גיליונות נחמה – עמוס 2

הפטרה

עמוס ב'-י"ח

א.
ג'
ב':

רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם.

השוה שני לשונות שבה משמש "ידע"
בתנ"ך:

מה בין שתי לשונות של "ידע"
ולפי איזו מהן יש לפרש את "ידעתי"
שבפסוקנו.

ב.
ג,
ב

רק
אתכם
ידעתי
מכל
משפחות
האדמה.

ראב"ע:

כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם ותחת שתעבדוני מרדתם בי "על כן אפקוד".
והנכון כדרך (ויקרא י"ג)
"בקרבי אקדש". וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם יותר מן הכפריים.

מה ההבדל בין פירושו הראשון לבין השני?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה תשע עשרה [תש"ך]

הפטרת וישב

ע מ ו ס פרק ב, ו – ג,
ח

עמוס
פרק ב
פסוק ו:

כֹּה אָמַר ה'
עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:

א.
שאלות כלליות:

1.
במה שונה הנבואה על ישראל פרק ב,
ו – טז משש הנבואות על העמים שכני ישראל ועל יהודה (פרק א, ג – פרק ב, ה)?

2.
במה שונה חטאם ש ישראל (ב,
ו – ח)
מחטאי העמים עובדי עבודה זרה?

ב.
שאלות מבנה וסגנון:

1.
במה מהווים פסוקים ט–י–יא יחידה אחת וכיצד היא מתקשרת עם הפסוקים הקודמים לה והבאים אחריה?

* 2.
הלא מבחינה זמנית קודם המסופר בפסוק י למסופר בפסוק ט, למה הקדים את המאוחר?

* 3.
מה ראה הכתוב אשר דיבר על ישראל החל מפסוק ו בגוף שלישי ("על
מכרם",
"דרך
ענווים
יטו…", "ויין ענושים ישתו",
"השמדתי את האמורי מפניהם") לעבור בפסוק י לגוף שני:
"ואנכי
העליתי
אתכם
מארץ
מצרים,
ואולך
אתכם
במדבר"?

4.
השווה:
פסוק ט: ואנכי
השמדתי

פסוק י: ואנכי
העליתי

פסוק יג: הנה
אנכי

מה סיבת ה"הנה"
במקום הזה?

ג.
עמוס פרק ב פסוק ו:

כֹּה
אָמַר
ה'
עַל
שְׁלשָׁה
פִּשְׁעֵי
יִשְׂרָאֵל
וְעַל
אַרְבָּעָה
לֹא
אֲשִׁיבֶנּוּ
…

מסכת
יומא דף
פו ע"ב:

תניא רבי יוסי בר יהודה אומר: אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו;
שניה,
מוחלין לו; שלישית,
מוחלין לו; רביעית אין מוחלין לו. שנאמר:
"כה אמר ה',
על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". ואומר:
"הן כל אלה יפעל אֵ–ל פַעֲמַיִם שלש עם גָבֶר".
(איוב לג, כט).

אבן עזרא עמוס פרק א פסוק ג:
כה:

אמר אליהוא (באיוב):
"הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר".
והטעם:
כי יזהירנו, ואם לא ישמע – יענישנו בפעם הרביעית.

ויפת אמר: על הדור הרביעי,
אם היו כל הדורות רשעים.

והגאון (רבי סעדיה גאון)
אמר:
שלושה עונות סלחתי לו, וזאת הרביעית, לא אסלח.

רד"ק
עמוס פרק
ב פסוק
ו:

כה
אמר
ה'…
על
מכרם
בכסף
צדיק:

אמר,
אעפ"י שעברו על שלשה עבירות חמורות, והם:
עכו"ם,
גלוי עריות, ושפיכות דמים, לא נתחתם גזר דינם לפני להחריב ארצם ולהגלותם ע"י מלך אשור,
אלא על החמס – והוא הרביעי. ועליו הענישם על כל מה שעשו.

