גיליונות נחמה – בראשית 40

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –
שנה שלישית [תש"ד]

פרק מ'

א.
שאלות ודיוקים ברש"י:

ב.
מ,
ח'.

הלא
לאלוקים
פתרונים
–
ספרו
נא
לי.

לכאורה נראה ששני חלקי הפסוק אינם מתקשרים יפה או אפילו סותרים זה את זה.

1.
כיצד מיישבים ראב"ע,
רמב"ן,
אברבנאל,
ספורנו סתירה זו?

ראב"ע מ, ח

וטעם
הלא
לאלהים
פתרונים
– כי פתרון החלומות לשם הוא.
כי הוא יודע העתיד והראה בחלום מה יהי' למי שירצה. ואם אני אפתר אותו לטוב או לרע לא יועיל ולא יזיק ואחר שהדבר כן ולשם פתרון כל החלומות. אל תחושו שתספרו חלומותיכם לי.
וכל החלומות הולכים אחר הפה דברי יחיד הם:

רמב"ן מ, ח

וטעם
ופותר
אין אותו
– אין מודיע העתיד ממנו ויתכן ששלחו לקצת החרטומים בבקר,
או שהיו אנשים עמהם בבית הסוהר, ואין פותר אותו או שאמרו ואין בעולם פותר אותו כפי דעתנו,
כי נעלם הוא מאד:

הלוא לאלהים פתרונים – פירש רבי אברהם כי יאמר,
כי המקרים העתידים לבא בחלומות לאלהים הם,
כי הוא לבדו המחלים והמודיע העתיד, והוא העושה שלום ובורא רע,
ואין בדבורי לכם תועלת או הפסד וזה אמר שלא יענישוהו אם תבא להם רעה, או כדי שיספרו אותם אליו ולא יבזוהו ואם כן אין למלת "הלא"
בזה טעם ואולי יהיה פירושו כמו "הנה",
יאמר,
הנה לאלהים לבדו הפתרונים ולא לאדם הפותר:

והנכון בעיני כי אמר הלא לאלהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים,
והוא יכול להודיע פתרון חלומכם ואם הוא נעלם בעיניכם,
ספרו נא לי,
אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי:

ספורנו מ, ח

הלא
לאלהים
פתרונים
– הנה חכמת הפתרון היא באדם מצד מה שהוא בצלם אלהים ולזה יתכן שתהי'
גם בי אע"פ שאני עתה עבד ובבית האסורים ומפני זה אפשר שלא צדקתם במה שאמרתם ופותר אין אותו:

2.
באר את מאמר חז"ל המובא בראב"ע:
כל החלומות הולכים אחרי הפה!

לשם מה מביאו הראב"ע ומה מעיד עליו?

3. *
מהי טענת הרמב"ן נגד ראב"ע?

ואלה
דברי
אברבנאל:

טעות היא בידכם לחשוב שישולם פתרון החלומות במלאכה וחכמה ואין הדבר כן… דעו,
כי "הלא לאלוקים פתרונים",
ר"ל לא יוכל אדם לפתר חלומות בשלמות,
אם לא בהיות רוח אלוקים גוססה בו כי בכח רוח הקדש יגידו הנעלם,
לא מצד כחו המשער בלבד ולכן "ספרו נא לי",
אולי יקרה ה'
לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לכם.

ג.
ט'-י"ט.
החלומות ופתרוניהם.

שתי שאלות לאברבנאל בדבר פתרונות יוסף:

1.
מי הגיד ליוסף ששלשה השריגים שלשה ימים הם (ולא שלשה חדשים או שלש שנים)?

2.
מה ראה לפתור האחד לחיים וכבוד והאחד לתלותו על העץ, בהיות חלומותיהם שוים ומתדמים מאד זה לזה?

