גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנה תשיעית (תש"י)
פרשת מקץ
פרק מג
א.
השווה:
1.
השוה את שיחת האחים עם אביהם לשיחת האחים עם אביהם בשניה (מ"ג ג'-ד').
מה הן הנקודות החשובות בהבדל שבין שתי השיחות ומהי סבת השוני?
3.* מה ראה יהודה להוסיף בסוף דבריו את הכתוב בפ'
י':
"כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו. – ולמה לא סיים דבריו בהצעת ערבותו, וחטאתי לך כל הימים…"
3.*
השוה את הכנות יעקב לקראת פגישת בניו עם האיש (פסוקים "א–י"ד)
להכנות יעקב לקראת פגישתו עם עשו (ל"ב ח'-כ"ב).
במה הן דומות ובמה הן שונות ומהי סבת השוני?
ב.
השוה את פנית יעקב אל בניו בפעם הראשונה לפני רדתם מצרימה.
מ"ב
ב':
רדו
שמה
ושברו
לנו
משם
לפנית יעקב אל בניו בפעם השניה
מ"ג
ב':
שובו
שברו
לנו
מעט
אוכל.
מהי סבת השנוי בתוספת מלת "מעט"
בפעם השניה?
ג.
מג,
ז'.
ויאמרו שאל שאל האיש לנו ולמולדתנו…
אברבנאל:
והנה יעקב חשב שהם כאנשים דברנים אמרו לנו, מה שלא היה שואל מאתם וזהו אמרו (פ'
ו')
"למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח", כי חשב שאת נפש הילד היה מבקש בשאלו אותו.
והם לא ידעו להתנצל מקושית דבריו כי אם בשנותם מאמתת הדברים,
וזהו אמרו: ,שאל שאל האיש לנו ולמולדתנו,
לאמור העוד אביכם חי, היש לכם אח"
– ומפני שהוא שאל עליך ועל אחינו, הגדנו לו על פי הדברים האלה.
השוה לדברי האברבנאל האלה:
רמב"ן
מ"ב
ל"ד
ואת
הארץ
תסחרו –
שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין,
כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם וכן אמרו לו אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב,
וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם:
וכן שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו (להלן מג ז),
התנצלות לאביהם –
או כאשר אמרו לו כלנו בני איש אחד נחנו,
אמר להם לא כי באמת ערות הארץ באתם לראות,
והגידו לי אם אביכם חי ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם ואז ענו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום,
כי עודנו חי והקטן עמו והאחד איננו והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט)
אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי (לעיל כד כב,
לא ז):
ורש"י כתב תסחרו,
תסבבו,
וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא – נראה שרצה הרב להזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל לד י)
שבו וסחרוה, ויסחרו אותה (שם פסוק כא):
1. מה הקשי בפסוקנו?
2.
באיזה דרך מיישב את הקשי אברבנאל במקום הנ"ל?
3.
באיזה דרך מיישב את הקשי הרמב"ן במקום הנ"ל?
4. **
היכן מצאנו בפרשתנו שוב קשי ממין זה ומהו הדרך לפתרונו שם?
5. *
התוכל להכריע בין דעת הרמב"ן לדעת אברבנאל בישוב הקשי על פי פשט הכתובים?
ד.
מג,
ח'.
ונחיה ולא נמות
רש"י
מג, ח
ונחיה
– נצנצה בו רוה"ק ע"י הליכה זו תחי רוחך שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם:
ולא
נמות –
ברעב (ב"ר)
בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש ואנו כלנו מתים ברעב אם לא נלך מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי:
ספורנו
מג, ח
ונחיה.
במזון:
ולא
נמות. על יד האיש אדוני הארץ שאמר לנו ויאמנו דבריכם ולא תמותו:
1. מה קשה להם ובמה דומים שני הפירושים?
(השוה
לדרך
פרשנית
זו:
רש"י
שמות א'
י"ז
ותחיין
את הילדים
– מספקות להם מים ומזון (סוטה שם) תרגום הראשון וקיימא והשני וקיימתון לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם.
