גיליונות נחמה – בראשית 23

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה שניה (תש"ג)

פרשת חיי שרה

פרק כ"ג

רמב"ן פסוק א'.

מאה
שנה
ועשרים
שנה לשון רש"י,
לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא,
ובת עשרים כבת שבע ליופי וכן כתב בשני חיי אברהם (להלן כה ז)
ואין מדרשו זה נכון, שהרי בשני חיי ישמעאל (שם פסוק יז)
נאמר כשני חיי אברהם בשוה,
ולא היו שוים בטובה, אבל היה מתחלה רשע ועשה תשובה בסוף ועוד, כי שנה שנה לחלק משמע,
ואיננו נדרש להשוותן:

אבל "שנה שנה ושנים"
דרך הלשון הוא –

מה טעמו של הרמב"ן שאין דעתו נוחה מפרוש רש"י המשתמש במדרש המובא שמה?

מאיזה פסוק בפרשה זו אנו למדים שעשה ישמעאל תשובה?

השוה את דברי הרמב"ן כאן לדבריו – רמב"ן
י"ב,
א'

ויאמר
ה' אל
אברם לך
לך –
להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים,
לשון רש"י ואין צורך,
כי משפט הלשון כן, הגשם חלף הלך לו (שהש"ר ב יא),
אלכה לי אל הגדולים (ירמיה ה ה),
קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב יג),
ורובם ככה…

היש למצוא צד שווה בשני הפרושים האלה?

פסוק
ד'. מהי עמדתן החוקית של "גר ותושב" בארץ כנען, כפי שיש לראות מתוך הפרק הזה? עיין גם ויקרא כ"ח כ"ג.

ד'-ו'.
מה ההבדל בין בקשת אברהם ובין הצעת בני חת ומדוע אין אברהם מקבל את הצעתם?

העזר בתשובתך בדברי הרמב"ן לפס' ד'
ולפס'
ח'.

רמב"ן כג, ד

גר
ותושב
אנכי
עמכם –
היה המנהג להיות להם בתי קברות, איש לבית אבותיו,
ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים והנה אברהם אמר אל בני חת,
אני גר מארץ אחרת ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת,
והנה עתה אני תושב עמכם,
כי חפצתי לשבת בארץ הזאת,
ולכן תנו קבר להיות לי לאחזת עולם כאחד מכם,
ומפני שאמר "תנו",
חשבו שבקש אותה מהם במתנה,
וענו אותו אינך נחשב בעינינו כגר ותושב,
אבל אתה מלך,
המליכך האלהים עלינו ואנחנו ואדמתנו עבדים לך,
תקח כל בית הקברות שתחפוץ בו וקבור מתך שם,
ויהיה לך לאחזת קבר לעולם,
כי איש ממנו לא ימנעהו ממך:

רמב"ן כג, ח

אם
יש את
נפשכם
לקבור
את מתי
– מלפני טעמו, אני לא אקבור מתי בקבר אחר, אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו,
ואיננה לו בית קברות אבותיו,
כי לשדה היא להם:

וטעם
מלפני –
כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון או יהיה טעמו, מתי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו:

וטעם
ופגעו
לי –
כי היה עפרון עשיר ונכבד,
כאשר אמר ביני וביניך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו,
כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא), על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד:

פסוק ט'.

ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר.

חשיבות יתרה לפסוק זה – שהוא אולי הפסוק המרכזי בפרקנו – לכל מלה.
באר:

למה נאמר פעם ויתן לי ופעם יתננה לי?

למה הוסיף "אשר בקצה שדהו"
והלא בודאי לא היו שתי מערות בשדהו?

מה פרוש "בכסף מלא" לפי רש"י,
ראב"ע ורשב"ם?

רש"י כג, ט

בכסף
מלא –
אשלם כל שוויה וכן דוד אמר לארונה (דה"א כא) בכסף מלא:

ראב"ע כג, ט

בכסף
מלא –
וההפך חסר:

רשב"ם כג, ט,

בכסף
מלא –
בכל שויו:

האם המלה "בתוככם"
נמשכת למעלה או למטה – עיין ספורנו – ומה החשיבות בדבר זה?

ספורנו כג, ט

… בתוככם
– במעמד כלכם שאיני מבקש שום זמן לפרוע אליו המעות וכן עשה כאמרו וישקול אברהם לעפרון את הכסף כו' לעיני בני חת:

למה הוסיף אברהם "לאחוזת קבר" והלא ידוע לאיזו מטרה ברצונו לקנות את המערה?

מה קשה למפרשים בפסוקים הבאים?

לספורנו כג, ב

מעל
פני מתו
– וידבר אל בני חת. שלא חל עליו אבלות עדיין והיה יכול לצאת ולדבר אל בני חת:

לרשב"ם כג, ד'

תנו
לי אחוזת
קבר –
הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לקבור בה מתי ממשפחתי כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר וכך מוכיח לפנינו כשנתן אברהם הכסף לעפרון ויקם לאברה' למקנה אח"כ קבר אברהם וקם לו לאחוזת קבר מאת כל בני חת:

לספורנו כג, ט

לא
אדוני –
אין צריך שיפגעו בי ראשי העם הנועדים:

ומה בינו לבין רש"י?

רש"י כג, יא

(יא)
לא
אדני –
לא תקנה אותה בדמים:

לרשב"ם כג, ט"ז

וישמע
אברהם –
די לחכימא ברמיזא:

לרשב"ם כג, י"ח

לאברהם
למקנה –
קם לאחר נתינת הכסף כדכתיב ונתן הכסף וקם לו אבל לאחוזת קבר מאת בני חת לא קם והוחזק לאברהם עד שקבר שרה אשתו אז ויקם לאחוזת קבר מאת בני חת:

השוה את דברי רש"י י"א ד"ה נתתי לך לדבריו י"ג ד"ה נתתי.

רש"י כג, יא

נתתי
לך –
הרי היא כמו שנתתיה לך:

רש"י כג, יג

נתתי
– דוני"ש בלע"ז (געבען)
מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר:

מדוע לא פירש רש"י את שני הפסוקים באופן שוה?

ר'
שמשון
רפאל
הירש
מעיר
לפסוקננו;

גלוי וברור לעין כל עד היכן נהגו כבר בימים ההם ובאותן הארצות לבקש את תועלת הפרטית אגב דקדוקי אדיבות והסברת פנים מעודנות. /תרגם מגרמנית./

הבא הוכחות לדבריו אלה מתוך דברי עפרון!

המלבי"ם הקשה בסוף הפרק:

למה יאריך בכל הספור הזה?
מה יושיענו ספור זה לתורה ולתעודה?

מה אפשר לענות על שאלה זו? /עיין רמב"ן י"ט החל מן "ולפי דעתי כי…"
וגם ראב"ע שם ד"ה אחרי כן קבר אברהם.

רמב"ן כג, יט

… ולפי דעתי כי טעם הכתובים אינו אלא להזכיר כי היא ארץ כנען לא ארץ פלשתים,
כי מפני שאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (לעיל כא לד),
וכל מגוריו בארץ ההיא בגרר ונחל גרר ובאר שבע ומשם לחברון ומחברון לשם,
על כן הזכיר כי חברון הוא בארץ הכנעני היושב בהר ההוא,
לא בארץ פלשתים הנזכרת לאברהם והוסיף בסוף להודיע המערה שהיא בשדה המכפלה על פני ממרא,
שזה השם הנודע אליה:

ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלוהים בארץ אשר בא לגור שם והיחיד,
וכל העם היו קוראין לו "אדוני",
והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'
ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים ורבותינו אמרו (ב"ב טז) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו:

ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים,
ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו:

ראב"ע כג, יט

אחרי
כן קבר
אברהם
את שרה
– ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה'
לאברהם להיות לו נחלה:

שאלת רשות.