עיין:

ראב"ע
י"ב

פתרונו
– … יש שואלים מאין ידע יוסף כי שלשה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים. ויתכן יום הלדת את פרעה כמו היום שנולד בו.
כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות או יתכן שהגבירה היתה הרה והראשון קרוב אלי:

רמב"ן
מ, י

והוא
כפורחת
– עלתה נצה דומה לפורחת והיא כפורחת, נדמה לי בחלומי כאילו היא פורחת, ואחר הפרח עלתה נצה, נעשו סמדר, ואחר כך הבשילו והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין עד כאן תרגום של פורחת,
לשון רש"י ואינו נכון,
שאם היה מדבר כמדמה מפני שהם דברי חלום, היה אומר והנה כגפן לפני ובגפן כשלשה שריגים, והכ"ף הזו אינה בחלום שר האופים ולא בחלום פרעה,
ולמה ידמה בזה יותר מכל האחרים, אבל יאמר בכולם והנה, והוא הדמיון, שטעמו "כאילו":

אבל פירוש והיא כפורחת עלתה נצה, שראה בחלומו הגפן כי מיד שפורחת עלתה נצה והבשילו אשכלותיה ענבים,
וזה להורות כי ממהר האלהים לעשותו ובזה הכיר יוסף כי שלשת השריגים שלשת ימים הם ולא חדשים או שנים וחשב בדעתו כי ביום אחד ישא ראש שניהם,
או בעבור כי בלילה אחד חלמו ואין צריך לדברי רבי אברהם שאמר שהיה יוסף יודע יום הולדת את פרעה וכזאת הכ"ף במקומות רבים,
ויהי כמשיב ידו (לעיל לח כט),
כבא אברם (לעיל יב יד),
וכעת מותה ותדברנה הנצבות (ש"א ד כ),
וכן רבים:

ואונקלוס שאמר והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין,
תרגם עלתה שהעלתה לולבי גפנים,
הוציאה פרח והעלתה לולבין גדולים,
והנצו והבשילו אשכלותיה ענבים, כי לא יבוא לשון עלתה בנץ, כי איננו עולה:

אברבנאל:

ואם תשאל כמו ששאל הראב"ע,
מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים ולא חדשים או שנים, אני אשיבך מלין שרוח הקדש היה מישר את יוסף במה שפתר,
לא כחו המשוער בלבד.

1.
מה ההבדל העקרוני בין תשובות שלשת המפרשים הנ"ל לשאלה 1?

2.
(במה מתנגד רמב"ן לרש"י?)

3. *
כיצד אפשר לענות לשאלה 2,
אם נלך בשיטת ראב"ע?

ד.
מ,
ט"ו.

כי גנב גנבתי מארץ העברים.

האם יש ראיה מפסוק זה לדעת רש"י
או לדעת
רשב"ם
במחלקת שביניהם
ל"ז
פסוק כ"ח
בשאלה: מי משך את יוסף מן הבור ומי מכרו?

רש"י לז, כח

וימשכו
– בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים:

רשב"ם לז, כח

ויעברו
אנשים
מדינים
– ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים וי"ל שהאחים לא ידעו ואע"פ שכתוב אשר מכרתם אותי מצרימה י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו.
זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא כי ויעברו אנשים מדינים משמע ע"י מקרה והם מכרוהו לישמעאלים.
ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור ואח"כ מכרוהו לישמעאלים:

ה.
מ,
ט"ז.

כי
טוב
פתר.

בשתי דרכים הולכים המפרשים בפרוש מלים אלה:

עיין:

תרגום אונקלוס מ,
טז,

וחזא רב נחתומי ארי יאות פשר ואמר ליוסף אף אנא בחלמי והא תלתא סלין דחירו על רישי:

רמב"ן מ, טז,

כי
טוב פתר
– אמר אונקלוס כי יפה פתר,
וכן טוב טעם ודעת למדני (תהלים קיט סו),
וכן כי טובות הנה (לעיל ו ב),
יפות והטעם לאמר כן, כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם,
ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו:

סלי חרי –
סלים של נצרים קלופים עשויים חורים חורים,
זה לשון רש"י והגאון רב סעדיה פירש סלי לחם לבן, כלחם המלך, מלשון ולא עתה פניו יחורו (ישעיה כט כב),
מן הארמית שתאמר ללבן חיור והוא הנכון,
כי היה בכל הסלים מלחם המלך, ובסל העליון מכל מיני מאכל פרעה שהיה מעשה אופה ולשון רבותינו במשנה (ביצה ב ו)
פתין גריצים וחיורי ואמרו בירושלמי (שם)
רבנין שמעין לה מן הדא,
והנה שלשה סלי חורי על ראשי:

רשב"ם מ, טז,

כי
טוב פתר
– ניכרין דברי אמת:

ספורנו מ, טז.

