בחינת בגרות בתלמוד

יחידת לימוד אחת, שאלון מספר – 6104קיץ תשנ"ח 1998

1 הלאש

יאיר ודוד התבקשו להבין בשבת כוס תה מתמצית שהוכנה מערב שבת
והתקררה לגמרי. יאיר יצק לכוס מעט מהתמצית הקרה, ומזג עליה מים רותחים
מדוד המים שהיה על האש. דוד מילא קודם את הכוס מים רותחים, ואחר-כך יצק
.הרקה תיצמתהמ טעמ הכותל

מאיזו בעיה הלכתית רצה כל אחד מהם להימנע, ומי מהם נהג שלא כהלכה?.א

.קמנ    

תנכהב ("התכלהכ תבש תרימש" רפס לעב תעד יפל) הליחתכל גוהנל שי דציכ .ב

?ולא תויתכלה תויעב יתשמ ענמיהל ידכ ,תבש ברעמ הנכוהש תיצמתמ הת סוכ    
.קמנ    

ציין שני שיקולים הלכתיים, שבגללם התלבטו נועם ויחיאל אם מותר להם .א

    לצאת עם המעילים למקום שאין בו עירוב.

מהי ההבחנה בין שני המקרים, לדעתו של יצחק? הסבר את דבריך..ב

באילו שני סוגי "מוקצה" מדובר כאן? נמק..א


באיזה אופן ההלכה מתירה להרחיק כל אחד מסוגי ה"מוקצה" האלה מן המיטה?.ב

.קמנ    

האם לחיים מותר לקבל שכר בעבור העבודה בשבת, והאם מותר לו לקבל שכר.א

.קמנ ?תבשב ותדובע רובעב לופכ    

האם למאיר מותר לקבל את זר הפרחים שנשלח לו בעבור התנדבותו .ב

    בבית-החולים בשבת? נמק.

מה יכולות להיות שתי הבעיות ההלכתיות שבגללן סבר גד שמעשה זה הוא .א

.קמנ ?רוסא    

מדוע, מצד עיקר הדין, אין לחשוש לשתי בעיות הלכתיות אלה?.ב

סימן קנ"ח-קנ"ט



6 הלאש

ראובן ושמעון נטלו ידיים כדת וכדין לפני תפילת מנחה. מיד לאחר הנטילה
התחרטו, והחליטו לאכול ארוחת צהריים מיד, ולהתפלל תפילת מנחה קטנה
בסמוך לערב.
ראובן הסתמך על נטילת ידיים זו, מיד בירך "המוציא" והתחיל לאכול. שמעון
נטל את ידיו שנית, בירך על הנטילה ורק אחר כך התחיל לאכול.

לדעת המחבר והרמ"א, האם נהג ראובן כדין כשלא נטל את ידיו שנית, והאם .א

    נהג שמעון כדין כשנטל את ידיו שנית? נמק והוכח את דבריך מדברי כל אחד מהם.

לדעת המחבר, האם נהג שמעון כדין כשבירך על הנטילה השנייה? נמק והוכח .ב

    את דבריך מדברי המחבר.

האם במקרה זה, שבו נוהגים לאכול את האורז בלי פת, צריך לברך עליו ברכת.א

.קמנו חכוה ?אל וא "תונוזמ"    

האם במקרה זה צריך לברך על השקדים או לא? הוכח ונמק..ב

מהי דעת ה"מגן אברהם", ומהי דעת האחרונים בעניין זה? נמק את דעותיהם..א


כיצד חגי ועוזי צריכים לנהוג הלכה למעשה בעניין נטילת ידיים וברכות "על .ב

    נטילת ידיים" ו"המוציא"? נמק.

.הלא תועד יתשמ תחא לכל קומינ בותכ .א


הוכח מדברי המחבר את אחת הדעות שציינת בסעיף א. באר את דבריך..ב

10 הלאש


!הבוח תלאש

באר בקצרה שלושה מהמושגים האלה:
מים שלנו.א

דבאה רבד תכאלמ .ב

פנים חדשות.ג

ונביר תא ברה .ד

תבשש רנ .ה

11 הלאש

כתוב הלכה אחת הקשורה לכל אחד מן השיעורים האלה:
תיזכ .א

הציבכ .ב

תיעיבר .ג

הסגה תבתוככ .ד

17 הלאש

לפניך ארבעה מקורות שבהם השתמשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן.
קרא אותם בעיון, וענה על הסעיפים א-ב שאחריהם.
(" )1אף השמלה הייתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת… לומר לך מה שמלה מיוחדת
       שיש לה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב
."זירכהל       

(" )2תניא: 'ואכלו את הבשר בלילה הזה' – ר' אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן
      ' בלילה הזה' ונאמר להלן 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה', מה להלן עד חצות

       אף כאן עד חצות".

(" )3ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה
"?תבשה תא       

(" )4נשים חייבות בקידוש היום, אמאי… אמר רבא אמר קרא זכור ושמור, כל
."הריכזב והנתיא הרימשב והנתיאו ליאוה ישנ ינהו ,הריכזב ונשי הרימשב ונשיש      
       (ונשים כיוון שחייבות בשמירה חייבות אף בזכירה.)