מה ראה אונקלוס לשנות בתרגומו;

ו'.
שמעני אדוני

קבל מננא רבוניא /לשון רבים מדברים בעדם/.

ו'.
נשיא אלקים

רכן קדמאה.

י"ג.
נתתי כסף השדה קח ממני

אתן כספא רמי חקלא סב מני.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי ד"ר נחמה ליבוביץ שנת העשרים ואחת (תשכ"ב)

חיי שרה –
קניית מערת המכפלה

פרק כ"ג

א.
בטעם הסיפור כולו:

המלבי"ם שואל לפרק כולו:

למה האריך הכתוב בכל הסיפור הזה, מה יושיענו סיפור זה לתורה ולתעודה?

והנה אחדות מן התשובות:

הרמב"ן:
בראשית
פרק
כג
פסוק
יט:

… ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי ה' עם אברהם שהיה נשיא אלוהים בארץ אשר בא לגור שם והיה יחיד, וכל העם היו קוראין לו "אדוני",
והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו "ואגדלה שמך והיה ברכה" (בר'
יב,
ב)
, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה',

ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים,
ורבותינו אמרו (ב"ב טז), שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו.

ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר:
"להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד:
לקיים לו דבר ה' להיות לו נחלה".
כי מה מעלה לארץ בזה,
כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה.
ודבר ה' לאברהם על כל הארץ היה,
ונתקיים רק בזרעו.

אבן
כספי: ספר
הסוד, פרק
שלישי:

… אחר שקדם סיפור מות שרה והספד אברהם עליה והשתדלו באחוזת קבר בארץ כנען,
שכל זה כולל תועלות רבות וסיפר כל המאמרים שאמר אברהם מורים חכמתו ע"ה,
סיפר "וישמע אברהם לעפרון וכו'" ובאור זה, כי עפרון הרמאי כאשר הכיר עוצם תשוקת אברהם לקנות ארצו, נתן עיניו בממון להעלות לו המחיר, ודימה בנפשו לרמות אברהם בדברים
מעורבים
בדבש
וארס, כמו
שמבואר,
ואברהם שהיה חכם גדול עשה עצמו כפתי בלתי מבין ערמתו, ונתן לו ככל היוצא מפיו,
והנה למדנו מזה שתי תועלות,
האחת כי ראוי לחכם שיעשה עצמו פתי במקומות, כדי להשיג מה שטוב לו,
וכן
עשה
דוד.

והשנית,
להראות לאנשי המעמד ההוא, ולהראותנו,
כי כוונת אברהם היפך כוונת עפרון, כי עפרון היהמתחכם להשיג רוב הכסף ואברהם
היפך
זה, וכאילו אמר "הכסף נתון לך כטוב בעיניך,
כי אין אני חושש בו ומה לי ולו".

אמנם במה שזכר (טז)
"כסף עובר לסוחר"
למדנו עניין נכבד:
וזה כי אין ספק שאברהם אילו ערבב בכלל הכסף ההוא זוז או זוזים שאינם כסף טוב, לא היה עפרון משיב אותו להחליפם, כי ייבוש בזה,
למה שכבר דיבר,
שהוא רוצה לתיתו במתנה גמורה,
לכן הפליג אברהם לדקדק שיהיה הכסף צרוף ונבחר, וזה
היפך
חסרי
השלמות
מקצת
בעלי
חיים
אשר
בזמננו, כי בתתם מעות לעניים בצדקה יבחרו להם פרוטות מזויפות או שבורות או שקרים,
לדעתם כי לא ישיבוהו להחליפו.
וכן כשיפרעו הסַפר המגלח זקנם,
להיות הסכמת האומה שהוא
לוקח
כסף
כלאחר
יד
ודרך חסד,
ודי
בזה
עדות
נאמנה
לאלו
שאינם
בני
אברהם.

**1.
מה הם הטעמים השונים הניתנים בזה כתשובה לשאלתנו ומה ההבדל העקרוני בין תשובות הרמב"ן לדברי אבן כספי?

2. מהי ביקורת הרמב"ן לדברי הראב"ע?

3.
הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי אבן כספי:

א.
מהו הדבש ומה הארס?

ב.
מה עשה דוד המלך?

ג.
מי מכונה בדבריו בשם "בעלי חיים"?

ד.
למי יתכוון במאמרו "אלו שאינם בני אברהם"?

4.
השווה את הטעמים הניתנים כאן (הן בדברי הרמב"ן והן בדברי אבן כספי)
לטעם הניתן במדרש שמות רבה (י,
ד)
שהובא בגליון חיי שרה תשי"ח.*)

מה ההבדל העקרוני שבין כל הטעמים האלה לבין הטעם ההוא (שם במדרש חז"ל)?

*)
מתוך גליון חיי שרה תשי"ח

מדרש
רבה
שמות
פרשה
ו, ד.:

"וארא
אל
אברהם"
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין (= ואין כמותם בנמצא).
הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא–ל ש–די ולא הודעתי להם כי שמי ה'
כשם שאמרתי לך – ולא הרהרו אחר מידותי. אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז):
"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"; ביקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים –
ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליצחק (שם כו ג):
"גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך כי לך ולזרעך אתן אל כל הארצות האל"; ביקש לשתות מים ולא מצא אלא (שם שם, כ)
"ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק "
– ולא הרהר אחר מידותי ;
אמרתי ליעקב (שם כח, יג)
הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"; ביקש מקום לנטות אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה –
ולא הרהר אחר מידותי; ולא שאלני מה שמי, כשם ששאלת אתה.
ואתה תחילת שליחותי אמרת לי:
"מה שמו" ולבסוף אמרת (שמות ה, כג)
"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה".

מה מובנו ומגמתו של פרק זה על פי דעת המדרש הנ"ל?
שים לב למקומו בין כל פרקי אברהם.

ב.
שאלות כלליות

1.
עזרא ציון מלמד:
"קניית מערת המכפלה"
(תרביץ שנה י"ד ספר א'
תש"ג עמ' 11-18)

אברהם לא רצה לקבור את אשתו בקבר אחרים, שכן כל אדם הגון, כל בעל בעמיו נקבר עם אבותיו או בנחלתו וביתו או בנחלת בנו או בשדה מקנתו.

הבא ראיות מן המקרא לכל אחד ממקומות הקבורה שהוא מונה בדבריו ("עם אבותיו או בנחלתו…")

2. ע.
צ.
מלמד במאמר הנ"ל:

לגר תושב לא הייתה זכות לקנות קרקע,
אף לא לקבורה…
אברהם ידע את החוק הזה,
שנהג גם בימיו…במקומות שמקח וממכר קרקעות בין שני אנשים משבטים שונים היה אסור,
אפשר היה להערים על החוק בדרכים שונות ואחד מהן נתינת קרקע "במתנה".

א.
הסבר מהי הפליאה הסגנונית שבכל פרקנו המתבארת ע"י השערה זו?

ב.
הסבר לפי זה את השינוי בין שני הפסוקים:

כג,
יז:

ויקם שדה עפרון…

כג,
יח:

לאברהם למקנה לעיני בני חת…

כג,
כ:

ויקם השדה והמערה…
לאברהם…
מאת בני חת.

ג.
כג,
ג:

ויקם אברהם מעל פני מתו…

ראב"ע:

מתו:
רמז לגוף.