כגון (שמות ב) ותאמרנה איש מצרי לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים ותדברנה בפיכם (ירמיה מד) לשון דברתם כמו ותדברו לזכרים וכן (יחזקאל יג) ותחללנה אותי אל עמי לשון עבר חללתם כמו ותחללו לזכרים:
רש"י
דברים
ל"ג
ו'
יחי
ראובן –
בעולם הזה:
ואל
ימות –
לעולם הבא שלא יזכר לו מעשה בלהה.
ויהי מתיו מספר – נמנין במנין שאר אחיו דוגמא היא זו כענין שנאמר וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר שלא יצא מן המנין:
רש"י
ישעיה
ל"ח
א
כי
מת אתה
ולא תחיה
– מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעה"ב משום דלא נסבת איתתא כו' כדאיתא בברכות:
התוכל ליישב את מקומנו – וכל הדומים לו – בניגוד לרש"י על דרך הפשט?
ה.
מג,
י"ד.
שלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין.
רש"י
מג, יד
את
אחיכם –
זה שמעון:
אחר
– רוה"ק נזרקה בו לרבות יוסף (ב"ר):
רמב"ן
מג, יד
שלח
לכם את
אחיכם –
אחר ואת בנימין נראה על דרך הפשט כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם, ולכך לא אמר את שמעון בני ואת בנימין, כי לא יזכרנו בשמו, וכאשר עזבו במצרים ימים רבים,
אילו היה בביתו לחם לא שלח עדיין את בנימין וינחהו במצרים:
ורש"י כתב רוח הקדש נצנצה בו לרבות את יוסף – ובבראשית רבה (צב ג) גם כן אמרו ושלח לכם את אחיכם,
זה יוסף,
אחר,
זה שמעון ונכון הוא כי נתן דעתו בעת התפלה להתפלל סתם גם על האחר אולי עודנו חי…
1.* מה קשה לרש"י בפסוקנו ומה קשה לרמב"ן?
2.מה בין רש"י לרמב"ן בפרוש פסוקנו?
3.**
כיצד מתייחס הרמב"ן למדרש רבותינו שבבראשית רבה המובא בקצור בדברי רש"י ובמפורש בדברי הרמב"ן?
(השוה ליחסו זה של הרמב"ן למדרש רבותינו גם דבריו שמות א'
א')
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. יבחר כל אחד במתאים לדרגתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה האחת עשרה (תשי"ב)
פרשת מקץ
פרק מ"ג
א.
שאלות כלליות
1. מה הגורמים שהניעו את יעקב לקבל את הצעת יהודה (מ"ג ח') ולמה לא סמך על דברי ראובן והצעתו (מ"ב ל"ז)?
2.
י"ד.
ושלח
לכם
את
אחיכם
אחר
ואת
בנימין
הסבר,
למה נמנע יעקב מלהזכיר את בנו שמעון האסור במצרים בשמו?
3.**
אברבנאל
מקשה:
למה צוה יוסף לשים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בנימין.
כי הנה הגביע היה צריך לענין התחבולה,
אבל הכסף לא היה צרך בו, כי עוד מעט היו עתידין לחזור ואז יתן להם כסף וזהב כרצונו?
נסה לישב שאלתו!
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
מה ראה רש"י להביא כאן את דברי המדרש האלה, |
1.** ב' |
|
כידוע מפרש רש"י משמעותה של מלה בהופיעה לראשונה בתורה. (לשיטת רש"י בפרשו מלה קשה עם הופעתה הראשונה או השניה עיין גם גליון מקץ תש"ט א2 וכן גליון במדבר תשי"א ה2). |
2. ז' |
|
בעל דברי דוד: נסה לישב קושיתו! |
3.** ז' |
ג.
מדברי המדרש:
מדרש
הגדול:
"ואת
אחיכם
קחו": מעשה בשני חסידים שפרשו בים הגדול לדבר מצוה, עמד עליהם נחשול בים ובקש לטבעם. אמר חד מינהון (= אחד מהם): "לית ביש מן דא". (= אין רע מזה!)
אמר לו חברו:
"אית (= יש)
ביש רב מן דא!" אמר לו: "אנו על שערי מיתה, ואית לך ביש מן הדא?"
(= ויש לך רע מזה?!) אמר לו: "הן!"
אמר לו: "ואיזה זה?" "זה יום שבנו אומר לו:
תן לי פת ואין לו מה יתן לו". תדע לך, הרי יעקב אבינו,
כל זמן שהיתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר:
"לא ירד בני עמכם". כיון דחסלת, אמר:
"ואת אחיכם קחו"
והתחיל מתפלל עליהם:
"ואל שדי יתן לכם רחמים".
