במבט ראשון נראה היה שאין תוכן ממשי לאהבה זו ואין היא אלא עצה עמוקה של
הבורא יתברך, למען קיים את העולם, כמו שנתן בנו את תחושת הרעב למען קיים את
.ףוגה

אבל דבר זה רחוק מלהבינו: והרי התאווה נתונה כבר בלב אדם, וכן כמיהתו לבנים. ושני
אלה יספיקו לקיום העולם. ומדוע נוספה גם אהבת המין?

ושמעתי אומרים, כי אהבה זו היא תוצאה מהכרת הטוב, כי יודו בני הזוג זה לזה על דבר
עזרם זה לזה למלא את חוק טבעם. אבל טועים המה האומרים כן, שהרי כל כך מרובים
כפויי הטובה בין בני אדם, ולא ראינו שתחסר להם אהבת המין…

על כן נאמר, כי אהבת המין באה על ידי ההשלמה שבני הזוג משלימים זה את זה. שהרי
האל ברוך הוא קבע כך את טבעם, כמו שאמרו חז"ל: "כל שאין לו אישה… אינו אדם
שלם" (ב"ר יז). האדם לבדו, אדם חסר הנהו, כי לא יוכל למלא את תפקידו. ועל כן, בהיות
בני הזוג משלימים זה את זה, יאהבו זה את זה, כי הנותן לרעהו – יאהבו. ואלה, אשר
באהבתם כל שאיפתם היא לתת ולהשפיע נחת ועונג זה לזה, יאהבו זה את זה.

והנה נתבאר לנו עוד דבר נפלא: מדוע ברוב הפעמים לא יארכו ימי האהבה הזאת?
והתשובה פשוטה היא: רוב בני אדם רוצים ליטול מזולתם, ולא לתת לזולתם.

כאשר חזק עליהם חוק הטבע להתחתן ולהוליד בנים, היו לנותנים ולאוהבים, אבל חיש
מהר, כאשר תקל מהם יד הטבע, שבים הם להיות "נוטלים" כשהיו, גם לא ירגישו את
השעה אשר החליפו בה את עמדתם. תחת אשר התקשרו תחילה לתת זה לזה, מעתה הם
נוטלים זה מזה, וכל אחד ידרוש מרעהו שימלא את חובותיו אשר התחייב לו.

האם אפשרית היא האהבה במצב זה?

וכך אני אומר לזוג בעת שמחת כלולותיהם: היזהרו, יקרים, לשאוף תמיד להשביע נחת
זה לזה, כפי שתרגישו רצון בשעה זו, אך דעו: ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה –
הנה כבר אושרכם מכם והלאה.

ויש בני אדם אשר לא יחפצו בנישואין. אלה הם האנשים אשר לא יוכלו להיפרד מכוח
הנטילה אשר יחזק עליהם: אינם יכולים לתת לזולתם, ורק מבקשים המה לקבל עוד
ועוד. וגם יד הטבע לא תוכל לעשותם ל"נותנים", ואפילו לשעה אחת.

וכן אלה אשר יחפצו במיעוט בנים – תופעה מצויה בדורנו – גם המה מגדולי הנוטלים: לא
יחפצו ליתן מאומה, ואפילו לא לבניהם!

אבל הקשר הטוב בין איש ואשתו יהיה כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה; אז אהבתם
לא תיפסק, וחייהם ימלאו אושר ונחת כל ימיהם אשר יחיו עלי אדמות.