אבן
כספי:

מתו:
הטיב ראב"ע שאמר רמז לגוף, ובכלל כי סימני הזכר ביחוד אינו דבר הכרחי אבל הוא אפשרי על הרוב,
ואמנם על המעט נכון מאד על כל זכר לשון נקיבה והפך זה, והכל מצד, שכל זכר הוא:
גופה,
מציאה,
בריאה,
וכל נקיבה הוא:
גוף,
ועצם ודבר.

מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו ליישב?

ד.
כג,
ד:

גר ותושב אנכי עמכם…

רש"י
כג, ד:

גר
ותושב
אנכי
עמכם, "גר"
מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם, ומדרש אגדה: אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין,
שאמר לי הקב"ה:
"לזרעך אתן את הארץ הזאת".

שד"ל:
שמות
יב, מח.

ד"ה
וכי
יגור
אתך
גר: והנה לפי הוראת המילות היה נראה, כי גד פחות מתושב, שהתושב נתיישב בארץ והגר בא לגור ולחזור אחר זמן לארצו, ולפי זה איך בתושב אמר סתם "לא יאכל בו"
ובגר אמר שימול ואז יקריב?
ומיכאליס כתב, כי הגר אין לו קרקע,
והתושב אין לו בית, ואני אומר, כי תושב מי שבא בגפו בלא אשה ובנים והוא מתיישב בביתו של אחד מישראל והיה לו כעבד ומשרת, אבל הגר בא עם כל ביתו, אשתו ובניו, והוא יושב לבדו עם משפחתו,
לא עם אחד מישראל כמו התושב…

שד"ל:
בראשית
כג, ד.

גר
ותושב
אנכי
עמכם:...
וכאן הכוונה לומר:
הריני לפניכם כגר וכתושב, ככל אשר תרצו.אם אני חשוב בעיניכם כגר היושב לבדו עם בני ביתו, הרשוני לקנות מכם קרקע שאין לו בעלים,
ואקבור בו מתי,
ואם אני בעיניכם כתושב היושב בביתו של אחד מבני העיר, הרשוני לקנות קרקע בתוך בית הקברות של אחד מכם.

שם
עולם: על
ויקרא
כה, כג.

כי
גרים
ותושבים
אתם
עמדי: מצאנו בדיני תורה א. גר סתם, גם ב. תושב סתם, גם ג. גר תושב, גם ד. גר ותושב.

ושם "גר ותושב" לו שלוש הוראות:

1. לפעמים הוי"ו הוא וי"ו לחלק, כאומר "גר או תושב"
ואז "גר"
הוא = גר צדק, ו"תושב"
– הוא = "גר תושב"…

2. ולפעמים הוי"ו היא וי"ו החיבור והוא שם תואר אחד ואז לפעמים הוראתו הוא "גר תושב" – כמו בלא וי"ו – כמו למטה,
פסוק מז, "וכי תשיג יד גר ותושב עמך"…

3. ולפעמים הוראתו… לשון "גר"
מארץ אחרת ודעתו להשתקע בארץ אשר בא שמה וגם אנשי הארץ אינם מחזיקים אותו כגר,
כי אם מקבלים אותו כאחד התושבים, כמו באברהם (בראשית כג):" גר ותושב אנכי "

ע.
צ.
מלמד:
(במאמרו בתרביץ הנ"ל):

"גר תושב" הוא מושג אחד ] hendiadys ,ביוונית:
שניים שהם אחד [ וכבר הרגיש בזה רש"י בויקרא כה,
מז.
ד"ה יד גר ותושב: גר והוא תושב,
כתרגומו:
וערל תותב, וסופו מוכיח (שם)
"ונמכר לגר תושב".

ע.
צ.
מלמד:
"שניים שהם אחד במקרא" (תרביץ שנה ט"ז חוב' יד.
תמוז תש"ה ע'73)

הוא צירוף של שני שמות שהאחד מהם (הראשון או השני)
משמש תארו של השם השני (" עני ואביון")…

כמה מהם ויתרו במשך זמן על הוי"ו ונעשו לסמיכות רגילה –
"גר–תושב".

*1..
הסבר,
למה לא הסתפק רש"י בפירוש לפי פשוטו וראה לנחוץ להוסיף עוד את מדרש האגדה?

2.
איזו משלוש ההוראות הניתנות "בשם עולם" מתאימה למקומנו לפי דעת שד"ל ואיזו לפי דעת ע.
צ.
מלמד?

**3.
תן דוגמה נוספת לצורה הנקראת "שנים שהם אחד"
מתוך פרשת חיי שרה?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנת השבע עשרה (תשי"ח)

פרשת חיי שרה – מערת המכפלה.

פרק כ"ג

ועיין גם גליון חיי שרה תש"ט.

א.
שאלה כללית:

שמות רבה ו'
ד':

"וארא
אל אברהם":
אמר לו הקבה"ו למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין (= ואין כמותם בנמצא).
הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם כי שמי ה',
כשם שאמרתי לך – ולא הרהרו אחרי מידותי. אמרתי לאברהם (בראשית י"ג,
י"ז):
"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"; ביקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים – ולא הרהר אחר מידותי.
אמרתי ליצחק (שם כ"ו,
ג'):
"גור בארץ הזאת..
כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל"; ביקש לשתות מים ולא מצא,
אלא (שם,
כ')
"ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק" – ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב (בראשית כ"ח,
י"ג):
"הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"; ביקש מקום לנטות אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטא – ולא הרהר אחר מידותי;
ולא שאלני, מה שמי, כשם ששאלת אתה.
ואתה תחילת שליחותי אמרת לי:
"מה שמו" ולבסוף אמרת (שמות ה', כ"ג):
"ומאז באתי… לדבר בשמך הרע לעם הזה".

מה מובנו ומגמתו של פרק זה ע"פ דעת המדרש הנ"ל?
שים לב למקומו בין כל פרקי אברהם.

ב.
פסוקים ה'-ח'.

רד"ק:

"במבחר
קברינו
קבר את
מתך…" – כי היו להם מערות לקבור מתיהם שם וכל משפחה לבדה הייתה לה מערה,
קוברים שם כמה מתים, כל אחד בארונו.
וכל המערה ההיא תיקרא קבר.
והיא דעתם שישאל אברהם, שיתן אחד מהם לו מקום בקברו לקבור מתו, לכן אמרו "איש ממנו את קברו…".

הסבר,
האם הציעו בני חת לאברהם הצעה אחת או שתיים למבחר ומדוע לא הסתפק אברהם אבינו בהצעתם ומה ביקש עוד?

בעל "עקדת יצחק" שואל:

"יש לתמוה בתשובת בני חת (ו'):
"שמענו אדני…", משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם:
(ח')
"שמעוני ופגעו לי";
(י"א)
"לא אדוני שמעני";
(י"ג)
"אך אם אתה לו שמעני";
(ט"ו)
"אדוני שמעני"; ולבסוף (ט"ז)
"וישמע אברהם" – כאלו נעשו הכל כחרשים!

נסה ליישב תמיהתו!

