גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שישית (תש"ז)
פרשת לך לך
פרק י"ד
א.
שאלה כללית:
מטרתה של מלחמת המלכים.
אברבנאל:
… בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו להלחם עם מלכים אחרים ולא עם מלכי סדום ובנותיה (המוזכרים בפסוק ב'),
אלא להכות את הרפאים שהיו יושבים בעשתרות קרנים ואת הזוזים ואת האימים… ומשם שבו ובאו אל עין משפט ויכו את שדה העמלקי ואת האמורי ואם כי לא היה בדעתם להלחם במלך סדום וחבריו,
הנה אז מלך סדום ומלך עמורה וחבריהם – בראותם שהיו הארבע מלכים יגעים מפני המלחמות שעשו – יצאו עליהם ויערכו אליהם מלחמה…
שד"ל:
כדרלעומר וחבריו לא באו על מלך סדום אלא על הרפאים וחבריהם,
מלך סדום – שכבר מרד בהם בשנה הקודמת ולא העלה להם המס – כשראה אותם חוזרים לארצם בבזה רבה,
נפל עליהם פתאום…
1. מה הצריך את אברבנאל ואת שד"ל לנטות מדרך הפרוש הרגיל?
2. מי הוא הנושא של פ'
ב':
"עשו מלחמה את ברע…" לפי פרושם?
3.
השוה את דבריהם לדברי הזהר ולדברי ספורנו הבאים:
זהר
חלק א'
פרק
ו':
בשעה שנתכנסו כל אלה המלכים,
היו מתעסקין בעצות על אברהם לאבדו מן העולם. וכיון שתפשו את לוט בן אחיו של אברהם מיד נפטרו להם והלכו כמו שכתוב (י"ב)
"ויקחו את לוט…
וילכו".
ולמה?
שכן לא באה כל אותה מלחמה אלא בגין (=
בשביל)
אברהם.
וכל כך למה?
שהיה אברהם אבינו מרחיק כל באי עולם מעבודה זרה ומקרבם לעבודת ה'.
ספורנו
יד, י"ב
ויקחו
את ללוט
בן אחי
אברהם –
התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב:
מה הרעיון הטמון בדברי הזהר ומה לקח יש בו לזמננו?
ב.
שאלות לשון וסגנון:
1.
* י"א.
ויקחו
את
כל
רכוש
סדום
ועמורה…
וילכו.
י"ב.
ויקחו
את
לוט
ואת
רכושו…
התוכל להסביר את סבת הכפל?
2.
י"ב.
ויקחו
את
לוט…
בן
אחי
אברהם…
י"ד.
וישמע
אברהם
כי
נשבה
אחיו…
מדוע מכנה הכתוב את לוט בשני הפסוקים בכנויים שונים?
3.
* י"ג.
ויבא
הפליט
ויגד
לאברם
העברי
והוא
שוכן…
י"ד.
וישמע
אברם
כי
נשבה
אחיו…
מהי הסבה לכך שלא סופר בפסוק י"ג מה הגיד הפליט לאברם,
ולמה סופר תוכן דבריו רק בפסוק י"ד?
ג.
פרק יד, יד.
וירדף עד דן.
העמק דבר (ר'
נפתלי צבי יהודה ברלין המכונה הנצי"ב מולוז'ין)
בהקדמתו:
… והנה זה ידוע דאות הבאה בסוף התיבה משמשת הרבה פעמים לתחילת התיבה שלאחריה.
(וכן במדבר ל"ב מ"ב ד"ה ויקרא לה נבח: ונוכל עוד לומר דהנו"ן של "נבח"
קאי על סוף התיבה של "לה",
והוי כאלו כתיב "יקרא להן נבח").
תורה תמימה (ר'
ברוך עפשטיין):… מדרך הלשון בכמה מקומות שאות אחת אשר בסוף התיבה תשמש גם לראש התיבה שאחריה, כשדרשה לאותה האות,
ולכן אותה האות חסירה בתחילת התיבה השניה,
או בסוף התיבה הראשונה, כמו בראשית ל'
ט"ז:
"בלילה ההוא", במקום "בלילה ההוא"; שמות י"ט י"ב,
"השמרו לכם עלות בהר" במקום "מעלות בהר"…
1. באר את פסוקנו על פי הכלל הזה.
2. מהו הקשי בפסוקנו המתורץ בדרך זו?
3. **
הידועים לך עוד פסוקים בתנ"ך המתבארים על פי הכלל הזה?
ד.
