אהבה ותאווה / הרב אלימלך בר-שאול

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


הוואתו הבהא

הרב אלימלך בר שאול


מגע באשה שאינה בטהרתה – וכל אישה בלתי נשואה היא בחזקה זו – יש בו משום איסור
קירבה. אמנם מעלים טענה כי נתינת יד ביד היא רק עניין של נימוסים בעלמא. ולכן נהגו
ונוהגים גם רבנים במערב אירופה, רבנים חרדים, לתת יד לאישה. אבל במקרה שלך, אין
גם היתר זה יכול לחול, אם בכלל יש יסוד של ממש על פי הלכה להיתר זה. ומשום מה?
משום שהיא רוצה בו, ומשום שאתה סולד. כלומר, שניכם אינכם רואים בנתינת היד רק
עניין של נימוסים אלא עניין של חיבה. והרי כאן נעוץ יסוד האיסור של קירבה. ובנוגע
להסבר אני מניח כי ידעת גם אתה להסביר יפה. ואני רק אולי אשלים קצת את הסברך.

בין אהבה ותאווה

לגוף חיים ומסגרת משלו, ולנפש חיים ומסגרת משלה. קרבת נפש פירושה אהבה, ואילו
קרבת גוף פירושה תאווה. קרבת גוף ונפש פירושה מזיגה, והיא מותרת וקדושה רק
בנישואין. צעיר המכיר צעירה, טבעי שהיכרותם מעוררת רגשות ורצונות גם יחד. כל עוד
הם בתחום הנפש, הרי הם בעולם האהבה הטהורה, וכשהיא מעמיקה בהם הרי זו אהבת
.הקומע שפנ

צעיר וצעירה העוברים לתחום הגוף הרי הם בעולם התאווה, וכשהיא מעמיקה בהם הרי
הם גולשים לתהום היצרים במובן המעשי. משעוברים מתחום הנפש לתחום הגוף הרי
הם נמצאים כבר מעבר לזה. מחוץ לתחום האחד ובתוך התחום השני. מעתה אין יותר
תחום ממשי. כל פעם מתקרבים יותר ויותר, עד שכל מה שנראה להם מקודם רחוק,
הולך ונעשה קרוב, והולכת ומסתלקת גם הבושה מחמת ההרגל המקרב. וברגע מסוים
ובאורח בלתי צפוי כביכול לשנים, קורה מה שלא יכלו להעלות על הדעת לפני כן. קורה
.שממ לכה


היכן הגבול?

אין איש רשאי לומר: אני אעצור לפני החיץ הסופי. אין כלל חיץ כזה בשביל כאלה
הנמצאים בתוך תחום חיי הגוף. הכל עלול לקרות. ועובדות לאלפים הן המעידות על
סכנה ודאית זו. אמנם איני אומר כי כל שכאלה הגיעו עד ועד בכלל. אבל זה מאוד עלול
לקרות. ואין לסמוך על מפריעים מן החוץ או על אומץ פתאומי שיפעם בשניהם וישאיר
אצלם עוד מעט שיקול דעת וכוח הרתעה. כבר אמרו חז"ל: "אין אפוטרופוס לעריות".
אדם שלא נתנסה עוד בחיים אינו יכול להעריך את עצמו, באיזו מידה הוא שולט ביצריו,
או יצריו שולטים בו. כל שכן שאין איש מכיר את רעהו בעניין זה. כל ההשערות יכולות
.עיתפהלו בזכאל

ואם יטען הטוען: קיצוניות יש כאן, ידע: הוא פחות מדי מציאותי. כדי להדליק אש
גדולה אין צורך ביותר מגפרור אחד. כדי לכבות אש גדולה יש צורך בהרבה מים, ולא
תמיד הם מצויים בו ברגע. ובייחוד אצל צעירים אשר עדיין רחוקים הם מכל זה עד עתה.

מהו המעבר מתחום חיי הגוף לתחום חיי הנפש? רק גשר צר מאוד. רק מגע קל בלבד
לפעמים. האם כדאי לעבור את הגשר? האם לא כדאי להישאר מעבר מזה של הגשר עד
אותו זמן של נישואין, כאשר הזוג מתייחד בקדושה ובטהרה ובאהבה זכה ובתאווה
מזוככה לשם מצווה? האם לא יותר טהור וקדוש שהגשר הוא הקידושין? האם לא יותר
יפה ומקסים שנתינת טבעת הקידושין של החתן על אצבע הכלה הוא אשר קושר אותם
?דחי


דספהו חוור

כל זוג שואף כי ליל-ייחודם יהיה העמוק ברגעי חייהם. האם כדאי ליטול מעומקו קודם
לכן על-ידי אותם מגעים בידיים, המחסרים ומורידים הרבה בשביל לא כלום? האם לא
כדאי לשמור על הזמן שלפני הנישואין כעל זמן של העמקת האהבה בנפש, ובנפש בלבד,
וכרקע לחיים הבאים שיתמזגו בהם חיי גוף ונפש?

אכן, אשרי אלה שנפשותיהם מעמיקות אהבה הדדית. הגופים מסויגים זה מזה, אך גם
החירפה יהוז .שפנל הפי תטטור הבהא .המינפ שפנל קמוע תוריזחמ הלא תויוגייתסה
הטובה שאין לנגוע בה כלל. ואחרי הפריחה הטובה תבוא גם עונת הפרי. והוא יהיה רענן,
זך כבדולח הטוב.

וכאן בכל זאת אסיים, בברכת טהרה לשניכם. יברך אתכם השי"ת לפריחה טובה, ואם
תרגישו כך מבלי שיעכיר דבר כלשהו את טוהר לבותיכם, אמרו הן לעצמכם בשעה טובה
ומוצלחת, וכן יאמר ה' המקדש עמו ישראל. ואם תזכרו להודיע לי על אשרכם אשמח
כמובן גם אני.

והיה אם בכל זאת לא תצליח לשכנע אותה? אגיד לך את האמת: איני מאמין שזה יהיה
כך. אבל אם חלילה זה יהיה כך, אז תהיה בטוח: היא לא אוהבת אותך, אלא אולי
חושקת בך ותו לא. ואין אתה צריך להיות שעשוע בלתי רציני. בחשק יש רק אש, אבל
אפילו לא מעט מן האור. אז זה יהיה סימן כי דרכי שניכם נפרדות. אבל לבי אומר לי
שהיא תבין ותקבל וגם תשמח.

חזרה לתוכן אישות ומשפחה