באיזו מידה מן המידות שהתורה נדרשת בהן השתמשו חכמים בכל אחד .א

?תורוקמהמ    

באר את דרך הלימוד של כל אחת מן המידות שכתבת בסעיף א..ב

רשום שמות אלה לפי סדר תקופתם..א


ציין שם של חכם אחד (או זוג חכמים – במקרה של תקופת הזוגות) שפעל בסוף .ב

    כל אחת מן התקופות האלה.

באילו תחומים עוסק הספר "ערוך השולחן העתיד"? ציין ארבע דוגמאות. ציין .ב

    ספר הלכה נוסף שעוסק בתחומים אלה.

לאחר שבישל את התמצית בערב שבת יניחנה על גבי דוד המים החמים שעל .ב

זאו (וב תדלוס די לש בצמב היהתש רבחמה תעדלו) המח ראשיתש ידכ ,שאה
יהיה מותר לערות מים רותחים מדוד המים על תמצית זו, שאין איסור בישול
אחר בישול בדבר לח שהתבשל כל צורכו והוא חם עתה (או לדעת המחבר כשזה
במצב של יד סולדת בו), באופן זה גם אין חשש לצביעה במשקין, שהרי שופך
המים לתמצית ולא להיפך.

ההבחנה בין שני המקרים היא:.ב

( )1לתווית המעבדה אין כל חשיבות בפני עצמה, ולכן בוודאי בטלה לגבי הבגד
ואין זה חשיב משא.
( )2לתווית המעבדה אין חשיבות בפני עצמה, ואם תיפול אין חשש שמא יבוא
.תרחא תושרל תחא תושרמ התוא ריבעהל

אבל הכפתורים הרזרביים:
( )1יש להם חשיבות בפני עצמם, ולכן כיוון שאינם משמשים עכשיו את הבגד,
.תבשב אשמל ששח הזב שי
( )2כיוון שיש להם חשיבות בפני עצמם, אינם טפלים לבגד, ואם ייפלו מהבגד יש
בזה חשש שמא יבוא להעביר אותם מרשות לרשות, ואינו דומה לכפתורים
הרגילים שהם נצרכים לבגד – הרי הם בטלים לגבי הבגד ואינם נחשבים למשא,
ואין חשש שמא יבוא להעבירם מרשות לרשות.

העיפרון שנחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בידיים כדי שיוכל .ב

להשתמש במיטה. נימוק: כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או
.ומוקמ
הכרטיס המגנטי, הנחשב למוקצה מחמת חסרון כיס, אסור אמנם לטלטלו
בידיים לצורך גופו או מקומו, אבל מותר להרחיקו בשינוי, כגון על-ידי דחיפה
ברגל או במרפק או באמצעות חפץ אחר. נימוק: חכמים לא אסרו "טלטול
כלאחר יד" או "טלטול מן הצד" אם זה לצורך דבר המותר, ולא אסרו אלא אם
זה לצורך המוקצה עצמו.

מותר למאיר לקבל את זר הפרחים שנשלח לו בעבור התנדבותו בשבת, כיוון .ב

שאין זה נחשב לשכר שבת, שהרי לא התנה עם מנהל בית החולים קודם לכן
שיקבל תמורה כל שהיא, וגם אינו יכול לתבוע לדין את מנהל בית-החולים
לשלם לו תמורה כל שהיא בעבור התנדבותו [ובפרט שמאיר עשה זאת לשם
מצווה ולא לשם שכר].

מעיקר הדין מותר למלא בערב שבת את המכונה למכירת פחיות שתייה .ב

:הלאה תוביסהמ
( )1כיוון שיש לקונים אפשרות להשתמש במכשיר בערב שבת לפני כניסת השבת
וגם במוצאי שבת, ולאו דווקא בשבת. לכן אין בזה משום איסור "לפני עיוור לא
תיתן מכשול".
( )2התשלום המשולם עבור מצרך אינו נחשב ל"שכר שבת", כיוון שהתשלום
.תבש רכש הניא הרומתו רצומה תרומת רובע אוה
( )3כיוון שקיימת אפשרות שנוכרים ישתמשו במכשירים אלו בשבת, אין איסור
על בעל החברה למלא אותם מערב שבת.

לדעת הרמ"א צריך ליטול את ידיו בשנית, שכתב הרמ"א בסימן קנ"ח, סעיף ז'
:ה"גהב

"ואם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה". הרי שהרמ"א מחייב נטילה שנייה, ולכן
שמעון עשה כדין וראובן לא עשה כדין.

