ויכולו", כדי שיהיו
שנים המעידים על מעשה בראשית. אין לו מי לצרף – יקרא לבדו, כקורא בתורה (רסח, ז מ"ב
.(טי
שליח ציבור אומר ברכה מעין שבע, ואומר מ"אלוקי אברהם" ועד "מקדש השבת" בקול רם.
אשכנזים נהגו שגם הציבור אומר "מגן אבות", וש"ץ חוזר אחריהם בקול. המתפללים במקום
שאינו קבוע לתפילה, אין אומרים ברכה מעין שבע, ומיד אחרי "ויכולו" אומר הש"ץ קדיש
שלם. לכן אין לומר ברכה מעין שבע כשמתפללים שלא בבית הכנסת, בהתארגנות ארעית.
.(דכ-בכ ב"מ .י-ח ,חסר)

מתחילים להתפלל מאוחר יותר מבימות החול – אך אין לאחר זמן קריאת שמע ותפילה. אם
הציבור מתאחר בתפילתו – ישכים היחיד ויקרא ק"ש בזמנה. (רפא, א).
.(א ,ופר) .69 ףיעסיש להקפיד ולהתפלל תפילת מוסף בזמנה, כמפורט ב
מי שאחר לבית הכנסת, רשאי לדלג קטעים כדי שיתפלל תפילת שמונה עשרה יחד עם הציבור.
הקטעים שאין לדלג עליהם הם: ברכות נטילת ידים, אלוקי נשמה, ברכות התורה, ברוך
שאמר, אשרי ומ"נשמת" עד ש"ע. לאחר התפילה ישלים את שדילג. (נב, א).

אומרים אשרי, ובא לציון חצי קדיש, ואני תפילתי, קריאת התורה וחצי קדיש לפני שמונה
עשרה. אין ספר תורה – יאמרו ואני תפילתי וחצי קדיש אחרי "ובא לציון", ויתפללו ש"ע.
.(ד ב"מ ,בצר)

.(א ב"מ חסר) רזוח וניא – תבש לילב "ולוכיו" חכש
טעה והתחיל תפילת חול, מסיים את הברכה שנזכר בה, וימשיך בתפילת שבת. במוסף – יפסיק
במקום שנזכר, ויעבור ל"תכנת שבת". (רסח, ב מ"ב ה).
התכוון להתפלל תפילת חול, ואמר "אתה" ונזכר – בערבית ומנחה יעבור לתפילת שבת
המתחילה ב"אתה". בשחרית ימשיך אתה חונן ויחתום, ויחזור ל"ישמח משה". (רסח, ג מ"ב
.(ו
טעה והתפלל תפילת חול, ונזכר לפני שהתכוון לעקור רגליו – חוזר לתפילת שבת. עקר רגליו –
חוזר לראש התפילה. (רסח, ה). המסופק אם התפלל של חול או של שבת – יחזור ויתפלל, כי
.(ט ב"מ חסר) .לוח לש ללפתה יאדובו ,רתוי ויפ לע הרוגש לוח תליפת
מי שצריך לחזור ולהתפלל תפילת ליל שבת, וזמנו דחוק, יכול לומר עם הש"ץ ברכה מעין שבע,
או לשמוע ברכה זו בשלמות מפי החזן ולצאת בכך ידי חובתו. סיים הש"ץ ברכת מעין שבע –
.(חכ ב"מ גי ,חסר) .התומלשב הליפתה ללפתי
טעם והחליף תפילות השבת זו בזו (פרט למוסף) – נזכר לפני שאמר "ה'" בברכת "מקדש
השבת", יחזור לתפילה אותה צריך לומר. נזכר לאחר שסיים הברכה – אינו חוזר. רסח, ו מ"ב
יד). החליף תפילת מוסף באחרת – לא עקר רגליו, חוזר ל"תכנת שבת". עקר רגליו – חוזר
לראש התפילה. נזכר לפני "רצה" – יאמר באמצעה "והשב את העבודה לדביר ביתך ונעשה
לפניך תמידי היום וקרבן מוסף" ויצא בזה. (רסח, ו מ"ב בה"ל).

מאחרים תפילת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש. (רצג, א).
חייל הצריך לצאת לתפקיד בטחוני דחוף במוצאי שבת, רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה
, ויכול להבדיל בלי נר מיד לאחר תפילתו. אך אסור לו לעשות מלאכה על צאת (63 ףיעס)
הכוכבים. ויזכור לקרוא ק"ש שנית, בזמנה. (רצג, ג מ"ב י).
מוסיפים אתה חוננתנו בתפילה.
שכח "אתה חוננתנו", אם אמר "ה'" שבסיום הברכה – אינו חוזר, ויסמוך על הבדלה שיעשה
.סוכה לע
אין לו כוס, ויודע שגם מחר לא תהיה – ושכח "אתה חוננתנו", אם נזכר –
– אחרי "ה'" שבסיום הברכה – יאמר ב"שומע תפילה".
– אחרי שהתחיל "רצה", ולפני שעקר רגליו – חוזר ל"אתה חונן".
.(ז-ה ב"מ ב ,דצר) .ללפתמו רזוח – וילגר רקעש ירחא –
שכח להתפלל ערבית במוצאי שבת, ישלים בשחרית שתים, ולא יזכיר בתפילותיו "אתה
חוננתנו". אם לא הבדיל אתמול, יזכיר בתפילתו השניה "אתה חוננתנו", ואח"כ יבדיל בלא נר
ובשמים. (רצד, מ"ב ב).

מוסיפים בשבת "רצה והחליצנו". שכח, או מסופק אם הוסיף – ונזכר לפני שהתחיל ברכת
"הטוב והמטיב", אומר "בא"ה אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות
ולברית בא"ה מקדש השבת", וימשיך בברכת "הטוב והמטיב". נזכר לאחר שהתחיל "הטוב
והמטיב" – חוזר לתחילת ברכת המזון. בברכה של סעודה שלישית – אינו חוזר. (קפח, ה-ח
.(אל זט ב"מ

יש להשתדל לקיים מנין לתפילה בשבת, גם ביחידות שבהן קשה לאסוף מנין במשך השבוע,
כיון שבשבת קל יותר להתפנות לתפילה בציבור.
אין לצאת מחוץ לתחום כדי להתפלל במניין. חיילים הנזהרים שלא לטלטל נשק מחמת איסור
מוקצה, ומחמת איסור טלטול מרשות לרשות, אל ילכו לבית הכנסת אם הליכה זו קשורה
.(אכ ,ופקת פ"ע) .קשנה לוטלטב
כשמתפללים ערבית במקום שאין בו אור, ויש חיילים שאינם יודעים את התפילה בעל פה –
יעדיפו להקדים את התפילה. אי אפשר, יתפלל שליח ציבור את התפילה כולה בקול רם.

יש לקדש מוקדם ככל האפשר כדי לקדש את השבת בכניסתה. מקדשים מיד לאחר ערבית,
ואפילו אם התפללו מוקדם. חיילים שזמן ארוחת הערב שלהם מוקדמת, ואחר כך לא יוכלו
לקבל אוכל – יכולים לקדש ולאכול גם אם לא קראו קריאת שמע של ערבית, ויקראו קריאת
אצויה תבש לבקי יתמ 232 ףיעסב הארו .(ו-ה ב"מ זסר א ב"מ .א ,אער) .הנמז עיגהב דימ עמש
.דיקפתל
סוף זמן הקידוש – סמוך לעלות השחר. מי שלא קידש בערב – יקדש בבוקר קידוש של ערב:
ישמיט את "ויכולו" ויוסיף את הפסוקים שנהוג להוסיפם בבוקר. (רעא, ח).

יש לקדש במקום סעודה. לכן אין לקדש בבית הכנסת, אם אין אוכלים שם. קצינים וחיילים
האוכלים בחדרי אוכל נפרדים הנמצאים באותו בנין, יכולים לקדש יחד, ולאחר מכן להתחלק.
(רעג, א מ"ב ז). צריך לאכול מיד לאחר הקידוש. יצא ממקומו בין קידוש לסעודה, בגלל אונס –
כגון שנקרא בדחיפות לתפקיד – או לצורך הסעודה, וחזר מיד לאכול במקום הקידוש בלי
שהסיח דעתו מהסעודה – אינו צריך לקדש שנית. אבל תכנן מראש להפסיק אחרי קידוש, כגון:
לצאת למסדר שמירה – יחזור ויקדש גם אם חזר למקום הקידוש. אם קשה לאכול במקום
הקידוש – לדוגמה: חיילים הצריכים להתפזר – אפשר לאכול כזית פת או מזונות במקום
הקידוש; ובשעת הדחק אפשר להקל בשתיית רביעית יין. במקרה כזה צריך כל אחד
מהשומעים לאכול כשיעור זה. ואם רק המקדש אכל – יצא רק הוא ידי חובת קידוש. (רעג, ה).

אסור לטעום לפני קידוש. עבר ואכל – יקדש. (רעא, ד. ז. מ"ב לז). נטל ידיו ונזכר שלא קידש,
יקדש על היין ואח"כ בוצע את הפת (רע"א מ"ב סב). נזכר לאחר שברך "המוציא", יאמר ברכת
"אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו", ואת "ויכולו" יאמר בתוך הסעודה. (רעא, ה, מ"ב כד).

