אתחיתפ

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


– המשך הפרק –


:חתפ הימחנ 'ר [ה]


(יחזקאל י"ג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו.


מה השועל הזה מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח,
כך כשועלים בחרבות (נביאיך) לא עליתם בפרצות כמשה.
?ונבר השמ המוד היה ימל

לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה.
.היתוחור שולשמ הרדגו דמע
נשתייר פרצה, ולא היה לו שעה לגדרה, ועמד הוא בתוך הפרצה.
,ודגנכ דמעו ירא אב
.ודגנכ דמעו באז אב

אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה.
שאילו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ה'.


[ו] ושם האיש אלימלך



כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון
[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].
אלופינו מסובלים. זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ד) וילך איש מבית לחם יהודה

ר' יוחנן אמר:

.םילבוסמסובלין אין כתיב כאן, אלא
בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים,
אין פרצה של מגפה. כמה דתימא (שם קל וחומר) ותפרץ בם מגפה.אין פרץ

אין יציאתה של מגפה, כמה דתימא (ויקרא ט') ותצא אש מלפני ה',ואין יוצאת

אין צוחה של מגפה, כמה דתימא (במדבר ט"ז) אין צוחה

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם.

:ארק סרסמ שיקל שיר

בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים,
של גלות, דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה. אין פרץ

.ואציו ינפ לעמ חלש (ו"ט הימרי) ביתכד תולג לש ואין יוצאת

.ימע תב תעוש לוק הנה ('ח הימרי) ביתכד תולג לש ואין צוחה

וכתיב וצוחת ירושלים עלתה.

:רמא ינאילול 'ר

בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים,
עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג') ה' במשפט יבא.

כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון. ושם האיש אלימלך

[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].

וילך איש מבית לחם יהודה:



[ז] רבי תנחומא בשם רבי חייא רבה


ור' ברכיה בשם רבי אליעזר

המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה:
כל מקום שנאמר 'ויהי' – צרה.
ר' חייא רבה כל מקום שנאמר 'ויהי' – משמש צרה ושמחה:
אם צרה אין כיוצא בה,
אם שמחה אין כיוצא בה.

:רמא לאומש יבר

:םה ימיב השמח

לפרמא ימיב יהיו (ד"י תישארב)

.המחלמ ושעמה צרה היתה שם?

לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה,
ובשבילו היה המלך נזקק למדינה.
פעם אחת באו הברבריין ונזדווגו לו,
אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה.

כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו
:ביתכד אוה אדה

(שם) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש.


אחא יבר רמא

לא באו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם,
עין שעשתה מדת הדין בעולם אתם מבקשים לסמותה.

– שדק איה


:אחא יבר רמא

הוא קדש, הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש.
וכיון שבאו אותם המלכים ונזדווגו לו,
התחילו הכל צווחים ווי.
.לפרמא ימיב יהיו יוה

זחא ימיב יהיו ('ז היעשי)

מה צרה היתה שם?

ארם מקדם ופלשתים מאחור.

לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו.
אמר אותו פדגוג: אם אני ממיתו, הריני חייב למלכות.
אלא הריני מושך מניקתו, ומעצמו הוא מת.

כך אמר אחז:

אם אין גדיים אין תיישים,
אם אין תיישים אין צאן,
אם אין צאן אין רועה.

כך אחז היה סבור בדעתו לומר:

אם אין קטנים אין גדולים,
אם אין גדולים אין תלמידים,
ואם אין תלמידים אין חכמים,
ואם אין חכמים אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על העולם.
.תושרדמ יתבו תויסנכ יתב זחוא ינירה אלא
ועליו הכתוב אומר (ישעיה ח') צור תעודה חתום תורה בלימודי.

:רמא אנינח 'ר

.תושרדמ יתבו תויסנכ יתב זחאש ?זחא ומש ארקנ המל

רבי יעקב בשם רבי אבין אמר:

ישעיה (שם) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב.
אין לך שעה קשה כאותה שעה
(דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני בעולם הזה :רמאנש

ומאותה שעה 'וקויתי לו' שאמר (שם) כי לא תשכח מפי זרעו
מה הועיל לו? (ישעיה ח') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'
.ויה וידימלת אלהו ,ויה וידלי יכו
אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו.
וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחין ווי,
.זחא ימיב יהיו יוה

(ירמיה א') ויהי בימי יהויקים

מה צרה היתה שם?
(שם ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם.

למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה.
,שאב הופרשו הוערקו התוא ולטנ הנידמה ינב ול ושע המ
אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו.

