הפטרה (הרגילה של פ'
במדבר).
הושע ב'
א'-כ"ב.
(השנה ער"ח הפטרה: מחר חדש).
והיה
מספר
בני
ישראל
כחול
הים
אשר
לא
ימד
ולא
יספר
והיה
במקום
אשר
יאמר
להם
לא
עמי
אתם
יאמר
להם
בני
אל
חי.
ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל.
אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רוחמה.
ריבו באמכם ריבו,
כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותפר זנוניה מפניה…
|
ר' |
ראב"ע |
|
א': ב': |
א' ב' ד"ה ג' |
1. מהו הקושי העיקרי בשני הפסוקים הראשונים של ההפטרה שמנסים שני הפרשנים ליישבו?
2. מהו ההבדל בין שני הפרשנים הנ"ל בפירוש פסוק א'?
3. מי הוא ה"ראש"
שבפסוק ב' לפי דעת כל אחד מהנ"ל?
4.* מי משני המפרשים מפרש את המילים "ועלה מן הארץ"
בהתאם לפירושם של מילים אלה בשמות פרק א' פסוק י'?
5. מה הוא "יום יזרעאל" לפי דעת כל אחד מהם.
איזו משני הפרושים מסתמך על הושע פ'
א ד' "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא"?
6. מה רצה ראב"ע להוכיח באמצעות הפס' מלכים א' י"ח;
קהלת י"ט ט'; עמוס ד' ד'?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי דרגתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים (תשכ"א)
הפטרת פרשת במדבר
הושע פרק ב'
א'-כ"ב
א.
פרק ב, א'-ב'
והיה מספר בני ישראל כחול הים
אשר
לא
ימד
ולא
יספר,
והיה במקום אשר יאמר להם:
"לא עמי אתם"
יאמר להם: "בני אל חי"
גמ'
פסחים
פ"ז
ע"א–ע"ב
… אמר לו הקב"ה להושע: "בניך חטאו" והיה לו לומר:
"בניך הם, בני חנוניך הם,
בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן!"
והוא – לא דיו שלא אמר כך,
אלא אמר לפניו:
"רבונו של עולם!
כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת!".
אמר הקב"ה:
"מה אעשה לזקן זה? אומר לו: "לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים" (רש"י:
שתלד לך בנים זנונים, ספק שלך –
ספק של אחרים)
ואחר כך אומר לו: "שלחה מעל פניך!"
אם הוא יכול לשלוח, אף אני אשלח את ישראל,
שנאמר (הושע א' ב')
"ויאמר ה' אל הושע: לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים…"
וכתוב (א'
ג')
"וילך ויקח את גומר בת דבלים"… "ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא" (רש"י ד"ה יזרעאל: שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה)
(א'
ו')
"ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו: קרא שמה לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל…"… (ח'
ט')
"ותהר ותלד בן ויאמר: קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם"
לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת,
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: "לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה? אף אתה –
בדול עצמך ממנה!"
אמר לו: "רבש"ע,
יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה". אמר לו הקב"ה:
"ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני]
זנונים ואין אתה יודע, אם שלך הם אם של אחרים הן – כך,
ישראל שהם בני,
בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי (ומבאר שם תורה,
ארץ ישראל, בית המקדש וישראל)…
ואתה אמרת: "העבירם באומה אחרת?!"
כיון שידע (הושע)
שחטא,
עמד לבקש רחמים על עצמו,
אמר לו הקב"ה:
"עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות" (רש"י:
יזרעאל שהיינו גולה,
ו"לא עמי" ו"לא רוחמה").
עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן,
שנאמר:
(הושע ב' א'-ג')
"והיה מספר בני ישראל כחול הים… והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו";
(הושע ב' כ')
"וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי –
עמי אתה".
ספרי
בלק
(קל"א):
ר'
אומר הרבה פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב… אומר (הושע א' ט'):
"כי אתם לא עמי" ואומר (הושע ב' א'):
"והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם: "לא עמי אתם"
יאמר להם: 'בני אל חי'.
