גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעית (תש"ה)
פרשת בא
פרק י'
א.
למבנה הפרשה מקשה אברבנאל:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר'
יהודה כמו שנזכר בהגדת פסח באח"ב – התחלתו במכת הברד,
ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?
נסה לענות על שאלתו.
ב.
למבנה הפרשה מעיר חזקוני:
ג'.
ויבא
משה. כה
אמר ה':
כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמרן הקבה"ו כגון מכת ארבה וכגון י"א ד' "כחצות הלילה" וכגון ל"ב כ"ז "שימו איש חרבו על ירכו"…
וכן הרבה… ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו".
מה תמיהה שתמה החזקוני וכיצד הוא מתרצה?
התוכל לתרצה בדרך אחרת ע"פ דברי הרמב"ן
בראשית
לא' ז'
ד"ה
ואביכן
התל?
ואביכן
התל בי
והחליף
את משכורתי
– זה היה אמת,
ואם לא ספרו הכתוב מתחלה,
וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מא),
וכזה במקומות רבים בתורה ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל:
ג.*
י,
א'.
אל
פרעה
כי
אני
הכבדתי.
אברבנאל
מקשה:
הנה פעמים אחדות צוהו יתברך "בוא אל פרעה"
לענין המכות ולא הוצרך לתת לו טעם "כי אני הכבדתי…
למען שתי… למען תספר…" כמו שתראו במכת הצפרדעים ובמכת הדבר, שבאו שתיהן בלשון "בוא אל פרעה"
ולא נזכר מהן מה שנאמר כאן?
1. ענה לשאלתו ע"פ
ספורנו
ד"ה
בא אל
פרעה!
כי
אני
הכבדתי. אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו,
מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות,
וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר ה' הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק,
כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע,
ולכן אמר לו ה' יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים,
כדי שישוב איזה מהם בתשובה,
ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי,
לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה:
למען שיתי אותותי אלה בקרבו.
כדי שבהם יכיר העם את גדלי וישוב מרשעתו:
2.**
התוכל לענות על שאלה זו בדרך אחרת?
ד.
במה שונה מכת חושך במהותה מחמש המכות הקודמות לה?
(והשוה ישעיה י"ג ג'; עמוס ה' י"ח–כ';
ח'
ט'-י';
צפניה א' ט"ו).
התעללתי
במצרים.
רש"י
י, ב
התעללתי
– שחקתי כמו (במדבר כב) כי התעללת בי (שמואל ו) הלא כאשר התעולל בהם האמור במצרים ואינו לשון פועל ומעללים שאם כן היה לו לכתוב עוללתי כמו (איכה א) ועולל למו כאשר עוללת לי אשר עולל לי:
רשב"ם
י, ב.
התעללתי
– פעולת עלילות:
מה ההבדל העקרוני ביניהם?
(ליודעי גרמנית: כך תורגם ביטוי זה ע"י שלושה מתרגמים היהודים:
רמב"ן:
רואס איך אין מצרים פערריכטעט
ר'
ש.ר.
הירש:
אין וולעלכער ויהע פאן איך מיך אין מצרים
בובר
–
רוזנצווייג:
ווי איך מיך אך מצרים אויסגווירקס האבע.
1.
בעקבות מי ממפרשינו הלכו המתרגמים ומדוע?
2. במה קרובים שני האחרונים ללשון המקרא מן הראשון?)
ה.
י,
ז.
הטרם תדע כי אבדה מצרים.
רש"י
י, ז.
הטרם
תדע –
העוד לא ידעת כי אבדה מצרים:
ראב"ע
י, ז.
ויאמרו
– פירוש הטרם תדע הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים:
מה ביניהם בפירוש המלה "טרם"?
והשוה:
בראשית ב' ה'
רש"י
טרם
יהיה
בארץ –
כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כי טרם תיראון עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג'
שכתוב ותוצא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים:
שמות ט' ל'
רש"י
טרם
תיראון
– עדין לא תיראון.
וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא ואינו לשון קודם כמו (בראשית יט) טרם ישכבו עד לא שכיבו (שם ב) טרם יצמח עד לא צמח אף זה כן הוא ידעתי כי עדיין אינכם יריאים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:
ראב"ע ט, ל
ואתה
– אמר רבינו שלמה כי טרם תיראון כמו לא תיראון.
וכמוהו טרם ישכבו.
וזו המלה איננה נמצאת כאשר חשב. כי לעולם יבא אחריה הענין.
כי אחר טרם ישכבו כתוב ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. והטעם כאשר היתה עת שכיבתם נסבו על הבית. וככה טרם יקראו ואני אענה.
וככה בטרם יקטירון את החלב וככה כל טרם. והנה אין טרם כמו לא.
והגאון רב סעדיה ז"ל דבק הענין וככה פירש אמר משה לפרעה אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית השחית:
רמב"ן ט, ל
ידעתי
כי טרם
תיראון
– יפה תפש ר"א על דברי רש"י שאין "טרם"
כמו "לא",
אבל הוא כטעם "קודם"
ופירש כי הכתוב יחסר מלה אחת, טרם זה תיראון,
כלומר טרם שאפירוש כפי ויחדלו הקולות והברד אתם יראים את ה',
כי בסור המכה תשובו ותמרו והנכון עוד שנפרש כי ירמוז גם לפעמים הראשונים,
יאמר,
כבר ידעתי מכם כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים, כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את ה' כאשר עשיתם בצפרדעים (לעיל ח ד)
ובערוב (שם שם כד),
ותשובו ותמרו את פי ה',
וכן תעשו לעולם,
ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו, אבל התפלל עליו בארבה על דעת כדי שיוסיף לחטוא:
ו.
י,
י'.
יהי כן ה'
עמכם.
ראב"ע
ד"ה ויאמר יהי כן עד "וטעם ראו".
1. מה קשה לו?
מדרש
שכל טוב:
מקלל היה, כאדם שאומר לחברו כך יושיעך המקום כמו שאני בולע קנה בן מאה אמה,
וכמו שאני עולה לרקיע או יורד מדעתי לשאל.
2. במה נוטה המדרש מן הפירוש הרגיל של הפסוק?
י,
י:
ראו
כי
רעה
נגד
פניכם.
3. מה בין רש"י החל מן "ומדרש אגדה" עד "וינחם ה'"
רמב"ן
י, י
ודרך
הפשט דעו
כי רעה
נגד
פניכם, עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי,
כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח:
רשב"ם
י, י,
כי
רעה נגד
פניכם –
אתם חושבים רעה בלבבכם וזה מוכיח הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נכונים:
ספורנו
י, י
כאשר
אשלח
אתכם ואת
טפכם. כל שכן המקנה:
ראו כי רעה נגד פניכם.
ראו כי אתם הולכים בעסקכם זה אל הרע לכם ותמצאוהו, כענין הולך למות רגליה יורדות מות וכדבריהם ז"ל והם רצים לבאר שחת:
ומהי מעלת כל אחד מם הפירושים האלה?
ז.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
מה קשה לו? |
1) א' |
|
מה קשה לו ומה תיקן בדבריו? (ועיין בראשית י"א ו' רש"י ד"ה וזה החלם; |
2) ד"ה |
|
למה לא פרשו כת"א – את השמש. |
3) ה' |
|
הבא דוגמאות ללשון זו! |
4) ה' |
|
מה קשה לו ומהי חולשת תרוצו? (ועיין הרמב"ן י"ד) |
5) י"ד |
|
מה קשה לו? |
6) כ"ד |
|
מה קשה לו? |
7) כ"ה |
|
בעל צידה לדרך: נסה לענות! |
8) * כ"ט |
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשירית (תשי"א)
פרשת בא
פרק י' – י"א
א.
למבנה הפרשה:
אברבנאל
מקשה:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות.
וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה כמו שנזכר בהגדת פסח באח"ב – התחלתו במכת הברד,
ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?
נסה לענות לקושייתו ולמצוא את הקו החדש המתחיל במכת ארבה, המבדיל בין המכות האחרונות לקודמות!
ב.
י'
ג'.