וכן בדור המבול,
אעפ"י שהיו בידם כמה עבירות,
לא הענישם אלא על החמס.
שנאמר:
כי מלאה הארץ חמס מפניהם,
וכל שכן כשהחמס בא ע"י השופטים, שהיה להם להעמיד הצדק והם ע"י השוחד מטים הדין. וזהו שאמר: על מכרם בכסף צדיק. ופירוש צדיק, שהוא צדיק בדינו.
וכן,
ויסלף דברי צדיקים,
וגם הם צדיקים בדברי אחרים,
כי ברוב, טועני האמת הם צדיקים ברוב דבריהם, וכן העניים – ברוב, לא יטענו אלא האמת.

בעבור נעלים: אפילו בעבור נעלים שיתנו לשופט יטה דין האביון שהיה זכאי בדינו ונותן השוחד הוא זכאי במשפטיהם.

רד"ק עמוס פרק א פסוק ג:

ופירוש
לא אשיבנו:
לא אשיבנו אל סליחתי, שסלחתי לו שלש פעמים והייתי משיב אותו בכל פעם אל סליחתי,
אם לא היה שב אל פשעו. אבל אחר ששב עוד על פשעו, אענישנו על כולם.

אברבנאל:

… לכן נראה לי לפרש שלא אמר בנבואות האלה על שלושה פשעי,
כי אם על שלושה הפשעים החמורים מכל הפשעים שהם:
ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים,
ששלושתם נמצאו מסתמא בכל אומה ואומה אחרי שאין להם התורה האלוקית שתרחיקם מהם.
כי הנה עם היותם נכללים בשבע מצוות בני נח כבר סרו האומות משמירתם.

ויאמר כאן שכל אומה מאלה היתה חייבת לה' ית'
בשלושת הפשעים האלה כפי שטיפתם במעשים המגונים וכשיתווסף עליהם פשע רביעי תתמלא סאתם ויקבל מיד עונש כולם…

ועתה ינבא על ישראל ויאמר,
אחרי אשר ראיתם שהאומות האלה על החמס שעשו ישראל נגזרה עליהם מכת חרב והרג ואבדן וגם על יהודה מפני החמס שעשו להקב"ה במאסם את תורתו וחוקיו לא שמרו לא בינם למקום ולא בינם לחבריהם.
האם תחשבו אתם בני ישראל להינצל בהיותכם נלכדים בעוונות האומות… ובני יהודה ופשעיהם כי הנה שלושת הפשעים החמורים שהיו בשאר האומות גם כן הם בישראל האם עליהם ועל הרביעי לא אשיבנו,
באמת חרפתו ישיב לו אדוניו!

אבן כספי: פרק א פסוק ג:

כה
אמר
ה'
על
שלושה
פשעי…:

… ואולם מספר שלושה וארבעה לאו דווקא, וכן "תחת שלושה רגזה ארץ ותחת ארבעה לא תוכל שאת"?
(משלי ל, כא).

והטעם בזכירת שלושה בכמו אלה העניינים – ריבוי גדול,
חיזוק,
כמו:
"חרב שלישיתה" (יחזקאל כא, יט);
"והחוט המשולש" … (קהלת ד, יב).
… ובכלל הוא יותר מורה רבוי וחיזוק משניים…

וטעם "לא אשיבנו": שלילות,
אמרו:
"אשיב את שבות … "(יואל ד, א).
והכוונה בכל זה לזכור על כל אבוד עם ועם סיבה וסיבות,
לקיים השורש המונח "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון" (שבת נה). ולכן יאמר, כי עוונות רבות ורבות עשו אלה, אבל יזכור בפרט אחד קשה והוא המכונה ברביעית.

1.
מי מן המפרשים דלעיל הולך בעקבות הגמרא?

2.
על איזה סמך מיוסדת סברתו של יפת (המובאת בדברי ראב"ע)?

3.
מה פירוש המילים המסומנות–המודגשות בדברי יפת ומה באו לתקן?

4.
מה הדמיון שמצא רד"ק בין מקומנו לבין דור המבול?