הדא הוא דכתיב: (שם ל"ו) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה,
תלתא ארבעה פסוקים,
כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש,
מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגילה
חאה לע רשא שאה לע
כיון שראו כן התחילו צווחים ווי.
.ויהי בימי יהויקים יוה

שורושחא ימיב יהיו ('א רתסא)

מה צרה היתה שם?
להרוג ולאבד את כל היהודים

למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלושה שונאים.
האחד התחיל מקטף בעוללות,
,תולוכשאב בנזמ ינשהו
והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים.

כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות,
שנאמר (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
,תולוכשאב בנזמ ליחתה עשרה רצנדכובנ
שנאמר (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף.

ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר:

החרש אלף והמסגר אלף.

ר' יוחנן אמר:

כולן אלף.

:רמא לאומש 'ר

אלו הבליוטין.

ר"י בר' סימון אמר:

אלו תלמידי חכמים
המן הרשע בקש לעקור את כל הביצה, אמרי זבין בביעתה
.דבאלו גורהל דימשהל ('ג רתסא)
וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי.
שורושחא ימיב יהיו יוה

ויהי בימי שפוט השופטים

מה צרה היתה שם? ויהי רעב בארץ.

למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך.
מה עשה המלך שלח טמיאון לגובתה.
,ותוא ובגו והוקלהו ותוא ולטנ הנידמה ינב ושע המ
.ול ונישע ונל תושעל שקבמ היהש המ :ורמא

כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים,
והיה הדיין מבקש לעשות בו דין,
והיה הוא בא ומלקה הדיין,
.היל יתדבע יל דבעמ אעבד המ רמאו
אוי לדור ששופטיו נשפטין.
ויהי בימי שפוט השופטים יוה


שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן:

כל מקום שנאמר 'צרה' ו'שמחה' – אם צרה אין צרה כמותה,
אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם.
:אגלפ הדבעו ינמחנ רב לאומש 'ר התא
כל מקום שנאמר 'ויהי' – צרה; 'והיה' – שמחה.
והא כתיב (בראשית א') ויאמר אלהים יהי אור?
אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה,
שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.
שאותה אורה שנבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו.
וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת,
כדור אנוש ואנשי דור המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום, לקחה.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם.
וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק.

והכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד? מיתיבין ליה:

אף היא אינה שמחה, שעתידין שמים להבלות, אמר להם:

(ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו.:רמאנש


בקר יום שני ושלישי ורביעי חמישי וששי יהיו ברע יהיו ביתכ אהו מיתיבין ליה:

אף היא אינה שמחה, אמר להם:

שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה:
כגון החרדל צריך להמתיקו,
התורמוסין צריכין לימתק,
החטים צריכין ליטחן.

ה' את יוסף? יהיו (ט"ל תישארב) ביתכ אהו –
אף היא אינה שמחה, דכתיב (שם מ') כי שמו אותי בבור.:רמא


ביום כלות משה. יהיו (ז רבדמב) :ביתכ אהו

אף היא אינה שמחה שבו נגנז בנין בית המקדש. אמר להם:

.דעומ להא לא אבל השמ לוכי אלו ('מ תומש) :רמאנש

עשוהי תויהב יהיו ('ה עשוהי) ביתכ אהו

אף היא אינה שמחה, שבו קרע יהושע שמלותיו. אמר להם:

שנאמר: (שם ז') ויקרע יהושע שמלותיו.
ביום השמיני?יהיו ('ט ארקיו) :ביתכ אהו

אף היא אינה שמחה, שבו מתו נדב ואביהוא.אמר להם:


כי ישב המלך בביתו. יהיו ('ז 'ב לאומש) ביתכ אהו

אף היא אינה שמחה, שבו בא נתן הנביא ואמר לו, אמר להם:

(מלכים א' ח') רק אתה לא תבנה הבית.

אמרינן אנן דידן, אמור את דידך.היל ירמא

ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. היהו ('ג לאוי) אמר להם:

ביום ההוא יצאו מים חיים. היהו (ד"י הירכז)
ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו. היהו (א"י היעשי)
ביום ההוא יחיה איש. היהו ('ז םש)
ביום ההוא יתקע בשופר גדול. היהו (ז"כ םש)
הנשאר בציון והנותר בירושלם.היהו ('ד םש)

כאשר נלכדה ירושלים?היהו (ח"ל הימרי) ביתכ אהו מיתיבין ליה:

אף היא אינה צרה אלא שמחה,אמר להם:

שבו ביום נטלו ישראל אופכין שלימה על עונותיהם ביום שחרב בהמ"ק.

.הבר תורד אתחיתפ קילס











           
חזרה לתוכן תושב
           
חזרה לתוכן תנ