כי
טוב פתר
– והיה מקוה שיפתור גם בעדו לטוב שהחלומות הולכים אחר הפה כדבריהם ז"ל כאמרו כאשר פתר להם יוסף:

חזקוני
מ, טז:

האמין לדבריו שהרי מי שרוצה לכחש נותן זמן ארוך לדבריו וזה לא אמר רק: "בעוד שלשת ימים".

סדר את הנ"ל לשתי קבוצות והסבר את מעלותיה וחולשותיה (מבחינת הלשון ומבחינת התוכן) של כל אחת משתי הדעות!

(עיין מלכים א'
כ"ב י"ח,
ישעיה נ"ב ז'!)

ו.
שאלות סגנון.

1.*
ז'.
מה ראה הכתוב לחזור על המלים את סריסי פרעה אחרי הנאמר בפסוק ה'
ולמה לא קצר ואמר השאל אותם?

2.
הסבר את השנוי בסדר המלים.

בין פסוק ח'
בפרקנו ופותר
אין
אותו

בין פסוק ח'
בפרק מ"אואין
פותר
אותם

בין פסוק ט"ו בפרק מ"אופותר
אין
אותו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנה עשירית (תשי"א)

פרשת וישב

פרק מ'

א.
שאלה כללית:

השוה:

מ'
ח':
ויאמרו
אליו:
חלום
חלמנו
ופותר
אין
אותו

ויאמר…
יוסף:
הלא
לאלוקים
פתרונים
–
ספרו
נא
לי.

מ"א
ט"ו:
ויאמר
פרעה
אל
יוסף:
חלום
חלמתי
ופותר
אין
אותו…

ט"ז:
ויען
יוסף
את
פרעה
לאמור:
בלעדי,
אלוקים
יענה
את
שלום
פרעה.

1.
הסבר מהו ההבדל בין השקפתם של המצרים על חכמת פתרון החלומות לבין השקפתו של יוסף על חכמה זו?

2.
מצא עוד פסוקים (מלבד אלה דלעיל)
המעידים על השקפתו זו של יוסף!

ב.
מ,
א'.

ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדוניהם…

בראשית
רבה פ"ח:

רבנן אמרי: שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילי פוטירין שלו שר האופים – צרור נמצא בתוך גלוסקא שלו.

(פיילי – ספר לשון phiole
פיילי פוטירין פירש הערוך: כוס של בשמים ששותים אחר המרחץ).

תרגום
יונתן
בן עוזיאל:
ונתיעטו למרמי מא דמותא במיכליה ובמשקיה למקטל לרבונהום. (= ונתיעצו לשים סם מות במאכל ובמשתה אדוניהם להרגו) – (אף זה ע"פ מדרש חז"ל).

רש"י
מ, א

חטאו
– זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין שלו וזה נמצא צרור בגלוסקין שלו:

1.
מה ההבדל העקרוני בין דברי המדרש רבה לבין דברי תרגום יונתן?

2.
מדוע בחר רש"י כאן בדברי מדרש רבה?

3.
לדברי מדרש רבה מקשים המפרשים:
למה לגבי שר המשקים אמרו חז"ל שפשע בזבוב ולגבי שר האופים בצרור ולמה לא אמרו בשניהם שנפל צרור למשקה ולמאכל?

ג.
לפתרון החלומות:

1. ר'
יצחק
ערמאה
בספרו
עקדת
יצחק
(נפטר
בתחילת
המאה
ה-16)

… קרוב היה הדבר לפתור שני החלומות שלהם בשוה, כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל המאכלים מעל ראשו היה דומה למה שאמר המשקה "ואתן את הכוס על כף פרעה", כי המלך דומה אל הנשר גדול הכנפים (עיין יחזקאל י"ז)…
אמנם נמשך יוסף בפתרון החלומות אחר מה שקדם לו מהכרתם ובהתחלפות שררתם והקורבה אשר להם אצל המלך ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפסו וגזר זה – למחילה וזה – לצליבה…
הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם.