ד.
דיוקים ברש"י:

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי ד"ר נחמה ליבוביץ שנת העשרים ווארבע (תשכ"ה)

חיי שרה –
קניית מערת המכפלה

פרק כג

א.
שאלה כללית:

ע.
צ.
מלמד "קניית מערת המכפלה"
(תרביץ תש"ג,
עמ'
11 – 18 )

עמ'
11:

סעיף
ב. מהו מצבו המשפטי של הגר בכלל ו"גר תושב" בפרט במקרקעות? מויקרא כה, כג אנו לומדים שלגר תושב לא הייתה זכות בעלות על קרקע,
שכן אומר הכתוב:
והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי. הארץ היא לה'
ובני ישראל הם רק גרים ותושבים, המעבדים את האדמה כאריסים ואין להם זכות בעלות, ומשום כך אינם יכולים למכור זכות זו.
…

סעיף
ג. אברהם ידע את החוק הזה,
שנהג בימיו, ….
כי במקומות שמקח וממכר קרקעות בין שני אנשים משבטים שונים היה אסור, אפשר היה להערים על החוק בדרכים שונות,
ואחת מהן הייתה נתינת הקרקע במתנה. הנה התורה אוסרת למכור את האדמה לצמיתות,
אלא "שני תבואות ימכר לך" (ויקרא כה, טו).
וכן התקנה (במדבר לו, ט):
"ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר": ובודאי שגם בחיים נהג חוק זה של איסור מכירת נחלת אבות.
ועל כן אנו מוצאים באחאב שאינו מציע לנבות "מכור לי את כרמך", אלא הוא אומר לו (מ"א כא, ב):
…

1. מהי הפליאה הסגנונית בפרקנו המתפרשת יפה ע"י השערה זו?

2. מהי ראייתו מעניין כרם נבות (מלכים–א כא)?

ב.
כג,
ו:

שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אלוהים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:

תרגום
אונקלוס
כג, ו:

קבל מננא רבוננא

אבן
עזרא כג,
ו:

אדני:
ולא אדוננו. לשון המדבר. ואין מדרך מוסר לשום אחרים שותפים עמו.

הבאור,
ר'
שלמה
דובנא: פסוק
ו:

שמענו
אדני: …(אחרי הביאו את דברי הראב"ע)
אמנם אנכי לא ידעתי בזה דרך מוסר,
כי המדבר בעד כולם ידבר ומילתם על לשונו, ובכלל דבריו דבריהם,
ואולי נהפוך הוא,
שאינו מדרך המוסר שהשליח המדבר בעד כולם יפרש בדיבורו שלא יקבלו לאדון רק על עצמו ולא על שולחיו?! ולדעתו (של ראב"ע)
אונקלוס ויב"ע שתרגמו בלשון רבים עברו חוק המוסר,
גם המדבר ההוא אחד מבני חת תוך כדי דיבור חזר בו ואמר נשיא אלוהים אתה בתוכנו, קבלו לנשיא אלוהים על כולם.
לכן נ"ל שמילת 'אדוני'
פה הוא שם על משקל זה, באשר מצאנו שמות תארים רבים ביו"ד האמנתי"ו בסופם, קצתם לייחס האיש ע"ש מקומו או משפחתו כמו יהודי, מצרי,
עברי,
אדומי,
כושי,
פלשתי,
פנימי,
וקצתם ע"ש המקרה שחוצה לו כמו ערירי, וקצתם ע"ש המקרה הטבעי אשר לו באחת ממדותיו אם טובה אם רעה,
כמו אכזרי, רחמני,
… וייאמר התואר הזה בשני אופנים:
אדון,
אדוני כמו: "לא אכזר כי יעורנו" (איוב מא, ב),
"אכזרי הוא" (ירמיהו ו, כג),
וכמו רחמן –
רחמני ויש חילוק ביניהם, כי בבוא השם בלא יו"ד בסוף, תבוא ה"א ידיעה בראש,
ולא ישובח האומר:
"שמענו,
אדון"!
רק:
"שמענו,
האדון".
אך בבואו עם יו"ד בסוף אין צורך אל ה"א הידיעה, ולרבים יאמר אדונים,
יתכן שיהיה מקובץ מן אדון,
כמו מן שלום – שלומים,
מן גדול – גדולים, ומן קרוב – קרובים. ויתכן ג"כ שיהיה מקובץ מן שם אדוני, כמו מן אדומי – אדומים,
שהראוי להיות אדומיים בשתי יודי"ן,
אחת ליחס ואחת לרבים, כמו הלא כבני כושיים ופלשתיים מכפתור (עמוס ט, ז)…
ויהיה לפ"ז באור 'שמענו אדוני' בלא ה"א כבאור 'שמענו האדון' בה"א.
ויהיה ביאורו בל"א:
הערע אונז, הערר!

1. מה ראה אונקלוס לתרגם כפי שתרגם?

2. מהי ביקורת הבאור על ראב"ע?

3.
האפשר להביא הוכחה לדברי בעל הביאור מיהושע י, א;
ומשופטים א, ה?

יהושע י, א:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ …

ג.
כג,
ו:

שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אלוהים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:

מדרש
רבה
בראשית
פרשה מב
פסקה ה

"כל
אלה חברו
אל עמק
השדים"
(בראשית יד, ג),
שלושה שמות נקראו לו: "עמק השדים", "עמק שוה", "עמק סוכות".

מדרש
רבה
בראשית
פרשה מב
פסקה ה

"עמק
שוה": רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:
ששם השוו כל עובדי כוכבים וקיצצו ארזים ועשו לו (לאברהם)
בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים: שמענו אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו, אמרו לו: מלך את עלינו,
נשיא את עלינו,
אלוה את עלינו,
אמר להם: אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו.

* * 1.
מה ראו בעלי המדרש לשים את פסוקנו בפי העמים אחרי מלחמת המלכים, והלא בתורה אמרו אותו אחרי מות שרה?

* * 2.
בשתי הוראות נדרש ע"י חז"ל הביטוי עמק שוה, מה הן שתי ההוראות?

3.
מניין לקחו חז"ל שהכתירו את אברהם בשלושת התארים האלה (מלך,
נשיא,
אלהים)?
ועיין ירמיהו כב,
יח;
לד,
ה)

ד.
כג,
ט:

וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:

רב
סעדיה
גאון: תרגום
ש. ז.
ל.
סקוז
תרביץ
תשי"ט,
303 – 324; ותקוני
הרב י.
קאפח
תרביץ
תשכ"א,
290-291.

רב סעדיה גאון:
מפירושו הארוך של רב סעדיה גאון על בראשית (תורגם ע"י ש. ז.
ל.
סקוז תרביץ תשי"ט,
עמ'
317): והוספתו "בתוככם",
מפני שאתם קרוביו או שכניו,
שלא תתבעו ממני (בזכות ההשתדלות אצלו.)
תיקון הרב י.
קאפח:
(בתרביץ תשכ"א עמ' 291): "שלא תתבעוני בדין בן המצר"
ואולי יותר נכון לתרגם "בדין הגאולה", והכוונה שלא יוציאו מידו קרובי עפרון את המערה לפי החוק שהקרוב גואל את ממכר קרובו מידי זר.
(עד כאן דבריו שם.)

מלמד שם: עמ'
15:

כשהוא רואה שבני חת מסרבים למכור לו בצורת מתנה פונה הוא בבקשתו אל המוסד העליון "עם הארץ" (הוא מוסד המנהל את ענייני השבט (השווה למשל ויקרא כ, ד;
מ"ב יא, יט;
כא,
כד;
כג,
ל)
בבקשה מסוימת שיבקשו מעפרון ויתן לו "את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו" לאחוזת קבר (מקום לקבורה משפחתית לו ולזרעו אחריו). אלא שכאן הכניס אברהם שינוי קל בלשונו,
קודם אמר: "אחוזת קבר עמכם",
ועכשו בפנותו למוסד העליון הוא מבקש: "בתוככם לאחוזת קבר".
שינוי זה בא כנראה בהשפעת מאמרם: "נשיא … בתוכנו".
וכשהוא פונה למוסד הריהו מברר את תנאיו:
"בכסף מלא יתננה לי" (אינו אומר "ימכרנה!").