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו:
כה אמר ה'
וגו'
י"א
ד'. ויאמר
משה:
כה
אמר
ה'
רמב"ן
י' ב'
ד"ה
וטעם
התעללתי
… והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם בא אל פרעה, כי לא יאמר לו כלום,
ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה,
כי הכתוב קצר בזה וכן קצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (לעיל ט יג),
ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל,
כמו שפירשתי (שם יט), וסבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה…
רמב"ן
י"א
א'
ד"ה
ויאמר
ה' עוד
נגע אחד
… והנה גם בזה קיצר בסיפורים,
כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא,
ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד –ח),
אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר השם למשה,
כי די במה שספר משה לפרעה כה אמר ה',
כמו שפירשתי בארבה (לעיל י ב),
ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה ובסדר הזה פרשת קדש לי כל בכור,
תקצר בדבור הקב"ה למשה (לעיל יג ב),
ותאריך במאמר משה אל העם זכור את היום הזה (שם ג), וגמר הפרשה כולה,
והם דברי השם אל משה שאמרם לישראל בו בלשון שנצטוה ואמר (בפסוק ב) דבר נא באזני העם, בצאתך מלפני פרעה:
חזקוני
י' ג'
ד"ה
כה אמר
ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמר הקבה"ו,
כגון מכת ארבה וכגון כחצות הלילה וכגון (שמות ל"א כ"ז)
"שימו איש חרבו על ירכו"
דעגל וכגון (במדבר י"ט ב') "זאת חקת התורה,
וכן הרבה בשאר נביאים אמרו כמה פעמים "כה אמר ה'"
ולא פורש היכן אמרו ה',
ועל זה נאמר (ישעיה מ"ד)
"מקים דבר עבדו".
י"א
ד'
ד"ה
ויאמר
משה: "כן הוא שמשה אמר פרשה זו לפרעה מדעתו, כמו שאמר אזהרה מכת ארבה.
ד"ה כחצות הלילה:
(ישעיה מ"ד)
"מקים דבר עבדו – זה הקבה"ו שקיים דבר משה עבדו,
שאמר "כחצות הלילה".
ראב"ע
י"א
א'
ויאמר
יי' – זה שאמר כה אמר יי'.
ומתי נאמר לו.
וזה נאמר לו במדין עוד.
הנה אנכי הורג את בנך בכורך ובבוא מכת בכורים ציוה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו …
להבנת דברי החזקוני והסתמכו על הפסוק מישעיהו מ"ד,
ראה דברי ר'
יוסף
אלבו, ספר
העיקרים
מאמר
רביעי
פרק כ"ב:
… עיקר גדול אל התורה ושורש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה'
וה'
מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסדר במזמור תפילה למשה איש האלוהים (תהילים צ"א)
אמר,
שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין.
ונמצא זה בקצת הצדיקים… וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז)
"חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"… ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם… ואם בריאה יברא ה'…" ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע הארדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה…"
ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על זה.
וכן אמר ישעיה (מ"ד)
"מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים."
1. מה הקושי שבשני פסוקינו הכתובים לעיל?
2.
כיצד מתרץ הרמב"ן את הקושי הזה וכיצד מתרצו החזקוני?
3.*
הבא דוגמאות מתוך התורה למה שאומר הרמב"ן "ובאו בענין זה פרשיות רבות בתורה."
4.*
הסבר מהי הסבה שלא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה' למשה "ויאריך במה שספר משה לפרעה,
ולמה לא יעשה הכתוב להפך,
שמאריך בדברי ה'
למשה – שהם קודמים – ויקצר במסירת דבריו לפרעה?
5.
המסכים הראב"ע בפתרונו לקושי הנ"ל (של שאלה 1)
עם זאת הרמב"ן או עם דעת החזקוני – או בחר לו דרך שלישית?
6. למה נמנע בעל ספר העיקרים להזכיר גם את שני פתרונות לבין הפסוקים המובאים אצלו?
7.
השוה לדברי הרמב"ן כאן את דברי הרמב"ן
במדבר
ט"ז
ה' ד"ה
"ויאמר
משה אל
קרח" עד
"וראיתו"
באונקלוס
… וזה
טעם ויאמר
משה אל
קרח (פסוק
ח), אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו:
והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות,
כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה'
נשרפו,
והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט,
ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו',
ולא נזכר זה רק בספור משה לעם,
וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם,
כמו שאמרו (להלן לב לא)
את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה,
וכתוב ביהושע (כב ט) אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם,
כענין שאמר (להלן לד יג)
זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה'
לתת לתשעת המטות וחצי המטה,
ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פז), אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות,
כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו':
ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן יז יא)
קח את המחתה ושים קטרת,
שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש,
כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר (ש"ב כג ב)
רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני,
כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא,
כאשר פירשתי ענין הבית (שמות לג יט)
והזכרתיו פעמים רבות,
ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה'….
א.
מהו הקושי המשותף למקומנו ולמקום ההוא בפרשת קרח.
ב.**
למה הביא הרמב"ן שם תירוצים שונים לישוב הקושיה, (גם תירוץ המתאים לדברי חזקוני למקומנו) ולא הביא במקומנו אלא תירוץ אחר?
ג.
י"א ו'.
והייתה צעקה גדולה…
אשר כמוהו לא נהייתה.
ראב"ע
והיתה
– לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף ותחסר מלת על וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה ועל כמוהו לא תוסיף צעקה:
וטעם
כמוהו –
שוד או שבר או מות והדומה להם:
ספורנו
יא, ו
אשר
כמוהו
לא נהיתה.
אשר בלילה כמוהו לא נהיתה צעקה כזאת,
וזה כי לא היה ליל מלחמת חיל אויבים, כי אמנם אז תרבה הצעקה בעיר, כענין קול צעקה משער הדגים,
ויללה מן המשנה,
ושבר גדול מהגבעות אבל בלילה כזה שהיה ליל שלום במצרים לא נהיתה ולא תוסיף צעקה כזאת:
1. מה קשה בפסוקנו?
2.*
מהי החולשה בישוב הקושי לפי הראב"ע ומהי חולשת פירוש הספורנו?
איזה משניהם נראה לך יותר?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. בחר במתאם לרמת ידיעותיך.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השמונה עשרה (תשי"ט)
פרשת בא והפטרה
פרק י
א.
אברבנאל מקשה: (השאלה הראשונה):
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות.
וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה כמו שנזכר בהגדה: [דצ"ך,
עד"ש]
סימן באח"ב היה לו להתחיל במכת הברד, ומה התחלתו בארבה?
* *
נסה למצוא שלב חדש בהתפתחות העניינים במכת הארבה, במה יש כאן חידוש לעומת המצב במכות הקודמות?
ב.
שאלה בסדר המכות:
אברבנאל:
בהסבירו
את מבנה
פרשות
וארא –
בא:
פרעה היה חולק על משה רבנו בשלושה שרשים:
משה רבנו אמר לפרעה בתחילת שליחותו: "כה אמר ה'
אלוקי ישראל שלח את עמי",
( ה,
א)
ובזה כלל שלוש הודעות:
האחת,
שיהיה א–לוה נמצא מחויב המציאות מעצמו,
כי על זה מורה שם ה'.
והשנית,
שהא–לוה ההוא הוא משגיח בבני אדם עד שירצה בעבודתם.
והשלישית,
שהא–לוה המשגיח ההוא הוא א–לוהי ישראל בעל הכוחות והיכולת הבלתי תכלית (יכול לשנות טבעי הדברים).
והנה פרעה כיחש שלושתם:
כי לעניין מציאותו אמר: "לא ידעתי את ה' " (שמות ד, ב).
ולעניין השגחתו אמר:
"מי ה'?! (שם שם)
ולעניין שהוא בעל הכוחות והיכולת,
יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם שם):"מי ה' אשר אשמע בקולו".
רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו שלוש המכות מכוונות לאמת שלושת השרשים האלה:
לאמת מציאות הא–ל – באו שלשו מכות הראשונות;
לאמת השרש השני,
ר"ל שיש שם א–לוה משגיח ומנהיג – באו שלוש המכות השניות;
ואמנם השלוש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי – והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
* *
התוכל להביא להסברו זה סיוע מפסוקי פרשתנו ומפרשת וארא?
ג.
י,
ב:
וּלְמַעַן
תְּסַפֵּר
בְּאָזְנֵי
בִנְךָ
וּבֶן
בִּנְךָ
אֵת
אֲשֶׁר
הִתְעַלַּלְתִּי
בְּמִצְרַיִם
וְאֶת
אֹתֹתַי
…
וִידַעְתֶּם
כִּי
אֲנִי
ה':
ספורנו
י, ב:
ולמען
תספר: למען ידעו דורות ישראל את כל אלה.
וידעתם:
אתה ודורותיך והמצרים.