,הכרבל ללכ סחייתה אל רבחמה ."הכרב אלב לוטי" שרופמב בתכ א"מרה .ב

אבל כיוון שאף לדברי המחבר יש ספק עם עלתה לו נטילה ראשונה, ומדברי
המחבר בסימן קנ"ט משמע שכל עניין הכוונה לנטילה הוא רק לכתחילה, אבל
בדיעבד עלתה לו נטילה, נמצא שלא צריך לברך על נטילה שנייה, כיוון שספק
אם נצרכת היא או לא, וספק ברכות להקל. וכן עולה מדברי ה"משנה ברורה"
בסימן קנ"ח, ס"ק ל"ב, שהתייחס לדברי הרמ"א וגם לדברי המחבר.

אם לא הסיחו דעתם לא יברכו ברכת "המוציא" אף שכבר נתעכל המזון, .ב

כיוון שיש מחלוקת בדבר, הרי שספק ברכות להקל.
לגבי נטילת ידיים – לכאורה, מצד הסברא יש לומר כיוון שלא הסיחו דעתם
נראה שלא צריך ליטול ידיים, אבל מספק רצוי ליטול בלא ברכה.
במקרה שהסיחו דעתם, נראה שבוודאי צריך ליטול ידיים, אבל לגבי ברכת "על
נטילת ידיים" לא יברך, דספק ברכות להקל, אבל ברכת "המוציא" יברך.

לכאורה ההוכחה מדברי המחבר היא כדעה האומרת לברך ברכת "בורא .ב

נפשות", שכתב המחבר בסימן ר"ח, סעיף ט', שאם עירב קמח קטניות עם קמח
מחמשת מיני דגן "אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים" – כלומר שאין בו
כזית בכדי אכילת פרס – "אם בשלו בקדירה מברך תחילה 'בורא מיני מזונות'
ואחריו 'נפשות' ". כלומר, אעפ"י ששיעור הכזית מורכב חציו מחמשת מיני דגן
וחציו מקמח קטניות, יברך "נפשות" אחריהם, כיוון שהיא ברכה כוללת, שהרי
אינו יכול לברך "מעין שלוש" על הדגן, כיוון שלא אכל ממנו שיעור ברכה
.הנורחא

מלאכת דבר האבד – מלאכה שמותר לעשות בחול המועד אם אי-עשיית .ב

המלאכה עלול לגרום לו נזק והפסד [כגון השקיית השדה בחול המועד].

פנים חדשות – לאחר סעודה שעורכים לחתן ולכלה בשבעת ימי הנישואין, אין .ג

מברכין "שבע ברכות" בימות החול, אלא אם כן נכח לפחות אדם אחד שלא
השתתף בסעודת הנישואין.

הרב את ריבנו – הברכה שמברכים אחר קריאת המגילה בפורים בציבור..ד


נר ששבת – נר שנשאר דלוק מערב יום הכיפורים שעליו מברכים במוצאי יום .ה

הכיפורים ברכת "בורא מאורי האש".

תיזכ .א

( )1כמות אוכל של כ- 30גרם שמברכים עליה ברכה אחרונה.
( )2כל אכילה של מצווה, כגון מצה או מרור בליל פסח או אכילה בלילה הראשון
.תיזכ לש תומכמ התוחפ הניא ,הכוסב תוכוס לש     

הציבכ .ב

( )1כמות פת של כ- 50גרם, שהאוכל חייב בנטילת ידיים בברכה.
( )2שיעור מינימלי של אתרוג צריך להיות בגודל ביצה.

תיעיבר .ג

( )1שיעור שתייה של כ -86גרם, שמברכים עליו ברכה אחרונה.
( )2כל שתייה של מצווה, כגון: 4כוסות בליל הסדר, כוס של ברכה (קידוש,
     הבדלה, שבע ברכות ועוד) צריך להיות בגודל של לא פחות מרביעית.
( )3כמות המים לנטילת ידיים לסעודה צריכה להיות רביעית.

הסגה תבתוככ .ד

    כמות אוכל כשיעור תמרה עם גרעינתה, שהאוכל ביום הכיפורים חייב על
.וז הליכא    

( )1דבר שהיה בכלל המטרה שיצא מן הכלל הוא כדי ללמד על הכלל כולו .ב

[כגון המילה "שמלה" הכלולה בתוך הכלל של "כל אבידת אחיך", ויצאה מן
הכלל שנכתבה בפני עצמה: "וכן תעשה לשמלתו", ובמקרה זה לומדים על
החזרת אבידה בסימנים, ולאו דווקא של שמלה אלא של כל דבר].

( )1בתקופת "אנשי כנסת הגדולה" – שמעון הצדיק ותלמידו אנטיגנוס איש סוכו..ב

.יאמשו ללה – תוגוזה תפוקתב (2)    
    ( )3בתקופת התנאים – ר' יהודה הנשיא.

ספר "ערוך השולחן העתיד" עוסק בהלכות שלא נוהגות בזמן הזה שבעל .ב

ה"שולחן ערוך" לא כתב עליהם כלל, כמו:
.האפ יניד (1)
.תומורת (2)
.ןירדהנס (3)
.םירממ (4)
( )5מלכים ועוד.
הרמב"ם, בספרו "משנה תורה", עוסק גם הוא בהלכות שאינן נוהגות בזמן הזה.