גיליונות נחמה - במדבר 2 - דעת

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שישית (תש"ז)

פרשת במדבר –
הדגלים

פרק ב'

א.
הסתכל בתרשים הנ"ל וענה בעזרתו על השאלות האלה:

1.
לפי מה חלקו השבטים באופן זה לארבע קבוצות ואיך חוברו יחד שלשה שלשה,
הלא תראה שאין הסדר לפי גילם?

2.
למה שונה סדר השבטים שבו הוזכרו בפרק ב'
מן הסדר שבו הוזכרו בפרק א'?

3.*
נתקשו המפרשים בפרוש תהילים פרק פ'
פסוקים ב'-כ'.
אולם יש מהם המיישבים את הקושי ע"פ פרקנו.
(ע'
בתרשים!)

מהו הקושי ומהו ישובו?

ב.
אלשיך:

… ועוד אמר הוא ית'
בתורתו בל יתגאה יהודה באומרו:
"אני ראשון לכלם!"
– על כן אמר (ג)
"והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם",
כלומר:
לא עתה יבושו השאר,
פן יאמר יהודה "גדול אנכי,
כי אני ראשון לכולם"
כי הוא אינו לפניהם,
רק כאילו האחרים קדמוהו ובתוספת וי'ו,
כאלו הוא נוסף עליהם.
וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים לבל יזוח דעתו על הקדמה.

מה הפליאה הסגנונית שעליו בנויים דבריו?

ג.
ב,*
כ'

ועליו מטה מנשה

רש"י

ועליו.
כתרגומו ודסמיכין עלוהי:

לבוש
האורה
שואל:

למה לא פרשו רש"י לעיל (פ'
ה')
גבי "והחונים עליו מטה יששכר"
או לגבי "עליו"
שבפ'
י"ב שכלן פרושן כתרגומו "סמיכין עלוהי"
ולא פרשו רש"י אלא כאן?

נסה לענות לשאלתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שמינית (תש"ט)

פרשת במדבר –
הדגלים

פרק ב'

א.
הסתכל בתרשים הנ"ל וענה בעזרתו על השאלות האלה:

לפי מה חלקו השבטים באופן זה לארבע קבוצות ואיך חוברו יחד שלשה שלשה,
הלא תראה שאין הסדר לפי גילם?

**
כתב
אברבנאל:

בעת המלחמה הסכנה היותר עצומה היא בפני המחנה,
כי שם על הרב יבוא האויב להלחם,
ולכן ישימו בראש המחנה תמיד הגבורים עד שקוראים זה הצד קודם בני האדם הלועזים "אב"ן גוארדא".
ולכן היה לצד מזרח דגל מחנה יהודה ועמו יששכר זבולון שהיו עולים ל–
186400… והסכנה אחריה היא באחרית המחנה,
כי אולי בוא האויב משם ויזנב בם כל הנחשלים כאשר עשה עמלק (דברים כ"ה י"ח)
ומפני זה הושם דגל מחנה דן באחרונה לצד מערב מאסף לכל המחנות,
לפי שהיו לדן אשר ונפתלי 157600
יותר מכל הדגלים זולת דגל יהודה.

הלא דבריו המסומנים בקו נראים כסותרים את דברי פרקנו,
הסבר את דבריו.

ירושלמי
עירובין
פרק ה'
הלכה
א':

כיצד הן ישראל מהלכין במדבר?
ר'
חמא בר חנינא ור'
הושעיה:
חד אמר:
כתיבה וחד אמר:
כקורה.
מאן דאמר "כתיבה"
– דכתיב (פ'
י"ז)
"כאשר יחנו כן יסעו";
ומאן דאמר "כקורה"
– דכתיב (במדבר י'
כ"ה)
"ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות".

הסבר,
מהו ההבדל בין "כתיבה"
ובין "כקורה"
ומה הן מעלותיו הצבאיות של כל אחד מסדרי ההליכה האלה?

עיין

רש"י
ט'

ראשנה
יסעו – כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן הלוים והעגלות באמצע דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון:

רש"י י"ז

ונסע
אהל מועד
– לאחר שני דגלים הללו:

כאשר
יחנו כן
יסעו – כמו שפירשתי הליכתן כחנייתן כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו:

כמי משני החכמים הנ"ל מפרש רש"י את מקומנו?

ג.
שאלות סגנון:

השוה:

פרק
ב,
ט
ראשונה
יסעו

פרק
י',
י"ג
ויסעו
בראשונה

1.
מה סבת השינוי "ראשונה"
ל"בראשונה"?