מצוות קידוש על 86סמ"ק יין ("רביעית"). אין יין, יקדש על שתי ככרות שלמות (משום לחם
משנה), יאמר עליהן נוסח הקידוש, ויברך "המוציא" במקום "בורא פרי הגפן". במקרה כזה
ייטלו כולם ידים לפני קידוש, ויכוונו לצאת גם בברכת "המוציא" כדי שישמרו על סדר נכון
של הברכות: קודם ברכת הנהנין: יין – פת, ואחר כך ברכת היום. (רעא, מ"ב סג).
אין לו שתי ככרות ללחם משנה, ייקח ככר אחת. אין לו ככר שלמה, ייקח אפילו פרוסה,
ובתנאי שיהיה בה כזית ( 29סמ"ק). (ח"א ז, ב). אין לחם, ויש מציות צבאיות, כאשר אוכל
בסעודה כ- 10מציות, שהן 168גרם, יטול ידיים, יקדש על שתי מציות, ויברך עליהן המוציא.
.(83 צ"הפ)
אין גם מציות, ויש פירות או מאכל מבושל, אם יוכל מאוחר יותר להשיג יין או פת, ימתין,
אבל לא יותר מאשר עד חצות. לא יוכל להשיג עד חצות – יאכל בלא קידוש, וכאשר ישיג יין או
לחם יקדש עליהם, ויאכל כזית לחם. (רפט, מ"ב י).
בברכת "אתה קדשת" עד "מקדש השבת" שבתפילה אפשר לצאת ידי חובת קידוש מן התורה,
ולכן יש לכוון לצאת בברכה זו כאשר יש חשש למחסור ביין ובלחם.

עיקר מצוות קידוש היא על יין, כמו בערב, אין יין, אפשר לקדש על כל משקה שרגילים
לשתותו: בירה, מיץ וכדומה. אין גם משקה, מקדש על הלחם. אין לחם, אוכל בלא קידוש.
ואם הביאו לו משקה באמצע הסעודה, יקדש עליו. (רפט, ב. מ"ב י בה"ל).

חיילים שמקום סעודתם מרוחק ממקום נטילת ידים, או שזמנם קצר, יכולים ליטול ידים לפני
קידוש, ויקדשו כרגיל, אבל יזהרו שלא להפסיק בדיבור שאינו מעניין הקידוש והסעודה.
וכדאי לנהוג כך במקום שהיציאה ליטול ידים גורמת טורח רב לציבור.

יש לקדש על כוס מלאה, המכילה לפחות 86סמ"ק (רביעית) יין. אין לו כוס מלאה, אם כמות
היין שבכוס מגיעה לרביעית – אפשר לקדש עליה. אין לו רביעית יין, אינו רשאי לקדש. (רעא,
מ"ב מב). אם חסר יין – אפשר למהול את היין במים עד כדי %( 50הגדת צה"ל). שעור רביעית:
.לק הקשמ קובקב יצחמ תוחפ וא ,לשא עיבג 1/2
יש לקדש בכוס נקיה, שלמה וללא סדקים. אין לקדש על יין שאדם החל לשתות ממנו (כוס
פגומה). שתה אדם מן הכוס – יוסיף לתוכו יין מן הבקבוק או מים, ורשאי לקדש עליו, וכך
ינהגו אם רוצים להחזיר שארית היין לבקבוק, כדי לקדש עליו למחר. אין לו יין אחר, יקדש על
.(גמ ב"מ ,אער .זכ ב"מ .ו .ג א ,בפק) .המוגפ סוכ
צריך לשתות מכוס הקידוש "כמלוא לוגמיו" – שהם רוב רביעית (כ- 44סמ"ק). יש לשתות
.ותבוח ידי אצי אל תרחא ,(סרפ תליכא ידכ) תוקד 4 -ב רשאמ רתוי אלו ,תחא תבב תאז תומכ
יין זה צריך לכתחילה המקדש לשתותו, אבל בדיעבד יצאו ידי חובה אם כל השומעים ביחד
שתו רוב רביעית במשך 4דקות. (רעא, יג-יד. מ"ב סד עב).

אם יש מעט יין, סדר העדיפות לשימוש בו הוא זה: הבדלה; קידוש של ערב; קידוש של בוקר.
– ישתמש ביין לקידוש של ערב. (רעא, יא (172 ףיעסואם יש לו דבר אחר להבדיל עליו (ראה
.(ונ ב"מ

במוצאי שבת, חייב אדם להבדיל על הכוס. לפני הבדלה אסור לעשות מלאכה או לאכול. היה
צריך לעשות מלאכה, ואין לו זמן להבדיל – אם הבדיל בתפילה, שהוסיף "אתה חוננתנו"
בברכת "אתה חונן" – יכול לסמוך על הבדלה זו. עדיין לא התפלל, יאמר "ברוך המבדיל בין
הקודש ובין החול", ורשאי לעשות מלאכה, וכשיתפנה יבדיל. כדי לאכול – צריך להתפלל
.(הל ב"מ .י ,טצר) .סוכה לע לידבהלו
דע הכאלמ תושעל רוסא לבא ,החנמה גלפמ לידבהלו תיברע ללפתהל רשפא קחדה תעשב
צאת הכוכבים, ולכן לא יברך בהבדלה על הנר וכשידליק בלילה אור – יברך "בורא מאורי האש".
.(ג ,דצר)

מבדילים על יין בכמות 86סמ"ק. אין יין – אפשר להבדיל על כל משקה שרגילים לשתותו, פרט
למים. אין לו יין ולא כל משקה אחר – יאכל בלא הבדלה, לאחר שיתפלל ויאמר "אתה
.160 ףיעס חוננתנו" בברכת חונן הדעת. (רצו, א-ג). שכח "אתה חוננתנו", ראה

ההבדלה כנוסחה שבסידור, כוללת ברכת יין (או משקה אחר); ברכת בשמים – שמברכים
אותה על עלי תה, אבקת קפה, פירות נותנים ריח (הדרים) וכדומה; ברכת הנר – שמברכים על
אבוקה – וזו יכולה להיות גם אור של שני גפרורים המוצתים יחד. אם אין בשמים או נר –
מבדילים ומשמיטים את הברכות שאי אפשר לברכם. אין ברכת הנר וברכת הבשמים מעכבות
.(א ,זצר .א ,חצר) .הלדבהה תא
בשעת הדחק אפשר להבדיל לפני מעריב. (עיין רצט, מ"ב כב).

שכח, או לא יכול להבדיל במשך הלילה, יכול להבדיל עד סוף יום שלישי. בהבדלה מאוחרת
משמיטים את ברכת הנר, ברכת הבשמים, ואת הפסוקים שלפני ברכת היין.
שכח להבדיל במוצאי יו"ט, יכול להשלים רק למחרתו. (רצט מ"ב טז).

חייב אדם לענג את השבת ולכבדו. בכלל עונג שבת – חובה לאכול בשבת שלוש סעודות: סעודה
בליל שבת, ושתי סעודות ביום השבת. חייל שלא אכל בליל שבת (למשל: אכל מוקדם כי יצא
לתפקיד לפני שקבל שבת) – יאכל שלוש סעודות ביום השבת. את הסעודה השלישית אוכלים
לאחר שש וחצי שעות זמניות של היום (אחרי ,)12:30ולא קודם. שתי סעודות ראשונות יש
לאכול בהן פת. בסעודה השלישית – לכתחילה יש לאכול בה פת, אך יוצאים ידי חובת הסעודה
.(ה .ב-א ,אצר) .תוקריו תוריפב וליפאו ,לכאמ לכב

יש להשתדל לעסוק בתורה במשך השבת, ללמוד את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום
או עם פירוש רש"י, ולימוד נוסף במידת האפשר (שז, מ"ב ד רפה, א). במיוחד אמורים הדברים
בחייל שבמשך השבוע קשה לו להקדיש מזמנו ללימוד תורה.

ראוי לדאוג לפעילות חברתית בשבת. הצבא עוזר לארגן פעילות כזאת, באמצעות סמל הדת
המספק לה מצרכי מזון. ראוי לקבוע תורנות בין החיילים המסוגלים לכך, וכל אחד יקבל על
עצמו מראש לתת שעור או הרצאה בשבת מסוימת. בדרך זו קל לקיים לימוד קבוע.
משחקי ספורט בשבת, דינם לפי פירוט זה:
.1כדור-רגל – אסור לשחק בשבת וביום טוב. (שח, מ"ב קנח).
.2כדור-סל – אם המגרש וסביבתו בתוך תחום הערוב בשבת, והמגרש אינו מגרש דשא שבודאי
יתלשו עשבים תוך כדי ריצה – לפי הרמ"א מותר, ולפי השולחן ערוך אסור. (ביום טוב אין
צורך בתנאי של ערוב). (ש"ח מה ובמ"ב, שלו מ"ב כה).
.3טניס שולחן – אם השולחן וסביבתו בתוך הערוב, לפי הרמ"א מותר, לפי השולחן ערוך
.רוסא
שריקה במשרוקית ע"י השופטים – אסורה בכל מקרה. (על פי שלח א).
גם ההיתרים שצוינו למעלה, הם למשחק בדרך אקראי, אבל אין להפוך את השבת ליום
.(ד ב"מ ,זש פ"ע) .טרופס
אסור לעלות או להישען על עץ, או להתנדנד בחבל הקשור לעץ. אבל מותר להיתלות או
להתנדנד על מבנה של עץ או ברזל. (שש"כ טו, יא-יב).
אסור לכתוב או לשרטט בחול, באבק או על שמשה מכוסה אדים (שש"כ טו, יט).
כל משחק שסופרים בו נקודות הזוכים או המפסידים כמו דוק או משחקי קלפים למיניהם –
.הביתכל אובי אמש ,וב קחשל רוסא
משחקי קוביה כגון סבלנות, שש-בש – מותרים.
משחקים כגון שח-מט, דמקה – מותרים, אך יש להיזהר שלא להפריד את הכלים ולסדרם לפי
סוג או צבע, להפרידם ולסדרם כדי לשחק בהם מיד – מותר.
אסור לשחות בבריכה או בים בשבת.
משחקי ריצה וקפיצה מותרים. אבל להתעמל אסור. (שש"כ טו, כא-כח).