א.
הסבר את דברי בעל העקדה מסומנים בקו.

ב.
התוכל למצוא בפרטי החלומות סימנים המדים על השוני באופים ובטיב עבודתם של שני החלומים (מלשון בעל העקדה:
"התחלפות שררתם ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפשו").

2.
השוה
לדברי
בעל העקדה
דלעיל
את דברי
אברבנאל:

ואם תשאל: מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים – ולא חדשים או שנים,
אני אשיבך מלין,
שרוח הקודש היה מישר את יוסף במה שפתר, לא כחו המשער בלבד.

הסבר,
שאין ניגוד בין שתי השקפות אלה על פתרון חלומות.

ד.
מ,
ז'.

וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו.

רמב"ן
מ, ז
– ח

וישאל
את סריסי
פרעה אשר
אתו במשמר
בית
אדוניו
– היה ראוי שיאמר הכתוב וישאל אותם לאמר,
אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו,
ולא פחד מהם מלשאול אותם ולאמר להם דעתו בפתרון,
כי בטח בחכמתו,
שאילו נמלט שר האופים היה תולה אותו:

וטעם ופותר אין אותו אין מודיע העתיד ממנו…

ספורנו
מ, ז

סריסי
פרעה אשר
אתו במשמר
בית
אדוניו
– בשביל שהפקיד אותם אדוניו בידו כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם כי לולא זה לא היה ראוי ליוסף לחקור על מחשבותיהם:

1. מה קשה לשניהם?

2.
מה ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בזה לקשי?

ה.
שאלת סגנון:

השוה:

ל"ט
כ': ויקח
אדני
יוסף
אותו
ויתנהו
אל
בית
הסהר…
ויהי
שם
בבית
הסהר.

מ'
ג':
ויתן
אותם…
אל
בית
הסהר,
מקום
אשר
יוסף
אסור
שם.

מ'
ה':
אשר
אסורים
בבית
הסהר.

מ'
ט"ו:
"כי
שמו
אותי
בבור".

מדוע השתמש יוסף בכינוי זה ולא קרא למקום הימצאו "בית הסהר" כדברי הכתוב?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנה הארבע עשרה (תשט"ו)

פרשת וישב

פרק מ'

א.
שאלה כללית בפתרון החלומות

1. ר'
יצחק
עראמה
בספרו
עקדת
יצחק
(נפטר
בתחילת
המאה
ה-16).….. קרוב היה הדבר לפתור שני החלומות שלהם בשוה, כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל המאכלים מעל ראשו היה דומה למה שאמר המשקה "ואתן את הכוס על כף פרעה", כי המלך דומה אל הנשר גדול הכנפים (עיין יחזקאל י"ז)…
אמנם נמשך יוסף בפתרון החלומות אחר מה שקדם לו מהכרתם ובהתחלפות שררתם והקורבה אשר להם אצל המלך ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפסו וגזר זה – למחילה וזה – לצליבה…
הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם.

א.
הסבר את דברי בעל העקדה מסומנים בקו.

ב.
התוכל למצוא בפרטי החלומות סימנים המדים על השוני באופים ובטיב עבודתם של שני החלומים (מלשון בעל העקדה:
"התחלפות שררתם ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפשו").

2.
השוה
לדברי
בעל העקדה
דלעיל
את דברי
אברבנאל:

ואם תשאל: מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים – ולא חדשים או שנים,
אני אשיבך מלין,
שרוח הקודש היה מישר את יוסף במה שפתר, לא כחו המשער בלבד.

הסבר,
שאין נגוד בין שתי השקפות אלה על פתרון חלומות.

ב.
מ,
ט"ז.

וירא שר האופים כי טוב פתר.

רמב"ן:

אמר אונקלוס, כי יפה פתר וכן (תהילים קי"ט)
"טוב טעם ודעת למדנו", וכן "כי טובות הנה"
(בראשית ו').

והטעם לאמר כן,
כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתר אותו לעולם ולא יגיד לו החלום,
אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן.

