גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה רביעית (תש"ה)
פרשת ויצא
ל,
כה – מג
א.
שאלות מבנה וסגנון.
1.
ל,
כ"ו
למה חוזרות מלים משורש "עבד"
שלש פעמים בפסוק אחד?
2.
ל,
כ"ז–כ"ח למה חוזרת מלת "ויאמר",
בראש פסוק כ"ח,
והלא גם פ'
כ"ז גם פ'
כ"ח מכילים את דברי לבן,
ולמה לא הסתפק הכתוב ב"ויאמר"
בראש דברי לבן פ' כ"ז?
עיין גם בראשית ט"ו ב'-ג'
ויאמר אברם… ויאמר אברם
עיין גם במדבר ל"ב ב'-ה'
ויאמרו אל משה…
ויאמרו
כ"ז,
ל'
הסבר את סבת ההבדל בין דברי לבן כ"ז:
ויברכני
ה'
בגללך ובין דברי יעקב ל':
ויברך
אותך
ה'
לרגלי
הצעת יעקב
ב.
ל,
ל"ב.
אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד…
והיה שכרי.
רש"י
ל, לב:
והיה
שכרי –
אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך:
רשב"ם:
והיה
שכרי –
מכאן ולהבא אותם שיוולדו
על יסוד מה מפרשים רש"י ורשב"ם (וכן רוב מפרשנו)
ש"שכרי"
מוסב על אלה הנקודים וכו'
שיולדו מעתה ולא על אלה שנולדו כבר.
המוסרים עתה?
ג.
ל*
ל"ג.
וענתה בי צדקתי…
כי תבוא על שכרי לפניך
רש"י
ל, לג
וענתה
בי וגו'
– אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום תענה בי צדקתי כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך ובגניבה הוא שרוי אצלי:
רשב"ם,
ל,
לג
וענתה
בי צדקתי
– מהיום ולהבא:
ספורנו.
ל,
לג
וענתה
בי צדקתי
– כי תבא על שכרי לפניך.
שכשתבא צדקתי להראות הראוי לחלקי בנולדים תעיד לפניך על שלמות עבודתי אשר בשכרה ישנה האל ית' בנולדים את החלק הראוי לך כדי שיהיה שלי:
חזקוני:
סרסהו:
וענתה לפניך בי צדקתי ביום מחר, כי אתה תבוא על שכרי,
לראות מה לקחתי בשכרי.
מה הקשי בפסוקנו ובמה נחלקו המפרשים? סדרם לקבוצות!
ד.
ל*
ל"ג.
רש"י–ספורנו (לעיל)
מהי העניה (=
העדות)
שתענה צדקתו לפי רש"י ומה היא לפי ספורנו?
ה.
השוה:
1.
השווה את הצעת יעקב למימושה (ל"ה)!
2. במה שנה לבן מיד אחרי הסכמתו בתנאי החוזה? (לפי פסוקנו מתחיל לבן תיכף להחליף משכורתו כפי המסופר אחר כך ל"א ז').
המקלות
מדרש
לקח טוב
ל' ל"ט:
ואם תאמר היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות והדבר נראה כגניבה?
תשובה:
חלילה,
אין זה גניבה,
שהמלאך כבר אמר לו (ל"א י"ב):
שא נא עיניך…
מה שעשה – ע"פ המלאך עשה,
שכן דרך אות שיבוא על עשית המעשה,
כמו שעשה משה רבנו בשחין שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכנים וכיוצא בו; ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל… כך עשה יעקב אבינו על ידיד מעשה והיה מלאך מסייע לו.
ואם לא יאמינו בזה הדבר שעל ידיד מלאך היה,
כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן?
הלא כלא כלום!
אלא ללמדך, כי סייעתא מן שמייא היה.
1.
כיצד מתרץ המדרש את קושית "הרמאות"
הידועה?
2. במה שוה ענין המקלות למטה משה בעשית הנסים?
3. הבא ראיה לדעת המדרש מהתנהגות לבן?