צריך להשתדל ללבוש בשבת בגדים נאים (רסב ב). אם הדבר אפשרי, יש ללבוש בגדי א'.
ביציאה לסדרה כדאי לקחת עם הציוד בגדי א', גם אם הדבר כרוך בטורח. אין אפשרות ללבוש
בגדי א', יש ללבוש בגדי עבודה נקיים, או לשנות את הבגדים לכבוד שבת.
בוץ לח שעל הבגד, מותר לגרדו בציפורן או בסכין, אבל אסור לשפשף את הבגד. בוץ יבש –
.(ז בש) .תבשב וררופל רוסא
אסור למרוח משחה או שמן על הנעלים, וכן אסור להבריק נעלים במטלית ללא משחה. מותר
להסיר ברכות את האבק מהנעלים. נתלכלכו הנעלים בבוץ, והבוץ עדיין לח –
– אם הסוליות והעקבים עשויים גומי או קרפ, מותר לנקות את הבוץ גם בשפשוף בחוזקה
.דח לזרבב
– אם העקבים והסוליות עשויות עור, מותר להסיר את הבוץ בעזרת מקל (שאינו מוקצה), או
לשפשפם בקלות על ברזל חד.
נתלכלכו הנעלים בבוץ, והבוץ התייבש – אסור להסירו. (שש"כ יד כח-לא).
בנעל משומשת. בשעת הדחק ישחיל שרוך בצבע שונה מצבע הנעל שדחאין להשחיל שרוך
.(ומ-די כ"שש)
אילו בגדים מותר ללבוש במקום שאין עירוב.209 ףיעסב האר

אסור לטאטא רצפת חדר או אוהל אם אינה מרוצפת או בנויה בטון, כי הטאטוא מיישר את
הקרע. מותר להתיז מים על הקרקע אפילו לא מרוצפת כדי למנוע אבק או כדי להפיג את
החום (שלז א-ב בה"ל).
מצווה לסלק חפצים מזיקים כדי למנוע נזק מבני אדם, ולכן מותר לסלק רסיסי זכוכית,
תחמושת מסוכנת, וכן מותר להרוג במקום ציבורי בעלי חיים שנשיכתם יכולה לגרום כאב,
.(הכ-גכ חי כ"שש) .שפשפ וא שותי גורהל רוסא לבא .תנכוסמ הניא וליפא
כשיש יתושים המפריעים מאוד, מותר לרסס כדי להרחיקם. אין לרסס על היתושים עצמם, כי
אסור להרוג בשבת. לכן יש לגרש את היתושים, או לפתוח את החלון כדי שיוכלו להימלט, ורק
לאחר מכן לרסס את המקום. (הוראת הרב פרנק זצ"ל).
הרוצה לפרוס כילה נגד יתושים, ישאיר בערב שבת את הכילה פורסה לפחות 8ס"מ, ובשבת
ימשיך לפורסה על המיטה כולה. (שטו ב).

כאשר נערך בשבת מסדר נוכחות, יש לבקש מעורך המסדר שלא ירשום בשבת את הנוכחים.
אם הוא מסרב להימנע מלרשום, רשאי החייל הדתי להשתתף במסדר, אם סירוב יזיק לו
בדרך כל שהיא.
מסדר לצורך הכנת השמירה של מוצאי שבת יש לערוך לאחר צאת השבת. אם המפקד מסרב
לדחותו, אפשר להשתתף בו, אבל אין לטלטל מוקצה בגלל מסדר זה, כמו כן יש לדרוש כי
רישום סדר השמירה יערך לפני כניסת השבת, או אחרי צאתה. נערך רישום השמירה בשבת,
רשאי החייל הדתי להשתתף במסדר, אם סירוב להשתתף בו עלול להזיק לו.

דיבורך של שבת גם הוא לא יהיה כדבורך של חול. לכן אין לתכנן לעשות לאחר השבת דברים
שאסור לעשותם בשבת, ואפילו איסורם בשבת הוא מדרבנן. (שז, א. מ"ב א). אין לערוך
.(א ,וש) רסח דויצ הזיא ררבל ידכ דויצ תרוקיב
אין לרוץ או להתאמן בשבת, אבל מותר לרוץ מפני הגשם, או לדבר מצווה, לדוגמה: כדי
.(א .ד .ג ,ד תבש תחנמ .א ,אש) .רוביצב הליפתל עיגהל קיפסהל
אין ללכת בשבת למקום שניכר בו כי הולכים אליו כדי לעשות שם במוצאי שבת דבר האסור
בשבת. לדוגמה: אין ללכת לתחנת הטרמפים בשבת, כדי לנסוע מיד עם צאת השבת. (שו, א
.(גנ ,חי כ"שש .א ב"מ
ארגון השק"ם לקניה בשבת מסובך. לכתחילה, מוטב שכל חייל יקנה את הדרוש לו מראש.
כאשר יש הכרח להפעיל את השק"ם בשבת, יש לעשות זאת ע"י כרטיסים שימכרו ביום שישי.
על הכרטיס יהיה כתוב המצרך שינתן תמורתו, ולא ינקב בו סכום כסף.
אסור להעניש בשבת, גם אם בעונש עצמו אין חילול שבת (פה"צ ,)61אולם מותר לכלוא אדם
אם יש חשש שיברח. (שלט, מ"ב יד).
גדול הוא כבוד הבריות, וחכמים התירו להעביר בשבת נייר טוטאלט מרשות היחיד לכרמלית,
אם מסיבה כל שהיא לא יכלו להכין את הנייר מראש. במקרה כזה יש להיזהר שלא לטלטל
אלא אם כן הכרח לטלטל, ולא להיעצר בדרך כדי שלא לגרום להנחה ולעקירה – דבר שהוא
פ"ע) 213 ףיעסאיסור העברה מיותר. אם יכלו להכין נייר ושכחו – יש להעבירו כמתואר ב
.(ב"מ א,ביש
אין לקרוע בשבת נייר טואלט, ואם שכחו להכין נייר, יש לקרעו בשינוי: מקפלים, מרטיבים
.םיערוקו

כשם שאסור לאדם לחלל שבת, כך אסור לו להביא אחרים לחילול שבת: אסור להורות ליהודי
לחלל שבת, או לתת לו כלים שבעזרתם יחלל שבת מרצונו. איסור זה חל גם אם השני בדרך
.תבש רמוש וניא ללכ
לדוגמה: אסור להשאיל בשבת עט או טרנזיסטור לאדם שישתמש בהם; אין לעזור לאדם
לפתור תשבץ בשבת, וכדומה. (ע"פ רמב"ם, שמיטה ויובל ח, א-ב).
מפקד אינו רשאי לקבוע מסדרי ניקיון או מסדרי נשק לשבת, או מיד לאחר צאת השבת, אם
בגלל המסדר יחללו חיילים יהודים את השבת. כאמור, אין הבדל אם החיילים שומרי מצוות,
או שהם בין כך מחללים שבת, והמסדר ירבה את כמות חילול השבת שלהם.

הרשות ליהנות ממלאכה שנעשתה בשבת תלויה בכמה גורמים: סוג המלאכה (אם היא
דאורייתא או דרבנן); הנהנה מהמלאכה אם העושה את המלאכה נהנה, או אחרים. (אדם
שהמלאכה נעשתה בשבילו בידיעתו וברצונו דינו כדין העושה אותה) (כתב סופר או"ח נ);
הכוונה בעשיית המלאכה (בשוגג או במזיד). ואלה פרטי הדינים:
.1עבר ועשה מלאכה באיסורה מן התורה –
א. במזיד – אסור לו ליהנות ממנה לעולם, לאחרים מותר ליהנות במוצאי שבת.
ב. בשוגג – מותר לו ולאחרים ליהנות מהמלאכה במוצאי שבת.
.2עבר ועשה מלאכה שאיסורה מדרבנן –
.תבש יאצומב הכאלמהמ תונהיל רתומ – דיזמב .א
.דימ הכאלמהמ תונהיל רתומ – גגושב .ב
הגר"א פסק שגם איסורי תורה, אם נעשו בשוגג מותר ליהנות מהם מיד, ואם נעשו במזיד
מותרים במוצאי שבת. בשעת דחק אפשר להקל ולנהוג כמוהו. (שיח א, מ"ב ז).

גנרטור שהופעל בשבת באיסור, אין ליהנות מאורו. הופעל מקרר בחשמל שנוצר, לא נאסר
האוכל שבמקרר, כיון שהעבירה לא נעשתה במזון עצמו. אם הגנרטור מופעל לצורך תאורת
בטחון, יש להדליקו לפני כניסת השבת, ואז מותר להשתמש לאורו גם אם במשך השבת טיפלו
.(31 צ"הפ) .הניקת הלועפ רשפאל ידכ וב
אלו ,קלדוהש רואב שמתשי אל ,תבשב למשח וא וידר וב וקילדהו ,רדחב וא להואב רגה לייח
יאזין לרדיו, כדי שלא יראה כנהנה ממלאכת איסור. (הר צבי או"ח קפג). אבל אינו חייל לצאת
.(די-בי ב"מ א ו"ער) .הז ללגב ורדחמ
ראוי שלא להשתתף במסיבה שיש בה חילול שבת, גם אם המשתתף אינו מחלל שבת בפועל.