הכתב והקבלה: פסוק ב:
ולמען
תספר
באזני
בנך: דגמת מה שאמר משה לפרעה:
"בעבור זאת העמדתיך למען ספר שמי בכל הארץ "
(ט,
טז).
… ואין טענה מזה שאמר בפסוק אחד בלשון נסתר ובפסוק שני לשון נוכח, כי כן דרך הכתובים בהרבה מקומות. "ועשו להם ציצית …. וראיתם אותו" (במדבר טו,לח–לט).
1.
באיזו מידה מאשר פסוק זה את דעת האברבנאל (שאלה ב)?
2. מה ההבדל בין פירושו של ספורנו לפירושו של הכתב והקבלה?
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשי"ט]
פרשה בא והפטרה
פרק י
מטרת השאלות הראשונות היא להביא את הלומד לידי כך שילמד את סיפורי עשר המכות, הנלמדות בדרך כלל אחת אחת,
על פרטי ענייניהם ומתוך הסתכלות מדויקת בפסוקיהם – לימוד כולל, כיחידה אחת. הגיליון חורג אפוא הפעם ממסגרת פרק י,
אף ממסגרת פרשתנו ומקיף את שתי הפרשיות וארא – בא. לשם מציאת התשובה לשאלה א יש לעקוב אחרי התנהגותו של פרעה החל מביקורו השני של משה וארון בפרק ז ועד לפרק י ויש לשים לב ל"התרככותו"
של פרעה ממכה למכה. יש בייחוד להשוות פסוקים ז,
יג כג; ח,
ד;
יא,
טז כא כד כח; ט,
ז;
יב כז–כח;
לה לכאורה יש בפרקנו (ח – יא)
נסיגה לאחר מה שנאמר ב – ט,
כז – כח,
אבל אם תעיינו יפה, תראו שאין הדבר כן, ושיש בהתנהגות פרעה הפעם שינוי גדול, צעד גדול קדימה,
שלא היה בדומה לו עד עשו, וכנראה זהו שגרם לקובע הפרשיות להתחיל במכת הארבה פרשה חדשה. בניגוד לחלוקת ר'
יהודה בהגדה.)
המורה המלמד את פרשת המכות בכיתה ז או ח בבי"ס יסודי אל יכתיב לתלמידיו את שורת הפסוקים (כנ"ל)
– אלא ידרוש מהם למצוא את הפסוקים המראים לנו את ההתפתחות בכניעת פרעה בכוחותיהם הם. על ידי כך יהיו נאלצים לעבור שנית על הפרקים ז – י. אפשר גם לדרוש מהם למלא טבלא כפי שהבאנוה בגיליון וארא תש"ה כך:
|
תגובת פרעה |
תגובת החרטומים |
הוצאה לפועל ע"י |
התראה |
|
|
ויחזק לב פרעה ולא שמע ולא שת לבו |
ויעשו כן החרטומים |
משה ואהרון |
יש הנה אנכי מכה |
דם |
|
|
|
|
|
צפרדע |
|
|
|
|
|
כינים |
|
|
|
|
|
ערוב |
|
|
|
|
|
דבר |
|
|
|
|
|
שחין |
|
|
|
|
|
ברד |
|
|
|
|
|
ארבה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החשוב בכל שורה הוא האמור בטור האחרון!
שאלות ב ו–
ג מטרתן היא להוציא מלב הלומדים את התפישה הנפוצה – בייחוד בין ילדים,
ובין גדולים שתפישתם כתפישת הילדים – שתכלית המכות היא עונש ונקמה.
והיא תפישה המנוגדת למקראות מפורשים,
ושוב יש לעבור על הפרקים החל מתחילת פרק ז ולאסוף את כל המקראות המדברים בתכלית המכות, (רבים פותחים במילת למען ובזה כבר סימן היכר בולט שהמדובר בם הוא התכלית.
יש אמנם מדרשים הרואים במכות עונש בלבד (או גם עונש)
אבל מאחר שמדרשים אלה סוטים מן הנאמר בפסוק, לא בחר בהם רש"י,
אלא הביא דווקא את המדרשים הרואים במכות אמצעי ללמד,
להביא לידי הכרת האמת. ( ועיין גיליון וארא תשי"ג שאלה ב המתעניין בשאלה זו ואין לו גיליונות תשי"ג יפנה לעורכת והגיליון ישלח לו.) את ההכרה בה'
כתכלית של עונשים ומכות מדגישה גם ההפטרה של פרשת וארא וזו גם תשובה לשאלה א/
1 / ב בשאלות הפטרה בגיליוננו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ואחת (תשכ"ב)
בא
פרק י
א.
חמש פעמים מוזכרת יציאת משה מעם פרעה,
שלוש פעמים בפרשת וארא ופעמים בפרשתנו.
השווה:
שמות
ח, ח:
וַיֵּצֵא
משֶׁה
וְאַהֲרֹן
מֵעִם
פַּרְעֹה
וַיִּצְעַק
משֶׁה
אֶל
ה'
עַל
דְּבַר
הַצְפַרְדְּעִים
אֲשֶׁר
שָׂם
לְפַרְעֹה:
שמות
ח, כו:
וַיֵּצֵא
משֶׁה
מֵעִם
פַּרְעֹה
וַיֶּעְתַּר
אֶל
ה':
שמות
ט, לג:
וַיֵּצֵא
משֶׁה
מֵעִם
פַּרְעֹה
אֶת
הָעִיר
וַיִּפְרֹשׂ
כַּפָּיו
אֶל
ה'
וַיַּחְדְּלוּ
הַקֹּלוֹת
וְהַבָּרָד
וּמָטָר
לֹא
נִתַּךְ
אָרְצָה:
שמות
י, ו:
וּמָלְאוּ
בָתֶּיךָ
וּבָתֵּי
כָל
עֲבָדֶיךָ
וּבָתֵּי
כָל
מִצְרַיִם
אֲשֶׁר
לֹא
רָאוּ
אֲבֹתֶיךָ
וַאֲבוֹת
אֲבֹתֶיךָ
מִיּוֹם
הֱיוֹתָם
עַל
הָאֲדָמָה
עַד
הַיּוֹם
הַזֶּה
וַיִּפֶן
וַיֵּצֵא
מֵעִם
פַּרְעֹה:
שמות
יא, ח:
וְיָרְדוּ
כָל
עֲבָדֶיךָ
אֵלֶּה
אֵלַי
וְהִשְׁתַּחֲווּ
לִי
לֵאמֹר
צֵא
אַתָּה
וְכָל
הָעָם
אֲשֶׁר
בְּרַגְלֶיךָ
וְאַחֲרֵי
כֵן
אֵצֵא
וַיֵּצֵא
מֵעִם
פַּרְעֹה
בָּחֳרִי
אָף:
1. למה נאמר רק בפרקנו "ויפן"
מה שלא נאמר בפרשת וארא?
2. למה יצא רק בפעם האחרונה "בחרי אף"?
3.
הראב"ע
מביא בשם
ר' ישועה:
"ויפן"
שב אל משה,
שהיה חולק כבוד למלכות, שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית.
הסבר היש בפירוש זה כדי לעזור לנו במתן תשובה לשאלה 1
דלעיל?
4. מדרש
רבה שמות
פרשה יג
פסקה ד:
ויפן
ויצא מעם
פרעה: מהו "ויפן"?
שראה אותם שהיו פונים זה בזה, והיו מאמינים לדבריו,
ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה.
הסבר:
באיזו הוראה מפרש המדרש "ויפן"
ועל מה יש לו להסתמך בפירושו זה על המילה?
ב.
שמות י, ו:
וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה:
רמב"ן
י, ו
ויפן
ויצא מעם
פרעה: בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם,
ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר,
חשב מחשבות אמת,
כי כן עשו ואמרו לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".
ובדברי רבותינו (שמו"ר יג, ד)
"ראה אותן שפונים זה לזה,
מאמינים לדבריו, יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה".
והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו,
מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור "ויושב את משה ואת אהרן".
א.
מה קשה לו?
ב.
מה ההבדל בין שני פירושיו הראשונים (שלו ושל רבותינו)
לבין פירושו השלישי?
ג.
מה האופייני לדרך הרמב"ן בפירושו "והנכון בעיני"?
ד.
היכן מצינו בפרשתנו עוד מקומות שבהם הולך הרמב"ן בדרך פרשנית זו?
2. אור
החיים
י, ו
ויפן
ויצא: זלזלו בעיניו, שאחר שהתוודה ואמר "ה'
הצדיק " חזר לסרחונו, לזה פנה ויצא כדרך הנהוג עם שאר בני אדם.