מה בדברי יהודה השפיע – לדעת המדרש – לשנות עמדתו?
ד.
שאלות סגנון
1.
ח'.
ונחיה
ולא
נמות
גם
אנחנו
גם
אתה
גם
טפנו
בעל
אור
החיים
שואל:
למה אחרו האחים חיות אביהם לחיותם?
ענה לשאלתו.
2.
י"א.
ויאמר
אליהם
ישראל
אביהם
אם
כן
איפוא
זאת
עשו
מה ראה הכתוב להדגיש כאן שהוא אביהם.
אטו לא ידענא זאת?
3.*
י"ד.
ושלח
לכם
את
אחיכם
אחר
ואת
בנימין
ואני
כאשר
שכלתי
שכלתי.
אברבנאל
שואל:
למה הוסיף מלת "אני"
ולא אמר "כאשר שכלתי שכלתי"
כמו שאמרה אסתר:
"וכאשר אבדתי – אבדתי".
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. ענה כפי בחירתך.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה השתים עשרה(
תשי"ג)
פרשת מקץ
א.
שאלה כללית:
בפרשת וישב, בתיאור תקופת הייסורין של יוסף לא מצאנו בתורה שיוסף בכה, – בפרשת מקץ – בתקופת גדלותו – מצינו אותו בוכה פעמים:
מ"ב,
כ"ד:
וישב
מעליהם
ויבך
מ"ג,
ל:
וימהר
יוסף
כי
נכמרו
רחמיו
אל
אחיו
ויבקש
לבכות
ויבוא
החדרה
ויבך.
מה הן הסבות לשתי בכיותיו אלה?
ב.
מג,
ו'.
למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח.
מקשים:
מה ראה יעקב לשאול בניו שאלה זו ולבוא עליהם בטענה עכשו ופלא אין בזה תשובה לדברי יהודה (בפסוק ה') וגם לא טען יעקב טענה זו בספרם לו הענין בפעם הראשונה (בפרק מ"ב אחרי פ'
ל"ד)
נסה לענות לשאלה זו.
ג.
השוה:
ח'.
שלחה
הנער
אתי
שמות
ד'. שלח
ידך
ואחוז
בזנבו
תהילים
ס"ט.
קרבה
אל
נפשי
גאלהויקרא
ט'.
קרב
אל
המזבח
במדבר
ו'. שובה
ה'
רבבות
אלפי
אפרים
בראשית
ל"א.
ושוב
אל
ארץ
מולדתך
הסבר על פי השואה זו,
למה נאמר בפסוקנו "שלחה"
ולא "שלח"?
ד.
שאלות ברש"י
מ"ב
ב'
רדו
שמה –
ולא אמר לכו רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו:
מ"ב
י"א
כלנו
בני איש
אחד נחנו
– נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם:
מ"ג ח'
ונחיה
– נצנצה בו רוה"ק ע"י הליכה זו תחי רוחך שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם:
מ"ג י"ד
אחר
– רוה"ק נזרקה בו לרבות יוסף (ב"ר):
1. מה הרעיון המשותף בכל דברי רש"י אלה?
(למדרשים מסוג זה עיין יצחק היינמן: דרכי האגדה 127-128).
2. מה הניע את חז"ל למצוא דוקא בפרשתנו דבורים דו–משמעותיים לרוב?
3. מג**
י"א
אפוא
– כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקן המלה בלשון עברי א"כ אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם ואומר אני זאת עשו:
4.**
מה קשה לו ומה תיקן בהוסיפו המלים "אזדקק לעשות שאשלחנו"?
5.**
למה הוצרך רש"י להוסיף המלים "ואומר אני" לפני "זאת עשו"?
ה.
מג,
י"א.
והורידו לאיש מנחה מעט
השוה מנחה זו ששולח יעקב ליוסף למנחה ששלח לאחיו לעשו (ל"ב י"ד–ט"ו).
מה ההבדל בין שתי המנחות ומהי סבת שוני זה?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ושלוש (תשכ"ד)
פרשת מקץ
פרק מ"ג
א.