או אמר: וירא שר האופים כי לטובה פתר חלומו,
שהיה מצטער בו יותר מחברו.

רשב"ם:

נכרים דברי אמת.

רד"ק:

ראה בלבו להשמעות אזניו, כי הפתרון טוב הוא, וחשב כי כן יאמר פתרון חלומו הטוב,
כי דעת בני אדם כי החלומות הולכים אחר הפתרון וכן בדברי חז"ל (ברכות נ"ה)
"כל החלומות הולכים אחר הפה".

ויוסף מה שהבין בחלום כל אחד פתר,
לפי שכלו, אם טוב – אם רע.

אברבנאל:

וזכר הכתוב, ששר האופים, כאשר ראה שטוב פתר יוסף את חלום שר המשקים,
הגיד גם הוא חלומו וזה יורה ששר האופים היה דואג בקרבו והיה ירא לספר חלומו,
שפחד שיהיה פתרונו רע ומר על, אם לא שראה,
שיוסף טוב פתר לשר המשקים,
והיתה מחשבתו שחלום שניהם אחד הוא.

ספורנו:

כי טוב פתר ויש מקום שיפתור גם בעדו לטוב,
"שהחלומות הולכים אחר הפה" – כדברי חז"ל.

הכתב
והקבלה:

הנכון,
כי מלת "טוב"
יורה על כל מה שהוא שלמות לענין ונאות אל המכוון, ונופל על הנאה מן המגונה,
ועל היושר מן העול, ועל האמת מן השק. כמו (ירמיהו מ') "הטבת לראות" וטעם "כי טוב פתר"
– כי אמת פתר.

שד"ל:

כי פתר לטובה.

1. מה קרה לכלם בפסוקנו?

2.
בשתי דרכים מפרשים הנ"ל את "כי טוב פתר"

הסבר מה הן שתי הדרכים וסדר את כל המפרשים הנ"ל לשתי קבוצות בהתאם לפירושיהם.

מלא רשימה זו.

3.
לשם מה נעזרים גם ברד"ק וגם ספורנו במאמר חז"ל "החלומות הולכים אחר הפה"?

הסבר את המאמר,
והוכח שדוקא מפרשים אלה זקוקים להשען עליו.

4.*
מהו הקשי הנוסף בפסוקנו (קשי לשוני) שרצה רד"ק לישבו בתחילת דבריו?

5.**
לשם מה הוסיף רד"ק לפרושו את דבריו "ויוסף מה שהבין פתר… אם טוב – אם רע"?
– הלא זהו מה שאנו רואים מתוך הפרק ומה לו לרד"ק להוסיף דברים אלה?

6.*
מהו הרמז הלשוני שמצא אברבנאל בכתוב לדבריו שחשב שר האופים שחלום שניהם אחד הוא.

7.*
לדעת בעל הכתב והקבלה חלה המלה "טוב"
לא רק בשטח המוסרי, אלא אף בשני שטחים אחרים.
אלו הם?

ג.
מ,
ט"ז.
וירא שר האופים כי טוב פתר.

השוה:

רש"י
ה'

ד"ה
ויחלמו
חלום
שניהם. ומדרשו,
כי אחד חלם חלום שניהם,
שחלם את חלומו ואת פתרון חברו.

רשב"ם
ט"ז

ד"ה
כי טוב
פתר: נכרין דברי אמת.

והשוה
דברי
הגמרא
סוטה ט'
ב'
(שופטים
ט"ז
י")

"ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו… מנא ידעה? (רש"י:
הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן)
א"ר:
"ניכרין דברי אמת!"
אביי אמר: ידעה ביה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון שאמר (שם)
"נזיר אלוקים אני"
אמרה:
"השתא ודמי קושטא קאמרי" ("הפעם ודאי דבר אמת!")

1.
התוכל להוכיח מדברי הרשב"ם שאין הוא מקבל את דברי המדרש המובאים ברש"י?

2.
רש"י ורשב"ם מחולקים כאן בשאלת הדרכים להכרת האמת.

הסבר את דעותיהם!

הסבר את הדמיון בין מחלוקתם,
לבין המחלוקת שבין שתי הדעות בגמרא.