אוכל שנתבשל בשבת, אסור לאוכלו בשבת. (שיח, א). כלים שבשלו בהם בשבת אינם נאסרים
.(60 צ"הפ ד ב"מ חיש)
אוכל יבש שהיה מבושל, וחומם בשבת בדרך אסורה, אסור לאכול אותו כשהוא חם, אבל
מותר לאוכלו לאחר שהתקרר, כיוון שהיה אפשר לאכול אותו גם לפני החימום. אוכל לח
שחומם, אסור לאוכלו גם אחרי שהתקרר, ואפילו היה מבושל קודם לכן. ואם חומם האוכל
בניגוד לרצונו, מותר לאכול אותו לאחר שהתקרר, כיוון שאינו נהנה כלל ממלאכת השבת.
.(חצ-הצ ב"מ .ל"הב ה,גנר פ"ע)

הביאו קרח ברכב, וקררו בו אוכל, אין האוכל נאסר בשל כך. אמנם, לכתחילה מוטב שלא
לאכול אוכל זה, אבל אין בו איסור.
עוקב מים שהוזז בשבת, אין המים שבו נאסרים בשל כך.
הובאו מים למחנה ממקום אחר, אם אפשר להגיע בשבת ברגל למקום ממנו הובאו המים,
ואפילו בקושי, אפשר לשתות את המים בשעת הדחק. (פה"צ .)40

דין דברים שהובאו מחוץ לתחום נקבע לפי נסיבות הבאתם:
.1דברים שהובאו באיסור ממקום שאי אפשר להגיע אליו ברגל –
א. הובאו במזיד, אסורים הדברים עד מוצאי שבת (זה שהדברים הובאו בשבילו
וברצונו – אסור ליהנות מהם לעולם).
ב. הובאו הדברים בשוגג, לדוגמה: הנהג חשב שנסיעתו מותרת בגלל פיקוח נפש,
מותרים הדברים בשימוש במוצאי שבת.
.2דברים שהובאו באיסור ממקום שאפשר להגיע אליו ברגל, מותרים בשימוש בשעת הדחק.
.3דברים שהובאו מחוץ לתחום ברכב שנסע בהיתר, כמו סיור בטחוני –
א. אם היו על הרכב, מותר ליהנות מהם בשבת (ולא יוציא אותם מארבע אמות).
ב. נגררו על ידי הרכב, כמו עוקב הקשור לרכב מאחור, אסורים עד מוצאי שבת. (ע"פ
.(ב"מו ח,הכש

בהקמת אוהל עוברים על איסורים מן התורה: בניה, תקיעת יתדות באדמה, קשירת מיתרים –
ולכן אסור ליהנות ממנו בשבת. מוטב לפרקו במוצאי שבת, ולהקימו מחדש. אי אפשר לפרקו –
כגון במקרה שיושבי האוהל לא יסכימו לכך – נראה שמותר במוצ"ש. (ע"פ שיח מ"ב ז).

.28 ףיעס האר ,תבש ללחל הדוקפ לש הרקמב תוגהנתה
.242 , 180 מסדרים בשבת, ראה סעיפים

יש להקפיד על הכנה מתאימה של המטבח ביום שישי, כדי שלא ייווצרו מצבים בהם אסור
לאכול מן המאכלים שיוגשו בשבת. גם בעניין זה כדאי שלא לסמוך על אחרים, אלא לבדוק
את המצב במטבח בכל יום ו'. בבדיקת המטבח יש להקפיד על עניינים אלה:

הקפדה מראש על ארבעה עניינים אלה פותרת את רוב בעיות השבת במטבח.

באוכל זה מבדילים בין מאכל מבושל לבין מאכל שאינו מבושל:
.1מאכל מבושל, שהושם על אש גלויה ביום שישי, מותר לאוכלו בשבת. אבל אסור להחזיר
את הסיר אל האש אם הורד ממנה.
.2מאכל שאינו מבושל שליש בישולו, והושם על אש גלויה – אסור לאכול אותו בשבת. (רנג,
.(חל ב"מ

אסור לבחוש במצקת מאכל העומד על האש, גם אם הוא מבושל לגמרי. הסיבה לאיסור זה, כי
הבחישה משפרת את המאכל. (שיח, מ"ב קיז). משום כך רצוי להוריד את הסיר מן האש לפני
חלוקת האוכל לקערות או למסטינגים.
היה הסיר עומד על להבה גלויה שאסור להחזירו לאש – אם האוכל מבושל לגמרי, אפשר
להוציא ממנו את האוכל במצקת בלי להורידו מהאש, (שש"כ א, כב). אך יזהר שלא יבחש. וכך
ינהגו אם אוכלים בשתי משמרות.

סיר שהורד מן האש, מותר להחזירו אליה אם נתמלאו בו התנאים הבאים:
;ירמגל לשובמ לכאמה .1
;הסוכמ הבהלה .2
;(הז יאנת לע רתוול רשפא קחדה תעשב) וריזחהל תנמ לע שאהמ ריסה תא ודירוה .3
.4לא הניחו את הסיר, אלא החזיקוהו ביד. סירים גדולים שאי אפשר להחזיקם מורמים
באוויר – אפשר להניחם על שולחן או כסא;
.5התבשיל חם בשעת החזרתו אל האש. (רנג, ב). (למנהג ספרדים: האוכל חם 48מעלות
.(סויצלס

מותר לחמם אוכל בשבת בתנאים אלה:
.1מותר לחמם כל מאכל בצד הכיריים, במקום שלא יכול להגיע שם לחום של יד סולדת ( 48
.(זט ,חיש) (סויסלצ תולעמ
.2מותר לחמם מאכל יבש המבושל כל צרכו במים חמים בכלי ראשון שאינו על האש (שיח, ד).
.3מותר לשים נוזל, ואפילו הוא קר, לתוך מים בכלי שני. כלי שני = כלי ששפכו לתוכו מתוך
כלי שעמד על האש. לדוגמה: תמצית תה קרה לתוך מים חמים (שיח, ה בה"ט).
הרב גורן הורה שמותר לחמם קופסאות בשר קציץ, או שימורים המכילים רק מאכלים
יבשים, ע"י ששמים אותם בתוך מים העומדים על אש מכוסה. (פה"צ 51שיח, ז ח יג ובה"ל).
קופסאות שימורים המכילות נוזלים, כמו אפונה ושעועית, מותר לחממן בכלי שאינו עומד על
.תולעמ 48 -ל ועיגי אלש יאנתבו ,שאה
אוכל העומד על האש, והלהבה גדולה מדי, ויש חשש שיישרף, מותר בשעת הדחק להוסיף
לתוכו מים חמים מתוך כלי העומד על האש (רנג, ד).

מותר לעבוד במטבח בכל העבודות הקשורות בהגשה וכדומה. מותר לרחוץ כלים הדרושים
לשימוש בשבת. אבל אסור למיין הכלים לסוגיהם, אלא יניח מיד כל כלי במקום המיוחד לו
.(די ,ט כ"שש)
ברחיצת הכלים אין להשתמש במטלית או בליפה וספוג. ומוטב להשתמש ברשת ניילון
לרחיצה. (שש"כ ט, ז-ח). אסור להשתמש בסבון, ויש להשתמש בסבון נוזלי, או בסבון מומס.
מותר להמיס סבון מוצק בשבת, ואפילו במים חמים, אך לא במים העומדים על האש. (שש"כ
.(ד ,ט
מותר לרחוץ כלים לצורך מוצאי שבת, אם יש מפגע תברואתי בהשארת הכלים מלוכלכים כל
השבת, וכן אם מוכרחים לאכסנם בחדר בו נמצאים בני אדם, והלכלוך מפריע לנמצאים
.רדחב
.(גי ,ב כ"שש) .יוטיח רמוחב תוריפ אטחל רתומ
מותר לפתוח קופסאות שימורים בשבת, ובמיוחד בתנאי שדה, כאשר האוכל עלול להתקלקל
אם יפתחו את הקופסאות ביום שישי.
היואר היהת אלו ,התוא לקלקתש הרוצב החתופל דיפקהל שי הספוקה תחיתפ תעשב
תחיתפ כ"חאו ,דחא דצמ תצקמב התחיתפ י"ע השענ הספוקה לוקלק .(50 צ"הפ) .שומישל
.(ב-א ,ו כ"שש) .ינשה דצבש הסכמה לכ

אסור להכין אוכל לצורך מוצאי שבת, או לעבוד עבודה המותרת בשבת, אם תכליתה להכין
את ארוחת מוצאי שבת (תרסז, מ"ב ה). מוטב להקדים את מועד הארוחה האחרונה של
השבת, ולהתחילה לפני צאת השבת, ובדרך זו למנוע עבודות הכנה בשבת לצורך יום חול.

עמדה שמחוץ למוצב, ויש להעביר אליה מזון – יש לנהוג לפי סדר עדיפויות זה:
.1אם אפשר – יכינו מיום שישי מנות קרב.
.2אי אפשר – יבואו אנשי העמדה למוצב לאכול שם.
ראותמכ ועצבי תושרל תושרמ הרבעהה תא .הדמעל לגרב לכואה תא וכילוי – רשפא יא .3
.206 ףיעסב
.4אי אפשר – כגון שמסיבות בטיחות אסור לנוע ברגל בשטח – ינצלו רכב הנוסע לצרכים
ביטחוניים להעביר בו את המזון.
.326 – 323 ףיעס האר ,חבטמב ותדובעו תבש לש יוג
.187 – 185 ףיעס האר ,תבש וב ללוחש לכוא
.187 ףיעס אוכל שהובא מחוץ לתחום, ברכב או ברגל, ראה

השטחים נחלקים לעניין שבת לארבעה סוגים, ולכל סוג הדינים המיוחדים לו:
– מקום שרוחבו כ- 8מטרים ( 16אמות) או יותר, והוא מיועד למעבר רבים. רשות הרבים
לדעת רוב הפוסקים צריכה לרשות הרבים תנאי נוסף: עוברים בה 600,000נפש ביום.
– שטח שגודלו כ- 32 x 32ס"מ ( 4 x 4טפחים) או יותר, והוא מוקף במחיצה דיחיה תושר
שגובהה לפחות 80ס"מ ( 10טפחים). יש לשים לב כי הצד הצר של רשות היחיד צריך להיות
לפחות 32ס"מ, וכי שטח ארוך מאוד וצר מ- 32ס"מ – אינו רשות היחיד.
(אין צורך שרשות היחיד תהיה שייכת לאדם אחד).
– מקום שאין בו תכונות של רשות היחיד ולא תכונות של רשות הרבים, ושטחו 32 x 32תילמרכ
.רתוי וא מ"ס
– שטח שרוחבו פחות מ- 32ס"מ ( 4טפחים), (אורכו אינו מוגבל); והוא נמצא מקום פטור
ברשות הרבים או בכרמלית.
מקום פטור הנמצא ברשות הרבים, צריך להיות גבוה 24ס"מ או יותר.
מקום פטור הנמצא בכרמלית, צריך להיות גבוה 80ס"מ או יותר. בשעת דחק: אפשר להקל
גם בכרמלית ולהסתפק בגובה של 24ס"מ. (שמה, יט רמ"א ובה"ל).
מקום פטור שברשות היחיד – דינו כרשות היחיד (שמה, יט).