וכי מה ענין זה לזה?
משל למלך שכעס על אשתו,
שלח (=לקרא)
סופר אחד לכתוב לה גט;
עד שלא בא סופר נתרצה המלך לאשתו.
אמר המלך: "אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק?" אלא אומר לו:
"בא,
כתוב שאני כופל לה כתובתה".
לכך נאמר (א'
ט'):
"כי אתם לא עמי" ואומר:
"והיה מספר בני ישראל כחול הים".
רש"ש
הושע ב'
א'
ד"ה
והיה
מספר
וכו'. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדיבור אחד?
רבותינו פרשו בפסחים:
הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר "החליפם באומה אחרת",
עמד ובקש רחמים עליהם. ובספרי דבי רב פרשת "וישב ישראל שטים"
שנינו:
ר'
אומר:
יש פרשיות סמוכות זו לזו…
(עיין לעיל)… אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק, כלומר:
לבו חלוק ותמוה לומר: למה שלח אחרי המלך? אמר לו: "בא וכתוב, שאני כופל לה כתובתה".
ולפי פשוטו כך היא סמיכתו:
"כי אתם לא עמי ולא אנכי לא אהיה לכם"
– אראה עצמי כאלו איני לכם ותגלו לבין האומות, ואף שם תרבו ותצמחו, ושם תשיבו אל לבבכם לשוב אלי, כמו שנאמר ע"י משה (דברים ל' א'-ג')
"ותשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך…
ושבת עד ה'…
ושב ה' אלוהיך את שבותך".
באור
ד"ה
והיה
מספר בני
ישראל –
מה נפלאה ההעברה הפתאומית הזאת מפורענות לנחמה בעיני המבארים,
עד שבספרי דבי רב חנינא:
"יש פרשיות סמוכות זו לזו…
(ע'
לעיל)
וכן ע' מה מדרשו בפסחים…
אמנם כבר הערנו בהקדמה על סגולה זו מסגולות הנבואה,
כי הוא מוטבע בטבע נפשם הנביא הדורש טוב לעמו,
להטות לבבו לחמלה ולחניה ולנחם אותם, אחרי הפכו חרון אפו עליהם.
גם נביא זה,
אחרי השקותו אותם בדם התרעלה בהגידו להם:
כי ישליך ה'
מעל פניו ארץ תפארת ישראל ויסתר פניו מהם, התעוררו רחמיו עליהם,
המה הטו את לבבו לאמור:
פן יאמרו עתה:
נואם!
אבדנו,
כי ה' הנורא אין בקרבנו ומי יקום?
על זה התחיל לפייסם ויאמר:
דומו!
עוד תוכל לבוא העת שיהיה מספר בני ישראל כחול הים, אמר יש לו מספר מוגבל אבל רחוק הוא להמצא מפני רבויו.
1. מה ההבדל בין דברי הגמ'
לבין דברי הספרי לבין דברי רש"י "לפי פשוטו" ביישוב הפליאה על קשר הפסוקים שבין פרק א' לבין תחילת פרק ב'?
2.
ההולך בעל הביאור בדרך של אחד מן השלשה הנ"ל או בחר לו דרך רביעית?
3.*
למה מביאה הגמ'
בסיום דבריה גם את שני הפסוקים הראשונים של פרקנו וגם את פסוק כ',
ולמה לא הסתפקה בפסוק כ'
בלבד?
4.
אותה "העברה פתאומית מפורענות לנחמה" שעליה מדבר בעל הביאור, היכן יש למצאה שוב בהפטרה שלנו בשני פסוקים סמוכים זה לזה?
ב.
ב,
ט"ז
לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה
ר'
יוסף
אבן כספי
אדני
כסף:
ד"ה אנכי מפתיה:
לטובתה,
וזה לפי המשל כמו (שמות כ"ב ט"ו)
"וכי יפתה איש".
וכן "ודברתי על לבה"
כמו (בראשית ל"ד ג') "וידבר אל לב הנערה". ובכלל כי כל הנביאים במשכו אחר זה המשל בין השם לקהילת יעקב.