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי דרגתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנת העשרים (תשכ"א)

פרשת וישב

פרק מ'

א.
מ ז'.

וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו לאמור: מדוע פניכם רעים היום.

רמב"ן:

ד"ה
וישאל
את סריסי
פרעה היה ראוי שיאמר הכתוב "וישאל אותם לאמור":
אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף,
שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים,
והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו,
ולא פחד מהם מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון,
כי בטח בחכמתו;
שאלו נמלט שר האופים היה תולה אותו.

אור–החיים:

ד"ה
וישאל
את סריסי
פרעה …
נראה כי יתן הכתוב טעם לשאלת יוסף לשני השרים:
"מדוע פניכם רעים",
כי אין זה מהלכות דרך ארץ לבקש לדעת מחשבות הגדולים. וזהו אמרו: "וישאל יוסף את סריסי פרעה"
פרושו:
הגם שהוא יוסף,
כידוע הוא עבד והם סריסי המלך, אף על פי כן – שאלם!

והטעם "אשר אתו בבית הסהר" יש בזה שני טעמים: החד,
כי להיותם עמו במשטר חש כי זעפם עמו הוא.
והשני,
כי לצד שהם אתו במשמר כל הפנים שווים, וכולם יקראו אסורים.
ולצד זה לא חש לגדולתם.

ועוד שהיו "בבית אדוניו" ואפשר שנוגע זעף זה לאדונו,
ושאל כמשפט עבד נאמן לאדוניו לפקח בעניניו.

ולזה שאלם: "מדוע פניכם רעים היום?" דקדק לומר "היום",
כי אין לומר שפניהם רעים לצד אוסרם בבית המשמר,
כי דבר זה אינו חדש והיה להם להיות כן גם מאתמולף גם משלשום.

1.
מה הקשיים השונים בפסוקנו שאותם רצו ליישב?

2.
** השוה
לדברי
הרמב"ן
כאן את
דבריו
בפרשתנו
ל"ט
ח' ד"ה וימאן
ויאמר
אל
אשת
אדוניו:

ספר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה, אע"פ שהיא גברתו אשת אדוניו.
והוא ירא ממנה,כי היה ירא את השם יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".

במה יש בדברי הרמב"ן האלה סעד לדבריו במקומנו?

ב.
מ,
א'.

חלום חלמנו ופותר אין אותו.

רמב"ן:

וטעם
ופותר
אין אותו:
אין מודיע העתיד ממנו. וייתכן ששלחו לקצת החרטומים בבקר;
או שהיו אנשים עמהם בבית הסוהר, ואין פותר אותו;
או שאמרו: ואין בעולם פותר אותו כפי רעתנו, כי נעלם הוא מאוד.

העמק
דבר:

ופותר
אין אותו:
כדרך הנשמרים במאמר,
שאין מניחים אנשים זרים לשם,
על כן לא יכלו לקרוא להם פותר.

נסה להכריע בין הפרושים השונים על פי לשון הכתוב

השוה:

ט'
ח'
– ופותר
אין
אותו

מ"א
ח' – ואין
פותר
אותם

מ"א
ט"ו – ופותר
אין
אותו.

ג.
מ,
ח'.

אלא לאלוהים
פתרונים
ספרו
נא
לי.

ראב"ע:

וטעם
"הלא
לאלוהים
פתרונים",
כי פתרון החלומות לשם הוא,
כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה, ואם אני אפתור אותו לטוב או לרע,
לא יועיל ולא יזיק; ואחר שהדבר כן – ולשם פתרון כל החלומות, אל תחששו שתספרו חלומותיכם לי,
ו"כל החלומות הולכים אחרי הפה"
(ברכות נ"ה ע"ב)
דעת יחיד הם.

רמב"ן:

הלא
לאלוהים
פתרונים: אמר רבי אברם (אבן–עזרא),
כי יאמר, כי המקרים העתידים לבוא בחלומות לאלוהים הם,
כי הוא לבדו המחליט והמודיע העתיד והוא העושה שלום ובורא רע,
ואין בדבורי לכם תועלת או הפסד. וזה אמר, שלא יענישוהו אם תבוא להם רעה, או כדי שיספרו אותם אליו ולא יבזוהו.