שאלות ודיוקים ברש"י.
|
מה ראה רש"י לדרש דוקא שם זה ולא דרש שמות המלכים האחרים (ארבעת המלכים) אשר אתו? |
א' |
|
מה קשה לו? |
א' |
|
במה נוטה רש"י כאן מן הפירוש הרגיל? |
ג' |
|
מניין לו שכך הוא? |
ה' |
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושבע (תשכ"ח)
לך – לך – מלכי צדק
פרק יד פסוקים יז –
כ
א.
בראשית פרק יד פסוק יז:
ויצא
מלך
סדם
לקראתו
אחרי
שובו
מהכות
את
כדרלעמר
…
פסוק
יח:
ומלכי
צדק
מלך
שלם
הוציא
לחם
ויין
…
פסוק
כא:
ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך:
חזקוני בראשית פרק יד פסוק יח:
הוציא
לחם ויין:
לפום ריהטא היה לו לכתוב "ויאמר מלך סדום אל אברם"
(פסוק כא) תיכף אחר "ויצא מלך סדום לקראתו" (פסוק יז). אלא לפי שהיה אברהם עתיד לומר: "אם מחוט ועד שרוך נעל",
ויאמרו השומעים: אם כדבריו של אברהם ממה מתפרנס הוא וכל בני חילו. ולכך הפסיק וכתב בינתיים: "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין",
ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום "אם אקח מכל אשר לך",
אך נהנה משל מלכי צדק.
אור החיים בראשית פרק יד פסוק יח:
ומלכי
צדק
:רבותינו אמרו (ב"ר נו, י)
כי הוא שֵם.
וטעם שהפסיק בעניין מלך שלם בין יציאת מלך סדום להודעת דבריו אל אברהם וגו'. להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים,
כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם,
הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך,
והוא – הרשע יצא בידים ריקניות, ושם הצדיק –
מבלי חיוב –
נדיבות יעץ (עפ"י ישעיהו לב,
ח),
והקביל פניו בלחם ויין.
1. מה הקושי במבנה פרקנו שעליו עונים שני הפרשנים?
**2.
התוכל ליישב הקושיה הזאת בישוב אחר, נוסף?
ב.
בראשית פרק יד פסוק כ:
וברוך א–ל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל:
פרקי דרבי אליעזר פרק כז:
ר'
מאיר אומר: אברהם התחיל ראשון לעשר…
רש"י בראשית פרק יד פסוק כ:
ויתן
לו: אברם,
מעשר מכל אשר לו, לפי שהיה כהן.
אבן עזרא בראשית פרק יד פסוק כ:
מגן:
כמו
נתן…. ואברם הוציא המעשר לכבוד השם ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק.
רד"ק:
(ר'
דוד
קמחי, נרבונה
בפרובנס, 1160 –
1235 ) בראשית
פרק יד
פסוק כ:
ויתן
לו מעשר
מכל: … ואדוני אבי ז"ל פירש, כי מלכי צדק נתן לאברהם בשכרו המעשר מן הדין,
כי מלך סדום אמר לאברהם (פסוק כ–כא):
"תן לי הנפש והרכוש קח לך" ואברהם אמר (פסוק כג): "אם מחוט ועד שרוך נעל",
אמר מלכי צדק לאברהם: מן הדין תוכל לקחת מעשר מהכל, ולא תקח דבר ממלך סדום,
כי שלך הוא המעשר מצד הדין, כי כל המציל ממון חברו המעשר הוא שלו, על שטרח להצילו.
ונכון הוא הפירוש,
כי יש לתמוה לדעת המפרשים,
איך היה נותן אברהם משל מלך סדום למלכי צדק והוא לא רצה לקחת לעצמו, ויתן לאחרים?! זה לא ייתכן.
חזקוני (ר'
חזקיה בן מנוח אמצע המאה ה–יג צרפת) בראשית פרק יד פסוק כ:
ויתן
לו: מלכי צדק לאברהם מעשר מכל.
רמב"ם יד החזקה – הלכות מלכים פרק ט הלכה א:
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על ע"ז,
ועל ברכת ה',
ועל שפיכות דמים,
ועל גילוי עריות,
ועל הגזל, ועל הדינים. אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה.
הוסיף לנח אבר מן החי,
שנאמר:
"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט, ד),
נמצאו שבע מצוות.
וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם.
בא אברהם ונצטווה יתר על אלו במילה.
והוא התפלל שחרית,
ויצחק הפריש מעשר *), והוסיף תפלה אחרת לפנות היום,
ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית.