ותמצא כי גם פרעה הרשע שילם לו כן, דכתיב "ויושב וגו' ויגרש אותם מאת פני פרעה"
(פסוק יא), ולזה תמצא שאח"כ כשקרא לו להתפלל על הסרת מכת הארבה אמר אליהם: "חטאתי לה' ולכם"
(פסוק טז) מה שלא היה רגיל לומר קודם, שנתכוון להתוודות על שנהג בם מנהג פחיתות ויגרש אותם.
א.
האם מפרש בעל אור החיים "ויפן"
כדרך שפירשוהו חז"ל בשמות רבה,
א4?
ב.
במה שונה פירושו מפירוש הרמב"ן הראשון?
ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:
1. רש"י
י, א:
ויאמר
ה' אל
משה בא
אל פרעה:
והתרה בו.
מה קשה לו ולמה לא הוצרך לפרש ז, כו:
בא אל פרעה;
וכן ט, א:
בא אל פרעה?
2. רש"י
י, א:
שִתִי:
שימי שאשית אני.
א.
למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון "שִימִי"
ולמה הוסיף עוד מילות "שאשית אני"?
ב.
האם יו"ד של "ֹשִתִי"
מתאימה ליו"ד של "טוב תִתִי אותה לך" (בראשית כט,יט),
או ליו"ד של "מאן ה' לתִתִי להלוך" (במדבר כב, יג)?
3. רש"י
י, ג:
לענות:
כתרגומו לאתכנעא והוא מגזרת עני מאנת להיות עני ושפל מפני.
גור
אריה:
פירוש,
שאינו מלשון עינוי וצער להיות פירושו: עד מתי מאנת להיות בעינוי וצער, שלא היה רוצה הקב"ה שיהיה פרעה בעינוי לפניו,
וגם כן אינו מלשון שעבוד,
כמו "והתעני תחת ידיה"
(בראשית טז, ט)….
מה היא לפי זה תכלית הבאת המכה ומה אינה תכליתה?
4. רש"י
י, ז:
הטרם
תדע: העוד לא ידעת כי אבדה מצרים.
מה קשה לו?
5. רש"י
י, י:
כאשר
אשלח
אתכם: אף כי אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם.
* * מה הצריכו להוסיף את המילים אשר הוסיף,
מה תיקן ע"י כך?
6. רש"י,
י,
יא:
לא
כן: כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם אלא לכו הגברים ועבדו את ה'.
א.
מה קשה לו?
ב.
הדומה "לא כן" שבפסוקנו לאחד משני אלה:
1.
בראשית
מח, יח:
וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף
אֶל
אָבִיו
לֹא
כֵן
אָבִי
כִּי
זֶה
הַבְּכֹר
שִׂים
יְמִינְךָ
עַל
רֹאשׁוֹ:
2.
שמ"ב
יח, יד:
וַיֹּאמֶר
יוֹאָב
לֹא
כֵן
אֹחִילָה
לְפָנֶיךָ
וַיִּקַּח
שלושה
שְׁבָטִים
בְּכַפּוֹ
וַיִּתְקָעֵם
בְּלֵב
אַבְשָׁלוֹם
עוֹדֶנּוּ
חַי
בְּלֵב
הָאֵלָה:
ושם:
רש"י
שמוא"ב
יח, יד
לא
כן אוחילה
לפניך: לא אבקש עוד בקשה ממך,
כי אני אלך.
ד.
י,
ח:
וַיּוּשַׁב אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה'
אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים:
שד"ל
בענין
פועל
סתמי
Verbum impersonale בכורי
העתים
תקפ"ז
עמ' 178:
… צופה הייתי בעניין המקור הבא כפול לפני עתיד (או עבר) כמו שהוא משפט לשון הקודש,
כמו:
"זכור תזכור", "שלם ישלם", "הענק תעניק" "גֻנוב גונבתי". וראיתי כי המקור משתווה בבנין עם העתיד או העבר שאחריו. אבל נפלאתי בראותי מן המקורים בלתי שומרים על הכלל הישיר הזה,
שיבוא מקור באחד מן הבנינים המורים על עשיית הפעולה ויבוא העתיד שאחריו באחד מן הבניינים המורים על קבלת הפעולה כמו (שמות כא, כח)
"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּוֹר";
סָקוֹל – בקל,
יִסָּקֵל – בנפעל.
והנה זאת תמיהה גדולה למי שיביט בחכמת הדקדוק בעיני חכמת המחקר.
ואולם בהעמיקי החקירה בעניין הפליאה הזאת מצאתי ראיתי, כי המאמר הזה סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּוֹר איננו באמת עניין קבלת פעולה,
ואין עניינו, השור יהיה נסקל מאליו, אבל הוא מצווה על בני אדם שיסקלוהו.
ובהפך מזה מצאתי (במדבר טו, לא):
"הכרת תכרת הנפש ההיא" המקור והעתיד שניהם בבניין נפעל,
וראיתי כי המאמר הזה עניינו באמת הפך מן הקודם ויורה על קבלת הפעולה,
כי מאליו יכרת האיש, ואין זו מצווה שיכריתוהו.
כל זה העירני לחשוב מחשבה חדשה: אולי הנפעל הבא במאמרים האלה המורים על הפעולה – "סקול יסקל או ירה יירה"
(שמות יט) – ישמש שימוש הפועל הסתמי Verbum
impersonale … ויבוא המקור בבנין הקל להגיד כי הנפעל שאחריו עניינו עשיית פעולה,
לא קבלת פעולה.
ואחרי עמדי על הכלל החדש הזה נגלה לפני התר זרויות רבות:
הנה במקומות הרבה מצאנו בכתבי הקודש בניינים המורים על קבלת פעולה ואחריהם מילת "את"
אשר אין משפטה לבוא כי אחרי פועל יוצא, כמו:
"ויושב את משה ואת אהרן";
"הוקם את דברי יהונדב בן רכב" (ירמיהו לה, יד),
בכל אלה מילת "את"
בלתי מיושבת לפי כללי הדקוק..
אבל כל ה"אתין"
האלה באים כמשפטם וכל הפעלים הסמוכים אליהם כולם עניינם עניין פועל יוצא, אע"פ שהם מן הבינים מקבלי הפעולה (נפעל פוּעל הופעל)
אחרי שזה דרך הקודש לבנות הפועל הסתמי בבניינים מקבלי פעולה והכוונה בהם עשיית פעולה, ויפה תבוא אחריהם מילת "את".
1.
הסבר מהו הקושי בפסוקנו?
2. הבא דוגמאות נוספות לזרות דקדוקית כזו בתורה!
3.
כיצד יש לפרש את פסוקנו לפי הסברו של שד"ל?
תרגם לאחת משפות הלעז הידועות לך.)
* 4.
לדעת שד"ל גם מה שקבעו מתקני תפילותינו לאמר "והאלילים
כרת
יכרתון"
מתאים יפה לכלל שקבע, הסבר כיצד!
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ב]
בא
פרק י
בגיליוננו הקודם (פרשת וארא) הפנינו תשומת לבם של הלומדים לשינויים בתגובות פרעה, שינויים ממכה למכה.
הפעם משווים אנו את תגובות משה לדברי פרעה בכל מכה ומכה.
פרט קטן – כמעט טכני – זה של פנייתו של משה אחר גמרו את התראתו למכת הארבה מעסיק את הפרשנים. יש להבין: אין הקושי מתעורר עי"כ שמשה "פנה ויצא" אלא ע"י "החריגה מן המסגרת",
הן עשר מכות לפנינו, ובשבע מהן נאמרים למשה דברי התראה ולא נאמר "ויפן"
אלא באחד מהם.
(על חריגות כאלה במקומות שיש מספר פסוקים מקבילים ואחד משונה מכל חבריו עומדים פרשנינו – החל ממדרשי חז"ל ועד לאחרונים כמלבי"ם והעמק דבר.
ועיין לדוגמא:
רש"י בראשית א פסוק לא
יום
הששי. הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה.