– בארץ ישראל אין לפי שעה רשות הרבים, כי אין מקום שיש בו שני התנאים רשות הרבים
גם יחד: רוחב 8מטרים ו- 600,000נפש העוברים במקום ביום.
– רשות זו נפוצה: חדר, בונקר, אוהל גדול מדופן, מוצב שהגדר שלו צפופה ואיןדיחיה תושר
בין החוטים 24ס"מ; כלי רכב שגובה דופנותיו 80ס"מ או יותר (משאית סגורה, קומנדקר או
ג'יפ סגורים וכדומה).
המחיצה שסביב רשות היחיד יכולה להיות גם חפירה, ולא רק קיר ולכן יחשבו לרשות היחיד
גם מקומות שיש סביבם תעלות היקפיות בעומק של 80ס"מ ויותר; תעלות קשר או עמדות
80 לש הילע) תולעמ 25 ולש עופישהש קוצמ לע אצמנה בצומ ;(הפוחמ הנניא הדמעה וליפא)
.('מ 1.92 לכב מ"ס
– רשות זו היא הנפוצה ביותר: כל שטחי האימונים שבשדות פתוחים; מחנות שהגדר תילמרכ
שלהם אינה גבוהה 80ס"מ או אינה צפופה ויש בין החוטים 24ס"מ; מחנות שהגדר שבהם
פרוצה פרצות הרחבות יותר מ- 1150מ"ר (= בית סאתים), גם אם הוא גדור אסור להעביר בו,
כי חכמים גזרו ששטח שלא הוקף לדירה ההעברה אסורה בו כמו בכרמלית. (שנח, א).
– רשות זו שימושה רב במקרה שיש צורך להעביר חפצים מרשות יחיד לכרמלית.מקום פטור
מקום פטור נחשב: קדקוד אוהל סיירים; ראש עמוד וכדומה.
מקום הגבוה מ- 80ס"מ, ואין לו מחיצות גבוהות 80ס"מ מעליו או מתחתיו ורוחבו יותר מ-
32ס"מ – לדעת השולחן ערוך הוא נחשב לכרמלית, ולדעת הגר"א למקום פטור. לדוגמה:
זט ,המש) .(236 ףיעסשולחן צבאי הגבוה 80ס"מ; משאית פתוחה (לפי התנאים שהובאו ב
.(וס ב"מ
העומדים ברשות היחיד, הם תמיד רשות היחיד.םילכ
כלים העומדים בשאר רשויות, אם יש להם דפנות בגובה של 10טפחים, ושטחם 4 x 4טפחים,
הם רשות היחיד, יש להם שטח של 4 x 4טפחים ואין להם דפנות גבוהות 10טפחים, אם הם
ברשות הרבים הם רשות הרבים, ואם הם בכרמלית, או במקום פטור, דינם ככרמלית.
כלים ששטחם פחות מ- 4 x 4טפחים ואפילו אין להם דפנות גבוהות 10טפחים, נחשבים למקום
.רוטפ
, דינם כרשות שהם נמצאים בה.אדם ובעלי חיים
כל דבר שהוא גבוה או עמוק פחות משלושה טפחים – בטל לרשות שהוא נמצא בה.

ההבחנה בין הרשויות השונות לדיני שבת מתבטאת באיסורים הבאים:
.1אסור מן התורה להוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים ולהפך.
.2אסור מדרבנן להוציא חפץ מרשות היחיד לכרמלית ולהפך (שמו, א), ומרשות הרבים
לכרמלית ולהפך.
.3אסור מהתורה להעביר חפץ 4אמות ברשות הרבים.
.4אסור מדרבנן להעביר חפץ 4אמות בכרמלית. (שמו, ב).
.5אסור מדרבנן להעביר חפץ מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת הסמוכה לה, אם הרשויות
שייכות לשני אנשים שונים; וכן אסור להעביר מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת השייכת
לאנשים רבים, כמו מחדר לחדר מדרגות. (שסו, א ובמ"ב). איסור זה אפשר להתירו בעזרת
.206 ףיעסב ורבסויש ,תורצח יבוריע

:תואבה תולועפה תורתומ תאז תמועל
.1מותר להוציא מרשות רבים או מכרמלית או מרשות יחיד למקום פטור ולהפך.
.2מותר להעביר יותר מ- 4אמות בכרמלית דרך מקום פטור: מכרמלית למקום פטור,
וממקום הפטור הלאה לכרמלית.
לכתחילה אסור, להוציא מכרמלית למקום פטור, וממקום הפטור לרשות יחיד ולהפך. בשעת
דחק מותרת העברה כזאת, ואז מותר להעביר חפץ מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור,
ולהפך. ההעברה מתבצעת כך: מרימים את החפץ שבכרמלית, מניחים אותו על מקום פטור;
מרימים אותו ממקום הפטור, ומניחים אותו ברשות היחיד. התר זה הוא בתנאי שהחפץ יונח
ממש על מקום הפטור. (שמו מ"ב ח שעה"צ ח).

איסור הוצאה מרשות לרשות, או העברת 4אמות בכרמלית או ברשות הרבים, מתייחס
להעברת חפצים לא רק ביד, אלא גם נשיאת חפצים בכיסים או בחגור, זריקת חפץ מרשות
אחת לשניה, או הושטת החפץ לאדם הנמצא ברשות אחרת. (שמו, א).
:הלא תודוסי השולש הליכמ איה רשאכ רוסא הרבעהה
ממקומו, או התחלת ההליכה, כאשר החפץ נמצא בכיס, או ביד או על גופו.עקירת החפץ (א)
של החפץ ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית, או העברתו מרשות אחת הרבעה (ב)
.הינשל
במקומו החדש, או עמידה עם החפץ.הנחת החפץ (ג)
בשעת הדחק אפשר ליצור מצב בו מדלגים על אחד מהשלבים בהעברה, ואז אין ההעברה
.213 ףיעסב רבסות הלאכ הרבעה יכרדל המגדה .טלחומ רוסיאב הרוסא

כדי שאפשר יהיה להעביר במחנה חפצים ממקום למקום, צריך להפוך את המחנה, שהוא
כרמלית, לרשות היחיד. ברשות היחיד אין הגבלה בהעברת חפצים (שאינם מוקצה), בתנאי
שהרשות שייכת לאדם אחד, או לאנשים המשותפים בסעודתם.
הפיכת הכרמלית לרשות היחיד שמותר להעביר בה חפצים נעשית בשני שלבים:
.1הפיכת הכרמלית לרשות יחיד (השייכת לאנשים רבים). דבר זה נעשה בגידור השטח – בגדר
.203 – 202 ףיעסאו בצורות הפתח. פירוט דרך הגידור תוסבר ב
.2שיתוף כל הנמצאים בשטח בפת שתהיה שייכת לכולם. שיתוף זה קרוי "עירוב חצרות", כי
הוא מערב את כל ה"חצרות" (= אהלים, ביתנים, חדרים) ועושה מהם יחידה אחת. דרך
.206 ףיעסב רבסות "תורצח בוריע" תיישע

כאשר השטח מוקף מארבע רוחותיו בגדר ממש: גדר אבן, גדר צברים צפופה, גדר תיל שאין
בין החוטים רווח של 24ס"מ, וגובה הגדר 80ס"מ או יותר – השטח הוא רשות היחיד, וכדי
.206 ףיעסלהתיר בו העברה צריך רק "עירוב חצרות" בפת שיוסבר ב
כאשר חלק מן השטח פתוח – אפשר להשלים את הפרצות שבגדר, או אף לבנות גדר שלמה
שתהפוך את הכרמלית לרשות היחיד. גדר זו אין הכרח שתהיה גדר ממש: אפשר לבנות מעין
פתחים של גדר סביב המחנה, ולהקיף את המחנה ב"צורות פתח".

הצורה היסודית של "צורת הפתח" נבנית בדרך זו: שני מוטות ישרים בגובה 80ס"מ או יותר,
כשביניהם מתוח חוט העובר על המוטות מלמעלה. שני מוטות אלה, והחוט שעליהם, צורתם
כצורת שתי מזוזות ומשקוף, והם מעין פתח בגדר הסובב את המחנה. לפי הדין אפשר להקיף
את המחנה כולו בפתחים כאלה, והם הופכים את המחנה מכרמלית לרשות היחיד.
דומעה דצל רושקה טוח .וילעמ רובעי טוחהשו ,רשי היהי דומעהש דיפקהל שי חתפה תיישעב
או לגזע עץ מצדו – אינו יוצר צורת פתח.

