אתחיתפ

כיון שחטאו גלו,

?הארומ יוה והמ
.תומואה לכ לע יתמיא יתתנש המיאה ינפמ יוה
?הלאגנו יתמיא
את מוצא בשעה שנגאלו ישראל ממצרים, נפלה אימתן על כל האומות

!?איה אתוטש ואל איה המ העמש אלד הלכ
[!?הטוש הניא ,הלעבל תעמוש הניאש הלכ=]

לשון יוני הוא צווחין [=קורים] לשטותא, מורא.
.[הקחרוהו הלעגנ התוטש ללגב=] .הלאגנו אתוטש ימקמ ,יוה ,הארומ יוה

על ידי שהיו מרחיקין עצמן מלשמוע דברי תורה.
מן הכהונה הלאגנו

!?הונינמ ,הנוי לש וריעמ דומלל הל היה אל – הנויה ריעה

,הבושתב הריזחהו הונינל יתחלש דחא איבנ
ואילו ישראל בירושלים כמה נביאים שלחתי אליהם?!

,רקבב השכם ושלח

,ברעבהשכם ושלח

.ועמש אלו

כיון שלא שמעו גלו,

:תונושל השלש שמשמ הז רובד
.הקאנ ,העוש ,הקעז

לשון פרפור הוא.
.ללח תוקאנ קאנו ('ל לאקזחי) :ביתכד אוה אדה

וכתיב (איוב כ"ד) ונפש חללים תשוע.

שבהן יוצאות בנות ישראל בכלי לבן שאולין,
כדי שלא לבייש את מי שאין לו.
וכל הכלים היו טעונין טבילה,
ובהן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים.
תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם.
:תורמוא ויה המו
בחור שא עיניך וראה, מה אתה בורר לך,
אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.

זה מתן תורה. ביום חתונתו

זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. וביום שמחת לבו


בשלמא יום כיפורים יום סליחה וכפרה לישראל, יום שנתנו בו לוחות אחרונות.

שבו זמן קציצה יפה לעצים,
שכל עצים שנקצצים בו, אין עושין מאכולת.
ותני, כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת פסול מעל גבי המזבח.

שבו בטל הושע בן אלה פרוזדאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים.

,דבע אתוביט אד לכד רשפא

יום שהותרו שבטים לבא זה בזה.

יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל.

.והוקחרו וארק ארקמ ,והוברקו וארק ארקמ
,והוברקו וארק ארקמ

יום שהותרו שבטים.

יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.

.רשע השמחב אחינ
מכאן ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה.

וקרי ליה יום תבר מגל, [=יום ששברו בו את המגל לציין שאין צורך עוד בעצים]
מכאן ואילך המוסיף [=תורה] יוסיף, ודלא מוסיף – יסיף [=יספה]..

יום שביטל החפר מן מתי מדבר.

:רמואו הנחמה לכב זורכ איצומ השמ היה באב העשת ברע לכ
!רופחל ואצ
והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן.
:רמואו זורכ איצומ היה תירחשל
קומו והפרישו המתים מן החיים!
והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט,
חסרו שש מאות אלף.
ובשנת הארבעים האחרון עשו כן, ומצאו עצמן שלמים.
אמרו: דומה שטעינו בחשבון?
וכן בעשור,
,רשע דחאבו
ובשנים עשר,
,רשע השלשו
.רשע עבראו
כיון דאיתמלא סיהרא,
אמרו דומה שהקדוש ברוך הוא ביטל אותה גזירה מעלינו,
וחזרו ועשאוהו יום טוב.
וגרמו עונותיהם ונעשה אבל בעולם הזה, בחורבן הבית פעמים.

שלשה דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו:

.ותמוא לע אלו וילע

לו לא תעשה, אבל עם אומתו עשה כרצונך לרעה.
.ותמואל אלו כי כאשר ידבר אליך כן עשה עמו

והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין,
ונותן את ראשו עמהם. ונבוזראדן בא ומעבירו מהן.
וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות,
ונותן את צוארן עליהם.
ובא נבוזראדן ומעבירו מהן,
אמר נבוזראדן לירמיה:

חזי חד מן תלת מילין אית בך:

– תא רקש איבנ וא

שכל הדין שנייא את מתנבא על הדא קרתא דהיא חרבה,
וכדו דחרבה נפשך באישה עלך סגיא.
[=כל השנים האלה אתה מתנבא על העיר הזאת שתחרב,
וכאשר היא חרבה – נפשך רעה עליך מצער].
או מבעט ביסורין את

,אשיב דבעמל יעב אנא תיל אנאד
ואת בעי למעבד לך בישא,
למימר לית יסוריא חשיבין עלי מידי.
[=שאני איני רוצה להרע לך, ואתה רוצה יסורים
מכאן שאין יסורים חשובים בעיניך].
,או שופך דמים את

דמלכא פקיד לי עליך סגי בדיל דלא למעבד לך בישא,
,אשיב דבעמל יעב תאו
בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא.
[=שהמלך פקד עלי שלא להרע לך, ואתה רוצה רעה,
כדי שישמע המלך ויהרגני].

אם טוב בעיניך, בא ואשימה עיני עליך,ובסוף אמר לו:

ולא קבל עליו. כמו שנאמר בסוף הפרשה.
הרובגה יפמ ול רמאנש דע

?רבדה ותוא היה המ
– הימרי :ול רמאש ,אלא
אין את יתיב הכא, אנא אזיל עמהון,

ואין את אזיל עמהון אנא יתיב הכא

אמר לפניו: רבש"ע, אין אנא אזיל עמהון.
מה אנא יכיל מהני להון?
אלא ייזול מלכהון ברייהון עמהון,
דהוא יכול מהני להון סגיא.

כביכול הוא והוא [=ירמיהו והקב"ה] אסור בזיקים.
ואני בתוך הגולה. :ביתכ היתווכדו

ובחזירתו היה מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים,
והיה מלקטן, ומגפפן, ומחבקן, ומנשקן, ונותנן לתוך טליתו,
ואומר להם: בני לא כך הזהרתי ואמרתי לכם:

:רמאנ העש התוא לע

םיאנ םירה םתוא לע

ומשובחים אשא בכי ונהי,
,הנקמ לוק ועמש אלו הניקל וכפהנש בקעי לש ויתואנ לע

,האובנ ירבד לוקל אלו הרות ירבד לוקל ועמש אל יכ

,אנקמה רבד לוקל אלא ,הנקמ אלא
שהיו מקניאים אותו בעבודת כוכבים.

חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל.
מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו. מה טעם?
בגימטריא חמשים ושתים. המהב

קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל,
לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה.

שבעה מאות מיני דגים טהורים,
ושמנה מאות מיני חגבים טהורים,
ועופות לאין מספר,
וכולן גלו עם ישראל לבבל.
וכשחזרו, חזרו עמהם, חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא.

אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו.

בא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל,
שעדיין עושה פירות.

על שם שמזבלין אותה. :רמא דח

על שם שהם מהפכים בעפרה.:רמא אנירחו

שבע שנים נתקיים בהם גפרית ומלח.
וכל כך למה?
והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה.על שם (דניאל ט)
כותיים שבה כיצד עושין?
זורעין אותה מטליות מטליות.
זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת.
עובדא הוה בחד דהוה קאים ורדי בבקעת בית ערבא,
ותקף ידיה אסיכתיה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה.
לקיים מה שנאמר (דברים כ"ט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה.

אינן לא ממחילות הארץ ולא משממות הארץ, אלא לפניו,
לקיים מה שנאמר: (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ
.רזוח לכה אבל דיתעלו