ד"א יום הששי כלם תלוים ועומדים עד יום הששי הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו'
בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית ונחשב כאילו נברא העולם עתה וזהו יום הששי בה"א שאותו יום ו' בסיון)
המוכן למתן תורה:
רש"י בראשית א פסוק ז
מעל
לרקיע –
על הרקיע לא נאמר אלא מעל לרקיע לפי שהן תלויין באויר ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום ג' והרי התחיל בה בשני ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגמר מלאכה אחרת כפל בו כי טוב ב'
פעמים אחת לגמר מלאכת השני ואחת לגמר מלאכת היום:
רש"י דברים יז,
פסוק יז
וכסף
וזהב לא
ירבה לו
מאד –
אלא כדי ליתן לאכסניא (ס"א לאפסניא):
ועיין גיליון במדבר תש"ו א/ 2,3,4
ועיין גיליון נשא תש"ה א/ 2,3
בשאלה ב דרך הרמב"ן היא הפוכה מדרך המדרשים שרמזנו להם בעלון הדרכה לפרשת שמות,
לשאלה ב1. הרמב"ן אינו מכיר באותה דרך בה הלכו לעתים קרובות חז"ל בהניחם "שמה שלא הוזכר במקרא (במקום שצריך היה להזכר) אינו במציאות" (יצחק היינמן "דרכי האגדה" בפרק דקדוקי פרטים וסדרם עמ'
99), אלא מניח שהרבה פרטים שלא הוזכרו בכל–זאת היה היו,
אלא שהתורה לא הזכירה אותם מתוך נטייתה לקצר. ורק במקום שצורך מיוחד היה להזכיר פרט מסוים זה,
אולי אף באיחור זמן, שם הזכירה אותו.
עיין לדרך זו של הרמב"ן
את דבריו:
בראשית
פרק כד
פסוק כב
ד"ה ויקח (בניגוד לדברי רש"י ע"פ חז"ל)
ויקח
האיש נזם
זהב ושני
צמידים
על ידיה
– הכתוב הזה יחסר המעשה, שהיה צריך שיאמר "ויקח האיש נזם זהב ויתן על אפה ושני צמידים על ידיה"
ולכך אני אומר כי פירושו ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים שיהיו על ידיה ויאמר לה בת מי את ואחרי שאמרה אליו "בת בתואל אנכי"
שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה,
כאשר אמר להם,
אבל חסר כאן הנתינה וכן במקומות רבים:
בראשית פרק לא פסוק ז
ואביכן
התל בי
והחליף
את משכורתי
– זה היה אמת,
ואם לא ספרו הכתוב מתחלה,
וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מא),
וכזה במקומות רבים בתורה ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל:
בראשית פרק מב פסוק כא
אשר
ראינו
צרת נפשו
בהתחננו
אלינו –
חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו,
והכתוב לא סיפר זה שם,
או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות,
או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם,
או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר:
בראשית פרק מב פסוק לד
ואת
הארץ
תסחרו –
שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין,
כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם וכן אמרו לו אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב,
וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם:
וכן שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו (להלן מג ז),
התנצלות לאביהם –
או כאשר אמרו לו כלנו בני איש אחד נחנו,
אמר להם לא כי באמת ערות הארץ באתם לראות,
והגידו לי אם אביכם חי ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם ואז ענו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום,
כי עודנו חי והקטן עמו והאחד איננו והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט)
אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי (לעיל כד כב,
לא ז):
ורש"י כתב תסחרו,
תסבבו,
וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא – נראה שרצה הרב להזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל לד י)
שבו וסחרוה, ויסחרו אותה (שם פסוק כא):
בכל המקומות האלה אין הרמב"ן מראה את "אותה הנטיה להוכחה מן השתיקה"
המצויה כל–כך הרבה בדברי המדרשים ואף במקומנו בשמות רבה יג,
ה (א4).
לשאלות ברש"י
1.
השאלה נשאלת על סמך הכלל לפיו הולך רש"י בדרך כלל לפרש תופעה זרה, או מילה קשה,
עם הופעתה הראשונה בכתוב, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת למה הוצרך לפרשה לא במקומה הראשון אלא במאוחר – כלל זה הזכירו הראב"ע במפורש בהקדמתו לתורה, אך גם רש"י הולך לפיו – מבלי שהצהיר על כוונתו זו בשום מקום.
במקומנו הדבר ברור.
במקומות הראשונים ז,
כו ט י אין כל צורך לפרש את "בא אל פרעה"
כי אותו קושי הקיים במקומנו אינו קיים שם.
2.
עיין גיליון וישב שנה זו,
שאלה א2, ג.
ועיין
רש"י
דברים
כט, יא
ד"ה
לעברך.
לעברך
– להיות עובר בברית ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך אלא כמו לעשותכם אותם:
לעברך
בברית –
דרך העברה כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:3. לשאלה זו
עיין רש"י
בראשית
ב, ה
ד"ה
טרם יהיה
בארץ.
טרם
יהיה
בארץ –
כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כי טרם תיראון עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג'
שכתוב ותוצא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים:לפי דעת רש"י אין טרם = קודם אלא פירושו בכל מקום "עדיין לא", ובזה יתבאר העתיד שלאחריו. (ואין כן דעת הראב"ע,
עיין שם!)
ראב"ע בראשית ב,
ה
וכל
שיח –
עץ וכן בין שיחים ינהקו ועל דעתי שהוא עץ פרי בעבור שנמשל האדם אל עץ והנה שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף:
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושלוש (תשכ"ד)
בא
פרק י'
א.
שאלות כלליות
(המשך לשאלות הכלליות של גיליון פרשת וארא)
1.
בנו יעקב (בפירושו לשמות אשר בכתב יד)
בהקדמתו לעשר המכות:
"המספר עשר (=של מכות מצרים)
אינו ניתן לחלוקה לקבוצות קטנות;
היה אפוא צורך להפריד בין האחת לבין התשע (והתשע ניתנות לחלוקה יפה של שלוש שלוש).
בעשרת הדברות נפרד הדיבור הראשון מן התשעה,
בהיותו הבסיס לכל הבאים אחריו,
והוא מסכם את האירועים אשר קדמו לברית סיני, בעשר המכות נפרדת האחרונה מתשע הקודמות לה,
והיא משונה מכולן,
היא המכה השוברת התנגדותו של פרעה".
א.
הסבר במה שונה הדבור הראשון משאר עשרת הדברים?
ב.
הסבר במה שונה המכה האחרונה בתכליתה משאר המכות?
2.
בנו יעקב שם:
(המשך):
יש לנו בצדה של חלוקה לשתיים גם חלוקה משולשת.
נמצאת אתנו על כך הערה תלמודית אשר כל ילד יהודי ידעה מתוך ההגדה,
אבל אשר אף אחד מבין החוקרים הנוצרים לא מצא לנחוץ לשית לבו אליה,
אע"פ שיש בכוחה להסביר הרבה,
ליישב כמעט כל הקשיים. "ר'
יהודה היה נותן בהם סימנים:
דצ"ך;
עד"ש;
באח"ב ". אין זה משחק,
אלא רמז רמז ר' יהודה לחלוקה שכיוונה אליה התורה ואשר אין להתעלם הימנה.
א.
הסבר מהו המאחד את כל שלוש המכות לקבוצה?
ב.
מהו המשותף לכל המכות הראשונות של שלוש הקבוצות, וכן לכל המכות השניות שבשלוש הקבוצות?
3.
השווה את תגובת פרעה במכת ארבה (י,
ח–יא)
לתגובותיו בשאר המכות.
מקובל לומר שממכה למכה מתערערת עמדתו של פרעה וויתוריו הולכים וגדלים.
והנה לכאורה במכה השביעית כבר הבטיח לשלח את העם (ט,
כח)
ואילו במכה השמינית מוכן הוא לשלוח רק את הגברים (י,
יא).
הסבר,
שבכל זאת יש גם ממכה שביעית לשמינית עליה בוויתוריו של פרעה.
ב.
י יד:
ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים –
כבד מאד,
לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן:
רש"י:
פסוק יד,
ואחריו
לא יהיה
כן, ואותו שהיה בימי יואל שנאמר (יואל ב, ב)
"כמוהו לא נהיה מן העולם"
– למדנו שהיה כבד משל משה,
כי אותו של יואל היה ע"י מינין הרבה,
שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד,
וכמוהו לא היה ולא יהיה.
רמב"ן פסוק יד
ואחריו
לא יהיה
כן: הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן.
וכתב רש"י ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב, ב),
למדנו שהיו גדול משל משה,
אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה,
וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהילים עח, מו)
"ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה"
וכתיב (שם קה לד)
"אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר".
ואולי אמר הרב שהיה מין "הארבה"
של משה גדול משל יואל,
ושאר המינין של יואל גדולים משל משה,
ואלה דברים בטלים.
אבל "בכל גבול מצרים"
נמשך לפניו "לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן"
– שם.
ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור,
לא יהיה שם ארבה גדול,
כי דרכו לבא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א,
כ).
וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו: מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים,
ואם ייפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל,…
ועל זה נאמר (תהילים קה ב)
"שיחו בכל נפלאותיו",
עד כאן לשון הרב.
ודעתי בפשט הכתוב,
כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים (=הרבה פעמים) בכל הדורות,
ועוד שבאה זאת בדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו,
בעבור זה אמר,
כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם,
כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגדלו ידעו כי מכת אלקים היא, שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלקים.
1. מהי תמיהת הרמב"ן על דברי רש"י?
2.
כיצד מנסה הרמב"ן ליישב את דברי רש"י ולמה הוא קוראם על אף הסברו "דברים בטלים"?
3.
הרא"ם מנסה להסיר תלונת הרמב"ן על רש"י באמרו:
נראה לי, שנשתבשו הספרים בזה וראוי להיות בדברי רש"י "כמוהו לא היה ולא יהיה"
בלא וי"ו,
ופירוש דברי רש"י לפי זה:
אבל של משה המין האחד שהוא מין הארבה כמוהו לא היה ולא יהיה.
כיצד מיישבת הגהת הגרסה את קושיית הרמב"ן על רש"י?
4. מה דעת הרמב"ן בישוב הסתירה שבין דברי התורה לדברי יואל?
5.
הסבר את דברי הרמב"ן המסומנים בקו (מי היא "זאת";
מהו "דרך המקרים")?
6.
התוכל ליישב את הסתירה בין דברי התורה לבין דברי יואל בדרך הפשט שלא כפי הפרשנים הנ"ל?
ג.
לדעת כמה מפרשים מדבר פרעה בפרקנו באירוניה עם משה.
מה הפסוק שאליו התכוונו?
[לשאלה א3 (מתוך עלון ההדרכה)
פרק
ז, יג:
ויחזק
לב
פרעה
ולא
שמע
אליהם
כאשר
דבר
ה':
פרק
ז, כג:
ויפן
פרעה
ויבא
אל
ביתו
ולא
שת
לבו
גם
לזאת:
פרק
ח, ד:
ויקרא
פרעה
למשה
ולאהרן
ויאמר
העתירו
אל
ה'
ויסר
הצפרדעים
ממני
ומעמי
ואשלחה
את
העם
ויזבחו
לה':
פרק
ח, יא:
וירא
פרעה
כי
הייתה
הרווחה
והכבד
את
לבו
ולא
שמע
אליהם
כאשר
דבר
ה':
(צפרדעים)
פרק
ח, טו:
ויאמרו
החרטומים
אל
פרעה
אצבע
אלקים
הוא
ויחזק
לב
פרעה
ולא
שמע
אליהם
כאשר
דבר
ה':
פרק
ח, כב:
ויקרא
פרעה
אל
משה
ולאהרן
ויאמר
לכו
זבחו
לאלקיכם
בארץ:
(ערוב)
פרק
ח, כה:
ויאמר
פרעה
אנכי
אשלח
אתכם
וזבחתם
לה'
אלקיכם
במדבר
רק
הרחק
לא
תרחיקו
ללכת
העתירו
בעדי:
פרק
ח, כח:
ויכבד
פרעה
את
לבו
גם
בפעם
הזאת
ולא
שלח
את
העם:
(ערוב)
פרק
ט, ז:
וישלח
פרעה
והנה
לא
מת
ממקנה
ישראל
עד
אחד
ויכבד
לב
פרעה
ולא
שלח
את
העם:
(דבר)
פרק
ט, יב:
ויחזק
ה'
את
לב
פרעה
ולא
שמע
אליהם
כאשר
דבר
ה'
אל
משה:
(שחין)
פרק
ט, כז:
וישלח
פרעה
ויקרא
למשה
ולאהרן
ויאמר
אליהם
חטאתי
הפעם
ה'
הצדיק
ואני
ועמי
הרשעים:
(ברד)
פרק
ט, כח:
העתירו
אל
ה'
ורב
מהיות
קלת
אלקים
וברד
ואשלחה
אתכם
ולא
תוסיפון
לעמד:
פרק
ט, לה:
ויחזק
לב
פרעה
ולא
שלח
את
בני
ישראל
כאשר
דבר
ביד
משה:
פרק
י, יז:
ועתה
שא
נא
חטאתי
אך
הפעם
והעתירו
לה'
אלקיכם
ויסר
מעלי
רק
את
המוות
הזה:
(ארבה)]
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ד]
בא
פרק י
בהמשך לשאלות הכלליות של גליון וארא ש.ז.
עוסק גם גיליוננו בסיסטמטיזציה של עשר המכות. עמד על חלוקה זו כבר הרשב"ם:
ז,
כו ד"ה ויאמר ה'
אל משה בא אל פרעה.)2
קאסוטו בפירושו לשמות (עמ'
61 ) מרחיב את הדיבור על חלוקה זו:
מבנה הכתובים המספרים על מכות מצרים הריהו מבנה הרמוני ומשוכלל. כדי לעמוד על תכניתו ועל צורתו של מבנה זה עלינו לשים לב על שני דברים,
ואלה הם:
א.
תשע המכות שלפני האחרונה מתחלקות כמו שכבר הכיר הרשב"ם…
לשלושה מחזורים של שלוש שלוש מכות כל אחד, ובכל מחזור ומחזור המכה הראשונה והשנייה באות לאחר שהתרה משה בפרעה והשלישית באה בלי התראה.
ועוד,
כמו שהוסיף והעיר דון יצחק אברבנאל בפירושו,
לפני המכה הראשונה שבכל מכה מצווה משה להתייצב לפני פרעה בבוקר ברשות הרבים,
ואילו לפני השנייה הוא מצווה לבוא אל פרעה, כלומר להיראות לפניו בתוך ארמונו *) נוכל לסכם חלוקה זו של המכות בטבלה הבאה:
מחזור ראשון מחזור שני מחזור שלישי
|
התראה; משה מתייצב לפני פרעה |
7 ברד |
4 ערוב |
1 דם |
|
התראה; משה בא אל פרעה |
8 ארבה |
5 דבר |
2 צפרדע |
|
אין התראה |
9 חושך |
6 שחין |
3 כנים |
ב.
מלבד חלוקה זו לפי צורתן הספרותית של הפסקות שבפרשה,
אפשר להכיר עוד סימני חלוקה אחרת, לפי טיבם של המכות. מבחינה זו הן מתחלקות לזוגות זוגות:
הזוג
הראשון
דם–צפרדע;
שייך אל היאור.
הזוג
השני: כנים–ערוב;
כולל שתי מכות דומות זו לזו, אם נפרש "ערוב"
לפי הפירוש הנראה קרוב ביותר **).
גם
הזוג
השלישי: דבר–שחין,
כולל שתי מכות דומות זו לזו, האחת בבעלי חיים בלבד, והשנייה גם בבני אדם;
הזוג
הרביעי: ברד–ארבה;
באים שני מיני קללה על יבול האדמה.
האחרון:
חשך–מכת בכורות, כולל שני מינים של חשך,
תחילה חושך שלושת הימים על מצרים ואחר כך חושך–מוות על הבכורות.
לעומת הדעה הזו של בנו יעקב ושל קאסוטו המזדהית בעיקרו עם רבי יהודה ובניגוד למספר המקובל
(ועיין אבות פרק ה' משנה ד) קובע אבן כספי
בפירושו
"משנה
כסף" בסוף
מאמר
ארוך על
המכות
כ"א,י.
ד"ה
ומשה
ואהרן
עשו את
כל
המופתים:
"ואין אני מחייב שיהיו עשר מכות כמו שמנו קצת מן הקדמונים,
כי אין אני מדקדק אם היו עשרה או פחות או יותר,
כי אין בתורה זיכרון מספר מוגבל להם.
וזה כעניין אומרם ז"ל שלוש עשרה מידות, עד שטרחו רבים מן המפרשים אחריהם למנותם,
ונחלקו בזה מאוד,
אמנם אין אני טורח בזה כלל, ולא נחוש רק שנבין העניין,
כמה שיעלה מספרם.
לכן אל תטעון עלי מצד מה שמנינו אחד עשר חלקים באלו הנפלאות, והם:
שלושה במים, ושלושה באדמה, ושלושה באויר, ושנים באש, כי אין לנו מספר מוגבל בתורה". עד כאן דברי אבן כספי.
לשאלה א3 יעוין בטבלה שבגיליון וארא תש"ה,
הטובה ביחוד ללימוד עשר המכות בכיתת ילדים צעירים. (כגון בכיתות, ז'
או ח' של בי"ס יסודי).