חתפ תרוצ

צורת הפתח אינה מחייבת שהחוט ייגע במוטות. די בכך שהחוט עובר בדיוק מעל למוטות, כי
סטייה פוסלת את צורת הפתח. (שסב יא מ"ב סג). מסיבה זו אפשר לנצל קווי חשמל העוברים
בשטח: אם אחד החוטים עובר בדיוק מעל לעמוד, כל קו החשמל מהווה צד אחד של גדר. אם
החוטים אינם עוברים בדיוק מעל לעמוד, אפשר לנעוץ מוט בצד עמוד החשמל, מתחת לחוטים,
ואז כל שני מוטות והחוט שעליהם ייחשבו לצורת פתח.

בורע תנכה

בבניית היקף העירוב רצוי לנצל את כל הדברים הנמצאים בשטח, ולהשלים את הפרצות
בבניית צורות פתח. אם קו חשמל עובר בצד המחנה, אפשר לבנות משני צדדיו של כל עמוד
היוצר זווית בחוט החשמל שני מוטות, ובדרך זו להפוך את קו החשמל לגדר. כמו כן רצוי לנצל
גדרות אבן או צבר, תעלות קשר, וכדומה. את הפרצות יש למלא בבניה של צורות פתח. פרצות
.205 ףיעסהקטנות מ- 4.80מטר אינן מבטלות את העירוב, וראה דינם ב
צורות שטח שונות שאפשר לנצלן לצורך היקף העירוב הן אלה:
מצוקים, אם הם גבוהים או עמוקים 80ס"מ, הם נחשבים לגדר. שיפוע תלול של 25מעלות –
כאשר בכל 192ס"מ יורד המדרון 80ס"מ – נחשב גם הוא לגדר. (שמה ב).
תעלות קשר ותעלות היקפיות, וכן נחל, אם עומקם 80ס"מ, ורוחבן 32ס"מ – נחשבים
.הציחמל

פרצה בהיקף העירוב, שרוחבה 4.80מטר – פוסלת את העירוב. פרצות רבות, שכל אחת מהן
פחותה מ- 4.80מטר אינן פוסלות את העירוב, בתנאי שרוב הדופן מגודר כהלכה. רובה של רוח
אחת פרוץ – העירוב פסול. (שסב, ח מ"ב מה).
עירוב הבנוי מתעלות היקפיות, אם יש לחלק מהתעלות מחפה ראש, המחפה נחשב לפרצה,
ואם הוא רחב מ- 4.80מ' – אז הוא מבטל את העירוב. פחות מזה – אינו מבטלו.

כבר הוזכר שבהפיכת כרמלית לרשות היחיד שני שלבים: גידור השטח, ההופך את הכרמלית
לרשות יחיד השייכת לאנשים רבים; ו"ערוב חצרות" בפת, המשתף את האנשים הרבים והופך
.(201 ףיעסאותם מעין משפחה גדולה. (
האיסור להעביר ברשות יחיד השייכת לאנשים רבים הוא איסור מדרבנן, מחשש שהעברה
מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת כשהן סמוכות זו לזו תגרום לכך שיעבירו מרשות יחיד
אחת לרשות יחיד אחרת כאשר ביניהן יש רשות הרבים. במקביל לאיסור זה קבעו חכמים,
שאם כל היחידים משותפים יחד באוכל – ייחשבו לגוף אחד, ויהיה מותר להעביר ביניהם.
אם יש במחנה יחידות, הניזונות ממחסן מזון אחד – המחסן משתפם והוא הוא העירוב שלהם.
אם יש במחנה יחידות המקבלות אספקה בנפרד או שיש במחנה משפחות – צריך לשתף את
כולן ב"ערוב חצרות". (פה"צ .)37
דרך עשיית השיתוף היא זו: מניחים בבית הכנסת מזון שתי סעודות (מצות או חלה שלמה
במשקל 300גרם), אחד מגביה את המזון, קונה אותו בכך בשביל כל יושבי המחנה, מברך
"בא"י אמ"ה אקב"ו על מצוות עירוב", ואומר: "בהדין עירובא יהא שרא לן לאפוקי ולעיולי
מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים, ובית לבית לכל הבתים שבחצר לנו ולכל ישראל הדרים
במחנה הזה". ובעברית: "בזה העירוב יהא מותר לנו להוציא ולהכניס מן הבתים לחצר ומן
החצר לבתים, ומבית לבית לכל הבתים שבחצר לנו ולכל ישראל הדרים במחנה הזה". (שסו).

אם התקלקל היקף העירוב אסור לתקנו בשבת. תוקן החוט בשבת בשוגג – כשר העירוב ומותר
להשתמש בו. (שסב, ג). כדי למנוע אנשים מלהעביר בלא עירוב, מותר לומר לגוי בשבת שיתקן
.(הכ ב"מ וער) .לוקלקה תא
נקרע חוט העירוב ולא תוקן יש לנהוג כפי שיתואר בפרק הבא.

אסור להעביר חפצים מרשות יחיד לכרמלית או ד' אמות ( 1.92מ') בכרמלית, ללא עירוב.
.(197 ףיעס האר ,תויושרה תרדגה)
אוהל סיירים או אוהל גדול שאין להם מחיצות בצדדים, נחשבים לכרמלית, ולכן מותר להוציא
להוציא מהם חפצים, ובלבד שלא יעבירו את החפצים ברציפות אחת מרחק של 1.92מ' או
.דיחי תושרכ וניד – דיחי תושרב להואה דמוע .רתוי

מותר להעביר בגדים כדרך לבישתם ותכשיטים כדרך ענידתם הרגילה. אבל אסור להעביר
חפצים בכיס הבגד או בחגור.
מותר ללבוש כפפות מפני הקור או להתעטף בטלית וללכת לבית הכנסת. מותר ללבוש מעיל
רוח שכובע מחובר אליו, גם אם אינו לובש את הכובע. (שא, כג. בה"ל).
אין להוציא ממחטה בכיס, ואף לא על הצווארון מפני הזיעה. (שא לז. מ"ב קלג).

אותות צבאיים (סמלי החיילות, אות ששת הימים, תג מקצועי, תגי עוצבות, דרגות, כנפי
צניחה ודומיהם), מותר לטלטלם רק אם הם מחוברים לבגד בסיכת בטחון, בברגים, או
בתפירה. אם הם מחוברים לבגד בסיכה רגילה, אסור לצאת בהם, כי הם עלולים ליפול,
ויבוא להכניסם. (פה"צ .)41
שעון יקר נחשב לתכשיט ומותר לצאת בו. משקפים שמרכיבים אותם בקביעות, משקפי שמש
אופטיים, מותרים כדרך לבישתם הרגילה. (שש"כ טז כד). משקפי שמש המורכבים על
משקפים אופטיות, אסורים שמא יורידם בצל ויעבירם בידו ד' אמות. וכן משקפי שמש רגילים
אסור להרכיבם כשאין עירוב.
אין להוציא מפתח ארון או קיטבג. אם אין אפשרות להשאירו בחדר, אפשר להעביר חבל בחור
תאזכ הרוגח .חתפמה ינישל ינשה והצק תא רשוק אוהשכ ,הז לבחב ומצע רוגחיו ,חתפמה
תבוא במקום החגורה הרגילה. (שש"כ טז מו).
מותר להעביר נייר טואלט מכרמלית לרשות יחיד, כי חכמים שאסרו העברה זו, התירוה בגלל
.(א ,ביש) .תוירבה דובכ
פלסטר הדבוק לגוף, תחבושת קשורה, צמר גפן שבאוזן – מותר להעביר. (שש"כ טז כה).

אין לשאת נשק, אלא לצורך בטחוני. חייל הנמצא במקום שלדעת המפקד רצוי שישוטטו בו
חיילים נושאי נשק, רשאי לשאת נשק כשהוא לובשו גם מחוץ לעירוב. אם אין צורך בטחוני
כזה, אין לשאת נשק ואפילו בתוך העירוב, ואפילו אם לובש את הנשק. (ע"פ שא, ז מ"ב כה).
היוצא לשמירה במקום שאין בו עירוב, ילבש את הנשק לפני צאתו החוצה, ויטען את
המחסניות בחדרו (אם אין הדבר נוגד את הוראות הבטיחות). יש להוציא מן החגור כל דבר
שאינו חיוני לשמירה: מימיה, תחבושת אישית, ובמיוחד את כלי הניקוי, שהם מוקצה. אם יש
סיכוי שיזדקק לאחד מאלה בזמן השמירה, רשאי להשאירם.

במקרה שאין אפשרות להקיף את המחנה כולו בעירוב, ראוי להקיף בעירוב לפחות את
המטבח וחדר האוכל. במקרה זה רצוי להשאיר את כלי האוכל במטבח או בחדר האוכל, ביום
שישי, כדי שלא יהיה צורך להעבירם בשבת. יש להכין מראש את הסידור, החומש והטלית
בבית הכנסת (טלית אפשר להעביר מן האוהל לבית הכנסת אם מתעטפים בה, והולכים
עטופים לבית הכנסת).
הנמצא במקום שאין בו עירוב, חייב לבדוק את בגדיו וחגורו כאשר הוא יוצא מחדרו או
מאוהלו, כדי שלא יעביר דברים האסורים בהעברה. (רנב, ז מ"ב). יצא ונזכר שלקח עמו דבר,
יזרקנו מיד, ובשינוי. (רסו, יא-יב). אם זריקת החפץ יכולה להביא להפסד – ינהג כמתואר
בסעיף הבא.