השוה:
|
הצעת אם לא הביאותיו אליך והצבתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים |
הצעת את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך |
בן
אמוזג
לדברי
יהודה
(מ"ג
ט')
מליצה זו יקרה עד מאד,
להיותה מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה והוא: אין העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוקי – ובמקום תשלום השכר והעונש,
וזהו שאמר יהודה:
"וחטאתי לך כל הימים!"
1.
הסבר מהי הפליאה בדברי יהודה – בהשוואה לדברי ראובן – שעוררו את בן אמוזג לומר מה שאמר.
2.**
לדעתו אין רעיון זה נאמר במקום אחר בתורה, ואולם יש המוצאים רעיון זה בתורה, בספר דברים. מה הם הפסוקים בהם נאמר רעיון זה?
3.מה הן הסבות השונות שבגללן עשויה היתה הצעת יהודה להתקבל על דעת יעקב ולא הצעת ראובן?
ב.
מג,
ט"ז.
כי אתי יאכלו האנשים בצהרים
רבנו
בחיי:
ד"ה
בצהרים: זו היא שעת מאכל השרים והשופטים, שיש להם להתעסק בצרכי צבור,
וכן הכתוב מגנה האוכלים בשחר…
היכן מצינו בנ"ך שהכתוב מגנה את אלה שיש להם להתעסק בצרכי צבור על שיאכלו בשחר?
ג.
מג,
ו.
למה
הרעותם
לי
להגיד
לאיש
העוד
לכם
אח…
אבן
כספי
משנה
כסף:
אין הה"א בכאן לתימה ולשאלה, וכן ה"א של (קוהלת ג' כ"א)
"הועלה היא למעלה".
פירשו לנו זה אנשי כנסת הגדולה, כי שמו תחתיו קמץ.
1. איך יש איפא לפרש לפי דבריו את הה"א של פסוקנו?
2.*
מהי חשיבות פרושו לגבי הפסוק בקוהלת?
3.
הסבר את הסתמכותו על הנקוד!
"ישראל"
ד.
מג,
ו.
ויאמר ישראל למה הרעותם לי…
ח'.
ויאמר
יהודה
אל
ישראל
אביו:
שלחה
הנער
אתי
ונקומה
ונלכה…
י"א.
ויאמר
אליהם
ישראל
אביהם:
אם
כן
איפא
זאת
עשו…
העמק
דבר ו'
ד"ה
ויאמר
ישראל: כתבי כאן שם ישראל, כי בא כאן ללמדם דעת לדורות הבאים אשר יהיו בגלות ויעמדו להיות נשפטים לפני אדונים,
שלא לדבר יותר מהתשובה על השאלה.
העמק
דבר ח'
ד"ה
אל ישראל:
שאמר לו בלב נכון שאין לו פחד מכל אופני פחדים, באשר הוא בוטח בשם ישראל,
"כי שוית עם אלוהים ועם אנשים".
1.
התוכל לתת סבה אחרת לשם "ישראל"
בפסוק ו'?
2.
התוכל להסביר, למה נקרא בפ'
י"א לא רק בשמו ישראל אלא גם בכנויו – "ישראל אביהם"?
ה.
מג,
י"ז.
ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף
כ"ד.
ויבא
האיש
את
האנשים
ביתה
יוסף
בראשית
רבה פרשה
צ"ב:
"ויגשו אל האיש וידברו אליו פתח הבית"
– מלמד שהיה דוחפן לפנים והם דוחפין אותו לחוץ.
רש"י
כ"ד:
ד"ה
ויבא
האיש: הבאה אחר הבאה,
לפי שהיו דוחפין אותו חוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כ"ג)
"שלום לכם", נמשכו ובאו אחריו.
רשב"ם
י"ט:
ד"ה
וידברו
אליו פתח
הבית: קודם שנכנסו.
בכור
שור:
ד"ה
פתח הבית:
קודם שנכנסו לבית,
שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואחר כך יודו,
יאמרו:
"על כרחפ הודיתם ולא מחמת נאמנות".
אור
החיים
כ"ד:
ד"ה
ויבא האש
את האנשים
ביתה
יוסף: אמר כן שתי פעמים, להיות כי בפעם הראשונה נפסקה הכניסה, כי נתעכבו ועמדו פתח הבית,
פירוש:
קודם שיכנסו לבית.