אור
זרוע (ר'
יצחק
מוינא) סימן
תשס"ט:
אומרים רבים: טוב מי יראנו בפרשת יעקב אבינו – על מחשף הלבן טעם יביננו – אולי יש אשר לזכות ידיננו – וראיתי כי כלנו כצאן טעינו – כי לא כן כאשר דמינו – אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, אלא איש תם חסידות למדנו – מה'
וישראל לנקותנו – וכן שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן,
שכל שה נקוד וכו' אשר יולד בעדר לבן, יהיה שכרו של יעקב, וגם אשר כבר נולד נקוד וכו' יהיה שכרו ויטול מיד, ככתוב אעבר… הסר משם כל שה… והיה שכרי. ויאמר לבן: יהי כדברך, נדמה לו דבר מועט. ויסר ביום ההוא את… ויתנאם יעקב ביד בניו ראובן ושמעון. וישם דרך ג'
ימים בין עדו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב,
שלא יאמר לבן שבאו מעדרו.
ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצג בשקתות המים של עדר יעקב שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכלם שחורים או כלם לבנים והם של לבן,
לא ישים המקלות,
שלא להפקיע ממונו של לבן,
והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב,
ולא יכול לבן לחשד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!
1. במה שונה תפישתו את כל הענין מתפישת רש"י?
2.
כיצד מסיר הוא מיעקב את חשד הרמאות?
3. מה ההבדל העקרוני בין המדרש ובין דעת בעל אור זרוע בהשפעת המקלות?
עצה
טובה
ליודעי
גרמנית: קרא לפרקנו Jac.
Neubauer: Bible*egetische
Irrungen 137 ff.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה תשיעית(תש"י)
פרשת ויצא
פרק ל'
כ"ה–מ"ג
בהתנהגות יעקב עם לבן בהציגו את המקלות נאמרו דעות שונות והנה מקצתן.
אור
החיים
(ר'
חיים
בן עטר
נפטר
בירושלים
תק"ג
1743)
ל,
ל"ב
ד"ה
הסר משם:
מדבריו נכח כי לא יהיה לחלקו אלא נקודים וטלואים בעזים וחום בכבשים, אבל עקודים אינם חלקו. וממה שאמר הכתוב בפ' ל"ה משמע שלקח גם עקודים.
ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שיטול בחלקו עקודים.
וטעמו הוא כי אם יקח גם העקוד,
יצטרך להסירו גם מצאן לבן,
ולא ישאר אז סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו, והרי הוא יגע לריק. כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם וחשב שבאמצעות העקוד יחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא חלקו. (וכמו כן תמצא (מ')
"ויתן פני הצאן אל עקוד"
והיו יולדות נקודים וכו') והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל:
עקוד נקוד טלוא,
עוד נתחכם והסיר "כל אשר לבן בו" – תפחנה עצמותיו, כי לא כן היה התנאי עם כן – מניין יצא הנקוד או טלוא??
ומעתה פקע שכרו של יעקב!
מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טורחו ויצג המקלות…
באר
מים חיים
(ר'
חיים
בן שלמה
מחצית
הראשונה
של המאה
הי"ט)
… כל הכתובים האלה מראים צדקת יעקב ורמאות לבן הארמי,
כי יעקב לא אמר לו,
כי אם להסיר קטני הצאן הנקראים שה כבשים או שה עזים,
כדי שלא יאמר לבן אח"כ כי הם שלו ויעקב גנבם מאתו,
וכל אלה התישים הזקנים לא יטול, כי נכרים הם בשנותם ואין יעקב יכול לומר עליהם שהם שלו:
והם מוכרחים להשאר בעדר, שיהיה בעדר ממין כזה, איך יולד כזה אפילו אחד?!