ואם כן – אין למלת "הלא"
בזה טעם. ואולי היה פרושו כמו "הנה"
אמר:
הנה לאלוהים לבדו פתרונים ולא לאדם הפותר.

והנכון בעיני כי יאמר: הלא לאלוהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים,
והוא יכול להודיע פתרון חלומכם,
ואם הוא נעלם בעיניכם – "ספרו נא לי",
אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי.

1.
מה קשה להם בפסוקנו?

2.**
נגד איזו דעה מוטעית של השרים בענין פתרון החלומות מופנים דברי יוסף לדעת הראב"ע ונגד איזו דעה מוטעית הם מופנים לדעת הרמב"ן?

3.
הסבר את מאמר ר' אלעזר בבראשית נ"ה שהובאו בדברי ראב"ע.

4.
למה לו לראב"ע להדגיש שמאמר זה אינו אלא דעת יחיד?

ד.
מ,
י"ד.

כי
אם
זכרתני
כאשר
ייטב
לך.

ועשית
נא
עמדי
חסד

והזכרתני
אל
פרעה

והוצאתני מן הבית הזה

כ"ג.
ולא
זכר
שר
המשקים
את
יוסף
וישכחהו.

בראשית
רבה פ"ט
(תהילים
מ' ה')

"אשרי
הגבר אשר
שם ה'
מבטחו".
– זה יוסף, (שם)
"ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ' י"ד)
"זכרתני…
והזכרתני",
נתוספו לו שתי שנים (בבית הסהר) "ויהי מקץ שנתים ימים".

רש"י
מ' כ"ה

ד"ה
וישכחהו: לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו,
הוזקק להיות אסור שתי שנים,
שנאמר (תהילים מ' ה')
"אשרי הגבר אשר שם ה'
מבטחו ולא פנה אל רהבים"
– ולא בטח במצרים הקרויים "רהב".

ר'
אברהם
בן הרמב"ם:

(יצא לאור לונדון תשי"ח)
תרגום מערבית ע"י ויזננברג (הוצאת דרך ששון).
ואמרו שבשביל שתלה יוסף בשר המשקים בבקשת ההצלה נענש ששכח אותו שר המשקים שתי שנים.
ואין רחוק שיהיה דוגמת בטחון זה בבשר ואפשר שלא תהיה עליו גנות על הצדיק דוגמתו של יוסף…

ואפשר שלא תהיה עליו גנות בזה, שהרי אם יהיה בטחונו של המאמין שלם בלבו, לא יגרע בטחונו אם ישתמש בסיבות הרגילות.
ויעקב,
עליו השלום, כבר נשתמש במנחה להנצל מן עשו, ויצחק נשתמש באמירתו של רבקה "אחותי היא" (בראשית מ"ו ז') להנצל מן אבימלך ועמו, וכזה אברהם על שרה (י"ב י"ג;
כ'
ב')
ואין בזה על אחד מהם גנות.

ומה שנתאחר יוסף לצאת ושכח אותו שר המשקים שתי שנים הוא שהמתין ע"י שהגיע זמן של מתיר אסורים קצב בו את יציאתו כמו שאמר בזה בתהילים (ק"ה י"ט–כ')
"ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו עד עת בוא דברו… ששלח דברו ויתירהו,
מושל עמים ויפתחהו,
שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו" והיתה יציאתו בזמן שהיה לפרעה צורך בו,
שעל ידי זה יצא להיות שר נכבד קרוב למדרגת המלך. היפך יציאתו ע"י המלצתו של שר המשקים בעדו, כן ביאר זה בן חפני ז"ל (= ר'
שמואל בן חפני גאון במאה הי"א).

1.
מה הן שתי התפישות במעשה יוסף (=
בקשתו את שר המשקים) (השוה לדברי המדרש את דברי בעל עקדת יצחק בהשתדלות יעקב לפני עשו – גליון וישלח תשט"ו).

2.*
הסבר בדברי בראשית רבה דלעיל את המלים "זה יוסף" שנתקשו בהם מפרשי המדרש!