ובמצרים נצטווה עמרם במצוות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
*)
ועיין רש"י בראשית כו,
יב
בארץ
ההיא –
אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה כארץ שבעת הגוים (ב"ר):
בשנה
ההיא –
אע"פ שאינה כתקנה שהיתה שנת רעבון (ב"ר):
בארץ
ההיא
בשנה
ההיא –
שניהם למה לומר שהארץ קשה והשנה קשה:
מאה
שערים –
שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה.
ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה.
השגת הראב"ד:
על דברי הרמב"ם:
"וכן היה הדבר בכל העולם וכו' והוסיף תפילה לפנות היום".
אמר אברהם: כן היה ראוי לומר: "והוא התפלל שחרית (=אברהם)
והפריש מעשר" (ויצחק הוסיף תפלה אחרת) עכ"ל.
כסף
משנה (ר'
יוסף
קארו, ספרד
1488 – 1575
טורקיה–צפת):
(לדברי הרמב"ם לעיל): ואפשר לומר, שלדעת רבינו, דאברהם לא עישר ממונו והתם דווקא עישר השלל הבא לידו, ולא בתורת מעשר אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו, רצה לתת לו מעשר מן השלל. אבל יצחק הוא הראשון שעישר ממונו לשם מעשר.
מגדל
עוז (ר'
שם–טוב
ב"ר
אברהם, ספרד,
1287) (לדברי
הרמב"ם
נגד דברי
הראב"ד):
דאילו באברהם – ממה נתן לו מעשר באותה שעה?!
והרי לא לקח כלום דכתיב:
הרימותי ידי לא–ל עליון … אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.
1.
מהו הקושי בפסוקנו שבגללו מחולקות דעות הפרשנים?
2.
כיצד יש להכריע בשאלה זו על פי כללי התחביר?
ועיין:
בראשית מו, כט
שמואל–א טו, כז ועיין רש"י ורד"ק שם.
מלכים–ב ח, יד
מלכים–ב ח, טו
שמות לד, ה
3.
היכן מצאנו בפרשת לך –
לך עוד פסוק שיש בו אותו קושי?
*4.
עיין בדברי רש"י לפרקנו ומצא את תשובתו לטענה שטען הרד"ק נגד פירושו ("כי יש לתמוה לדעת המפרשים …") וכן לטענת בעל מגדל עוז שטען על השגת הראב"ד?
**5.
ברדב"ז (ר'
דוד בן זמרה,
ספרד 1480 מצרים – צפת – 1574
) על הרמב"ם נאמר עוד טעם אחר,
למה לא הזכיר הרמב"ם את מעשרו של אברהם,
(שלא כדברי בעל כסף משנה ומגדל עוז).
עיין בדברים יד ומצא את טעמו!
ג.
בראשית פרק יד פסוק יח:
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון:
פסוק יט:
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ:
פסוק
כ:
וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל:
מסכת
נדרים
דף לב
ע"ב:
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משֵם,
שנאמר:
"והוא כהן לאל עליון", כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם, שנאמר:
"ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון" אמר לו אברהם:
וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם,
שנאמר:
(תהילים פרק קי,
א):
נְאֻם ה'׀ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:
ובתריה כתיב: (תהילים פרק קי,
ד):
נִשְׁבַּע ה'׀ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק:
על דיבורו של מלכי צדק.
והיינו דכתיב: "והוא כהן לאל עליון" – הוא כהן ואין זרעו כהן.
אבן עזרא בראשית פרק יד פסוק יח:
והוא
כהן: כדברי המתרגם ארמית (-
והוא משמש קדם אל עלאה).
וכן כל כהן.
והעד (שמות כח,
מא)
"וכהנו לי".
ופירוש (תהלים קי,ד)
"על דברתי מלכי צדק"
בספר תהלות.
כי כהוגן דבר ויפה עשה שבירך אברם בתחילה,
בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו,
ואחר כן אמר:
וברוך השם שעזרו ונתן צריו בידו.
תהילים פרק קי פסוק ד:
נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק:
אבן עזרא תהילים פרק קי פסוק ד:
נשבע,
אתה כהן: כל כהן – משרת. וכן "ובני דוד כהנים היו" (שמואל–ב ח, יח),
והטעם לעבוד את ה'. והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כאשר לקח מלכי צדק מאברהם. ויו"ד דברתי נוסף ופירוש "על דברתי" – על מנהג, כמו דוברות בים (מלכים–א ה, כג).
או תחסר אות כ"ף:
"אתה כהן לעולם על דברתי"
כמו על דבר שאתה כמלכי צדק ועליו כתוב והוא כהן לאל עליון. והנה תהיה מילת "אתה"
בעבור אחרת.
1.