והגם שאמר "ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף" הוא על דרך אומרו (בראשית כ"ח י') "וילך חרנה", שהכונה היא ללכת לחרן, ולעולם עדיין לא נכנסו.
וטעם (= הדבר שלא נכנסו)
שרצו לדבר עמו קודם על הכסף, לדעת ביאתם למה היא, אם לטובה אם לרעה, לדעת מה יעשה.
ואחר תשובתו אליהם הוצרך פעם שניה "ויבא האיש… ביתה יוסף".
1. מה הקשי (או הקשיים) שנסו לישבו כל הפרשנים האלה?
2. כמה דעות שונות מיוצגות בפירושיהם?
3. *
מהו הרמז בלשון הכתוב שעליו בנויים דברי המדרש רבה (שאמר "מלמד")?
4. מהי ראיתו של בעל אור החיים מבראשית כ"ח י', מהו בכלל הדמיון שבין שני הפסוקים?
5. *
מהו הפסוק בפרקנו (מ"ג)
המתפרש אף הוא בדרך זו בה מפרש בעל אור החיים את כ"ח י' וכן את מ"ג י"ז?
6.
הסבר את הבטוי בלשון אור החיים "ולעולם עדיין לא נכנסו"!
ו.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
לפי דבריו רש"י ג' ח' מהו דבר המקרא הטעון ישוב כאן ומה מישבת אגדה זו במקומנו? |
1. ב' |
|
מה ראה רש"י להביא בזה את תרגום אונקלוס? עיין בראשית כ"ד י"ט ובתרגום אונקלוס שם. וכן שם דברי רש"י ד"ה עד אם כלו. |
2. ג' |
|
** לשם מה מוסיף רש"י את דבריו "שסתם התראה… עדים" |
3. ג' |
|
** מה קשה לו בפסוקנו? ** השוה: לאלו מן הפסוקים האלה מתאים פסוקנו בהוראת מלת "בלתי"? ** במה לא דקדק אונקלוס כאן "אחר לשון המקרא"? |
4. ג' |
|
מה קשה לו? * באיזו מארבע לשונות של "כי" |
5. י"ח |
|
מה קשה לרש"י? * הסבר את דברי בעל יצחק המסומנים בקו. * תן דוגמאות מדברי רש"י לספר בראשית בהם הוא הולך בדרך זו "לבאר בפרוש מה שנכלל בכח הלשון". |
6. י"ח פרשו בעל באר יצחק: לפי שבגדר "ביאה" |
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ושמונה (תשכ"ט)
פרשת מקץ
פרקים מ"ג – מ"ד
א.
שאלות כלליות
1.
פעמים שלח יעקב אבינו מתנה כדי לפייס כעסו וזעמו של מי שפחד מפניו.
יש הבדל רב בין שתי המתנות. הסבר את ההבדל בטיב המתנות בהתאם להבדל שבנסיבות שבהן נשלחו המתנות?
2. מה הגורמים שהשפיעו על יעקב לקבל את הצעת יהודה בפרקנו ולמה לא נתרצה לדברי ראובן בפרק הקודם (מ"ב ל"ו)?
3. מה ראה יוסף להזמינם לסעודה ולשבת לשתות ולשכר עמהם,
מה היתה כונתו בכל המעשה הזה?
ב.
מדברי המדרשים.
מדרש
הגדול
(מ"ב
י"ג):
"ואת
אחיכם
קחו" – מעשה בשני חסידים שפרשו בים הגדול לדבר מצוה, עמד עליהם נחשול בים ובקש לטבעם. אמר חד מינהון (= אחד מהם): "לית ביש מן דא". (= אין רע מזה!)
אמר לו חברו:
"אית (= יש)
ביש רב מן דא!" אמר לו: "אנו על שערי מיתה, ואית לך ביש מן הדא?"
(= ויש לך רע מזה?!) אמר לו: "הן!"
אמר לו: "ואיזה זה?" "זה יום שבנו אומר לו:
תן לי פת ואין לו מה יתן לו". תדע לך, הרי יעקב אבינו,
כל זמן שהיתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר:
"לא ירד בני עמכם". כיון דחסלת, אמר:
"ואת אחיכם קחו"
והתחיל מתפלל עליהם:
"ואל שדי יתן לכם רחמים".
מה בדברי יהודה השפיע – לדעת המדרש – לשנות עמדתו?
ג.