והנה זה היעוד הוא סתום גם כן,
ונכון שיהיה בו רמז לגדולתנו בזמן חזקיה וגם בזמן בית שני.
וטעם "והולכתיה המדבר" עם "ודברתי"
לצחות מליצה, מצורף כי להיות זה מצחות המשל, כמי שירצה לדבר עם הנערה בחשאי ובסתר;
גם בכלל כל עצה כמו שעשה יעקב עם נשיו (בראשית ל"א ד'). ואמרו חז"ל (ברכות ח') "כשהם יועצים אין יועצים אלא בשדה".
מצורף שיזכיר לה,
איך עזרה בלכתם במדבר בימי קדם.
ואל תתמה על אמרי כל אלה הטעמים,
כי כזאת וכזאת יש ויש ולא נוכל להנבא חציים,
והוא הדין בכל התורה והמקרא וגם בטעמי המצוות. ואיך נוכל אנחנו לבוא בחצי שעור מדעת הנביאים. והנה כל הפילוסופים השלמים כאין בערכם.
1.* מה הקשיים השונים בפסוקנו המיושבים בדבריו?
2.
הסבר את דבריו הבאים:
א.
"הנביאים נמשכו אחר זה המשל"
– איזה משל?
ב.
"היעוד הזה הוא סתום" – באיזה מובן סתום?
ג.
"…לצחות המליצה, מצורף כי להיות זה מצחות המשל" – למה יכון ב"צחות המליצה" ולמה ב"צחות המשל"?
ד.
"גם בכלל כל עצה" – מהו הדבר אשר הוא "בכלל כל עצה"?
ומה ענין שיחת יעקב עם נשיו לענינו?
ה.
"כי כזאת וכזאת יש ויש…
והוא הדין גם בטעמי המצוות"
– מהו ה"כזאת"
אשר "יש ויש" ובמה דומה ענינו לטעמי המצוות?
3.
השוה לדבריו:
ראב"ע:
ד"ה
המדבר –
אל ארצה ששב כמדבר.
למה לא הלך אבן כספי בעקבות הראב"ע כאן?
ג.
ב,
ט"ז:
לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר
רוב פרשנינו מיישבים את קושייתו העיקרית שאותה מיישב אבן כספי לעיל בהישענם על יחזקאל כ'.
הסבר מהו היישוב ומהי חולשת יישוב זה?
שאלות מסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי הבנתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושתים (תשכ"ג)
הפטרה פרשת במדבר
הושע ב' א'-כ"ב
א.
שאלת מבנה
שלש פעמים פותח הנביא דבריו במלה "לכן"
ח':
לכן
הנני
שך
את
דרכך
בסירים
וגדרתי
את
גדרה…
י"א:
לכן
אשוב
ולקחתי
דגני
בעתו
ותירושי
במועדו
…
ט"ז:
לכן
הנה
אנכי
מפתיה
והולכתיה
המדבר…
הסבר את משמעותו של כל "לכן"
בתוך הקשרו
ב.
ב,
ז':
כי אמרת אלכה אחרי מאהבי
נותני
לחמי
ומימי
צמרי
ופשתי
שמני
ושקויי.
רד"ק:
ד"ה
אחרי
מאהבי –
אשור ומצרים שהיה לישראל ברית עמהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהם כאילו הם מספיקים צרכיהם, כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום,
וזהו:
"לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי…"
ואדוני אבי ז"ל פירש "אחרי מאהבי" – השמש והירח והכוכבים שהיו עובדיהם,
וכונתם היתה, כי הם היו נותנים מזונם וספוקם, כמו שאמר (ירמיהו מ"ד י"ח)
"ומן אז חדלנו לקטר למלכות השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו".
מי משני הפרשנים – ר'
דוד קמחי או ר' יוסף קמחי אביו – קרובים יותר לפשוטו של מקרא?
(נמק תשובתך).
ג.
ב,
ט"ז
…
ואמרה אלכה ראשונה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה.