מה ההבדל בין דברי הגמרא לדברי הראב"ע בהערכת מלכי צדק?
2.
כיצד מפרשת הגמרא את יו"ד של "דברתי"
והיכן מצינו במקרא יו"ד כזאת?
3.
כיצד מפרש הראב"ע את "דברתי מלכי צדק"
ומה עניין הדוברות – הרפסודות השטות בים לפסוק ההוא בתהלים?
**4.
מה הקושי במילת "כהן"
ולמה הביא הראב"ע את שמות כח כעד?
ד.
שאלות ברש"י:
בראשית
פרק יד
פסוק יח:
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון:
רש"י
יד, יח:
לחם
ויין: כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו.
ומדרש אגדה: רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו.
*1.
מה קשה לרש"י בפסוק?
2.
היכן מצינו במקרא שכך עושים ליגיעי מלחמה?
3.
מהיכן ראיה שהרגו את בניו?
**4.
למה הוסיף רש"י עוד את דברי מדרש האגדה ולא הסתפק בפירושו הראשון?
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ח]
לך – לך – מלכי צדק
פרק יד פסוקים יז–כ
לפרק זה עיינו גם בגיליונות לך לך של שנות תש"ז,
תש"ח.
גיליון זה עוסק רק בסוף פרקנו ובעיקר בפנייתו של מלכי צדק מלך שלם אל אברהם.
הרבה מדרשים ואגדות נרקמו סביב מלכי צדק והוא עצמו מתגלה לנו בתורה רק בשני פסוקים בלבד, ולא נאמר מי הוא היה ובן מי היה, ועל אמונתו נאמר לנו רק "והוא כהן לא–ל עליון". כדי לעמוד על ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם אבינו יש להשוות יפה את דבריו בראשית פרק
יד פסוק
יט:
ברוך אברהם לא–ל עליון קונה שמים וארץ;
לדברי אברהם:
פסוק כב:
הרימותי
ידי
אל
ה'
א–ל
עליון
קונה
שמים
וארץ.
אברבנאל
מצביע
על ההבדל
הזה
בדברים
סתמיים:
לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי,
לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד 'א–ל עליון'.
ולא ברור אם היתה אמונתו אמונת ייחוד ממש, כאמונת אברהם, ויש סוברים שהיתה 'כמעט'
אמונת ייחוד, בדומה לפירושו של בעל אור
החיים: פסוק
יח:
… ואמר על מלכי צדק כי הוא כהן לא–ל עליון, להיות שהיו להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים,
אמר כי זה כהן לא–ל עליון על כל האלוהות שהיו להם אז.
לפני שפונה המורה לשאלה א עליו להפנות תשומת לב הלומדים למקום בו נמצאת ברכת מלכי צדק בתוך הפרק.
המפליא הוא שברכה זו וכל הפגישה בין מלכי צדק ובין אברהם אבינו עומדת כמפסיקה
בין פסוק יז:
ויצא
מלך
סדום
לקראתו
אחרי
שובו
מהכות
…
ובין דבריו של מלך סדום:
פסוק
כא:
ויאמר מלך סדום אל אברהם תן לי הנפש והרכוש קח לך.
עמדו על זה כמה מפרשים:
הרשב"ם
(בהוצאה
של רוזין
מתוך
כתבי יד
1881 , ואינו
מודפס
בחומשים
שלנו):
רשב"ם:
פרק
יד פסוק
יח:
לכך הפסיק בין "ויצא מלך סדום"(פסוק יז), ל"ויאמר מלך סדום"
(פסוק כא), וכתב בינתיים "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין",
ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום, כשאמר לו (פסוק כד) "בלעדי רק אשר אכלו הנערים",
שאמר אכלו הנערים ולא אמר 'אכלנו',
כי הוא אכל משל מלכי צדק.
ופירוש
אחר נתן
אברבנאל:
הנה לא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי,
כיון שלפי הדין זכה בו אברהם כראוי,
אמנם כאשר ראה שנתן למלכי צדק מעשר,
הכיר בנדיבותו של אברהם ומעלת נפשו, ולכן התעורר לשאול ממנו.
שאלה ב עוסקת באחת הבעיות הפרשניות המזדמנות לעתים המקרא (וכן גם בספרות בשפות אחרות)
שלא ברור מי הוא הנושא בפסוק, מכיון שלא תמיד מוסב הפועל לשם עצם האחרון שבמשפט הסמוך לפועל,
ומפני שההקשר סובל לפעמים את שתי האפשרויות.