1. מה ההבדל בפירוש הפסוק בין רס"ג לבין דברי מלמד?2. כיצד אפשר להסביר את השינוי שהכניס אברהם לדבריו?

ה.
כג,
ט:

וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:

כג,
יא:

לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:

מדרש
הגדול: חיי
שרה: פסוק
ט:

בכסף
מלא יתננה
לי: מכאן אמרו: קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

פסוק
יא: לא
אדוני
שמעני
השדה
נתתי לך:
בא וראה מה הרשעים עושין,
אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין – אלא סָכִין מִפַך ריקן.
שהרי עפרון אומר:
השדה נתתי לך,
לך נתתיה, נתתיה לך, שלוש מתנות נאמרו כאן, ולבסוף – (טז)
"כסף עובר לסוחר".
שהן הבל ודבריהן הבל וכל מעשיהן הבל,
אבל הצדיקים הן אמת ודבריהן אמת וכל מעשיהן אמת.

רשב"ם
כג, יא:

והמערה
אשר בו:
אינך שואל כי אם המערה אשר בקצה השדה ובמכירה,
אני נותן לך במתנה כל השדה והמערה.

רמב"ן
כג, ט:

מערת
המכפלה: והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה,
כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון,
והוא אמר לו דרך מוסר או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו,
כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחוזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו.

אור
החיים
כג, יא:

לא
אדוני, פירוש לא תקח המערה לבד אלא גם השדה כבר נתתי פירוש כבר גמרתי בדעתי ליתן,
וטעמו לא יהיה השדה ראוי לדבר מה אחר שהמערה היא לבית הקברות, ועל זה דקדק לומר "שמעני"
פירוש שיבין דבריו וטעמו.

1. האם הוראת "נתן"
בפסוק ט שווה להוראתה בפסוק יא או יש לה שתי הוראות כאן וכאן?
מהי דעת הפרשנים הנ"ל בשאלה זו?

2. במה אין עפרון מסכים להצעתו של אברהם,
לפי כל אחת מן הדעות הנ"ל?

* * 3.
היכן מצינו בפרקנו עוד ראיה שאומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין?

4.
מהיכן בספר בראשית למדו היפוכו,
שצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה?

ו.
כג,
י:

וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר.

רב
סעדיה
גאון: שם
תרביץ
תשי"ט
עמ' 318:

ונאמר מאחר שהיה עפרון יושב בתוך בני חת מהי התועלת לפנות בדברים אליהם חוץ ממנו?
ונשיב ראשית, שלא יתנגדו לו,
כמו שאמרנו, ואחר כך נאמר להודיענו, כי העדות על אדם קיימת אם גם אינו מדבר בעצמו, אלא שנאמרו הדברים בנוכחותו ונאמר שם: הוו עליו עדים.(כלומר שאמירת 'הוו עליו עדים'
תנאי מעכב, י.
קאפח).

ר'
אברהם
בן הרמב"ם:
פסוק
י:

ועפרון
יושב: אע"פ שהיה עפרון יושב שם בתוכם פנה אברהם ע"ה בדיבורו אל בני חת שיבקשו לו ממנו דרך כבוד לו (לעפרון)
על דרך האדיבות עם הגדולים,
שלא יבקשו מהם בקשות אלא על פי אמצעי ביניהם ובפרט אם המבוקש עולה ביוקר כמו דבר זה.
והוציא אותו בלשון "פגיעה"
אשר טעמו בקשה והמלצה.

1. מה ההבדל העקרוני שבין שתי תשובותיו של רס"ג מצד אחד ובין תשובתו של בן הרמב"ם מצד שני?

2.
היכן מצינו בתורה ובנביאים אותה תופעה, "שלא יבקשו מן הגדולים בקשות אלא על פי אמצעי ביניהם"?

3. רוב המפרשים מיישבים תמיהה זו בתשובה רביעית,
התוכל למצוא אותה?

ז.
שאלות ברש"י:

רש"י
כג, יא:

נתתי
לך: הרי היא כמו שנתתיה לך.

רש"י
כג, יג:

נתתי:
מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר.

א.
מה קשה בשני הפסוקים?

* * ב.
מה ראה רש"י לשנות בפירושו השני ולא פירש גם בפסוק יג כמו שפירש בי"א?

רש"י
כג, טו:

ביני
ובינך: בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום אלא הנח את המכר (ב"ר)
ואת מתך קבור.

* * א.
הקשה בעל צדה לדרך:

מנא ליה לרש"י לומר "בין שני אוהבים כמונו", אפשר פירושו "בין שני עשירים כמונו"?

* ב.
בעל באר יצחק שואל:

ולמה הוצרך רש"י להוסיף עוד:
"אלא הנח את המכר"?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה תשיעית (תש"י)

פרשת חיי שרה

פרק כ"ג

א.
שאלה כללית:

לחשיבות פרקנו כולו שאל המלבי"ם:

למה האריך בכל הספור הזה?
מה יושיענו ספור זה לתורה ולתעודה?

ואלה קצות דעותיהם של חכמינו:

מדרש הגדול:

בא וראה ענותנותו של אברהם אבינו! שהבטיחו הקבה"ו לתת לו ולזרעו את הארץ עד עולם ועכשו לא מצא מקום קבורה אלא בדמים מרובים ולא הרהר אחר מדותיו של הקבה"ו ולא קרא תגר ולא עוד אלא שלא דבר עם יושבי הארץ אלא בענוה שנאמר גר ותושב אנכי עמכם"
– אמר לו הקבה"ו:
אתה השפלת עצמך,
חייך שאני אשימך אדון ונשיא עליהם.

ועיין:
שמות רש"י ו, ט

ולא
שמעו –
… קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר'
אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיה טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'
למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי'
לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה.
ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קיא)
לענין של מעלה (שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם:

בראשית
רבה ע"ש:

א"ר יודן בר סימון: זה אחד מג'
מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר:
גדולים הם ידכם,
ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף (שכם).
מערת המכפלה, דכתיב (ט"ז)
"וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף";
בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א'
כ"א כ"ד)
"ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות";
בקבורתו של יוסף שנאמר (בראשית ל"ג י"ט)
"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה".

ראב"ע כג, י"ט

ואחרי
כן קבר
אברהם
את שרה
– ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה'
לאברהם להיות לו נחלה:

רמב"ן כג, י"ט

… ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלוהים בארץ אשר בא לגור שם והיחיד,
וכל העם היו קוראין לו "אדוני",
והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'
ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים ורבותינו אמרו (ב"ב טז) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו:

ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים,
ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו:

(ועיין גם ראב"ע ל"ג,
י"ט

חלקת
השדה –
חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא:

ועיין גם רמב"ן ל"ג,
י"ט

ויחן
את פני
העיר –
לא רצה להיות אכסנאי בעיר,
אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום,
וזה להחזיק בארץ והמעשה הזה היה רמז,
כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה, טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו):

ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו)
נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין – ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא:

1. מה הן התשובות השונות הניתנות בזה בשאלה הנ"ל בטעם הפרק כולו ומה ההבדל ביניהם?

2. *
מדוע חולק הרמב"ן על הראב"ע במקומנו ואינו חולק עליו שם (ל"ג י"ט)?

3. **
התוכל למצוא סיבה לכך, למה נמנע רש"י מלהשתמש במדרש המובא לעיל מתוך בראשית רבה – גם במקומנו,
גם אצל יעקב?

ב.
שאלות לשון וסגנון:

כג,
ו'.