והיא
לא
ידעה
כי
אנכי
נתתי
לה
הדגן
והתירוש
והיצהר
וכסף
הרביתי
לה
וזהב
עשו
לבעל.
י"א:
לכן
אשוב
ולקחתי
דגני
בעתו
ותירושי
במועדו…
ראב"ע:
ד"ה
והיא לא
ידעה: עד עתה, כי היתה אומרת,
כי הבעלים שהקטיר להם הם הטיבו לה,
כדרך (ירמיהו מ"ד):
"ומאז חדלנו להקטיר למלכות השמים חסרנו כל".
רד"ק ד"ה ואמרה אלכה ואשובה: וזה לא תאמר עד שסבלה הגלות זמן רב, כמו שכתוב בתורה (דברים ד' ל')
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וזבת עד ה'
אלוקיך…"
כי אלו אמרה זאת בהיותה בארץ לא היתה גולה.
ד"ה והיא לא ידעה: כי היו מתעים אותה ראשיה ונביאי השקר…
אברבנאל:
בתשובה שעשתה ב"אלכה ואשובה" לא נתחרטה מלכת אחרי הבעלים ולא אמרה לשוב מהם ולעזבם, גם לא הודתה בפיה שהצלחותיה וטובותיה לא היו מהם כי אם מה' יתברך,
אבל היה ענין תשובתה, שבזמן פשעיה עזבה את ה'
ועבדה את הבעלים בלבד, ושבזה חטאה לא בעבודת הבעלים כי אם בעזבה את עבודת הא–ל יתברך, ושהוא יותר טוב לשוב אל ה' ולעבדו בשתוף עם הבעלים; ולכן אמרה: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", שעשתה החילוף בפחות ויתר, כי מי שיאמר "טוב זה מזה"
מורה ששניהם טובים,
אלא שאחד הוא יותר טוב מחברו.
וכן היה דעת האומה הפושעת,
שהכחות שהיתה עובדת אותם היו משפיעים עליה הטובות, אבל לא היתה השפעתם כל כך טובה,
כמו השפעת השי"ת,
ויצא מזה שהיה יותר טוב לקבץ כולם בעבודות הא–לוה יתברך והבעלים,
כדי שהא–ל יתברך ישפיע בהשגחתו, והכוכבים בפעולותיהם וכוחותיהם ישפיעו גם כן,
ובזה תתרבה הברכה.
ולזה אמרה "אלכה ואשובה" כי מלת "אלכה"
חוזרת אל מה שנאמר למעלה "אלכה אחרי מאהבי",
כאילו אמרה: אנכי על כל פנים אלכה אחרי מאהבי אבל עם זה גם כן אשובה אל אישי הראשון, כי טוב יהיה לי אז,
ר"ל – כשאעבוד את כולם "מעתה"
– שעזבתי את ה'
ועבדתי הבעלים בלבד.
ועל זה אמר ה' יתברך:
הנה הסכלה ההוללה הזאת גם עתה חשבה,
שטובותיה היו מפאת הבעלים ועוד היום החזיקה בסכלותה לעבדם.
וכיון שהיא לא ידעה ולא הודתה בפיה שאנכי נתתי לה בכל הזמנים, הראשונים והאחרונים, הדגן והתירוש והיצהר,
ושאנכי הרביתי לה הכסף והזהב שעשו מהם צורת הבעלים והפסילים, לכן מפני זה אשוב ולקחתי דגני בעתו…
ווינקאף
("פרוש
מדעי" הוצאת
א. כהנא)
ד"ה
והיא לא
ידעה: חוזר אל פסוק ז' היא אמרה: מאהבי נתנו לי מאכלי וכסותי,
ועשתה עצמה כאילו לא ידעה כי אני הוא אשר נתתי לה את כל הכבוד הזה.
או שחוזר אל פסוק ט'
"ואמרה אלכה" – ור"ל בדוחקה ובלחצה היה לה לומר: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון"
ולא עלה במחשבתה להכיר, כי אני הוא הנותן לה את הדגן…
1. מה הוא הקשי שרצו כל הפרשנים האלה לישבו?
3. מה הוא ההבדל בין ארבע התשובות הניתנות בזה לקשי הנ"ל?