2.
הסבר למה אמר פסוק ז'
מטה זבולון (ולא ו'
החיבור)
לעומת כל שאר המקומות המקבילים (י"ד)
ומטה גד;
(כ"ב)
ומטה בנימין;
(כ"ט)
ומטה נפתלי?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה התשע עשרה (תש"ך)

במדבר –
הדגלים

פרק ב

א.
ב, ב:

אִישׁ
עַל
דִּגְלוֹ
בְאֹתֹת
…

שד"ל
במדבר
א,
נב:

עַל
דִּגְלוֹ
לְצִבְאֹתָם:
"דגל"
אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה,
כי זה טעם אות,
"איש על דגלו באותות"
(ב,
ב)
אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים,
חברה מסודרת.
… אבל לאחר זמן הושאלה המילה להורות על הנס,
מפני שכל דגל היה לו נס,….

1.
הבא הוכחות מפרשתנו לפירושו את המילה "דגל".

2.
הסבר מהו – אם כן – ההבדל בין "דגל"
לבין "מחנה"?

**3.
האם מצינו אותה הוראה מושאלת של דגל – נס גם בספרי התנ"ך?

ב.
בטעם סידור המחנה לארבעה דגלים נאמרו דעות שונות,
והן:

מדרש רבה במדבר פרשה ב פסקה ו

אִישׁ
עַל
דִּגְלוֹ –
הדא הוא דכתיב (דברים לב,
י):
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן,
מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל שנאמר (הושע ט,
י)
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל –
כך ימצאהו בארץ מדבר:
מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים.
וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן –
תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים,
ועד שלא קבלו את התורה.
לא עשה כן (=עוד לא עשה להם טוב כמסופר להלן),
אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה –
מהו אומר?
יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ (דברים לב,
י)
– יְסֹבֲבֶנְהוּ –
שהקיפן בענני כבוד; יְבוֹנֲנֵהוּ –
שהבינם בדברי תורה;
יצרנהו –
אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן,
עד היכן שמרן,
עד היכן נצרן!
כביכול עד כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ!
ראה היאך שמרן!
עד היכן שמרן!
היאך נצרן!
שאמר האלהים למשה:
משה!
אמור להם,
שיעשו מִשְׁכַּן ביניהם.
כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם.
ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו.
אמר הקב"ה למשה:
עשה אותם דגלים לשמי!
למה?
שהם בני –
שנאמר (דברים יד,
א):
בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.
והם צבאותי,
וכן הוא אומר (שמות ז,
ד):
וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם….
וכן הוא אומר:
דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם ולפי שהן צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי הה"ד אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.

שד"ל
במדבר
א,
ג:

לְצִבְאֹתָם: אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה'
בראשם במשכנו אשר עמהם,
רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות,
שידע איש איש את מקומו,
ויהיה המחנה מסודר כהוגן,
שלא יהיו נראים כעבדים הבורחים,
אלא כעם ערוך מלחמה,
ולפיכך נמנו גם כן להשלמת הסדר;
וצדקו דברי רז"ל (עיין במדבר רבה פרשה א,
ז)
כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם.

1.
מה ההבדל העקרוני בין שניהם בטעם חלוקת העם לדגלים?

2.
מה מסומל ב"אישון עינו"
לדברי המדרש?

ג.
מתוך דברי המדרשים:

1.
מדרש רבה במדבר פרשה ב פסקה ד

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת הה"ד (שיר השירים ו,
י)
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים:
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר … אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת?

אומרים להם האומות:
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית (שיה"ש ז,
א)
– הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים,
הגמונים,
דוכסים,
איפרכין (יוונית:
ראש עיר או מושל מחוז)
אסטרטליטין (שר צבא).
שובי שובי ונחזה בך –
ואין נחזה אלא שְׂררה,
שכן אמר יתרו למשה (שמות יח,
כא)
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם … שרי אלפים,
שרי מאות,
שרי חמשים שרי עשרות.

וישראל אומרים:
מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם?
מה גדולה אתם נותנים לנו,
שמא "כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם "?
שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלקים במדבר?
דגל מחנה יהודה,
דגל מחנה ראובן,
דגל מחנה דן,
דגל מחנה אפרים.
יכולים אתם לעשות לנו כך?

מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית?
מה גדולה אתם נותנים לנו,
שמא "כמחולת המחנים"
– שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלקים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו,
ואומר לנו "והיה מחניך קדוש".

אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם,
שנאמר (במדבר כד,
ב)
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו –
אלו הם הדגלים,
התחיל אומר:
מי יכול ליגע בבני אדם אלו?
מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר (שם)
"שוכן לשבטיו".
מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש על דגלו.

[
הערה:
במדרש
שיר
השירים
רבה פרק
ז לפסוק
זה בדברי
אומות
העולם
עוד תוספת
זו:

עד מתי אתם מתים על אלוקיכם ומשלימין עצמכם למיתה?
(=דורש שולמית – משלימין למיתה),
שנאמר:
עלמות אהבוך (עד מות אהבוך)
(שיה"ש א,
ג).
ועד מתי נהרגין עליו?
כדכתיב (תהלים מד,
כג)
כי עליך הורגנו כל היום.
בואו אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו']

1.
במה רואה המדרש הזה ערכן של "הדגלים"?

הסבר את המושג "גדר"
שבסוף דברי המדרש!

2.
מה קשר מצא המדרש בין פרקנו לבין שיר השירים ז,
א?

3.
הבא ראיה מדברי בלעם בתורה לאותו הרעיון ששם המדרש בפיו!

2.
מדרש תנחומא במדבר פרק טו

אִישׁ
עַל
דִּגְלוֹ
בְאֹתֹת
– זה שאמר הכתוב:
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה (שה"ש ב,
ד)
מהו הביאני אל בית היין?
כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים שנאמר (תהלים סח,
יח)
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן,
והיו עשויים דגלים דגלים,
לכך נאמר:...דָּגוּל מֵרְבָבָה (שה"ש ה,
י).
כיון שראו אותן ישראל שהיו עשויין דגלים דגלים,
התחילו מתאוים לדגלים,
אמרו:
הלואי שאנו נעשים דגלים כמותן!
לכך נאמר:
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה,
בית היין –
זה הר סיני,
ששם ניתנה תורה שנמשלה ליין,
שנאמר (משלי ט,
ה)
לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי.
הוי אומר:
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן,
זה סיני,
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה,
אמרו הלואי הוא מדגיל עלי אהבה,
וכן הוא אומר (תהלים כ,
ו)
נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה'
כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים,
חייכם שאני עושה שאלתכם,
שנאמר:
יְמַלֵּא ה'
כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ,
מיד הודיע הקב"ה את אהבתו לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.

**1.
מה מסמלים הדגלים לפי מדרש זה?

*2.
כיצד מפרש (ביתר דיוק דורש)
המדרש מילת "באותות"?

3.
מדרש תנחומא במדבר פרק יג

אִישׁ
עַל
דִּגְלוֹ: כיצד הם שרויים?
הלוים יחנו סביב למשכן קדמה שומרים משמרת המקדש,
וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון,
מכאן אמרו:
אשרי לצדיק ואשרי לשכניו,
אלו שלושת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה.
יהודה,
שנאמר (שם מט,י)
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
ביששכר כתיב (ד"ה–א יב,לג)
וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם,
והיו מסמיכין הלכה על פיהם….
וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר (שופטים ה,יד),
על שהיו שכיניו כולם נעשו בני תורה.

ומן הדרום בני קהת וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד מכאן אמרו אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ (נגעים יב,ו),אלו שלושת השבטים שהיו שכנים לקרח ועדתו בדרום אבדו עמו במחלקותו,
שנאמר (במדבר טז,לב):
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.

1.
מה הם הפסוקים המעידים על גדולתם בתורה של שלושת השבטים האלה?

2.
מניין – על פי סידור הדגלים – יש ללמוד "אוי לרשע אוי לשכנו"?

ד.
במדבר ב, ב:

…
מִנֶּגֶד
סָבִיב
לְאֹהֶל
מוֹעֵד
יַחֲנוּ.

רש"י
במדבר
ב,
ב:

מִנֶּגֶד:
מרחוק מיל כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג,
ד)
אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה,
שיוכלו לבא בשבת.
משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו.

והשווה לדבריו אלה:

רש"י
שמות יט,
ב:

וַיִּחַן
שָׁם
יִשְׂרָאֵל
נֶגֶד
הָהָר: למזרחו,
וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח.

נתקשו כל מפרשי רש"י להבין כיצד יתיישבו דברי רש"י אלה עם אלה.