שמענו אדוני…

שד"ל:

"אדוני"
נשאר ברב הזמן בלשון יחיד והוא כמו כינוי כבוד,
בלי הבחנה אם המדבר יחידי או רבים וכיוצא בזה Monsieur, Madam

מה התמיהה הלשונית המוסברת בדבריו?
(ועין ת"א לפסוקנו!)

כג,
ה'.

ויענו בני חת את אברהם לאמור לו:

כלי
יקר:

… עוד נתכון לומר,
שלא הסכימו ביניהם על הדבר האמור בתשובתם אלא רק "לאמור לו" וכמו שגלה סופם על תחילתם "בכסף מלא".

1. מה קשה לו מבחינה סגנונית?

2. *
פרק את תשובתו!

3. *
התוכל לתרץ את הקושי הסגנוני הנ"ל בדרך אחרת?

ג.
פסוקים ה'-ח'.

רד"ק:

"במבחר
קברינו
קבר את
מתך…" כי היו להם מערות לקבור מתיהם שם וכל משפחה לבדה הייתה לה מערה,
קוברים שם כמה מתים, כל אחד בארונו.
וכל המערה ההיא תקרא קבר;
והיה בדעתם שישאל אברהם שיתן אחד מהם לו מקום בקברו לקבור מתו, לכן אמרו "איש ממנו את קברו…"

(והשוה בעל עקדת יצחק: והוא מבואר, כי האומר: אם תקחהו לא אמנע ממך,
לאו נותן בעין יפה הוא.)

הסבר,
האם הציעו בני חת לאברהם הצעה אחת או שתים למבחר ומדוע לא הסתפק אברהם אבינו בהצעתם ומה בקש עוד?

כג,
ה'.

שמעוני ופגעו לי בעפרון החתי.

פענח רזא שואל:

וקשה,
למה לא דבר אברהם בעצמו אל עפרון ופנה אל בני חת "שמעוני ופגעו לי בעפרון…"

רמב"ן כג, ה

ד"ה אם יש את נפשכם החל מן "ופגעו לי"

ספורנו כג, ה

ד"ה ופגעו לי.

1. מהי תשובת הרמב"ן לשאלה הנ"ל?

2. יש עונים מתוך השואה עם בראשית ג'
פסוק ד'. מה התשובה?

3. לשם מה נעזרים המפרשים במסופר במלכים א'
כ"א?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יענה כ"א כפי הבנתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה שמינית (תש"ט)

פרשת חיי שרה

פרק כ"ג

א.
שאלות כלליות

התוכל להסביר, מהי סבת הדבור שלא הוזכרו בכל הפרק הפעלים "קנה",
"מכר"
והוזכר רק בסוף הפרק (פ'
י"ח)
"לאברהם למקנה". העזר בתשובתך ברמב"ן ח' ד"ה אם יש את נפשכם החל מן "וטעם ופגעו לי"
עד "אתן בהם כסף".

רמב"ן כג, ח

… וטעם
ופגעו
לי –
כי היה עפרון עשיר ונכבד,
כאשר אמר ביני וביניך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו,
כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא), על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד:

ט
– וטעם
ויתן לי,
ויתננה לי שאחשוב אותה כמתנה,
אם בכסף מלא אקחנה ממנו ועל כן לא הזכיר לשון מכירה,
וכן אוכל בכסף תשברני ומים בכסף תתן לי (דברים ב כח),
שהמים הנתנים במתנה אתן בהם כסף …

(הערה:
בחומשים הוצאת חורב ושוקן נפלה טעות דפוס בדבר הרמב"ן צריך להיות "ועל כן לא הזכיר לשון מכירה")

ב.
* עיין בפסוקים הבאים.

כג,
י'.

ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו

כג,
י"א

…
והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך.

כג,
ט"ז.

וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת.

כג,
י"ז–י"ח.

ויקם שדה עפרון…
לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו

התוכל להסביר, למה הודגש בפרקנו שהכל נעשה ונאמר לעיני בני העיר כולם ובאזניהם?

ג.
כג,
ד'.

גר ותושב אנכי עמכם.

מה ראה אברהם להקדים לבקשתו "תנו לי.. את תיאורמעמדו האזרחי ביניהם כ"גר ותושב" – מה רצה להגיד להם על ידי כך?

(להבנת המושג "גר ותשוב" – ע"י ויקרא כ"ה כ"ג,
ויחזקאל מ"ז כ"א–כ"ג)

* ספורנו

גר
ותושב –
ובשביל היותי גר אין לי פה קבר כאמרו ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר והטעם שאני מבקש לקנותו הוא מפני שאני תושב עמכם שבאתי להשתקע לא לגור בלבד:

לשם מה נעזר ספורנו בישעיה כ"ה ט"ו–ט"ז ומה מועילים פסוקים אלה להבנת השאלה הנ"ל (ב1).

ד.
כג,
ד'.

גר ותושב אנכי עמכם…

כג,
ו'.

נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

ר'
ווה"ה
(וולף
היידנהיים) בפרושו
הבנת
המקרא:

דקדקתי ומצאתי שבכל מקום שיאמר הכתוב: פלוני יושב בתוך העם או בתוך הקהל וכדומה, רצון בו לעולם שהיה נוהג שררה ביניהם,
וזה שמוש מלת "תוך",
שמורה על אמצעות הדבר שהוא המקום הנכבד – כלב באמצע הגוף.
ולכן היושב באמצע העם הוא הנוהג שררה ביניהם. וזה טעם קללת שמעיה נחלמי (ירמיה כ"ט ל"ב)
"לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה" שלא יצא מזרעו איש הנוהג נשיאות בעם.
וזה טעם תשובת השונמית לשאלת אלישע (מלכים ב' ד')
"היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת" – רצוה לומר: אני האשה הנוהגת נשיאות בתוך עמי ואין אני צריכה לסרסור ביני ובין המלך,
כי כאחד השרים אנכי.

מהי הפליאה הסגנונית שבפסוקים ד',
ו'
המתבארת על ידי דבריו?

מהי עמדת עפרון לפי דבריו של רווה"ה?

ה.
כג,
ז'.

וישתחו לעם הארץ

לפי
דעת
המלומד
זולצברגר
בספרו: The Am
haarez, the ancient Hebrew Parliament (Philadelphia 1910) ביטוי זה – עם הארץ – בכל התנ"ך כולו (חוץ מארבעה מקרים)
אינו אלא "מונח טכני מתוך סדרי הממשל הישראלי העתיק ומציין את מה שאנו נוהגים לקרא היום בשם פרלמנט".

האם מתאים פירושו זה לביטויינו במקום זה?

ו.
לחשיבות הפרק כולו.

עין רש"י שמותו' ט'
ד"ה ולא שמעו אל משה החל מן "קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו" עד "ואתה אמרת למה הרעתה".

שמות רש"י ו, ט

ולא
שמעו –
… קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר'
אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיה טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'
למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי'
לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה.
ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קיא)
לענין של מעלה (שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם:

הסבר,
מהי חשיבות פרקנו ומקומו במעשי אבות בכלל לדעת הפרשן?

ז.
שאלות סגנון:

בעל עקדת יצחק שואל:

יש לתמה בתשובת בני חת (ו')
"שמענו אדני…", כי משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם: (ח')
"שמעוני ופגעו לי";
(י"א)
"לא אדוני שמעני";
(י"ג)
"אך אם אתה לו שמעני";
(ט"ו)
"אדוני שמעני"; ולבסוף (ט"ז)
"וישמע אברהם" כאלו הכל כחרשים!".