3.
התוכל לישב את הקשי בתשובה אחרת?
4. מהו פרוש "אז"
ו"עתה"
לפי דעת האברבנאל בניגוד לדעת שאר הפרשנים?
5. מהו הקשר שרואה האברבנאל בין "אלכה"
של פ' ז'
לבין "אלכה"
של פ' ט'?
ד.
ב,
י
והיא
לא
ידעה
כי
אנכי
נתתי
לה
הדגן
והתירוש…
תנחומא
פרשת
אמור
(יח)
אמר ר' יהודה בר' סימון:
כתוב (ישעיה א'): "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו –
ישראל לא ידע עמי לא התבונן" – ולא היו יודעין?
אלא שדשו בעקב.
ודכוותיה:
"והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן" – ולא היתה יודעת?
אלא שדשה בעקב.
השוה את דברי המדרש לדברי ראב"ע,
רד"ק,
אברבנאל,
שהובאו בשאלה ב.
מה בין מדרשנו לבינם? נגד איזו השקפה נלחם מדרשנו?
ה.
שאלות סגנון ולשון:
1.
השוה:
י"א:
אשוב
ולקחתי
דגני
בעתו
ותירושי
במועדו
והצלתי
צמרי
ופשתי
לכסות
את
ערותה
י"ד:
והשמותי
גפנה
ותאנתה
הסבר את סיבת החליפין בכינויים מכינוי בגוף ראשון לכינוי בגוף שלישי והלא הכוונה לאותם דגן ותירוש וגפן ותאנה שנתנו לישראל מאת ה'!
2.
י"ח והצלתי
צמרי
ופשתי
רש"י:
ד"ה
והצלתי: כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא,
ומוכיח עליו (בראשית ל"א)
"ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי";
(בראשית שם) "כי כל העשר אשר הציל אלוקים מאבינו – לנו הוא".
הסבר למה בחר הנביא כאן בפעל הבלתי רגיל במשמעות זו –
"והצלתי"
ולמה לא אמר כרגיל ו"לקחתי"?
3.
ט"ו:
… אשר
תקטיר
להם
ותעד
נזמה
וחליתה
ותלך
אחרי
מאהביה
ואותי
שכחה
הסבר את סיבת השנוי בסדר המילים: שלש פעמים יבוא המושא אחרי הנושא והנשוא ובסוף יבוא המושא לפני הנושא והנשוא!
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)
הפטרת פרשת במדבר
הושע פרק ב'
(עיין לפסוקים הראשונים של הפטרתנו גליון במדבר תשכ"א)
א.
שאלת מבנה:
מ.
ד.
קאסוטו:
"הפרק
השני
בספר
הושע". (ספר
הזכרון
לד"ר
פודננסקי, ורשה
תרפ"ז)
… ההקבלות האלה (שדבר עליהם לפני כן) שבין הפסוקים הראשונים ובין האחרונים (פרק ב' א'-ג',
כ"ג–כ"ה),
ובתוכן אלה ביחוד שבין הראשון (פסוק א') ובין האחרון (פסוק כ"ד).
מראות לנו חזיון שאנו מוצאים פעמים רבות במקרא: הקבלה בין הפתיחה ובין החתימה.
אין המצאות הקבלות כאלה הלכה נקבעת באופן מלאכותי על ידי החוקרים,
למרות הכתובים המתנגדים לה, אלא עובדה מופיעה לנו בתוך הכתובים עצמם.
שיסודה בהכרה, כי בחזור הנביא בסוף דבריו של אותם הניבים או על אותם הרעיונות שהביע בתחילתם, יעשה על שומעיו או על קוראיו רשם נעים של שלמות הרמונית,
ויטביע בכח מיוחד בתוך רוחם את זכרון אותם הניבים או אותם הרעיונות, כאלו כל דבריו סובבים עליהם ומכוונים אליהם.
כשנשוב ונסתכל בצורתם של שאר חלקי הפרק נמצא אחר הפסוקים א'-ג'
מערכת אחרת… פסוקים ד'-ו'
מתחלקים לשלשה בתים,
ועוד מערכת של שלשה בתים לפני החתימה (פסוקים י"ח–כ"ב).