על התלמידים למצוא בעצמם את הפסוקים בם מדובר על "התרככותו"
האיטית והמודרגת של פרעה.
(הכוונה ביחוד לפסוקים:
ז,
יג כג; ח,
ד יא טו כא כד כח; ט,
ז יב כז – כח!
לה)
לשאלה
ב, נביא
בזה שוב
את דברי
אבן כספי
אשר כנראה
לנו, הפעם
כיוון
לפשוטו
של המקרא:
… המאמר הזה הוא מכלל מה "שאמרו":
"דברה התורה בלשון הבאי". כמו שבארו המורה ז"ל ***), והנה אמרו על יאשיהו (מלכים–ב כג, כה)
"וכמוהו לא היה לפניו מלך…
ואחריו לא קם כמוהו", היחשוב אדם שזה נאמר בדקדוק ובצמצום, עד כי שקלו במאזניים כל המלכים העוברים והעתידים, ועוד הנה קודם אמרו על חזקיהו (שם י"ח)
"ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה"…
ואיך יצדק אמרו על חזקיהו "ואחריו לא היה כמוהו, עם אמרו על יאשיהו "כמוהו לא היה לפניו"… ועוד מה לו לשם ית'
למספר הארבה להודיענו בצמצום שבכל הזמן העבר והעתיד, לא היה ארבה כמו זה,
עד שייתכן שמספר הארבה הוא,
עולה על דרך משל שישים ריבוא, וכבר היה או יהיה ארבה שיעלה מספרו שישים ריבוא חסר אחד וחלילה שיגיע לששים ריבוא בשלמות, למען יצדק זה הפסוק. ועוד:
אילו יכוון נותן התורה להודיע לנו זה,
היה ראוי שימסור לנו בכתוב מספרם, עד שבהתחדש העתים יום יום ויבוא ארבה נחתור לעמוד על מספרם,
למען נדע בחוש ובניסיון כי זה הפסוק צודק…
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וחמש (תשכ"ו)
פרשת בא –
מכת החשך
י'
כ"ב.
ויט
משה
את
ידו
על
השמים
ויהי
חשך
אפלה
בכל
ארץ
מצרים
שלשת
ימים
י'
כ"ג.
לא
ראו
איש
את
אחיו
ולא
קמו
איש
מתחתיו
שלשת
ימים
רש"י:
ד"ה
ויהי חשך
אפלה
וגו' שלשת
ימים
וגו' – חשך של אפל שלא ראו איש את אחיו ג'
ימים ועוד שלשת ימים אחרים חשך–מוכפל על זה,
שלא קמו איש מתחתיו: יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב …
ראב"ע:
ד"ה
ולא קמו
איש
מתחתיו
– מניתו,
כמו (שמות ט"ז כ"ט)
"שבו איש תחתיו"
כי אנה ילכו בלא אור?!
ד"ה
ויט ידו:
ולא ידעו (=
המצרים)
שהיה שלושה ימם,
אלא על פי ישראל שהיה להם אור.
והנה בים האוקינוס יבוא חשך עבה שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמישה ימים…
ואני הייתי שם פעמים רבות.
ד"ה
כ"ד
ויקרא
פרעה אל
משה –
אחר שלושה ימים שראו אור.
ר'
יוסף
אבן כספי:
ד"ה
ולא קמו
איש
מתחתיו: עד כמה פעמים אני שונה "דברה תורה בלשון בני אדם",
"דברה תורה בלשון הבאי". ודי במשל אחד כאלף אלפים,
אך
למבינים
השוקדים
בחכמה
תמיד שהם
ברוב
זמניהם
משכילים
בפעל, אמנם
בעבור
שאין כל
אדם בזה
התואר, אוסיף
תמיד
לזכור
משלים.
ואומר בזה, כי אף אצלנו בלשון רומי מבואר וידוע מנהג זאת ההעברה וההפלגה בלשון, עד שנאמר במוחלט על האיש שאינו הולך אנה ואנה ברחוק מקום,
שהוא אינו זז ממקום אחד,
או נאמר עליו במוחלט, שאינו עושה תנועה כלל.
והנה אמרו (שמות ט"ז כ"ט)
"שבו איש תחתיו"
מבואר גם כן שקבלת הקדמונים הקרובים למשה רבנו המודיע על מה פירוש התורה כולה אות אות ומלה מלה לאהרן וליהושע, הנה הוא גם כן על מעוט התנועה חוץ לעיר,
ואין ענינו אף "מביתו"
כמו שיאמר אבן עזרא. למה לא יצאו מביתם כלל?
וכן המשיך בזה פירושים, אני נוטה מהם;
ואני חושב כמו שהיה חושב הוא, רצוני:
כמו שחשב הוא (ר'
אברהם אבן עזרא)
שפירושו הוא פירוש משה, כן
אני חושב
על פירושי,
עד
שכן פרש
משה לאהרן
וליהושע
באותו
הפסוק, עד
שפרש
להם, כי
נאמר על
אדם למעוט
תנועתו
בחיוב
שהוא
"יושב
תחתיו" או
בשלילה
כשאמרנו
"אינו
קם מתחתיו"
או
"אינו
יוצא
ממקומו".
וכן כל הדומה לזה מאלו ההעברות וההפלגות,
הוא נהוג ומוסכם בלשון העברי,
וגם בערבי וברומי ובכל הלשונות,
וכן הפילוסופים יתנהגו בזה תמיד כמו שמבואר בספריהם.
ולכן נכון מאד שיהיה פירוש זה
שאינם
מרחיקים
העיר רק
באלפים
אמה בקרוב
כמו שהוא
פירוש
אמרו
"ולא
קמו איש
מתחתיו".
והטעם:
"אינם הולכים לעבוד בשדות ובכרמים,
כי היה שם חשך לא נהיה כמוהו".
ואולם אמרתי "לא נהיה כמוהו",
כי במצרים ישקוד חשך מאד מאד, בעבור עלית אידי היאור מאד,
עד שכל יום לא ישלוט השמש עד קרוב מחצי יום, וה'
יתברך הוסיף על זה הוספה נפלאה, כמו שהוסיף על מציאות הצפרדע והארבה. ועוד אדבר על זה.
ואולם אומר עתה,
שכל מיסדי לשון הסכימו לעשות ולנהוג העברות לסבה הכרחית,
והוא כי בהעברות יעלמו העניינים הסודיים מן ההמון אשר אין ראוי בשום פנים שיודעו אותם הסתרים להם,
כי לעוצם זהרם וחוזק אורם יחשיך עיניהם,
כמו שאור השמש יחשיך אור העטלף. ולכן על דרך משל טוב מאד שהמון העם יבינו,
כי אמרו בזה "לא קמו איש תחתיו" טעמו:
לא קמו מארבע אמות שלו אשר הוא יושב בהן,
או אף עומד ניצב עד שהיו רגליו כמו תקועים במסמרים וביתדות,
ואלו נאמר להם זה הפירוש,
ונראה להם זה האור הבהיר,
יחשבו עיניהם לגמרי,
וגם יתהוללו וישתגעו ויזיקו לנו ולזולתנו.
ומה לנו בזה הצער?! הם בחשכה ילכו ואנחנו ננוח על משכבותינו בשלום. והקש על זה – אז דעת אלוהים תמצא!
ד"ה
ולכל בני
ישראל
היה אור
במושבותם
– זה עד נאמר כי אמרו (כ"ג)
"ויהי חשך… בכל ארץ מצרים"
פירושו עיר מצרים וסביביו, עד שטעם אומרו "ולכל בני ישראל היה אור…",
פירושו בארץ גושן אשר שם מושבם, כי היא עיר מושבותם. וזה כמו שקדם בברד (ט'
כ"ב)
"ויהי ברד בכל ארץ מצרים"
ואמר שם (ט'
כ"ו)
"רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד".
ולכן הנמצאים מבני ישראל בעיר מצרים עובדים עבודתם היו בכלל החשך,
כמו שהיו בכלל הברד.
אמנם מדעתי הם לא היו מתפחדים כמו המצרים, כי נכון לבם בטוח בה'.
ואמנם מה שאמר ר' אברהם א"ע,
כי בני ישראל שהיה להם אור הודיעו לאנשי מצרים כי עמדה זאת הפכה שלשת ימים,
תמה אני על זה החכם השלם מאין לו אלו הנבואות ומאין יחדש אלו החדושים? אבל אנחנו נמשיך הענין על מכונו, והמאמרים שיהיו דבורים על אופניהם;
וזה כי אע"פ שיהיה החשך כפירושו, למה לא ידעו זאת אנשי מצרים אאל על פי ישראל? (כמו שאמר הוא ז"ל)
והלא היו אז במצרים – וכן היום – כמה חרטומים ויודעים בכמה כלים בשיעור כ"ד שעות, שהוא תנועת הגלגל היומי, ועוד הנה כלי החול עשויים לזה השעור,
והנה גם היום שאבדה מהם כל חכמה אין בית שאיננו שם.
