יאמש תיבו ללה תיב

הכוונה לתלמידיהם של הלל ושמאי בתקופה הקרובה לחורבן בית המקדש
.(הנש 2000-1900 -כ ינפל) ינשה
עד זמנם של הלל ושמאי לא היו מחלוקות רבות בתורה בין חכמי ישראל,
ואף הלל ושמאי עצמם נחלקו בנושאים ספורים בלבד. ואולם "משרבו
תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן (= לא שהו די הצורך במחיצת
רבותיהם, ולא התעמקו כראוי במה שלמדו מהם כדי להבין את הדברים על
בוריים) – רבו מחלוקות בישראל, ונעשתה התורה כשתי תורות" (סנהדרין
.(ב"ע ,ח"פ
במחלוקות הרבות שבין בית שמאי לבית הלל נוטים, בדרך כלל, בית שמאי
להחמיר בדין, ובית הלל נוטים להקל בו, מלבד כמה מקרים בודדים שבהם
בית שמאי מקלים ובית הלל מחמירים.
ברוב המקרים נקבעה ההלכה כדעת בית הלל:

שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל;
הללו אומרים הלכה כמותינו,
והללו אומרים הלכה כמותינו.
:הרמאו לוק תב האצי
אלו ואלו דברי א-לוהים חיים הן,
.ללה תיבכ הכלהו
וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים –
מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?
מפני שנוחין ועלובין היו,
ושונין דבריהן ודברי בית שמאי.
ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
(ב"ע ,ג"י ןיבוריע)

אף על פי שהיו בית שמאי ובית הלל חלוקים ביותר בענייני הלכה, לא גרם
הדבר לפירוד חברתי ביניהם: בניהם של אלו היו נושאים את בנותיהם של
אלו, והיו נוהגים ביניהם שלום וחיבה. (יבמות י"ד ע"א-ע"ב)