התוכל להסביר שאין ביניהם סתירה?

השאלות המסומנות ב– *קשות והמסומנות ב –
** קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ך]

במדבר –
הדגלים

פרק ב

בהקדמתו
לספר
במדבר
אומר דון
יצחק
אברבנאל:
(1437-1508)

… בא הספר הרביעי לספר סדר הנהגת העם,
איך היה במדבר במסעיהם וחנייתם ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך …

והספר הזה יש בו עשרה סדרים,
להגיד איך היתה הנהגת משה רבינו את העם בהיותם במדבר,
וכל מעשה תקפם וגבורתם וסדר מסעם ומחניהם ומלחמותיהם …

דווקא פרשתנו עלולה לעורר את הרושם כאילו כל המפקד וסידור המחנה וחלוקתו לדגלים אין מטרתו אלא לצורך טכני של מסעות ולצורך הכנה למלחמה.
ועיין דברי שד"ל בגיליוננו.
ואולם נראה שדברי חז"ל שהביא הוא עצמו בסיום דבריו מכחישים את כל המגמה הזאת,
ומוכיחה שכל התפישה האסטרטגית – צבאית – בטחונית – מעשית אינה מתאימה או לפחות אינה מספקת להבנת פרשתנו וכוונתה בסידור המחנה,
במפקד העם,
במפקד הלוויים שלא התפקדו בתוך העם,
ועל הכל סידור המחנה לארבעת צדי המשכן,
"איש על דגלו"!

הלא בוודאי לא נתקרב להבנת פרשתנו,
אם לא נזכור שאת מרכז המחנה היווה המשכן,
ושבט לוי החונה מסביבו;
המשכן אשר כבר הרמב"ן ראה בו הקבלה לסיני,
מעין הר–סיני המהלך בתוך המחנה,
"ויגבל את המשכן בהיותו במדבר – כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם".

ויפה פרט ר'
שמשון רפאל הירש דמיון זה שבין הר סיני ובין המשכן בפירושו לסוף ספר שמות:

שמות פרק מ פסוקים יח–לח:
ויקם משה:
… ויכל משה את המלאכה … ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה'
מלאש את המשכן – להודיע,
כי המלאכה בוצעה בהתאם לרצון ה',
והמטרה – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
קוימה למעשה.
כשם שנאמר בסיני בשעתו:
"וישכון כבוד ה'
על הר סיני ויכסהו הענן …"
(שמות כד,
טז)
– כן נעשה עתה המשכן למכון גילוי שכינת א–ל עלי אדמות,
וזאת משעה שהתורה מצאה לה מכון לשבתה בארץ בין באי עולם.
הרי משעה זו קוים דבר המשורר במזמור המדבר על התגלות ה':
"… א–דני בם סיני בקודש"
(תהלים סח,
יח)
– מכאן ולהבא סיני ישכון בקודש.

וכשם שנאמר לעיל:
ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן"
– כן נאמר כאן בתחילה (פסוק לה):
"ולא יכול משה לבוא … ורק לאחר מכן:
"ויקרא אל משה וידבר ה'
אליו מאהל מועד".
בו ברגע שמשה השלים את מלאכת הקמתו של המשכן,
התרחק ממנו בתחילה לגמרי ושב אל קרב האומה….
האומה – היא אשר לפניה השכין ה'
את כבודו במכון שבתה של התורה עלי אדמות,
למען יהיה הבית למעון כבודו.

ומי שישים דברים אלה על לבו,
יבין,
שהמשכן המהלך בתוך מחנה הלויה,
הוא המרכז למחנה ישראל – כלב השוכן בגוף – ("והיה הגוף כולו מסודר סדר אחד,
שב אל הנהגת הלב"
– כדברי ר'
יהודה הלוי בכוזרי ב,
כו,
בהסבירו במשל את תפקיד הלב בגוף כולו,
את תפקיד הארון שבמשכן החונה בתוך ישראל).
ויבין עכשו,
שבוודאי עוד כוונות אחרות ומשמעות אחרת למפקד,
לסידור המחנה,
לדגלים מאשר זו שראו בה הפשטנים שהביאונום בראשית עיוננו.
ונענה לפשטנים,
לאסטרטגים כאשר ענה המלך הכוזרי בשמעו דברי הפילוסוף ולא נתקבלו דברי שכלו על לבו:
"כי יש לדבר האלוקי סוד אחר זולת מה שזכרת הפילוסוף".