* 5.
מהי ההוכחה בתורה שלא העניש ה' את דור המבול אלא על החמס?

* 6.
מה הצריך את האברבנאל לפרש "לא אשיבנו" בתמיה,
ולא כפי שפירשו רד"ק – בניחותא?

7.
במה שונה אבן כספי בפירושו מכל הפירושים האחרים?

ד.
עמוס פרק ב פסוק ו:

…
עַל
מִכְרָם
בַּכֶּסֶף
צַדִּיק
וְאֶבְיוֹן
בַּעֲבוּר
נַעֲלָיִם.

ילקוט שמעוני בראשית – פרק לז –
רמז קמב

"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף"
(בראשית לז,
כז)
– כל אחד ואחד מהם נטל שני כספים לקנות מנעלים לרגליהם,
שנאמר:
"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים".

מדרש
עשרה
הרוגי
מלכות
(יהודה
דוד
אייזנשטיין,
אוצר
מדרשים,
עמ'
444 )

… וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה ל היו באים לידי כך,
פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב:
"וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת"
(שמות כא,
טז).
והלך וטח הבית כולו בנעלים ודבקם בכתלים,
ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחבריו ואמר להם:
מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו?
אמרו לו חייב מיתה,
אמר להם:
אם כן אתם חייבים מיתה,
קבלו על עצמכם דין שמים.
אמרו לו למה,
אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב:
וימכרו את יוסף (בראשית לז,
כח),
וכתיב:
על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב,
ו).
ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים,
בדמי נעלים.
וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף?
… אמרו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו?
אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין,
עכשו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו.
אמרו לו תנה לנו שלושה ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים.
נתן להם זמן שלושה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות… א"ל מטטרון:
אי ישמעאל חייך לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב כי אם אתם.

נוסח
ג:
"כתיב,
'כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה'
(תהלים כד,
כג)
פעם אחת עלה בלב לוליאנוס קיסר והביא עשרה חכמים מישראל ופירשו לו את החומש ומצא שם מכירת יוסף ועוד מצא וגונב איש ומכרו.
ואותו היום יום חמישי בשבת היה ושלח וקרא לרשב"ג וחבריו".

מדרש תנחומא בראשית פרק ה

נח איש צדיק:
על שזן בריותיו של הקב"ה נקרא צדיק.
שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות:
נח ויוסף, שכך כתיב בו:
"על מכרם בכסף צדיק" (עמוס ב) וכתיב בו: "ויכלכל יוסף את מצרים" (בראשית מז).

אבן עזרא עמוס פרק ב פסוק ו:

על
מכרם: על השופטים ידבר,
והעד "צדיק בריבו" (עמוס ב, ו),
בהשפטו והנו נחשב כאילו מכרוהו.

רד"ק עמוס פרק ב פסוק ו:

כה
אמר ה':
על מכרם בכסף צדיק: אמר אעפ"י שעברו על שלשה עבירות חמורות והם עכו"ם גלוי עריות ושפיכות דמים לא נתחתם גזר דינם לפני להחריב ארצם ולהגלותם ע"י מלך אשור אלא על החמס, והוא הרביעי ועליו הענישם על כל מה שעשו.

וכן בדור המבול אעפ"י שהיו בידם כמה עבירות לא הענישם אלא על החמס שנאמר:
"כי מלאה הארץ חמס מפניהם"
וכל שכן כשהחמס בא ע"י השופטים שהיה להם להעמיד הצדק והם ע"י השוחד מטים הדין, וזהו שאמר: "על מכרם בכסף צדיק", ופירוש צדיק, שהוא צדיק בדינו.
וכן ויסלף דברי צדיקים, וגם הם צדיקים בדברי אחרים.
כי ברוב טועני האמת הם צדיקים ברוב דבריהם, וכן העניים ברוב לא יטענו אלא האמת.

בעבור
נעלים: אפילו בעבור נעלים,
שיתנו לשופט יטה דין האביון שהיה זכאי בדינו.
ונותן השוחד הוא זכאי במשפטיהם.