מג,
ל"ב.
וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם
כי
לא
יוכלון
המצרים
לאכול
את
העברים
לחם
כי תועבה היא למצרים
תרגום
אונקלוס:
ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבדאי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לה עבדאי אכלין.
רש"י:
ד"ה
כי תועבה
היא: דבר שנוא הוא למצרים לאכול את העברים;
ואונקלוס נתן טעם לדבר.
ספורנו:
ד"ה
וישימו
לו לבדו:
שלא ירגישו אחיו שהוא עברי.
ד"ה
כי לא
יוכלון
המצרים: לפיכך לא אכל הוא עם אחיו ולא הוא ולא אחיו עם המצרים.
באור
(ר'
שלמה
דובנא) :
ד"ה
כי לא
יוכלון
המצרים:… לפי מה שמסופר בבראשית רבה הושיב את בנימין אצלו בסעודה אמר:
"הוא – אין לו אם ואני – אין לי אם, ישב אצלי". ולא חשש לעשות זאת לפני המצרים להושיב בנימין אצלו,
אף כי תועבה היא להם,
כי המושל יעשה מה שלבו חפץ בדבר שאינו מחוקי הארץ ההיא ומידותיהם אשר גם המלך לא יעבור עליהם. אבל שלא לאכול עם העברים לא היה זה לחוק או דת,
רק תועבה להם בבחירתם, כנראה מלשון הכתוב.
אבל מה שנראה לי הוא זה: לפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו ולא עם אחיו לכבוד מצרים, ואכל עם בנימין,
כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה.
והראה יוסף לאחיו כי לא יחשוש לאכול עם העברים,
אבל לסבת חשיבותו יפרד מכלם,
גם מן המצרים מלאכול עמהם.
הכורם:
… הנראה לדעתנו שמדרך הגדולים ומושלים לאכול יחידי יום יום חוץ מימים קבועים בשנה,
או אם באו אליו חשובים ממדינה אחרת ורוצה להזמינם על שולחנו.
או מזמינם עם כל עבדיו היושבים ראשונה במלכות להיות מאוכלי שולחנו;
ואם האורחים אינם חשובים כל כך שיהיו ראויים לאכול עם המלך בשולחן אחד,
הם אוכלים בחדרו,
אבל בשולחן אחר,
עם שרי המלך.
וזהו טעם "וישימו לו לבדו ולחם לבדם"…
כלומר שכובדו לאכול בחדרו אבל לא כבדם לאכול משולחנו,
כי מה יאמרו אנשי ביתו:
"מדוע עושה להם כל הכבוד הזה? והם באים על גמליהם לשבור בר כשאר עוברי אורח,
ולא נראה בם שום גדולה ושררה יתירה,
ודי להם לאכול בחדרו".
אבל גם השרים היו אוכלים לבדם, אמר שלא היה מפחיתו כבוד,
אבל מטעם כי לא יוכלון לאכול עם העברים…
בן
אמוזג:
ד"ה
כי לא
יוכלון
המצרים
לאכול: מצינו דברים באירודוטי (הרודוט)
הסופר הקדמון ליונים,
שמהם יתבאר כונת הכתוב. שהרי כתב בספר סעיף 41,
כי המצרים לא יקרבו לנשק את היונים,
לא ישתמשו בכליהם,
ולא בסכין שחתכו בו, ואפילו מבשר שנחתך בסכין היונים אינם רשאים לאכול, (עד כאן דברי הירודוט);
ומדברי אירודוטי נראה שכזה ויותר מזה היו נשמרים עם גויים אחרים.
שאם בעובדי ע"ז כמותם כך,
עם ישראל הכופרים בע"ז על אחת כמה וכמה.
וכפי זה יהיה הטעם ההרחק שהיו מרחקים כל מי שאינו מאומתם.
ואולי בזה יתפרש למה לו לבדו ולהם לבדם, כי גם הא לא היה מצרי.
1. מה הם הפסוקים בתורה המסייעים לפרושי ת"א ורש"י?
2. במה שונים הפרשנים המאורחים (הבאור,
הכורם ובן אמוזג)
מקודמיהם?
3. מה יש לטעון נגד פרוש ספורנו?
4.**
למי יש להביא סעד מטעמי המקרא?
ד.
מג,
ל"ד.