בין שתי המערכות נמצאות אף הפעם הקבלות ניבים והקבלות רעיונות, על פי הרב הקבלות שהם נגודים:
1. מה הם הניבים המקבילים בין הפתיחה והחתימה?
2.*
המלה "הארץ"
מופיעה לדעת קאסוטו בשתי המערכות בהוראות שונות.
3.
הסבר והוכח דבריו אלה מפסוק בתורה, ומתוך פסוק בפרקנו.
4. מה הן ההקבלות הניגודיות בשתי המערכות ד'-ו';
י"ח–כ"ב?
5. את הנגוד שבין פסוק ו'
לפסוק כ"ב אפשר להבין לדעת קאסוטו "כשיושם לב אל מה שכתוב בישעיה א'
כ"ב".
הסבר את דבריו
ב.
ב,
ט'.
ואמרת אלכה ואשובה אל בעלי הראשון כי טוב לי אז מעתה.
י'.
והיא
לא
ידעה
כי
אנכי
נתתי
לה
הדגן
והתירוש
והיצהר
וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל
י"א.
לכן
אשוב
ולקחתי
דגני
בעתו
ותרושי
במועדו…
אברבנאל:
בתשובה שעשתה ב"אלכה ואשובה" לא נתחרטה מלכת אחרי הבעלים ולא אמרה לשוב מהם ולעזבם, גם לא הודתה בפיה שהצלחותיה וטובותיה לא היו מהם כי אם מה' יתברך,
אבל היה ענין תשובתה, שבזמן פשעיה עזבה את ה'
ועבדה את הבעלים בלבד, ושבזה חטאה לא בעבודת הבעלים כי אם בעזבה את עבודת הא–ל יתברך, ושהוא יותר טוב לשוב אל ה' ולעבדו בשתוף עם הבעלים; ולכן אמרה: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", שעשתה החילוף בפחות ויתר, כי מי שיאמר "טוב זה מזה"
מורה ששניהם טובים,
אלא שאחד הוא יותר טוב מחברו.
וכן היה דעת האומה הפושעת,
שהכחות שהיתה עובדת אותם היו משפיעים עליה הטובות, אבל לא היתה השפעתם כל כך טובה,
כמו השפעת השי"ת,
ויצא מזה שהיה יותר טוב לקבץ כולם בעבודות הא–לוה יתברך והבעלים,
כדי שהא–ל יתברך ישפיע בהשגחתו, והכוכבים בפעולותיהם וכוחותיהם ישפיעו גם כן,
ובזה תתרבה הברכה.
ולזה אמרה "אלכה ואשובה" כי מלת "אלכה"
חוזרת אל מה שנאמר למעלה "אלכה אחרי מאהבי",
כאילו אמרה: אנכי על כל פנים אלכה אחרי מאהבי אבל עם זה גם כן אשובה אל אישי הראשון, כי טוב יהיה לי אז,
ר"ל – כשאעבוד את כולם "מעתה"
– שעזבתי את ה'
ועבדתי הבעלים בלבד.
ועל זה אמר ה' יתברך:
הנה הסכלה ההוללה הזאת גם עתה חשבה,
שטובותיה היו מפאת הבעלים ועוד היום החזיקה בסכלותה לעבדם.
וכיון שהיא לא ידעה ולא הודתה בפיה שאנכי נתתי לה בכל הזמנים, הראשונים והאחרונים, הדגן והתירוש והיצהר,
ושאנכי הרביתי לה הכסף והזהב שעשו מהם צורת הבעלים והפסילים, לכן מפני זה אשוב ולקחתי דגני בעתו…
באור:
ד"ה
ואמרה
אלכה
ואשובה: טעם וי"ו כמו אז,
כמו שאמר (דברים ד' ל')
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה'
אלוקיך".
מלבי"ם:
ד"ה
ואמרה
אלכה
ואשובה...: אמנם הגם שילחצנה ההכרח לשוב אלי, בכל זאת לא תכיר חטאתה,
רק תדמה כזונה הנ"ל,
שגם אחרי שיתרחקו מאהביה ממנה והיא תרדוף אותם ולא תמצאם עוד עד שלבסוף תהיה מוכרחת לשוב לבית בעלה, לא תתחרט על מעשיה וזנותיה,
כי בהפך, התאוננן על מה שהיא מוכרחת לשוב לבית בעלה, ותאמר בפירוש: "מה שאלכה ואשובה אל בעלי הראשון אינו מפני שאני מתחרטת על מה שיצאתי מבית לבית הזונים, ומפני שטוב לי יותר בבית אישי מבבית הזונים, כי בהיפך, בבית הזונים היה לי טוב יותר מבבית אישי, רק מפני 'כי טוב לי אז מעתה',
שמן המעמד שאני בו עתה,
שהזונים עזבו אותי ואין לי עתה עוזר ותומך, מן המעמד הזה היה טוב לי אז בבית בעלי,
הגם שאינו טוב מן המעמד שהייתי בו בעת שהייתי בבית מאהבי.
קאסוטו
(במאמרו
שהוזכר
לעיל):
… עתה…
הוכח על ידי הנסיון כי מהבעלים לא תבוא לה טובה, ותתחיל גם כן להרגיש מעין געגועים על אישה הראשון,
כי הוא היה עונה אותה תמיד ועל כן "טוב לה אז"
בהיותה נאמנה לבריתו "מעתה",
מזמן לכתה אחרי הבעלים, ואולם אין כאן עדיין תשובה…
אדרבה יש עוד בגעגועים אלה ממה שיחשב לעוון פלילי;
אולי שמע הושע דברי געגועים כאלה מפי אחדים מבני עמו, כשהתחילו הצרות הלאומיות אחר מותו של ירבעם השני, וחפץ הוא להטעים בפרוש, כי אפילו יהיה זה הלך נפשה של האומה כולה,
לא די בו,
תשובה כזו אין שמה תשובה.
על שלא נולדה מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר אלא רק מתוך הכרתה "כי טוב לי אז מעתה"
אינו מאשימה, לפי שיודע שמתוך שלא לשמה בא לבמה.
אמנם על דבר יותר כבד מזה יש לו להאשימה:
על שכנתה את ה' בשם "אישי הראשון"…
1. מהו הקשי שרצו מפרשים אלה ליישב?
2. מה פירושם של "אז"
ו"עתה"
לפי אברבנאל
3. ומה פירושם של "אז"
ו"עתה"
לפי המלבי"ם?
נסה להכריע ביניהם
4.
השוה את דברי ישראל בפסוקנו לדברי ישראל בהושע ו'
א'-ג'.
מה ההבדל ביניהם?
5. מהו החטא בדברי ישראל לדעת קאסוטו (הושע ח' ו')?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושבע (תשכ"ח)
במדבר
הושע פרק ב'
א.
ב,
א–ד
א.
והיה
מספר
בני
ישראל
כחול
הים
אשר
לא
ימד
ולא
יספר
והיה
במקום
אשר
יאמר
להם
לא
עמי
אתם
יאמר
להם
בני
אל
חי.
ב.
ונקבצו
בני
יהודה
ובני
ישראל
יחדו
ושמו
להם
ראש
אחד
ועלו
מן
הארץ
כי
גדול
יום
יזרעאל.
ג.
אמרו
לאחיכם
עמי
ולאחותיכם
רוחמה.
ד.
ריבו
באמכם
ריבו
כי
היא
לא
אשתי
ואנכי
לא
אישה
ותסר
זנוניה
מפניה
…
|
קאסוטו |
ר' |
ראב"ע |
|
הפסוקים באחרית הימים – |
א'. ב'. |
א' ב' ד"ה ג' |
1. מה הקושי העיקרי שמנסים שלשת המפרשים לישב?
2. מהו ההבדל בין הראב"ע לבין ר'
אליעזר בפרוש שלושת הפסוקים הראשונים בכללם?