ה.
שאלת סגנון

השוה:

ל"ט
כ': ויקח
אדוני
יוסף
אותו
ויתנהו
אל
בית
הסהר
ויהי
שם
בבית
הסהר.

מ'
ג':
ויתן
אותם
במשמר
בית
שר
הטבחים
אל
בית
הסהר

מ'
ה':
אשר
אסורים
בבית
הסוהר

מ'
ט"ו:
כי
גונב
גונבתי
מארץ
העברים
וגם
פה
לא
עשיתי
מאומה,
כי
שמו
אותי
בבור.

הסבר,
מדוע נקרא "בית הסהר" רק בפסוק ט"ו ובכינוי "בור"
ולא נקרא כן בכל פרקנו בשאר פסוקים?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי הבנתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

בעריכת נחמה ליבוביץ שנת העשרים ושלש (תשכ"ד)

פרשת וישב

פרק מ'

א.
שאלות כלליות בפתרון החלומות

ר'
יצחק
ערמאה: עקדת
יצחק:

קרוב היה הדבר לפתור שני החלומות שלהם בשוה, כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל המאכלים מעל ראשו היה דומה למה שאמר שר המשקה "ואתן את הכוס על כף פרעה", כי המלך דומה אל הנשר גדול הכנפים (עיין יחזקאל י"ז)…
אמנם נמשך יוסף בפתרון החלומות אחר מה שקדם לו מהכרתם ומהתחלפות שררתם והקורבה אר להם אצל המלך ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפסו וגזר זה למחילה וזה – לצליבה… הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם.

א.
הסבר את דברי בעל העקדה המסומנים בקו.

ב.
התוכל למצוא בפרטי החלומות סימנים המעידים על השוני באופים ובטיב עבודתם של שני החלומים? (בלשון בעל המקרא:
"התעלמות שררתם ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפשו").

ר'
אברהם
אבן עזרא
י"ב

"ה
פתרונו
יש שואלים:
מאין ידע יוסף כי שלשה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים? ויתכן "יום הולדת את פרעה" כמו היום שנולד בו, כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות…

אברבנאל:

ואם תשאל: מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים – ולא חדשים או שנים,
אני אשיבך מלין,
שרוח הקודש היה מישר את יוסף במה שפתר, לא כחו המשער בלבד.

השוה דברי שניהם לדברי בעל עקדת יצחק דלעיל, בתי השקפות הובעו בזה בפתרון חלומות, אלו הן? היש סתירה ביניהן אם אין?

ב.
מ,
ד'.

ויהיו ימים במשמר

בעל
משך חכמה
(ר'
מאיר
שמחה
מדוינסק):

נראה דמן השמים היה, שיהיה ימים עם שרי המשקים והאופים ללמוד טכסיסי מלכות וכל חללה של רשות,
אשר ראוי לשליט לידע. ולכן חלמו רק שלשה ימים קודם צאתם,
שאם חלמו קודם,
אז היה שר האופים קוצף עליו ולא היה מלמדו מסתרי המלכות ומנהגיה. ושר המשקים ושר האופים המה היו שרי המדינה של כל המשקים והאופים במדינה,
עליהם ועל הטכס.

מהי התמיהה שרצה לתרץ בדרך זו?

ג.
מ,
ט"ו.

כי גנב גנבתי מארץ העברים

השוה את שתי דעות הפרשנים לל"ז כ"ז:

ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור

וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף.

רש"י:

ויעברו
אנשים
מדינים: זו היא שירה אחרת להודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

ד"ה
וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים.

רשב"ם:

ד"ה
ויעברו
אנשים
מדינים: בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים,
ויש לומר שהאחים לא ידעו.

ואע"פ אשר כתב (בראשית מ"ה ד') "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שגרימת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עושק דרך פשוטו של מקרא,
כי "ויערבו אנשים מדיינים"
משמע – על ידי מקרה,
והם מכרוהו לישמעאלים.

הסבר האם יש ביד פסוקנו להכריע במחלוקת שבין רש"י ורשב"ם בשאלת מכירת יוסף?

ד.
שאלות ודיוקים ברש"י: