אתחיתפ

.תולגה ימי ולא

.הער אלו הבוט אל

.דוד תיב תוכלמל

את מוצא שכל הנבואות הקשות והרעות שנתנבא עליהם ירמיהו,
לא באו עליהם אלא לאחר חורבן בית המקדש.
.היולו הנוהכ תורמשמ ולא(שם) ביום שיזועו שומרי הבית,

אלו הכהנים.,ליחה ישנא ותועתהו

עשרים ושנים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד,

,אוה לק רבד וזה הארומה
והיה הכהן זורקה על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו.
אלו משניות גדולות, כגון: ,תונחוטה ולטבו

,אביקע יבר לש ונתנשמ
,איעשוא 'ר לש ותנשמו
.ארפק רב לש ותנשמו
זו התלמוד שהוא כלול בהם.,וטעמ יכ

, את מוצא כשגלו ישראל לבין אומות העולם, תואורה וכשחו

לא היה אחד מהם יכול לזכור את תלמודו.
אלו דלתות נחושתא בר אלנתן שהיו פתוחין לרוחה. וסגרו דלתים בשוק,

.הרות ירבדב וקסעתנ אלש ידי לע ,הנחטה לוק לפשב

.תונחוטכ לארשי ולשמנ
מה הטוחנות אינן בטלות לעולם,
אף ישראל אינן בטלין מן התורה, לא ביום ולא בלילה.

.עשרה רצנדכובנ הז

שמונה עשרה שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת:
עבדא בישא זיל חרב ביתה דמרך דבניה, לא שמעין ליה.

.התשמה תיבמ רישה לטיבו הלעש

חתיתה של דרך נפלה עליו.

התחיל מחבי חביים בדרך.

.הילצבד אמא לע
שהיא מתווכח בין שני הדרכים, בראש שני הדרכים,

אחת הולכת למדבר, ואחת הולכת לירושלים.
התחיל קוסם קסמים.לקסם קסם,

התחיל לקלקל בחצים לשמה של רומי, קלקל בחצים,

,התלע אלו ,אירדנסכלא לש המשל התלע אלו
לשמה של ירושלים, ועלתה לו.
,ול התלע אלו ימור לש המשל תועיטנ עטנו תועירז ערז
,ול התלע אלו ,אירדנסכלא לש המשל
לשמה של ירושלים, ועלתה לו וצמחו.
הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי, ולא האירו,
,וריאה אלו ,אירדנסכלא לש המשל
לשמה של ירושלים, והיו מאירין.
בעבודת כוכבים שלו.שאל בתרפים

כהדין ערבאה דהוה נכיס אימרא וחמי בכבדא.
בימינו היה הקסם ירושלים,

נראין הוו קסמיא על ירושלים בימינו.
,סוכרמילפ לשום כרים,

,םירטלקפס ,חצרב הפ חותפל

.סוניפרס להרים קול בתרועה,

.ןינוריט לשום כרים על שערים,

.סורטסילב ינבא לשפוך סוללה,

.םישבכ ,קיד תונבל

והיה להם כקסם שוא בעיניהם. םלוכו

:לארשיל לאקזחי רמא
אלו זכיתם הייתם קוראין בתורה, שהיא נדרשת שבעה משבעה.
ועכשיו שלא זכיתם,
הרי נבוכדנצר בא, ומקסם עליכם שבעה משבעה.

.הירכז לש ונוע הז

ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל,

היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת נשים או בעזרת ישראל?
לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל, :היל רמא

אלא בעזרת כהנים.
ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל.
דכתיב ביה: ושפך את דמו וכסהו בעפר.
וברם הכא על צחיח סלע וגו'
כל כך למה? להעלות חמה לנקום נקם.

שבע עבירות עשו ישראל באותו היום:
הרגו כהן ונביא ודיין,
ושפכו דם נקי,
וחללו את השם,
,הרזעה תא ואמטו
ויום השבת ויום הכפורים היה.
וכיון שעלה נבוזראדן התחיל הדם תוסס.
מה טיבו של דם זה? אמר להם:

דם פרים ואילים וכבשים שהיינו שוחטין. :ול ורמא

מיד שלח ואייתי דמי זבחים ולא אידמו ליה.
אין אמריתו מוטב ואם לאו סריקנא לבשרייהו.אמר להם:

.אלזרפד יקרסמב ישניא והנהד
מאי נימא לך?:היל ירמא

נביא הוה, דהוה מוכח לן קמינן עליה וקטליניה,
.הימד חיינ אלד ינש המכ אהו
.היל אנסייפמ אנא :והל רמא

אייתי קומיה סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה וקטלינהון,
עד שהגיע דמם לדמן של זכריה
לקיים מה שנאמר: (הושע ד') פרצו ודמים בדמים נגעו.
ועדיין הדם תוסס.
אייתי בחורים ובתולות, וקטל עילויה ולא נח.
אייתי תינוקות של בית רבן, וקטל עילויה, ולא נח.
אייתי שמונים אלף פרחי כהונה, וקטל יתהון,
עד שהגיע דמם לדמו של זכריה ועדיין היה הדם תוסס.
אמר: זכריה, זכריה: כל טובים שבהם איבדתי,
ניחא לך דליכלינהו לכולהו?
.חנ דימ ,יכה היל רמאדכ
,הישפנב הבושת תושעל רהרה אתעש איההב
ואמר ומה אם על נפש אחת כך,
,אתשפנ והנה לכ לטקד ארבג אוהה
.המכו המכ תחא לע
.רייגאו היתיבל אנשדרפ רדשו קרע

.הימרי לש ותאובנ וז
:ביתכד אוה אדה

?הז דקש לש ונמיס המ
משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר, כ"א יום,
כך מי"ז בתמוז עד ט' באב – כ"א יום.

רצנדכובנ לש ומלצ הז

כל דרומיה אמין שתין ופתייה שית, מי יכיל קאים?
אם אין עוביו שליש רומו אינו יכול לעמוד,
ואת אמר (שם) אקימה בבקעת דורא.

כקנה היו מעמידין ליה והוא נופל,
מעמידין אותו והוא נופל.

עד שהביאו כל כסף וזהב שהוציאו מירושלים,
ושפכו דימום על רגליו.
לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה.

.תובא תוכז וז

מבבל היו ושם חזרו.

.הינכי תולג הז
את מוצא בשעה שירד נבוכדנצר מירושלים,
,ודיב היקדצ לש ותולגו
,ותארקל הינכי לש ותולג התצי
מכוסים שחורים מבפנים, ולבושים לבנים מבחוץ.
והיו מקלסין לקראתו, נקטה ברבריה והוון שאלין:
?אבאב דיבע המ
?אחאב דיבע המ
?ירבב דבע המ
ואינון אמרין ליה:

זו שלשלת יוחסין (שם).

.הרות ירבד ולא

תרין אמוראין:
חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיה.
וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך.

זו בבל, שהיא זוטא של עולם.

?הלוצ המש תארקנ המל .לבב וז
ששם צללו מי מבול.
דכתיב: (ירמיה נ"ה) גם בבל לנפול חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ.

למה נקראת שמה שנער? ששם נגער דור המבול.

שנער שהן מגוערין מכל המצוות, מצות תרומות ומעשרות.

שנער שהן מתין בתשנק, בלא נר ובלא מרחץ.

שנער שהן מתין נערים.

שנער עיר ששריה נערים מבעטים בתורה

שנער שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא.
.רצנדכובנ הז ?הז הזיאו

מבבל היו ושם חזרו.

.שדקה חור הז
כיון שנסתלק רוח הקדש, גלו.