עסקנו בפסוקים כאלה בגיליונותינו (ועיין גיליונות ויגש תשי"ח;
ויקרא תשכ"ב שאלה ד;
כי תשא תשכ"ו שאלה ה;
ועיין ביחוד וישב תש"ו).
במקומנו נראה שדעת רש"י וההולכים אחריו היא המשתלבת בהקשר. ישנה גם דעה שלישית אלא שהיא רחוקה מן ההקשר ולכן לא הבאנו אותה:
משך
חכמה: פסוק
כ:
ויתן
לו מעשר
מכל: על דרך רמז ייתכן, כי זה מדברי מלכי צדק:
"וברוך … אשר מגן – ויתן לו – לאברהם – שה'
נתן לו מעשר מכל, היינו שבעה אומות חלק עשירי משבעים אומות,
ולכן סדום ועמורה וכל אשר להם המה שלו. וכן דרך הנבואות להתחיל בנוכח ולסיים כמדבר בעדו, (כוונתו ולסיים בנסתר!)
לשאלה ג יש להסביר, שרבי ישמעאל יניח כדבר ידוע את זיהויו של מלכי צדק עם שם בן נח. וכן הוא בתרגום יונתן:
תרגום
יונתן
בראשית
פרק יד
פסוק יח:
ומלכא צדיקא הוא שם בר נח מלכא דירושלם נפק לקדמות אברם.
ואע"פ שכנען בימים ההם בידי בני כנען היתה ותישאל השאלה: איך ייתכן שבן שם או שם עצמו יהיה מלך במקום מושבם של כנענים?
כבר ניסה רש"י לתרצו בפרק יב פסוקו:
והכנעני אז בארץ.
רש"י
בראשית
פרק יב
פסוק ו:
…
והכנעני
אז בארץ:
היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.
אולם
הרמב"ן
יפרש
בדרך
פשוטה
יותר
במקומנו:
רמב"ן
בראשית
פרק יד
פסוק יח:
…
ועל דעת רבותינו (נדרים לב🙂 שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח, הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה',
והיה להם לכהן לאל עליון,
כי הוא אחי אביהם הנכבד,
כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם.
לדעת רבי ישמעאל הפסיד מלכי צדק, שהוא שם אפוא את כהונתו ע"י שהקדים עבד לרבו, שראה את המנצח תחילה ורק אחריו ראה את מי שהוא בעל הנצחונות. אם כן גם בזה בולט ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם,
היודע שאין מקור הטובה אלא ה' בלבד.
(ועיין דברי אברהם למלך סדום (פסוק כב) ודברי רש"י שם – שאלה ה)
ואילו
ראב"ע אינו רואה כאן אלא סדר אסוציאטיבי בלבד, שאין להסיק ממנו שום הערכה שלילית.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השמונה עשרה (תשי"ט)
לך לך –
מלכי צדק והפטרה
פרק יד
א.
בראשית פרק יד פסוק יט:
ויברכהו
ויאמר
ברוך
אברם
לא–ל
עליון
…
מסכת נדרים דף לב ע"ב
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם,
שנאמר:
והוא כהן לא–ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם. שנאמר:
ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לא–ל עליון קונה שמים וארץ וברוך א–ל עליון…. אמר לו אברהם:
וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?! מיד נתנה לאברהם,
שנאמר:
נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:
(תהלים קי, א).
ובתריה (ואחריו)
כתיב:
נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם,
עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק:
על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב:
והוא כהן לא–ל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן.
ראב"ע:
והוא
כהן: כדברי המתרגם ארמית (-
והוא משמש קדם אל עלאה).
וכן כל כהן.
והעד (שמות כח,
מא)
"וכהנו לי".
ופירוש (תהלים קי,ד)
"על דברתי מלכי צדק"
בספר תהלות.
כי כהוגן דבר ויפה עשה שבירך אברם בתחילה,
בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו,
ואחר כן אמר:
וברוך ה'
שעזרו ונתן צריו בידו.
1. מה ההבדל בין דברי הגמרא לדברי ראב"ע בהערכת מלכי צדק?
2.
כיצד מפרשת הגמרא את המילים בתהלים "על דברתי מלכי צדק" ומה משמעות היו"ד של "דברתי"?
ב.
בראשית פרק יד פסוק יט:
…
ויאמר
ברוך
אברם
לא–ל
עליון
קונה
שמים
וארץ
…
רש"י בראשית פרק יד פסוק יט:
קונה שמים וארץ:
כמו (תהלים קמו): עושה שמים וארץ,
ע"י עשייתן קנאן להיות שלו.
