|
א. נאומו הראשון של איוב- קינה על גורלו המר. פרק ג
ב. הנאום הראשון של אליפז: צער האדם הוא עונש
מאלוהים: רק המקבל מוסרו הוא מאושר – פרקים ד-ה
אין אמונה בעונש ושכר משמים ביאור לייסוריו. פרקים ו – ז
ג. הנאום השני של איוב:
ייסורי אדם מתבארים מירושת אבות. פרק ח
ד. הנאום הראשון של בלדד:
לעג מר על דברי התמימים ודרישה יותר נמרצת לצדק. פרקים ט-י
ה. נאום איוב השלישי:
כוונת הלב היא התרופה לצערו של אדם. פרק יא
ו. הנאום הראשון של צופר:
ז. נאום איוב הרביעי: התמרמרות על השאננות של
המנחמים והוספת לעג על לקח התמימים. פרקים יב – יד :
ח. נאום אליפז השני: חייב האדם יראת הכבוד לחכמה
ולהכיר רוממות הרוח על גאות עריצים. פרק טו
; ט. נאום איוב החמישי: איוב מתייאש משמוע דברי אמת מבני דורו
הדורות הבאים יכירו צדקו. פרקים
י. הנאום השני של בלדד :הוא מסתייג קצת מסגנון חבריו ומשכך
זעם איוב בדברים מתונים. אין אדם יחיד בעולם בצערו. פרק יח
יא. נאום איוב השישי
דברי תוגה נמרצים עם תקווה כי עוד יקום מי שיבין להגיגו. פרק יט
יב. הנאום השני של צופר: אם אמנם אנשי צדק סובלים,
אבל חיי רשע הם יותר קשים וארורים. פרק כ
יג. נאום איוב השביעי:
סותר את התנחומים במפלתם של הרשעים. פרק כא
יד. נאום אליפז השלישי: בשים לב לפשעי העולם בכלל,
אין לצדיקים לריב אלא לשמוח על סדרי עולם. פרק כב
טו. נאום איוב השמיני,
הוא נכון לקבל רצון אלוהים, אם רק יוכל להבין אותו. פרקים כג – כד
טז. נאום בלדד השלישי:
שני תחומים נפרדים הם, השלום במרומים ופחד עריצים בארץ. פרק כה
יז. נאום איוב התשיעי: אין להקטין שלטון אלוהים
ולשחרר אותו מאחריות על הנעשה בארץ. פרק כו
יח. סיכום ומעבר לרעיונות יותר נעלים. פרק כז
חכ קרפ .לכשה תקוצמ .טי
כ. יגון הלאום. פרקים כט – לא
כא. הגיוני אליהו בן ברכאל. פרקים לג-לז
כב. צדקת אדם נשפטת לפי יחסו לשאר בני אדם. פרקים לד – לה
כג. רמזים למצב המדיני. פרק לו
כד. נפלאות הטבע המחרידים, הם גם מורים בינה. פרק לז
בויאל ידש לא הנעמ
הנקסמ
|