נסה התוכל לתרץ תמיהה זו?

עצה
טובה
למורים: ללמוד פרקנו עיינו ע.צ.
מלמד קניית מערת המפלה. תרביץ י"ד א'. כן גליון חיי שרה תש"ז!

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה ששית (תש"ז)

פרשת חיי שרה

פרק כ"ג

א.
שאלות כלליות:

המלבי"ם שואל:

אחרי שאמרו בני חת (ו')
"במחבר קברינו קבר את מתיך,
איש ממנו את קברו לא יכלה ממך…"
מה בקש עוד?

למה לא דבר אברהם בעצמו אל עפרון ולמה פנה אל בני חת "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר"?

(השוה למקומנו בראשית נ' פסוק ד'!)

המלבי"ם שואל לפרק כולו:

למה האריך הכתוב בכל הספור הזה, מה יושיענו ספור זה לתורה ולתעודה?

ענה לשאלות הנ"ל!
(בשאלה 3. העזר ברמב"ן י"ט החל מן "ונכתבה זאת הפרשה…")

ב.
שאלת סגנון:

בעל עקדת יצחק שואל:

יש לתמה בתשובת בני חת (ו')
"שמענו אדני…", כי משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם: (ח')
"שמעוני ופגעו לי";
(י"א)
"לא אדוני שמעני";
(י"ג)
"אך אם אתה לו שמעני";
(ט"ו)
"אדוני שמעני"; ולבסוף (ט"ז)
"וישמע אברהם אל עפרון".

התוכל לתרץ תמיהה זו?

** רמב"ן כג, י"ג

אם
אתה לו
שמעני –
שעורו,
אם אתה אם תשמעני, וענינו כמו אם אתה תשמעני,
ובא הכפל לנחץ הענין, כמו סורה אדני סורה אלי (שופטים ד יח),
הטוב טוב אתה (שם יא כה),
וכן ולאמר עליו לאמר (דהי"ב לב יז),
וכן ואני אנה אני בא (להלן לז ל),
ופניתי אני, וראיתי אני (קהלת ב יב יג)), כי כל העדה כולם קדושים (במדבר טז ג),
כולם רידוף הענין וכן על דעתי אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח (לעיל יד כג),
שעורו אם מחוט ועד שרוך נעל אקח מכל אשר לך:

או יאמר, אם אתה כאשר אמרת, כלומר שפיך ולבך שוים בענין,
ואם תשמעני –
וכן ויאמרו להם אחיהם מה אתם (שופטים יח ח),
ודומה ללשון הזה על דעתי למה זה אנכי (להלן כה כב),
אולי זה דעת אונקלוס שאמר אם את עבד לי טיבו, שתעשה רצוני כאשר אמרת:

** מה הקשי הלשוני שבפסוק זה?

** מה הן שתי הדרכים שבהן משתדל הרמב"ן לתרצו?

(ועיין
רמב"ן
שמות כ"ב
כ"ב
ד"ה
אם ענה
תענה אותו החל מ–
… אבל יתכן שיהיה "כי"
במקום הזה כמו "אם",
שהוא אחד משמושין שלו, יאמר,
אם יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, והכפל לנחוץ הענין וחזוקו, כדרך המבלי אין קברים (לעיל יד א),
הרק אך במשה (במדבר יב ב):

**
העתק את פסוקנו בסמני פסוק לפי פירושו השני של הרמב"ן.

ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:

י"א…
השדה נתתי לך….

מדרש הגדול:

בא וראה, מה הרשעים עושים:
אומרים הרבה אפילו מעט אין עושים, אלא סכין מפך ריקן, שהרי עפרון אומר "השדה נתתי לך",
"לך נתתיה", "נתתיה לך". שלוש מתנות נאמרו כאן, ולבסוף – "עובר לסוחר", שהן הבל ודבריהן הבל וכל מעשיהן הבל.
(אבל הצדיקים הן אמת ודבריהם אמת וכל מעשיהן אמת.)

היכן עוד מצינו בפרקנו רמז לרעיון זה?

השאלות המסומנות *
קשות;
המסומנות ** קשות ביותר. ילמד כל אחד את השאלות המתאימות לדרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ב]

חיי–שרה

פרק כ"ג

מר ע.צ.
מלמד במאמרו המוזכר בגליון אומר בראשית דבריו לפרקנו:

…
לפי דעתם (של רוב המפרשים החדשים) יש בפרשתנו משא ומתן שמי עם כל פרטי הנימוס הקשור לקנייה ואריכות הדברים שבין הקונה והמוכר, כנהוג עד היום בארצות המזרח,
ועל כן יש בפרשה כפילות וחזרות.

לפי דעתנו לפנינו משא ומתן משפטי חשוב וקדום וכל פסוק וכל לשון בפרשה קטנה וחשובה זו אומר "ילמדנו!"
ואין כאן שום שאלה ושום תשובה יתירה או כפולה,
אלא הכל בא ללמד על פרטים שונים במשא ומתן יורידי זה.

במאמרו המסביר כל פסוק יוצא הוא מתוך הנחה, שהבאנוה בשאלה –א–
ומתוך זה מתפרש לו למה אין בכל פרקנו לא פועל "מכר"
ולא "קנה".
נביא את סיכום מאמרו כפי שהוא נותנו בסיום דבריו:

אברהם פונה בבקשה אל בני חת שיתנו לו כמתנה אחוזת קבר,
הם עונים אותו שאיש מהם לא ימנע מלתת לו מקום קבורה ועוברים בשתיקה (שיש בה משום אמירת "לאו")
על בקשתו ל"אחוזת נחלה". הוא פונה בבקשה ל"עם הארץ" לבני חת שיפגעו בעפרון (אולי נשיאם?) שיתן לו את מערת המכפלה בכסף מלא.
עפרון מציע לו במתנה (כנראה על מנת להחזיר?) את השדה ואת המערה שבו,
אברהם מסרב לקבל ומציע לו שתחילה יקבל את הכסף ואח"כ יקבור את מתו, עפרון נוקב את "כסף השדה", אברהם שוקל את הכסף, והשדה וכל אשר בו קם לו למקנה,
שנתאשרה ע"י השבט כולו…
לפנינו אפוא פרוצדורה שלמה של טרנסאקציה קרקעית מיוחדת במינה,
מכירה בצורת מתנה,
ואין כאן לא גיבוב מילים ולא דרך של משא ומתן מזרחי שמי.

כך נראה לי פירוש הפרשה מתוך הכתובים וממקורות אחרים – (הוא משתמש במחקרו גם בראיות לקוחות ממנהגי מיקח וממכר של אשורים וחתיים).

אבל אין בכל הדברים האלה שום הסבר לשאלה העיקרית – לתכלית הסיפור הזה בתורה (א)
לפני שניגשים לשאלה –א–
יש לזכור: לא נכתב פרק בתורה ללמדנו הלכות משא ומתן במזרח הקדום, בכנען העתיקה, ולא כדי ללמדנו פרק בתולדות התרבות –
כל המטרות האלה ממנה והלאה,
התורה לא סיפרה לנו את הביוגרפיה של אברהם אבינו,
היא בחרה בחסכנות ובקפדנות מיוחדת רק מאורעות בודדים מתוך חייו, בהתאם למטרותיה, ולכן יש לחפש בכל התגלות מבין שבע התגלויות שנגלה ה' לאברהם ובכל אחד מן הסיפורים שבין התגלות להתגלות, מהו הלקח המיוחד שניתן להילמד ממנו. בדרך זו לכו גם גדולי הפרשנים, בעיקר הרמב"ן
באומרו
בייחוד
בפרקים
הנראים
כמספרי
הווי
קדום
או
הסטוריה
בלבד:

בראשית כט, כ:

יספר הכתוב ויאריך בעניין הבארות ואין בפשוטי הסיפור תועלת…
אבל יש בדבר עניין…

בראשית כט, ב:

יאריך הכתוב בסיפור זה להודיענו

בראשית לז, טו:

ויאריך הכתוב בזה להגיד כי…

הסברים למשמעותו של פרקנו נמצאים בשאלה –א–
ויש לשים לב להבדלים בין ההסברים המדיניים,
הלאומיים,
המוסריים,
הדתיים.