1.
מה ראו המפרשים (וכן גם אלה שלא הובאו בזה) שלא ללכת בעקבות המדרשים?

2.
מניין לפרשנים (ובדרך זו הלכו רוב הפרשנים)
שהמדובר כאן בשופטים?

ה.
עמוס פרק ב פסוק ו:

… עַל
מִכְרָם
בַּכֶּסֶף
צַדִּיק
וְאֶבְיוֹן
בַּעֲבוּר
נַעֲלָיִם.

רש"י עמוס פרק ב פסוק ו:

על
מכרם
בכסף
צדיק: הדיינים היו מוכרים את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד, שהיו מקבלים מיד בעל דינו.

ואביון
בעבור
נעלים: … ואומר אני שכך פירושו, מטין משפט האביון,
כדי שיצטרך למכור שדהו, שהיה לו בין שדות הדיינים,
וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים, כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם.

1.
היכן מצינו בתורה צדיק בהוראה זו של "זכאי בדינו"?

2.
במה סטה רש"י מדעת כל המפרשים ומה הביאו לכך?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ך]

הפטרת וישב

ע מ ו ס פרק ב, ו – ג,
ח

יש ואפשר ללמוד הפטרה בפני עצמה מבלי לעיין בקשרה עם הכתוב בנביא לפניה,
או לאחריה. במקרה שלנו אין לעשות כך אלא יש לראות פסוקים אלה של פרק ב (החל מפסוק ו)
בהתייחסות אל כל הנאמר בפרק א ובפרק ב א–ה.
לכן פתחנו בשאלות א1 ו–א2.

ולפני שמתחילה ההתעמקות בפסוק בודד יש להכיר יפה את מבנה הפרק או הקטע שנקבע ע"י מסדרי ההפטרות כהפטרה לפרשה הזו. *)

לשאלה ב3. זהו תרגיל אשר ראוי לו למורה לנביאים אחרונים לעשותו כפעם בפעם.
המעיין והמתעמק יגלה לפעמים משמעויות חדשות, אשר לא הרגיש בהן בעוברו על פני הפרק ברפרוף.
(כדאי ללומד ירמיהו להעביד תלמידיו בתרגיל כזה בפרק ב פסוקים ד – יט)
דוגמא טובה יוכל המורה לתת לתלמידיו מתוך ספר דברים:

לב,
טו:
וישמן
ישורון
ויבעט (נסתר)

שמנת!
עבית!
כשית!
(נוכח)

ויטוש
א–לוה
עשהו (נסתר!)

ולא יקשה על הלומד למצוא טעמם ומשמעותם של חליפין אלה, אם ר תופנה תשומת לבו לכך.

לשאלה ב4. להבנת ה"ואנכי"
(ו'
הניגוד)
עיין גם

ירמיהו ב, כא:
ואנכי
נטעתיך
שורק

והושע יג, ד:
ואנכי
ה'
אלקיך
מארץ
מצרים

לשאלה ג. הבאת מפרשים רבים לפסוק אחד אין מטרתה להרבות ידיעות אלא ללמד את הלומד שיקול והבחנה.
השאלה בתמיהה או בניחותא תתעורר לא פעם בפרשנות. (עיין גיליון בראשית תשי"ז ד2, ה ). אברבנאל אוהב במיוחד דרך זו של פירוש פסוק בתמיהה.

(ועיין גיליון לך לך תש"ה שאלה ו

ויגש תש"י

וזאת הברכה תשי"א ד )

וביותר מעניינת דרכו זו בפתרון שאלות קשות אשר נלאו מפרשים למצוא להם פתרון משביע רצון,
כגון,
בפסוק הנראה סותר את הבחירה,
דברים כט, ד:

הנה בזה הוכיח שנשלמו ישראל במוחשות הנפלאות ההם, כדי שמהם ישתלמו באמונותיהם.

ולפי שלא יאמרו שלא הועילה להם ההשגה החושית המופלאה היא לפי שהם עצמם היו חסרי הדעת ובלתי שלמי היצירה במושכלות ושעל כך לא הועיל להם הלימוד המוחש ההוא, לכן אמר: "ולא נתן ה'
לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה?" והוא נאמר בתמיהה:
וכי לא נתן לכם ה'
לב לדעת ועיניים לראות אזנים לשמוע? שהם שני החושים היותר דקים ויותר מתייחסים לקניית השמות מזולתם; אין ספק, הלב נתן לכם ה' ית'
מוכן לדעת, ועיניים ואזניים בריאות וטובות להשגת מוחשיהם, והיה לכם אם כן מפאת היצירה הטבעית לב יודע ומוכן לחשוב ועיניים לראות אותם הנסים ואזניים לשמוע אותם הדברים המופתיים. (ועיין גיליון כי–תבוא תשי"ז בפרוטרוט!

וכן גם בירמיהו ג, א–ב:
ואת זנית רעים רבים ושוב אלי. שפירשו האברבנאל:

כיון שהלכה והיתה לאיש אחר,
האם ראוי שישוב אליה בעלה הראשון עוד?!
לא!
כי באמת חנף תחנף ….
)

(וראה בשלח תשכ"ג שאלה ב,
ובעלון ההדרכה שם)

ויש להעמיד את התלמידים על החולשה שיש בפירושים אלה!

עוד יש להעיר לשאלה ג

המספרים בכתובים באים לפעמים במובנם המדויק ולעתים תכופות במובן סתמי. כדאי לעיין בקשר למקומנו מלבד בדוגמאות שהביא אבן כספי גם א ישעיהו פרק יז פסוק ו; וכן מיכה ה,
ד.
וכן במדבר יד,
– כב (ועיין גיליון במדבר תש"ט ב 1
– 2.

לשאלה ד. הארכנו כאן בהבאת המדרשים מפני שמוטיב זה חדר גם לפיוט הידוע על מותם של עשרה
הרוגי
מלכות: "אלה
אזכרה" הנאמר
במוסף
של יום
הכפורים, בנוסח
אשכנז:

כי בימי השר לא עלה ארוכה /
לעשרה הרוגי מלוכה

… וציווה למלא פלטרו נעלים/ וקרא לעשרה חכמים גדולים

מביני דת וטעמיה בפלפולים /

דינו משפט זה לאשורו/ כי אם הוציאוהו לאמתו ולאורו

כי ימצא איש גונב נפש מאחיו ומכרו.

הם נענו לו:
ומת הגנב ההוא/
נם:
איה אבותיכם אשר אחיכם מכרוהו

לאורחת ישמעאלים סחרוהו/
ובעד נעלים נתנוהו!

ואולי יעניין את הלומדים ויכוחו של אברבנאל עם הנוצרים בקשר לפסוקנו.
ואלה דבריו:

חכמי הנוצרים חשבו לעשות ראיה מהנבואה הזאת על דתם ופירשו על שלושה פשעי ישראל כמו שפירשתי אני על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, ושהרביעי הוא "על מכרם בכסף צדיק" שזה היה ישו הנוצרי.

אבל תשובת ראייתם מבוארת משני אופנים: הראשון שהפרשה הזאת לא נאמרה כי אם על מלכו ישראל, וידוע הוא אצלם שעניין ישו הנוצרי לא היה בבית ראשון בהיות המלכויות חלוקים (כוונתו ליהודה וישראל),
אבל היה בבית שני וכבר גלו ישראל לפני זה יותר מת"ק שנה.

והאופן השני מהתשובה,
שאתה תמצא לנביא עמוס עצמו ששנה נבואה זו אחר זו (פרק ח פסוק ו) באמרו "שמעו זאת השואפים אביון … להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה, לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים", הנה התבאר שלא אמר זאת אל איש רשום ידוע,
כי אם על דלים רבים,
שהיו מטים דינם מפני השוחד כסף או נעלים, ולכן אמר עמוס:
"לקנות דלים" לשון רבים. ונניח העניין הזה,
כי הוא בטל מעצמו.