רמב"ן
בראשית
פרק יד
פסוק יט:
קונה
שמים
וארץ: כתב רש"י:
קונה כמו עושה,
על ידי עשייתו קנאן להיות לו. ואלה שני פנים הם. ואולי כן הדבר,
שיבא לשון קנין בענין העשייה,
וכן כי אתה קנית כליותי (תהלים קלט, יג),
שיכפול "תסוכני בבטן אמי";
וכן,
הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב, ו),
כי הלשון יאמר "קנין"
בעשייה.
וההפך – אשר עשו בחרן (לעיל יב, ה),
קנו,
ומאשר לאבינו עשה (להלן לא, א).
והנכון מה שאמר עוד,
קנאן להיות לו,
כי כל אשר לאדם יקרא קנינו –
ויקראו הצאן "מקנה"
בעבור היותו עיקר רכוש האדם.
ולשון חכמים (ב"מ י,
א):
המגביה מציאה לחברו קנה חברו;
הבטה בהפקר קניא (שם קיח,
א);
חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו (שם יא,
א)
וכן בכל מקום תבוא להם במקום זכיה,
כלומר שהוא שלו …
** 1.
לפי דעת הרמב"ן יש בדברי רש"י שני פירושים שונים למושג "קונה"
(ואלה שתי פנים)
מה הם שני הפירושים?
** 2.
במה מסייעים הפסוקים:
תהלים קלט, יג;
דברים לב, ו;
בראשית יב, ו לפירוש הראשון שבדברי רש"י?
**3.
מדוע מעדיף הרמב"ן את הפירוש השני למילה "קונה"
על הראשון?
(שים לב, מה בין אמונת מלכי צדק לבין אמונת אברם?)
ג.
בראשית פרק יד פסוק יט:
…
ויאמר
ברוך
אברם
לא–ל
עליון
קונה
שמים
וארץ
…
בראשית
רבה פרשה
מג פסקה
ז:
א"ר יצחק:
היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלים ושותין,
היה אומר להם:
ברכו!
והם אומרים לו:
מה נאמר?
והוא אומר להם:
אמרו ברוך א–ל עולם שאכלנו משלו.
אמר לו הקב"ה:
אני,
לא היה שמי ניכר לבריותי והכרת אותי בבריותי,
מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם.
הה"ד (בראשית יד):
קונה שמים וארץ.
1. במה שונה המדרש בתפישת פסוקנו מן הפירושים דלעיל?
2.
הניתן להוכיח בעזרת פסוק כב,
שאין פירושו של המדרש פשוטו של מקרא?
ד.
בראשית פרק יד פסוק כא:
…
תן לי הנפש והרכש קח לך:
פסוק
כג:
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם:
מסכת נדרים דף לב ע"א:
אמר ר' יוחנן:
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?
מפני שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר:
תן לי הנפש.
מדרש
אגדה:
הרימותי ידי … ולא תאמר … ,
אותה שעה קידש אברהם שמו של הקב"ה,
שלא יחשוב מלך סדום, שעל ידי ממון עשה אברהם מלחמה עם ארבעה המלכים;
ולא עשה מלחמה אלא להציל את לוט ואת רכושו,
לפי שהיה בן אחיו.
הסבר,
כיצד נידון אותו מעשה ע"י דעה אחת כראוי לעונש חמור, ועל ידי דעה שניה כקידוש השם?
ה.
בראשית פרק יד פסוק כג:
…
ולא תאמר אני העשרתי את אברם:
רש"י בראשית פרק יד פסוק כג:
ולא
תאמר: שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנאמר: ואברכך.
מה קשה לרש"י ומה תיקן בדבריו אלה?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה שביעית (תש"ח)
פרשת לך לך
פרק י"ד
לחלקו הראשון של הפרק ולמהות המלחמה העם בכלל – עיין גליון לך לך תש"ז.
א.
* שאלת מבנה:
אברבנאל
שואל
בספור
מלכי צדק
וברכותיו
– איך נכנס בתוך ספור המלכים?
כי הנה הכתוב אומר (י"ז)
"ויצא מלך סדום לקראתו" וקודם שהזכיר הכתוב מה שדבר מלך סדום לאברהם ומה שהשיבו, הכניס ענין מלכי צדק ואחריו ספר מה שאמר מלך סדום אל אברהם. ויותר ראוי היה שיספר ענין מלך סדום,
שאלתו ובקשתו ותשובתו בפני עצמו וענין מלכי צדק וברכותיו אחר זה בפני עצמו.
נסה לענות לשאלתו ולהסביר את סדר הפסוקים שבתורה!
ב.