3. מה רצה הראב"ע להוכיח בעזרת הפסוקים ממלכים א' י"ח ומקהלת י"א ומעמוס ד'?
4. האם קרוב קאסוטו בפרושו לאחד מהם או הלך בדרך אחרת לגמרי?
(הן בתפישתו הכללית,
הן בפרטי הדברים)?
5.
היכן מצא קאסוטו בפסוקים אלה רמז להבטחות שהבטיח ה'
את האבות?
6. מהו "יום יזרעאל" לפי כל אחד משלשת הנ"ל?
7.*
כיצד מתיישב פרושו של קאסוטו ליום יזרעאל עם הנאמר בהושע א'
ד'?
8. מי מן המפרשים הנ"ל מפרש את המילים "ועלה מן הארץ"
בהתאם לפרושו בשמות א' י'?
9.**
קאסוטו מביא כדוגמא לתפישתו הכללית את מבנה פרקנו, ביחוד את פתיחתו – את מזמורי תהילים ע"ג וצ"ב.
הסבר מה הדמיון לפרקנו?
ב.
ב,
י'
והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר.
ר'
יוסף
אבן כספי:
אדני
כסף:
ד"ה
והיא לא
ידעה: הטעם:
בעת רדפה את מאהביה
** מה קשה לו בפסוקנו?
ג.
ב,
ט"ז
לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה במדבר ודברתי על לבה
רד"ק:.
.. והענין:
אתן בלבה לשוב בתשובה בעודם בגלות, וזה כענין פתוי,
כי המפתה את חברו מעבירו מדעתו שהיה בו לדעת אחרת, כן הקב"ה מעביר ישראל מדעתם שהיו בו בגלות לרדוף אחרי התאוה ויצר הרע, ויתן בלבם לעזב הרע ולקחת הטוב. ועל זה אמר (יחזקאל י"א י"א)
"והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר".
ד"ה
והולכתיה
המדבר. זהו שאמר יחזקאל (כ'
ל"ה)
"והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטי אתכם שם פנים אל פנים".
ראב"ע
ד'
... לכן:
אחר שתדע כי כל זאת הרעה באה עליה בעבור ששכחה אותי ולא ידעה בתחילה כי אני הטיבותי עמה ונאמרה "אלכה ואשובה אל אישי הראשון"
– אז אפתיה בדברים.
ד"ה והולכתיה: אל ארצה ששב כמדבר.
1. מה ההבדל העקרי בין שני הפרושים ואיזה מהם נראה לך פשוטו של מקרא ומתאים להקשר?
2.
השווה את שני הפרושים הנ"ל לדברי אבן כספי שהובאו בגליון במדבר תשכ"א.
במה שונים שניהם ממנו?
3.
התוכל להוסיף עוד נימוק על נימוקו של רד"ק,
למה נקראה הגלות בפסוק זה – ובהקשר זה –
"מדבר"?
4. אם תקבל את פרושו של רד"ק לפסוקנו, איך תפרש מלת "משם"
שבפסוק הבא?
ד.
ב,
י"ח
והייה ביום ההוא נאום ה'
תקראי
אישי
ולא
תקראי
לי
עוד
בעלי
רש"י:
ד"ה
תקראי
אישי: תעבדוני מאהבה ולא מיראה. "אישי"
– לשון אישות וחיבת נעורים.
ד"ה בעלי: לשון אדנות ומורא.
ראב"ע:
ד"ה
תקראי
אישי ולא
תקראי
לי עוד
בעלי:… ור'
מורינוס אמר: שם שהוא ספר כמו "בעל"
שהוא שם של עכו"ם לא תזכרי עוד.
הסבר מה ההבדל בין שניהם.
ה.
ב,
י"ח
ולא תקראי לי עוד בעלי
ר'
יוסף
אבן כספי:
אדני
כסף:
לשמירה מן השם המשותף, וכן קדם לירמיהו בענין (ירמיהו כ"ג לג') "מה משא ה'"!
1.
הסבר את המילים המסומנות בקו.
2. מה ענין ירמיהו כ"ג ל"ג לעניננו כאן?