אגדות רבה בר בר חנה/הסיפור השישי

בבא
בתרא דף עג:

ואמר רבה בר בר חנה:

זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא,

וחזינן ההוא כוורא[1]

דיתבא[2] ליה אכלה טינא באוסיי'[3],

ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא,

וחרוב מיניה שתין מחוזי[4],

ואכול מיניה

שתין מחוזי,

ומלחו מיניה

שתין מחוזי,

ומלאו מחד גלגלא דעיניה

תלת מאה גרבי משחא,

וכי הדרן[5] לבתר תריסר ירחי שתא,

חזינן דהוה קא מנסרי[6] מגרמי מטללתא, ויתבי למבנינהו הנך מחוזי.

תרגום

ואמר רבה
בר בר חנה:

 פעם אחת נסענו בספינה,

ראינו דג
ענק

ששרץ קטן
נכנס בנחיריו,

[מת הדג הגדול] ומי הים פלטוהו אל החוף,

[בפליטת גופו לחוף] חרבו שישים כרכים,

אכלו
מבשרו [הטרי]

תושבי
שישים כרכים [נוספים וקרובים],

ואכלו
מבשרו [המומלח והמשומר]

תושבי
שישים כרכים רחוקים יותר.

ומלאו מן
השומן שבגלגל אחת מעיניו

שלוש
מאות סאים שמן.

כשחזרנו
לאותו מקום לאחר י"ב חודש,

ראינו
שמנסרים קורות מעצמותיו.

כדי
לבנות [מחדש] אותן הכרכים
שנחרבו בגללו.

רשב"ם

כוורא – דג.

אכלה טינא – שרץ קטן[7].

באוסייה – בנחיריו של דג נכנס השרץ ונראה לי
דהיינו כילבית כדאמרי' בעלמא (שבת עז: ע"ש) שלשה[8]
אימות הן[9]
חלש על הגבור אימת כילבית על לויתן.

ואדחיוהו[10]
מיא – הדיחוהו המים
והשליכוהו[11]
כדרך ים שאינו סובל דבר מת.

חרבו מיניה שיתין מחוזי – שהשליכו[12]
על ששים כרכים ושיברן כולן שהיה גדול כל כך.

ואכלו מיניה שיתין מחוזי – בעודנו לח.

ומלחו מיניה שיתין מחוזי – אחרים שהיו רחוקים משם ומלחו ממנו
ונשאוהו למקומן.

מחד גלגלא דעיניה – מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי.

לשנה אחרת הוו מנסרי – לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל.

להמשך העיון
בסיפור השישי