לשאלה –ד–
נביא את בזה את דברי בעל באר יצחק על פירוש רש"י:

שבזמן אחד נקרא "גר"
ו"תושב"
בחילוף הבחינות. "גר"
מצד היותו מארץ אחרת, מארם נהריים ו"תושב"
מפני שעתה כבר נתיישב עמהם,
ושיעור הכתוב: אף שאני גר,
בכל זאת כבר נתיישבתי עמכם,
ואם–כן מן הדין עליכם לתת לי אחוזת קרקע לקבור מתי שם,
כי אני אין לי אחוזת קרקע מהיותי גר, ועל כן מפני שנתיישבתי עמכם – עליכם למכור לי מקום לאחוזת קבר. כל זה לפי הפירוש הפשוט,
אבל לפי הדרש:
לפי שאי אפשר שיהיה איש אחד "גר"
ו"תושב"
פירשו:
"גר"
– בפועל,
ו"תושב"
– מתיישב.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ה]

חיי שרה –
קניית מערת המכפלה

פרק כג

מר ע.צ.
מלמד במאמרו המוזכר בגיליון אומר בראשית דבריו לפרקנו:

… לפי דעתם (של רוב המפרשים החדשים) יש בפרשתנו משא ומתן שמי עם כל פרטי הנימוס הקשור לקנייה ואריכות הדברים שבין הקונה והמוכר, כנהוג עד היום בארצות המזרח,
ועל כן יש בפרשה כפילות וחזרות.

לפי דעתנו לפנינו משא ומתן משפטי חשוב וקדום וכל פסוק וכל לשון בפרשה קטנה וחשובה זו אומר "ילמדנו!"
ואין כאן שום שאלה ושום תשובה יתירה או כפולה,
אלא הכל בא ללמד על פרטים שונים במשא ומתן יורידי זה.

במאמרו,
המסביר כל פסוק,
יוצא הוא מתוך הנחה, שהבאנוה בשאלה –א–
ומתוך זה מתפרש לו למה אין בכל פרקנו לא פועל "מכר"
ולא "קנה".
נביא את סיכום מאמרו כפי שהוא נותנו בסיום דבריו:

אברהם פונה בבקשה אל בני חת שיתנו לו כמתנה אחוזת קבר,
הם עונים אותו שאיש מהם לא ימנע מלתת לו מקום קבורה ועוברים בשתיקה (שיש בה משום אמירת "לאו")
על בקשתו ל"אחוזת נחלה". הוא פונה בבקשה ל"עם הארץ" לבני חת שיפגעו בעפרון (אולי נשיאם?) שיתן לו את מערת המכפלה בכסף מלא.
עפרון מציע לו במתנה (כנראה על מנת להחזיר?) את השדה ואת המערה שבו,
אברהם מסרב לקבל ומציע לו שתחילה יקבל את הכסף ואח"כ יקבור את מתו, עפרון נוקב את "כסף השדה", אברהם שוקל את הכסף, והשדה וכל אשר בו קם לו למקנה,
שנתאשרה ע"י השבט כולו…
לפנינו אפוא פרוצדורה שלמה של טרנס–אקציה קרקעית מיוחדת במינה, מכירה בצורת מתנה,
ואין כאן לא גיבוב מילים ולא דרך של משא ומתן מזרחי שמי.

כך נראה לי פירוש הפרשה מתוך הכתובים וממקורות אחרים – (הוא משתמש במחקרו גם בראיות לקוחות ממנהגי מיקח וממכר של אשורים וחתיים).

אבל יש חוקרים המתנגדים לו ואף הם בהישענם על החוק החתי (שהתגלה רק במאה שלנו). ונביא בזה בקיצור את דעתו של מ.
ר.
להמן
¹⁾ המתנגד לפירושי קודמיו,
המפרשים "נתן"
שבפסוק יא כנתינת מתנה, ו"נתן"
שבפסוק יג כמתן תשלום. לדעתו יובן לנו כל המו"מ בין אברהם ועפרון אם ניתן דעתנו לסעיפים 46-47
של החוק החתי,
הקובעים שמסי המלך (או עבודות המוטלות כחובה על בעלי קרקעות ilku – הֲלָךְ)
חובתן רק על קונה קרקעות,
אם רוכש הוא מידי המוכר את קרקעותיו בשלמותן. אך אם יקנה רק חלק מקרקעותיו, תשארנה החובות, השירותים למלך על שכמו של המוכר ²⁾.
משום כך לא רצה אברהם אלא לקנות את המערה בלבד "אשר בקצה שדהו"
ואילו עפרון היה מעוניין למכור לו את כל שדהו נוסף על המערה. ולפי זה גם בפסוק יא אין הוראת "נתן"
נתינה במתנה אלא מכירה גמורה.

המחבר משער – אם כי אין הוכחות ברורות לכך – שהעבודות הנזכרות לעיל אשר בעל הקרקע חייב בהם למלך,
היו קשורות בענייני פולחן, ומכאן יובן רצונו של אברהם לקנות את המערה בלבד,
ורק בלית ברירה קנה את הכל. ולדעתו יש לפרש את פסוק יג כאנחה:
"לו שמעת בקולי!
אך אין ברירה מוכן אני לקנות את השדה כולו וקח דמיו".
ועוד להבנת פרקנו מוסיף המחבר:
בשטרי המכר החתיים של קרקעות נרשם תמיד גם המספר המדויק של העצים הגדלים בשטח הקרקע הנמכרת. וזו הסיבה לנאמר בפסוק יז.
הוא מסיים את מאמרו:

Page 18: we have thus found that Genesis 23 is
permeated with intimate knowledge of intricate subtleties of Hittite
laws and customs, correctly corresponding to the time of Abraham and
fitting in with the Hittite features of the Biblical account. With
the final destruction of the Hittite capital… these laws must have
fallen into utter oblivion. This is another instance in which a late
dating must be firmly rejected. Our study again confirms the
authenticity of the “back-ground material” of the Old Testament,
which makes it such an invaluable source for the study of all aspects
of social, economic and legal aspects of the periods of history in
depicts.

בשאלה ה יתברר לנו שגם מבין הפרשנים הקדמונים תפשו את הויכוח בין אברהם ועפרון לא כויכוח על מתנה או קנייה, כי אם כויכוח על גודל שטח הקניין,
אם המערה בלבד או השדה והמערה.

.
Manfred R. Lehmann: Abraham’s Purchase of Machpelah and Hittite
law. Bulletin of the American Schools of Oriental Research (Jerusalem
– Baghdad) #129 February 1953, Editor W. F. Albright.

².
&46. (idem page 16) If in a village anyone holds fields under
socage as inheritance – if the fields have all been given to him,
he shall render the services; if the fields have been given to him
only to a small part, he shall not render the services, they shall
render them from his father’s house….

&47:
(later version):… If anyone buys all the fields of a craftsman,
they shall ask the king, and he shall render those services which the
king orders. If there remain fields in the hands of the man from whom
he buys, he shall not render the services …