מלכי צדק
בראשית
רבה מ"ג:
מלכי
צדק –
המקום הזה מצדיק את יושביו. "צדק"
נקראת ירושלם.
ראב"ע
י"ח
ד"ה
מלכי
צדק.
הבא ראיה מתוך הנביאים לדברי בראשית רבה.
הסבר את ההבדל בין שני פרושי ראב"ע!
ג.
מלכי צדק
השוה את דבריו (פסוקים י"ט–כ')
לדברי אברהם אבינו (פ'
כ"ב).
התוכל להסביר מתוך השואה זו את ההבדל העקרוני שבין השקפותיהם?
ד.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
מה קשה לו? ** באיזו שיטה הולך כאן רש"י בישוב הקשי? היכן מצינו בפסוק אחר בפרשתנו קשי ממין זה ואותה דרך לתרצו? |
י"ב ד"ה והוא יושב בסדום |
|
* לדעת לבוש האורה: הסבר את נחיצות ההגה הזאת! * הסבר, |
י"ג ד"ה ויבוא הפליט |
|
מה הקשי? היכן מצינו בפסוק אחר בפרשתנו קשי ממין זה? לשםמה מוסיף רש"י למלה "מכל" |
י"ט ד"ה ויתן לו |
|
שני קשיים רצה רש"י לתרץ בזה, |
כ"א ד"ה תן לי הנפש |
|
מה קשה לו? |
כ"ג ד"ה אם מחוט ועד שרוך… |
|
מה קשה לו? למה השתמש רש"י בד"ה הקודם בפעל "עכב" |
כ"ג ד"ה ואם אקח מכל אשר לך |
ה.
פרק יד, כ"א
*.
תן
לי
הנפש
נדרים
ל"ב:
א"ר יוחנן: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים? מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש".
הסבר,
מהו חטאו של אברהם אבינו לפי פרקנו?
ו.
** שאלות בתרגום אונקלוס:
1.
** י"ד.
וישמע
אברהם
כי
נשבע
אחיו
–
ת"א:
ארי אשתביה אחוהי.
ט"ז.
וישב…
וגם
את
לוט
אחיו
ת"א:
ואף ית לוט בר אחוהי.
מה הסיבה לשינוי בתרגום אע"פ שבכתוב אין שינוי?
2.
כ"ב.
הרימותי
ידי
לאל
עליון
–
ת"א:
ארימית ידי (בפתח!)
בצלו
א.
** למה הפך אונקלוס לשון יחיד של "ידי"
ללשון רבים?
ב.
** למה השאיר לשון עבר של "הרימותי"
בלשון עבר ולא פרשו לשון הוה כדעת רש"י?
השאלות המסומנות *
קשות,
והמסומנות ** קשות יותר – יענה כ"א לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשי"ט]
לך לך –
מלכי צדק והפטרה
פרק יד
לפרק זה עיינו גם בגיליונות לך לך של השנים תש"ז,
תש"ח.
גיליון זה עוסק רק בסוף פרקנו ובעיקר בפניות של מלכי צדק צלך שלם ושל מלך סדום אל אברהם.
הרבה מדרשים ואגדות נרקמו סביב מלכי צדק והוא עצמו מתגלה לנו בתורה כך בשני פסוקים בלבד, ולא נאמר מי היה ובן מי היה,
ועל אמונתו נאמר לנו כך:
והוא כהן לאל עליון. כדי לעמוד על ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם אבינו יש להשוות יפה את דבריו בראשית פסוק
יט:
ברוך
אברם
לאל
עליון
קונה
שמים
וארץ;
לדברי אברהם
פסוק
כב:
הרימותי
ידי
אל
ה'
א–ל
עליון
קונה
שמים
וארץ.
אברבנאל
מצביע
על ההבדל
הזה
בדברים
סתמיים:
לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי,
לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד: אל עליון.
ולא ברור הוא אם היתה אמונתו אמונת יחוד ממש,
כאמונת אברהם, ויש סוברים שהיתה "כמעט"
אמונת יחוד, בדומה לפירושו של בעל אור
החיים:
ואמר על מלכי צדק כי הוא כהן לאל עליון,
להיות שהיו להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים,
אמר כי זה כהן לאל עליון על כל האלוהות שהיו להם אז.
לפני שפונה המורה לשאלה א עליו להפנות תשומת לב הלומדים למקום מעניין זה של ברכת מלכי צדק בתוך הפרק.
המפליא הוא שברכה זו וכל הפגישה בין מלכי צדק ובין אברהם אבינו עומדת כמפסיקה בין פסוק :
יז:
ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות…
ובין דבריו של מלך סדום:
כא:
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך.
