בי השרפ

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


– המשך הפרק –


א

[ט] הבל הבלים.


,ול אוה בער ותליחת ,בוט רבדב רישע קיזחה ,ינת
המתישן בו עשאו למרמס.
גם עני, כי דל חלקו, גם עיניו לגבות ממנו חלק שמעיז בו עשיר,
.לבה לכהלזה תאווה ולזה תאווה, שניהם שוין לקבר,

א


[י] ויותר שהיה קהלת חכם.


בסוף קהלת כתיב:

'וגו אצמל תלהק שקב


בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצוות,

כדכתיב: (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה'

,המלש אאמר לו הקדוש ברוך הוא:

.תמא ירבד רשוי בותכו

רשיה רפס לע והיתבתכה

(תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך
ועוד כתיב: כי תהיו אתם ארץ חפץ.

,הרות לש הרכש לע דומעל שקב דועו

(משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה.:רמאנש

,תמא ירבד רשוי בותכו ,המלש אמר לו הקדוש ברוך הוא:

.רשיה רפס לע והיתבתכה רבכ

הדא הוא דכתיב: (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך.

בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי?

(שיר ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.:רמאנש

,רשיה רפס לע והיתבתכה רבכ אמר לו הקדוש ברוך הוא:

(ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו'.

רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון.

אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה?

כי יום נקם בלבי. כתיב.:ול רמוא יווה

ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

שלשה סימנים סימנתי לך, וסיימתי לך בקבורתו של משה.

(דברים ל"ד) בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור.

ואף על פי כן,

"ותרובק תא שיא עדי אלו"

לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי?

א


[יא] דברי חכמים כדרבנות.



.תונב לש רודככ
מה כדור זה מתכדר מיד ליד ואינה נופלת לארץ, כך,

.'וגו דחא רבד לפנ אל (גכ עשוהי)

מה כדור זה מקלעין בה בידים ואינה נופלת,
כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים,
וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לכנסת הגדולה וכו'.

:רחא רבד

כדרבן זה שמכוין את הפרה, כדי לחרוש, ,תונוברדכ

וכדי ליתן חיים לבעליה.
כך דברי תורה, מכוונין את לב לומדיהם, מדרכי מיתה לדרכי חיים.
:ול וארקנ תומש השולש

,ןברד
,דמלמ
.עדרמ


.הרפה תא דמלמ אוהש ,דמלמ

.הרפל העד הרומ אוהש ,עדרמ

,הימלתל שורחל ידכ ,הרפב הניב רייד אוהש ,ןברד

ליתן חיים לבעליה.
והלא דברים קל וחומר, מה לפרתו אדם עושה דרבן,
ליצרו שמסיתו מן העולם הזה ומן העולם הבא, על אחת כמה וכמה!

לא איצטריך הדה קרייה למימר, אלא "כאילנות נטועים" וכמשמרות נטועים,

אלא מלמד שיש בהם שבח של מטע, וכמשמרות נטועים, רמא תאו
.לזרב לש תורודכו

:רחא רבד

מה המסמר הזה, אף על פי שאת עוברו ממקומו, וכמשמרות נטועים,

רישומו ניכר, כך כל מי שעונותיו גורמים.
וחכמים פושטין בו יד, אף על פי שהוא חוזר בו,
.רכינ ומושיר

:רחא רבד

כל ימיו של רבי אליעזר היו העם נוהגין, כרבי יהושע. וכמשמרות נטועים,

ואחר שמת רבי אליעזר, חזרו העם לנהוג כמדתן.
אימתי דברי תורה נאמרין כתקנן? ,תופוסא ילעב

בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות.
מניין אתה אומר?
שאם שמע מפי אדם שבישראל, שיהא עליו כשומע מפי חכם,

אשר אנכי מצוך היום. :רמול דומלת

ולא כשמעו מפי חכם, אלא כמפי חכמים.
דברי חכמים כדרבונות, :רמאנש

ולא כשמעו מפי חכמים, אלא כמפי סנהדרין.

(במדבר יא) אספה לי שבעים איש.

ולא כשמעו מפי סנהדרין, אלא כשומע מפי משה.
,השמ הז ."דחא העורמ" ונתנ :רמאנש

ולא כשומע מרועה משה, אלא מפי הקדוש ברוך הוא.
"מרועה אחד" ואין רועה, אלא הקדוש ברוך הוא. :רמאנש

(תהלים ס"ה) רועה ישראל האזינה. :רמאנש

ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא.

(דברים ד') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. :רמאנש

תמן תנינן: לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד,
בזמן שברגלו מכה. כמה מסמרות יהיו בו?

ר' יוחנן אמר:

.הרות ישמוח השמח דגנכ ,השמח

ר' דוסא בן חנניה אומר:

.תבשה ימי העבש דגנכ ,העבש

:רמוא אנינח 'רו

.הדילה יחרי העשת דגנכ ,העשת

אמר ר' יוסי בן חנניה:

הכלבוס, אינו ממנין מהמסמרות.

ר' זעירא בשם ר' אבא בר זבדא:

מהו ליתנם על גבי מנעל בשבת?
מותר מהו להחליפם:ול רמא

מותר מהו ליתנם זה על גב זה:ול רמא

.רתומ :ול רמא

ר' חייא נותן אחד עשר מכאן, ושלשה עשר מכאן,

כנגד עשרים וארבעה ספרים.
מה הספרים עשרים וארבעה אף המשמרות עשרים וארבעה,
ומה המשמרות עעשרים וארבעה אף המסמרים עשרים וארבעה.