בשעת דחק, כאשר לא הייתה אפשרות להשאיר את המסטינגים במטבח, או במקרים דומים,
יש אפשרות להעביר מכרמלית לרשות היחיד ולהפך, בדרכים מסוימות. ההיתר להעביר בנוי
על העקרונות הבאים.
איסור העברה בשלמותו, הוא כאשר בהעברה שלושה תנאים אלה:
:. אדם אחד עושה את שלוש הפעולות הבאות1
א. מרים את החפץ;
;תילמרכב תומא 4 וריבעמ וא .תושרל תושרמ וריבעמ .ב
ג. מניח את החפץ.
אם הפעולות מתחלקות בין שני אנשים – אין אחד מהם מבצע העברה מלאה.
הרבעה הניא ,יונישב הרבעה . .2אדם מעביר את החפץ מרשות לרשות בדרך הרגילה
.המלש
. העברה מכרמלית למקום פטור, .3ההעברה היא מכרמלית לרשות יחיד ולהפך
וממנו לרשות יחיד, או מרשות יחיד למקום פטור וממנו לכרמלית או מכרמלית
לכרמלית דרך מקום פטור – אינה העברה. (שמו, א שעב, ו).
על יסוד עקרונות אלה אפשר להעביר בשעת הדחק מרשות יחיד לכרמלית ולהפך, או יותר מ-
4אמות בכרמלית, בדרכים המפורטות להלן. (אם אפשר, יש לצרף כמה מהן יחד):

.1אדם אחד מוציא את החפץ ומניחו (מניחו ממש!) תוך כדי הליכה על מקום פטור,
ואחר כך מוריד אותו ממקום הפטור ומעבירו בכרמלית.
.2אדם אחד מרים את החפץ ויוצא עמו מרשות היחיד, ואחר נוטל מידו את החפץ
ומניחו בכרמלית. יש להקפיד על כך שהשני ייקח מיד המוציא. אם המוציא הניח ביד
.(א ,זמש) .תבשב המלש הכאלמ השע – ינשה
.3אדם אחד מעביר את החפץ בשינוי: ע"י בעיטה, גרירה וכדומה.
.4שני אנשים נושאים יחד את החפץ בצורה שלפי משקלו, צורתו או ממדיו, יכול אחד
להוציאו בדרך נוחה. (דוגמה: שני אנשים נושאים יחד מסטינג. (משנה תורה שבת א.
.(זט-וט

.1להעביר בהמשכים, כאשר בכל קטע הפחות מ- 192ס"מ (כשלושה צעדים בינוניים)
נעצרים לרגע. אך יש לעמוד ממש, או להניח את החפץ. (רסו, מ"ב יח). בדרך זו אין
אדם מעביר בבת אחת שעור העברה מלא, שהוא 4אמות.
.2אחד מרים את החפץ, מניחו ביד אחר, כשהשני במצב הליכה, והשני הולך בלא
להיעצר עד למקום בו רוצים להשתמש בחפץ. במקרה כזה כל אחד מהשנים עשה חצי
פעולה: רק הרים, או רק הוליך והניח.
.3אחד מרים את החפץ, מניחו במקום פטור, לוקח אותו משם וממשיך למקום
.ךירצש
.4מעבירים את החפץ בשינוי (בנעל בכובע וכו').
.5שני אנשים מעבירים יחד חפץ, שאחד היה יכול להעבירו באותו דרך.
.236 ףיעס האר ,תבשב בכרמ הנעטהו הקירפ יניד

שתי דעות יש בין הפוסקים ביחס למידתו של תחום שבת:
.1דין תחומין נובע מהפסוק "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז). והלימוד הוא –
א. מדין תורה תחום שבת הוא כמידת מחנה ישראל, 3פרסאות (כ- 12ק"מ).
ב. מדרבנן תחום שבת הוא 2000אמה – כקילומטר אחד. ( 960מטר).
.2דין תחומין כולו הוא מדרבנן, ומידת התחום הוא 2000אמה – כקילומטר.

(ההבחנה בין מידת תחום שבת מן התורה או מדרבנן נחוצה לעניין אחד: יש פוסקים הסוברים
שפטרו את היוצא למלחמה (שרות בקו) מעירובי תחומין. לפי דעה זו מותר לחייל הנמצא
במחנה הערוך לפעולה קרבית, או החוזר מפעולה קרבית (ע"פ שסו, ב בה"ל) לצאת לצורך
מצווה מתחומו, עד לתחום של 12ק"מ. הרב גורן הורה שמותרת הליכה זו רק לצורך מצווה
מן התורה, כמו לתקיעת שופר בראש השנה, אך לא לתפילה בציבור. (פה"צ .)46
כיון שתחום שבת נמדד ברבוע, אפשר בשעת הדחק או לצורך מצווה (תפילה בציבור וכד')
ללכת לא רק קילומטר אחד, אלא כ- 1344מטר – שהם אלכסון רבוע, של 2000 x 2000אמות.
.(א ,חנ מ"תז .ב ,וע א"ח)

המקום ממנו מתחילים את מדידת תחום השבת תלוי בצורתו:

א. אם יש לעיר או למחנה עירוב – מתחילים למדוד במרחק 33מטר אחרי חוט
.בוריעה
ב. אין לעיר או למחנה עירוב – מתחילים במרחק של 33מטר מן הבית האחרון. הבית
האחרון הוא הבית שיש מבנים רצופים בינו לבין הבתים שלפניו, ואין מרחק של 33
מטר בין בית לבית.

א. יש לו עירוב – מודדים מחוט העירוב ואילך.
ב. אין לו עירוב – מודדים לכל אוהל ואוהל – מפתח האוהל. (שצח, י. מ"ב מט-נא.
.(זכ צ"העש
לכן: מחנה אוהלים גדול, שאין בו מבנים קבועים וגם לא עירוב, אסור לאדם ללכת בו יותר מ-
960מטר מאוהלו, גם אם המאהל כולו גדול יותר.
דין תחומין נוהג ביום טוב כמו בשבת.

הרוצה ללכת בשבת למקום שהוא רחוק מ- 960מ' ממקומו (כמתואר בסעיף הקודם) – יכול
.עירוב תחומין תושעל

ענינו של עירוב תחומין הוא זה: אדם יכול לקבוע את "ביתו" במקום אחר מהמקום בו ילון.
במקרה כזה תחום שבת שלו יהיה 960מ' לכל צד ממקום "ביתו" החדש. אדם הרוצה ללכת
1900מטר לצד מזרח, יקבע את "ביתו" במרחק של 940מטר ממזרח למקום בו הוא לן.
והז יכ ,רטמ 1900 חרזממ דצלו ,דבלב רטמ 20 – ברעמ דצל תכלל רתומ היהי הזמ האצותכ
התחום המקיף 960מ' לכל צד של ביתו החדש. ברור, שאין להניח עירוב לשני כיוונים, או
להניח עירוב במרחק העולה על 960מ' ממקום המוצא של המערב. במקרים אלה אין העירוב
.לח

תרשים להדגמת עירוב תחומין

שתי דרכים יש לקבוע את מקום ביתו של אדם לעניין תחום שבת:
. עירוב זה נעשה על ידי כך שהמערב יוצא למקום ממנו הוא רוצה וילגרב בוריע .1
למדוד את אלפיים האמה, ועומד במקום זה בשעת בין השמשות. בדרך זו הוא קונה
שביתה במקום בו הוא נמצא, ומותר ללכת ממקום זה 960מ' לכל צד.
. עירוב זה נעשה כך שהמערב – או שליחו – שם ביום שישי מזון שתי .2עירוב במזון
סעודות, במקום ממנו הוא רוצה למדוד את תחום השבת. מזון זה כשהוא לחם –
שיעורו ( 460ובשעת הדחק )350גרם. אבל אפשר לעשות את העירוב גם בדברים
שאוכלים אותם עם לחם, בשתי סעודות. הדבר הנוח ביותר לעניין זה הוא ריבה –
בכמות הנאכלת עם 460גרם לחם. שפופרות הריבה שבשימוש בצבא, מספיקות
לאכילה ל- 5חיילים לשתי ארוחות, ולכן אם שמים שפופרות של ריבה היא יכולה
לשמש עירוב לחמישה אנשים.

כאשר אדם מניח עירוב תחומין מברך:

:רמואו

אפשר לשלוח שליח כדי שישים את העירוב, ובלבד שהשליח יהיה בן דעת המודה בעירוב.
מכאן שאי אפשר למנות אדם שאינו שומר שבת להיות שליח להניח עירוב תחומין. (תט, ח).
אדם יכול לערב לצורך רבים אחרים, וישים מזון 2סעודות לכל אחד, כמפורט למעלה, ובלבד
שיודיע להם לפני שבת שערב בשבילם. כל מי שהודיעו לו לפני שבת שערבו בשבילו, יכול
להחליט בשבת עצמה לסמוך על העירוב, בתנאי שלא הלך בשבת בכיוון ההפוך מן העירוב.
.(גית)

בשחנש להוא יכ – להוא לש וניד המ תעדל בושח .תילמרכ וא ,דיחי תושר תויהל יושע להא
כרמלית אסור לטלטל בו יותר מ- 4אמות ( 1.92מ'). אבל מותר להוציא מתוך האוהל החוצה
למרחק פחות מ- 1.92מטר. ואוהל שהוא רשות יחיד, מותר להעביר בתוכו חפצים מצד לצד,
.תילמרכל ונממ איצוהל רוסא לבא
אוהל סיירים נחשב ככרמלית אם הוא מוצב בכרמלית. אוהל גדול נחשב רשות יחיד אם יש לו
יריעות צד עומדות. (פה"צ .)24אוהל שהוא רק מסכך מפני החמה, ואין לו דפנות – דינו
ככרמלית, אם הוא מוצב בכרמלית. (ע"פ שסא, ב).