וישתו וישכרו עמו
רש"י:
ד"ה
וישכרו
עמו: ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין,
אותו היום שתו (ע"פ בראשית רבה).
גור
אריה: קשה,
דלמה שתו עכשו,
כיון שלא ידעו שיוסף הוא,
למה שתו עכשו?
ודוחק הוא לומר:
מפני כבוד מלכות יוסף עשו זה, דאם כן צריך אתה לומר שלא שתו עם איש נכבד עד היום. ועוד:
כי יותר כבוד היה להם כשיאמרו: מתאבלים אנחנו על אחינו ואין אנו שותים יין.
1. מה רמז מצאו בפסוקנו לכך שלא הוא ולא הם לא שתו עד אז?
2.**
התוכל לישב את קושית בעל גור אריה?
ר'
אליעזר
אשכנזי
ספר מעשה
ה':
יפלא שאותם צדיקים ישתכרו ואביהם בצער ממאן להתנחם?
ועוד יפלא: מה טעם הכתב להודיע ששתו ונשתכרו שלא ברצונם? ולכך נאמר "וישכרו עמו" כפי המנהג שמשקים האנשים זה את זה ולא יאות לסרב. ולכך נשתכרו עמו,
שגם הוא שתה כמותם והוכרחו לשתות מה שהוא היה שותה.
יצחק
שמואל
רגיו:
להיותם שמחים וטובי לב על דברי תנחומין שאמר להם האיש אשר על הבית ועל שהוציא אליהן את שמעון, שתו עמו יותר מן המנהג בשאר הימים,
וגם יוסף שתה הרבה כי היה שמח על שהיו כל אחיו אצלו ונתקרב הזמן להתודע אליהם.
העמק
דבר:
נראה לומר כאשר היו חייבים להודות לה'
שמלטם מחשד של מרגלים והרי השלטון הכיר כי כנים הם ופייסם,
וכמו שהיה בבית המקדש נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה לפרסם הנס כדכתיב (תהילים קט"ז י"ז)
"לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא"
כך היה נהוג בעוד שלא היה עוד זה הקרבן לברך על כוס ין כדכתיב (תהילים קט"ז י"ג)
"כוס ישועות אשא ובשם ה'
אקרא".
ושתו ושכרו בחדוה ובשמה של מצוה כדין תודה לה'.
1. מה ההבדל בין שלש הדעות הנ"ל?
2. יש אומרים כי ניתן לענות לשאלת ר'
א.
אשכנזי בעזרת חבקוק א' ו',
כיצד?
ה.
מד,
א'-ב'.
מלא את אמתחתות האנשים אוכל כאשר יוכלו שאת
ושים
כסף
איש
בפי
אמתחתו
ואת גביע הכסף תשיב בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו.
אברבנאל
מקשה על
התנהגות
יוסף:
למה צוה יוסף לשים כסף בפי אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בנימין, כי הנה הגביע היה צריך לענין התחבולה,
אבל הכסף לא היה צורך בו, כי עוד מעט היו עתידין לחזור והוא יתודע אליהם,
ואז יתן להם כסף וזהב כרצונו. אבל עתה אין ספק שהיה שימת הכסף מזייף ומשקר תחבולת הגביע,
כי יהיה מקום לאחיו לומר:
"אם בנימין לקח הגביע בגנבה – הכסף מי שמו בפי אמתחתו סמוך ויחד עם הגביע?
אלא שהכל היה תחבולה!"
והרמב"ן:
כתב שהושם הכסף לעיניהם, ושאמר אליהם שהאדון היה עושה עמהם חסד על עמלם,
אבל זה לא נזכר בכתוב,
אבל בהיפך שאומרו "ואת גביעי גביע הכסף תשיב בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו"
– מורה שהגביע והכסף הושמו כאחד ושניהם בסתר.
1.**
מהו "ענין התחבולה" שלמענו נחוץ היה להחזיר את הגביע?
2.**
התוכל להסביר שענין שימת הכסף באמתחות כל האחים אינו "מזייף כלל את תחבולת הגביע",
אלא להיפך – מחזק אותה?
3.*
התוכל למצוא סעד לדעת הרמב"ן שהכסף הוכנס הפעם לעיני האחים ולא כפי שהיה הדבר בטעם הראשונה שהוכנס הכסף בלי ידיעת האחים לאמתחותיהם?