ועוד:
למה יאמר זה הא"ע?
האם כתוב בתודה שידעו זה המצרים? אבל התורה מגדת לנו אמתת המאורעות, והנה המצרים סבלו זאת המכה כמו שיגזור הבורא, וכבר הודעתיך כי אף בעת המכה הזאת יוכל פרעה וזולתו לדבר עם משה.
ואם החשך חזק ועצום והנר לא יעלה להב, אבל ישיאו משואות ויאירו מעט מעט.
וכאשר סבל פרעה זאת המכה שלשת ימים,
קרא למשה בסוף השלישי בעבר ואמר לו דבריו, ומשה הודיעו אז שיוחיל עד הלילה הבאה תיכף ובחציו ימות מהם עם רב אשר לא ימד.
1. מה ההבדל בין שלשת הפרשנם בפירוש המלה "לא קמו איש מתחתיו"?
2. מה הקושי הנוסף בפסוקינו שמישבו רש"י?
3. במה מסכים אבן כספי עם אבן עזרא ובמה הוא חולק עליו?
4.
הסבר את דברי אבן כספי המסומנים בקו!
5. מה פירוש "אלו ההעברות והפלגות"
שמדבר עליהן אבן כספי?
6.**
במה שונה דעתו בתפקיד "ההעברות"
מן הדעה המקובלת בתפקידן?
7.**
מה היא לדעת אבן כספי הסכנה העלולה,
לו ידעו ההמון שפירוש "לא קמו איש מתחתיו" אינו כמשמעו אלא הוא כפי שפרשו אבן כספי?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושמונה (תשכ"ט)
פרשת בא
פרק י'
אברבנאל
מקשה:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת ארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות.
וגם כפי הסמנים שנתן בהם ר' יהודה דצ"ך,
עד"ש,
באח"ב היה לו להתחיל בברד?
ומה התחלתו בארבה??
**
נסה למצוא שלב חדש בהתפתחות העניינים במכת ארבה.
במה יש כאן חדוש לעומת המצב במכות הקודמות?
ב.
י,
א
בא
אל
פרעה
כי
אני
הכבדתי
את
לבו.
רמב"ן
ב'
ד"ה
התעללתי: …
והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם "בוא אל פרעה"
– כי לא יאמר לו כלום?
ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה,
כי הכתוב קצר בזה.
וכן קצר למעלה במכת הברד,
שסיפר דברי הקב"ה למשה (ט'
י"ג)
"התיצב לפני פרעה ואמרת אליו,
ולא הזכיר דברי משה אל פרעה בכלל,
כמו שפרשתי *).
וסבת זה, שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה.
ובאלה שמות רבה ראיתי: "ולמען תספר באזני בנך…" הודיעו הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהם וכתב אותה משה ברמז; (ב')
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" – זו מכת הארבה,
כמו דתימר (יואל א' ג')
"עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר".
חזקוני
ג'
ד"ה ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה'.
ג'.
ויבא
משה…
כה
אמר
ה':
כמה נבואות ומצוות לא תפרשן היכן אמרן הקב"ה כגון מכת הארבה וכגון י"א ד' כחצות הלילה וכגון ל"ב כ"ז שימו איש חרבו על ירכו… וכן הרבה… ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו,
ועצת עבדיו ישלים"
(ישעיהו מ"ד כ"ו)
*) הרמב"ן רומז כאן לדבריו בפרשת וארא ט'
י"ח ד"ה הנני ממטיר כעת מחר…
ועתה שלח העז:
כל אלה דברי ה' אל משה ובידוע שבא משה ואמר לפרעה את כל דברי ה'
אשר שלחו, ולא הוצרך להאריך.
1. מה הקשה בפסוקנו לשני הפרשנים?
2. מה ההבדל העקרוני שבין שניהם?
3. למה יתכוון הרמב"ן "פעם יקצר בזה ופעם בזה",
מי הוא "זה"
ומי הוא "זה"?
4.
היכן מצאנו בפרשתנו (פרשת בוא) תופעה זו שעליה ידבר הרמב"ן ("פעם יקצר בזה ופעם בזה")
שנית ושלישית?
5. מהו הרמז שמובא להבנת עניננו במדרש רבה מן הפסוק ביואל א'
ג'?
6. מה רצה חזקוני להסביר ע"י הבאת הפסוק ישעיה מ"ד כ"ו?
7. מי משני הפרשנים הנ"ל קרוב לדעתך כאן לפשוטו של מקרא?
ג.
י,
ו'.
ויפן ויצא מעם פרעה
רמב"ן:
ד"ה
ויפן
ויצא –
בעבור שפחדו מאז בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו,
כדי שיתיעצו בדבר,
חשב מחשבות אמת,
כי כן עשו ואמרו לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".
ובדברי רבותינו (שמות רבה י"ג)
"ראה אותם שפונים זה לזה…
והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו,
מהרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן, בעבור "ויושב את משה ואת אהרון".
1. מה קשה לו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו הראשונים (שלו ושל רבותינו)
לבין פירושו השלישי?
3.**
במה מתאימה דרכו של הרמב"ן בפירושו את פסוקנו לדרכו בפירושו לפ'
א'
(לדבריו שהובאו בשאלה ב)?
ד.
י,
ו'.
ויפן יצא מעם פרעה
ראב"ע:
ד"ה
ויפן –
והנה פרעה החריש ומשה פנה ויצא, גם אהרן עמו,
ובעבור שהוא העיקר לא הזכיר הכתוב את אהרן: וכן (בראשית כ"ב)
"וישב אברהם אל נעריו, והעד (י'
ח')
"ויושב את משה ואת אהרן".
1. מה קשה לו?
2. מה עניין הפסוק מבראשית כ"ב לעניננו?
3.
הסבר למה אמר הראב"ע לפני הביאו את הפ'
"וישב אברהם" "וכן"
ולפני הביאו את הפסוק מפרקנו "ויושב את משה ואהרן" אמר "והעד"?
ה.
שאלות סגנון
לדברי
עבדי
פרעה:
ז'.
עד
מתי
תהיה
זה
לנו
למוקש
שלח
את
האנשים
ויעבדו
את
ה'
לפי
דברי
קאסוטו דומים דברי העבדים לדברי משה, אלא שמשום פחדם מפני מלכם "תלו את הרצה בצד שכנגד".
הסבר מהו הדמיון ומהו תלית הרע בצד שכנגד?
לדברי
פרעה:
י"א.
לכו
נא
הגברים
ועבדו
את
ה'
העיר
קאסוטו:
"אשר לעצת יועציו הוא (=
פרעה)
מקבל אותה כצורתה ולא ככוונתה".
הסבר מה בדבריו הוא כצורת עצתם ולא ככונתם?
ו.
י,
י"א.
לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים.
ר'
אברהם
בן הרמב"ם:
ד"ה
כי אותה
אתם
מבקשים
– … כי הליכת הגברים שהתרתי אותה היא בהתאם עם מה שאתם מבקשים בחג והעבודה,
כי הטף והנשים אינם מצווים.
נראה שהמנהג היה כך בימי קדם והשאירה אותו התורה,
ככתוב (שמות כ"ג י"ז)
"יראה כל זכורך".
*
התוכל לתת עוד דוגמאות למנהגי קדומים "שהשאירה אותם התורה"?
ז.
י,
ט"ז.
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר:
חטאתי לה' אלוהיכם ולכם.
הנצי"ב:
העמק
דבר:
שעדיין לא אכל הארבה אלא עלה האילנות ובזה לא היה מושחת האילן לגמרי והיה ירא בהשהותו עוד מעט יאכלו גם את הקליפה והחשיף חשפה ולא היה עוד נותר אילן במצרים.
קאסוטו:
כבר לפני ההשמדה הכללית של כל ירק הנזכרת בסוף פ' ט"ו מהר פרעה כשראה את המון הארבה שנח על ארץ מצרים לפנות אל משה ואהרן מתוך תקווה להציל דבר מה.
מהו הדיוק שעליו מסתמכים שניהם באומרם שהמסופר בפס' ט"ז קדם למסופר בפסוק ט"ו?