עמדו על זה כמה מפרשים:
הרשב"ם (בהוצאת רוזין מתוך כתבי יד 1881 ואינו בחומשים שלנו)
לכך הפסיק בין "ויצא מלך סדום"
ל"ויאמר מלך סדום"
וכתב בינתיים "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין",
ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום, כשאמר לו (כד)
"בלעדי רק אשר אכלו הנערים",
שאמר אכלו הנערים ולא אמר "אכלנו",
כי הוא אכל משל מלכי צדק.
ופירוש
אחר נתן
אברבנאל:
הנה לא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי,
כיון שלפי הדין זכה בו כראוי, אמנם כאשר ראה,
שנתן למלכי צדק מעשר, הכיר בנדיבות אברהם ומעלת נפשו,
ולכן התעורר לשאול ממנו.
ונראים
דברי בעל
אור
החיים:
בראשית פרק יד פסוק יח
ומלכי
צדק וגו':
רבותינו אמרו (ב"ר נו י)
כי הוא שֵם.
וטעם שהפסיק בעניין מלך שלם בין יציאת מלך סדום לבין הודעת דברי מלך סדום אל אברהם, להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים,
כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם,
הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך,
והוא – הרשע יצא בידים ריקניות, ושֵם הצדיק –
מבלי חיוב נדיבות,
יעץ והקביל פניו בלחם ויין.
מעתה יש לפנות לשאלה א להערכה השונה של מלכי צדק. צריך להסביר שרבי ישמעאל בדבריו מניח כידוע את זהויו של מלכי צדק עם שֵם בן נח המצוי אחריו בהרבה מדרשות. וכן הוא:
ומלכא צדיקיא הוא שם בר נח מלכא דירושלם
נפק לקדמות אברם
ואע"פ שכנען בימים ההם בידי בני כנען הייתה, ותישאל השאלה: איך יתכן שבן שם או שם עצמו יהיה מלך במקום מושבם של כנענים?
כבר ניסה רש"י לתרצו בפרק יב פסוק ו:
רש"י בראשית פרק יב פסוק ו
והכנעני אז בארץ:
היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה, כשחלק נח את הארץ לבניו,
שנאמר (בראשית יד): ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.
אולי יפרש הרמב"ן בדרך פשוטה יותר במקומנו:
רמב"ן בראשית פרק יד פסוק יח
ועל דעת רבותינו (נדרים לב🙂 שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח, הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה',
והיה להם לכהן לאל עליון,
כי הוא אחי אברהם הנכבד,
כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם.
לדעת רבי ישמעאל הפסיד מלכי צדק שהוא שם, אפוא את כהונתו ע"י שהקדים עבד לרבו, שראה את המנצח תחילה ורק אחריו ראה את מי שהוא בעל הנצחונות. אם כן גם בזה בולט ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם,
היודע שאין מקור הטובה אלא ה' בלבד (ועיין דברי אברהם למלך סדום (כב)
ודברי רש"י שם, שאלה ה)
ואילו ראב"ע אינו רואה כאן אלא סדר אסוציאטיבי בלבד, שאין להסיק ממנו שום הערכה שלילית.
לשאלה ב העוסקת בהוראתו המדויקת של הביטוי קונה שמים וארץ, חשיבות מיוחדת, מאחר שביטוי זה קבעוהו חכמים מטבע בברכה ראשונה של תפילת עמידה.
כמו שראינו בשאלה א ויכוח בהערכת מלכי צדק, כן יש לפנינו בשאלה ד ויכוח בהערכת אברהם אבינו.
מה שנראה לבעל הדעה השניה (ונראה תמיד בעיני הלומד גם היום) כשבח גדול, כקידוש השם, נראה לר' יוחנן כפגם, כחטא בהתנהגותו של אברהם, יש פה להאריך את הדיבור עם התלמידים על ערכו של מעשה מזהיר חד–פעמי,
הפגנתי,
רב רושם (ויתור על הרכוש שהוא מן הדין שלו,
ועל הנפש, שאף הוא מן הדין שלו כדי לקדש שם שמים ברבים) בהשוואה לערכה של פעולה ממושכת,
בלתי מבריקה ומזהירה,
להפך – אפורה,
יום–יומית,
שתוצאותיה אינן בטוחות כי אם רק אפשריות (חינוכם של כל אותם הסדומיים,
בתקווה לקרבם לדרך האמת). אברהם בחר כאן בדרך הראשונה ורבי יוחנן אין דעתו נוחה הימנו.