מהתורה אסור לבנות בנין או לעשות אוהל קבוע, או להוסיף עליהם תוספת של קבע. חכמים
אסרו בנין וסתירה גם של אוהל ארעי. (רמב"ם שבת כב, כז).
מותר להעמיד מחיצה ארעית בשבת, בלי לקשור קשר, פרט למקרה שבו המחיצה משנה דין כל
להוא לש תוציחמ וא ;דיחי תושרל התוא תכפוהו תילמרכ הפיקמה הציחמ :לשמל .אוהש
הודי, שהעמדתן הופכת את האוהל לרשות יחיד – אסור להעמידן בשבת, ואם אין כוונתו
להשתמש באוהל כרשות יחיד, מותר. ולכן מותר להעמיד מחיצות האוהל להגנה מן השמש.
לפרוס כיסוי מלמעלה – כשהוא גג ארעי, הדין תלוי במטרתו:
.(ב ב"מ א ,וטש) .הרקמ לכב ודימעהל רוסא – .1גג הבא להגן משמש וגשם ודומיהם

, אבל אין מטרתו להגן מפגעים הבאים .2כיסוי שמשתמשים באוויר שמתחתיו

מלמעלה, מותר לפרוש אפילו אם הוא עושה מחיצה אחת, והשאר רגלים. אבל אם
עושה שתי מחיצות, יש להציב תחילה את הכיסוי ואחר כך את המחיצות. (שטו מ"ב
.(בכ
, ואין משתמשים בשטח שתחתיו, כמו וילעש בחרמב שומיש ותילכתש יוסיכ .3

שולחן שמציבים על דפנותיו, מותר לעשותו בשבת כל זמן שאין עושה מתחתיו ארבע
מחיצות. ואם יש לו ארבע מחיצות, יש להציב תחילה את הכיסוי, ואחר כך את
הדפנות. (מעשית, דבר זה נעשה ע"י שני אנשים). (שטו מ"ב כב).
כל זה כשאין הגג מתהדק למבנה הנושא אותו. אם צריך להדק את הגג אסור, גזרה שמא
.(ל"הבו ו ,גיש פ"ע) .וקזחל הכאלמ השעי
גגון המחובר למבנה בחיבור קבוע, בדרך שאפשר לפתחו ולסגרו – מותר לפתחו בשבת.
.(זכ ב"מ ה ,וטש) .הטימל הרושקה הליכ ;עקרקב הצוענה הניג תישמש :אמגודל

אסור לבנות אוהל ארעי בשבת, אבל מותר להוסיף הוספה ארעית לאוהל קיים. לכן: אם יש
התחלה של גג (ברוחב טפח = 8ס"מ) מותר להוסיף עליו, ולהמשיך את הגג (בלי לקשור שום
קשר). התחלה של גג לעניין זה הוא דווקא אם חלק מהגג פרוס; אבל אם הכיסוי מגולגל כולו,
ואין טפח ממנו פתוח – אסור לפתחו. להתחלה של גג יכולים להיחשב שני חבלים הקשורים
לאורך הדפנות, כאשר המרחק ביניהם הוא 3 – 1טפחים ( 24 – 8ס"מ). חבלים אלה נחשבים
כגג רצוף, כי רווח הפחות מ- 3טפחים נחשב לסגור ("לבוד"). (ע"פ שטו, ד).
כאשר יש צורך לפרוש רשת הסוואה על תותחים וכו' – בצורה היוצרת מתחת לרשת שטח
שהוא אוהל – יש להתחיל לפרוש את הרשת ביום ו' ברוחב טפח, או ליצור ביום ו' התחלת
אוהל ע"י חבלים קשורים. (אם פריסת הרשת נחוצה מטעמי בטיחות, יש לפורסה מיד בכל
דרך אפשרית).

א. אם האוהל עתיד לעמוד במקום יותר מחודש, אין לקשור מיתר שעשוי לכל
.תאזה הפוקתה
ב. אם האוהל עתיד לעמוד פחות מחודש –
.1אם יכול שלא לקשור את המיתר – אל יקשור אותו.
.2אם יצטער בגלל המיתר שניתק, ויסבול מסופות חול, או מקור – מותר
.רושקיו רוזחיו ,לכוישכ דימ תבש ירחא וריתיו ,יונישב רתימה תא רושקל

א. בדרך כלל – אין לקשור מיתרים אלה.
ב. יש חשש להצטננות רצינית העלולה לגרום מחלה – מותר לקשור את המיתרים
בשינוי, כגון ביד שמאל; ויקשור קשר עניבה ולא קשרים חזקים. (פה"צ .)74ועל כל
פנים יתיר אחרי שבת ויחזור ויקשור.
בכל מקרה אסור לתקוע יתדות לתוך האדמה ולחזק יתדות שנתרופפו, אלא אם הדבר נחוץ
.שפנ חוקיפ תמחמ
.188 ףיעס אוהל שהוקם בשבת – ראה

מוקצה הוא כל חפץ שאינו מיועד לשימוש בשבת. דוגמאות: חפצים המיועדים לפעולות
האסורות בשבת, עט, את חפירה, טרנזיסטור, מצלמה, בלוק כתיבה, כלי ניקוי. וכן אבנים
.םינבלו
חפץ שמותר לטלטל בשבת, נהפך למוקצה אם נתקיימו בו התנאים הבאים:
;הצקומ וילע חינה וילעב .א
;תבשה תסינכ ינפל .ב
ג. כדי שיישאר עליו במשך כל השבת.
במקרה כזה דין החפץ כדין המוקצה המונח עליו. למוקצה כזה קוראים "בסיס לדבר
.(ב"מב ד ,טש) ."רוסאה

איסורו של מוקצה הוא זה: אסור להזיז אותו ממקומו בדרך הרגילה בה מזיזים חפצים, אבל
מותר לכתחילה להזיז מוקצה בדרך שונה מהרגיל: ע"י בעיטה או דחיפה בגופו; ע"י נשיפה;
ע"י ישיבה עליו. כמו כן מותר לגעת במוקצה, אך יזהר שלא להזיזו. (שח, ג; שיא, ח).

חפצי מוקצה מעטים מותר להזיזם בדרך הזזתם בכל יום:

.1חפצי מוקצה שרוב שימושם לתפקידים האסורים בשבת, אבל משתמשים בהם לפעמים
לביצוע פעולות המותרות בשבת, מותר להזיזם ולהשתמש בהם לצורך הפעולה המותרת
בשבת. כמו כן מותר להזיזם כדי להשתמש במקום בו הם מונחים. לדוגמה: נשק הוא מוקצה,
כיון ששימושו לתכלית האסורה בשבת: ירייה. חיילים רגילים להשתמש בקת מתקפלת של
עוזי לפתיחת בקבוקים. כיון שפתיחת בקבוקים הנה מלאכה המותרת בשבת, מותר להזיז את
הנשק בדרך הרגילה, כדי להשתמש בקת לפתיחת בקבוק. כיון שכך – אם מונח העוזי על
המיטה, ורוצים לשכב עליה, מותר להוריד את העוזי מן המיטה בדרך רגילה. (שח, ג).

.2חפצי מוקצה המפריעים לשהות בחדר או באוהל – מותר לסלקם החוצה (אם יש עירוב!).
דוגמאות: לכלוך שבחדר, דבר מה מסריח. (שח, לד).

בציודו האישי של חייל נמצאים חפצי מוקצה מרובים: ציוד לחימה; מכשירי כתיבה, מכשירי
גילוח, כסף וכדומה.
יש לסדר את חפצי המוקצה בערב שבת שלא יהיה צורך להזיזם בשבת. אם בכל זאת נשכח
חפץ מוקצה בתוך כלי שרוצים להשתמש בו בשבת, מותר לסלק את המוקצה בדרך הזזה לא
.(ד ,טש) .ליגרכ שומישב רתומ – וילע היה הצקומהש ילכהו ,הליגר
היוצא לשמירה, וצריך לשאת אתו נשק – ייקח גם כדורים. את כלי הניקוי אין לקחת, אלא אם
כן יש סיכוי שיזדקקו להם.
אם הניח מישהו אחר חפץ מוקצה על חפץ מותר, לדוגמה: הניחו נשק על מיטה, מותר לבעל
.רוסאה רבדל סיסב תויהל תכפוה הניא הטימהו ,יונישב קשנה תא קלסל הטימה

כאשר נמצאים בסדרה בתוך חורש, יש לזכור שחז"ל אסרו כל שימוש בעצים מחוברים בשבת,
גזרה שמא יתלוש מהם. לכן אסור לתלות חפצים או לטפס על עצים או להישען עליהם. מותר
לגעת בעצים, אבל אסור להניעם.
חפצים שהיו תלויים על עץ בשבת – אסור להוריד אותם. ואין לתלות בערב שבת על עץ חפצים
המיועדים לשימוש בשבת, שמא יורידם בשבת. (שלו מ"ב יב).

כבסים שכובסו ביום שישי, ונתלו לייבוש, מותרים לשימוש בשבת רק אם בשעת כניסת השבת
לא היו רטובים במידה רבה. מידת הלחות ההופכת את הבגד מוקצה לכל השבת היא זו: אם
הנוגע בבגד מרטיב את ידו, והוא יכול להרטיב בידו חפץ אחר – הבגד מוקצה גם אחר
שהתייבש. בימות החמה אפשר להקל בשעת הצורך לטלטל את הבגדים לאחר שיתייבשו.
.(דצ הרעה זי כ"שש)

כדי להימנע ממצב בו בגדים תלויים בחוץ והם מוקצה ואי אפשר להכניסם לאוהל – כדאי
לסחוט אותם היטב לאחר הכיבוס, בדרך כלל סחיטה כזאת מסלקת את המים לכמות
.הראותש תומכהמ התוחפה