"ויאמר לבן: הן לו יהי כדברך" – הודה לו בפיו ולבבו לא כן יחשוב,
כי רמאי היה מתחילתו ועד סופו ושנה מה שאמר יעקב ולקח את התישים הזקנים וכל העזים הנקודות א הגדולים וכל אשר רק היה לבן בו,
כדי שלא ישאר בכל העדר גם אחד שיהיה מנומר במקצת…
אמר הכתוב: (ל"ו)
"ויעקב רועה את צאן…" אע"פ שראה כל אלה מה שלבן עושה לו,?? יעקב בצדקו היה אומר בלבו:
"אם אחזור, יאמר לבן שאני משנה בדבורי ותחילת אונתי היה על כל הצאן,
כדרך אלו הרמאים,
ופן ח"ו יהיה חלול ה' על ידי, לא אעשה זאת"
ובטח בה' שישלח ברכתו בכל מעשה ידיו אף אחרי רמאות לבן…
וכאשר המרה הרמאי את דבריו,
קיים בו "עם עקש תתפתל"
ואע"כ עשה בצדקות גדולה, כי לקח כמה מיני מקלות,
לא אחד, בכדי שיהיה במקלות מראות שיגיע לחלק לבן.
כי יעקב לא היה חפץ להונות את לבן רק להציל את שלו… מקל אחד לקח לבנה והוא לבן לגמרי והיה לה לפי אז ניכר בו הלבנונית יותר,
וזהו חלק לבן,
כי לא הותנה לחלק יעקב אלא המנומר.
עוד לקח מקל לוז ואז ערמון ומהם פצל וכו'
והחשיף הלבן, שיהיו מנומרים בפצלות לבן שבהם ובזה היה לו שני המינים: לחלק לבן ולחלקו…
מדרש
לקח טוב
ל' ל"ט:
ואם תאמר היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות והדבר נראה כגניבה?
תשובה:
חלילה,
אין זה גניבה,
שהמלאך כבר אמר לו (ל"א י"ב):
שא נא עיניך…
מה שעשה – ע"פ המלאך עשה,
שכן דרך אות שיבוא על עשית המעשה,
כמו שעשה משה רבנו בשחין שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכנים וכיוצא בו; ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל… כך עשה יעקב אבינו על ידיד מעשה והיה מלאך מסייע לו.
ואם לא יאמינו בזה הדבר שעל ידיד מלאך היה,
כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן?
הלא כלא כלום!
אלא ללמדך, כי סייעתא מן שמייא היה.
אור
זרוע (ר'
יצחק
מוינא) סימן
תשס"ט:
אומרים רבים: טוב מי יראנו בפרשת יעקב אבינו – על מחשף הלבן טעם יביננו – אולי יש אשר לזכות ידיננו – וראיתי כי כלנו כצאן טעינו – כי לא כן כאשר דמינו – אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, אלא איש תם חסידות למדנו – מה'
וישראל לנקותנו – וכן שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן,
שכל שה נקוד וכו' אשר יולד בעדר לבן, יהיה שכרו של יעקב, וגם אשר כבר נולד נקוד וכו' יהיה שכרו ויטול מיד, ככתוב אעבר… הסר משם כל שה… והיה שכרי. ויאמר לבן: יהי כדברך, נדמה לו דבר מועט. ויסר ביום ההוא את… ויתנאם יעקב ביד בניו ראובן ושמעון. וישם דרך ג'
ימים בין עדו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב,
שלא יאמר לבן שבאו מעדרו.
ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצג בשקתות המים של עדר יעקב שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכלם שחורים או כלם לבנים והם של לבן,
לא ישים המקלות,
שלא להפקיע ממונו של לבן,
והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב,
ולא יכול לבן לחשד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!
1. מה ההסבר הניתן ע"י כל אחד מן הנ"ל להתנהגות יעקב?
2. במה שונים שני הראשונים משני האחרונים הבדל עקרוני, ומה אפשר לטעון כנגדם! (כנגד הראשונים).
3. במה שונה מדרש לקח טוב מכולם?
4. מה הדמיון בין מקלות יעקב למטה משה לדעתו?
5. במה שונה ר'
יצחק אור זרוע מפרושו של רש"י ורשב"ם?
6. דעת מי נראית לך מתאימה ביותר עם הנאמר במקרא!