א


.רהזיה ינב המהמ רתויו [ב"י]



מהומה, שכל המכניס בתוך ביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים,
.ותיבב סינכמ אוה המוהמ
כגון ספר בן סירא,
וספר בן תגלא,
,ונתינ תוגהל ,רשב תעיגי הברה גהלו

.ונתינ ,רשב תעיגיל אלו

א


סוף דיבורו של אדם, הכל משמיעין את מעשיו,
"כשר היה פלוני זה", "ירא שמים היה פלוני זה".
אתון ושאלון לשלמה:
?המ הלוכד היפוס
סוף דבר. אמר להון:

:יול 'ר רמא

למה קורין אותו "דבר"?

דדביר טבין עם בישין.
ולמה קורין אותו גוביי?
,אתיירבדו אשניאד ,אניד יבגד
שבשעה שאדם נפטר מן העולם,
הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת:

:וילע תורמוא תוירבה המ ואר
כשר היה, ירא שמים היה פלוני זה,
.ריואב תחרופ ותטמ דימ

כד דמך ר' לוי בר סיסי עאל אבא אבוי דשמואל,

סוף דבר הכל נשמע.ואפטר עלוי הדין קרייה:
?המוד יול 'ר המל

למלך שהיה לו פרדס והיו בו מאה גפנים,
והוא עושה ממנו מאה חביות יין.
והיה אותו פרדס חביב עליו מכל פרדסים שיש לו.
עמד על תשעים והיה עושה מאה חביות,
עמד על שמונים, עמד על שבעים, עמד על ששים,
עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים,
עמד על עשרים, עמד על עשרה,
והיה עושה מאה חביות של יין.
עמד על אחת והיה עושה מאה חביות של יין.
אמר המלך: חביב עלי זה הגפן מכל פרדסים שיש לי.

חביב עלי הוא ככל העולם. כך אמר הקדוש ברוך הוא:

כי זה כל האדם.וכיון שמת, אמרו:

א


.השעמ לכ תא יכ [ד"י]


רבי הוה פשיט הדין קרייה.

וכיון שהיה מגיע לאחד מששה מקראות הללו,
.הכוב היה

ואלו הן:

(עמוס ד') כי הנה יוצר הרים וגו'.

ואפילו דברים שאין בם ממש, ולא חטא, נכתבין לו על פנקסו.
ומי כותבן?

(שם ) עושה שחר עיפה.
ועוד (צפניה ב') בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו'.
.'וגו בוט ובהאו ער ואנש ('ה סומע)

והדין פסוקא:

.'וגו השעמ לכ תא יכ
(משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב.

:יביב יבר רמא

לאחד שהיה למוד לשמש מטתו עם הנץ החמה,

ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה,
!המכו המכ תחא לע ,שמישו עדוי וליא ,בוט אל עדוי אלב
ולא עוד, אלא (שם) ואץ ברגלים חוטא.

.תויונח ינש וינפל ויהש דחאל

,הלבנ רשב תרכומ תחאו ,הטוחש רשב תרכומ תחא
.בוט אל עדוי אלב ,הלבנ רשב חקלו חכשו
!המכו המכ תחא לע חקלו עדי ולא
,אלא דוע אלו

ואץ ברגלים חוטא.

רבי יוחנן פתר קרייה לענין שבת.
לאחד שהיו לפניו שני שבילים.

אחד שפוי ואחד מלא קוצים וצרורות,
ושכח והלך בזה שבו קוצים וצרורות.
אלו ידע והלך על אחת כמה וכמה!

רבי יוחנן וריש לקיש פתרי קרייה.

רבי יוחנן אמר:

בנדרים ונדבות אסור, בחטאות ואשמות מותר.

:רמא שיקל שירו

בנדרים ונדבות מותר, בחטאות ואשמות אסור.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:

.בוט אל ,עדוי אלב תחא הריבע רבועה המ
אילו ידע והלך ועשה על אחת כמה וכמה!
כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט, ,ךכיפל

על כל נעלם אם טוב ואם רע.



.ול שי הנקת ,תונודזכ תוגגש לקוש וברש דבע :רמא
.סאמנו וריבח ינפב הניכ גרוהה הז על כל נעלם? יאמ

:רמא לאומשו

.סאמנו וריבח ינפב קרה הז
אם טוב ואם רע. יאמ

,יאני יבר יבד ירמא

זה הנותן פרוטה לעני בפרהסיא,
,ארבג אוההל הייזח יאני יברד אה יכ
,איסהרפב ינעל הטורפ ביהיד
,היל תבהי אלד בטומ :רמא

.היתפיסכו תבהיד אתשהמ

:ירמא אליש יבר יבד

זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דמייתי לה לידי חשדא רבא.
זה המשגר בשר לאשתו, כשאינו מחותך בערבי שבתות, :רמא

!?רדשמ אבר אהו ,יניא
שאני בת רב חסדא, דקים ליה בגווה,

(אם טוב ואם רע).










           
חזרה לתוכן תושב
           
חזרה לתוכן תנ