גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעית (תש"ה)
כי תשא
ל"א פסוק י"ג
א.
לא,
יג
רש"י
לא, יג
ואתה
דבר אל
בני ישראל
– ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
אך
את שבתתי
תשמרו –
אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן:
כי
אות הוא
ביני
וביניכם
– אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
לדעת
– האומות בה כי אני ה'
מקדשכם:
רמב"ן
לא, יג
אך את שבתותי תשמורו אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה כל אכין ורקין מיעוטין,
למעט שבת ממלאכת המשכן לשון רש"י ולא נתכון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת,
כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו,
ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת אבל המיעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין את השבת וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ"ח ה"ה)
ומנין שספק נפשות דוחה שבת,
רבי אבהו אמר רבי יוחנן אך את שבתותי תשמורו,
מיעוט ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, מפני שהזהיר בה בכאן ועל דרך הפשט הוא כן יאמר תעשו מלאכת אהל מועד אבל שבתותי תשמורו לעולם ובתורת כהנים (ויקרא יא ל)
יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת,
תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'
וטעם שבתותי, בעבור כי שבתות השנה רבים…
1.
מה
הן טענות הרמב"ן
נגד רש"י?
2.
כיצד
לומד הרמב"ן
שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת?
האם
מתאימים דברי הרמב"ן
לכלל שהורה המלבים כאילת השחר תקצ"א:
מלת "אך"
מורה מיעוט במשפט השני, ר"ל במשפט שבאה בו מלת אך, ובזה מובדל מן מלת "רק"
שמוציא דבר מן משפט הקודם.
(והשוה
ויקרא כ"ג
כ"ז
וע'
רש"י
ויקרא כ"ג
ל"ט).
מה
ההבדל בין חז"ל
בפרושם למלת "אך"
(בדבריהם
המובאים ברמב"ן)
ובין
פירוש מלת אך ברמב"ן
"על
דרך הפשט".
ב.
השוה את דברי המפרשים הנ"ל לדברי
המכילתא
ג:
מנין
לפקוח
נפש שדוחה
את השבת?
ר'
יוסי הגלילי אומר (י"ג):
"אך את שבתותי תשמרו" אך–
חלק.
יש שבתות שאתה דוחה, יש שבתות שאתה שובת. ר'
שמעון בן מנסיא אומר: הרי הוא אומר (י"ד)
"ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם"-
לכם שבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת.
ר'
נתן אומר (ט"ז):
"ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם"-
חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה.
1.
מה
ביניהם?
2.
בעקבות
מי מהם הלך הרמב"ן?
3.
מדוע
לא הלך רש"י
בעקבות אחד מהם?
ג.
לא,
יג
רש"י יג
כי
אות הוא
ביני
וביניכם
– אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
מה
קשה לו ומה תיקן בדבריו?
ד.
לא,
יג
רש"י י"ג
אך
את שבתתי
תשמרו –
אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן:
צידה לדרך:
רש"י "כל אכין ורקין מעוטין למעט שבת…" נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפי קדושרש"י וזה מכמה טעמים מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן…
אחרי זמן רב שכתבתי זה כתב לי הרב מיכל כ"ץ מק"ק טריעסט, איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן שלא היה כתוב שם כלל לשון זה ושמחתי כמוצא שלל רב, כי נחני אלקים בדרך האמת.
נסה
למצוא את הטעמים ("מלבד
הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן")
להגהה
זו בלשון רש"י!
ה.
לא,
יג
כי
אות ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני
ה'
מקדשכם.
שבת י' ע"ב:
אמר רב: הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנ' "לדעת כי אני ה' מקדשכם"
(רש"י,
להודיעם אני בא,
שאני רוצה לקדשם).
תניא נמי הכי:
"לדעת כי אני ה' מקדשכם–
א"ל הקבה"ו למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם…
רש"י
לדעת
– האומות בה כי אני ה'
מקדשכם:
ראב"ע
בפרושו
הקצר
(שאינו
בחמשים
שלנו):
ויאמר הגאון רב סעדיה שלא יודע (ו'
בקמץ)
הישראלי כי אם בשמירת השבת;
אם היה בעיר–
לסגור חנות הסחורה;
ואם בדרך– שלא ילך.
וטעם "לדעת"
שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמד דברי התורה וכן (מלכים ב' ד'
כ"ד)
"מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת",
כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה.
והעד הנאמן בשנת השמיטה שהיא כמו השבת,
ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות…
ואמר (דברים ל"א י"ב)
למען ישמעו וילמדו.
1.
מה
ההבדל בין דברי הגמרא ובין דברי רש"י
כאן בפירוש הפסוק "לדעת
כי אני ה'
מקדשכם"?
2.
בעקבות
מי הולך הגאון ובעקבות מי מהם הראב"ע?
3.
מהי
ראית ראב"ע
משנת השמיטה?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה חמישית (תש"ו)
כי תשא
ל'א יג–יז
גליון
זה הוא המשך גליון כי תשא תש"ה,
שעסק
כולו רק בפסוק י"ג
עיין שם!
א.
תפילת שחרית לשבת.
ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת וכן כתוב בתורתך: (ט'ז–
י'ז)
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם….
מפרשי
הסידור שואלים:
ולמה לא הביא הפסוקים מעשרת הדברות, הלא הם הכתובים בלוחות?
נסה לענות של שאלתם.
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י
1. יג,
ואתה
דבר אל
בני ישראל
– ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
1.
מה
קשה לו?
2.
השוה
לדבריו כאן דבריו ל'ה
ב'
ד"ה
ששת ימים.
ששת
ימים –
הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת:
2. אך
את שבתתי
תשמרו –
אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן:
הסבר,
כמה
נראים דבריו שם כסותרים את דבריו כאן
והסבר שבאמת אין סתירה.
(וכן
עיין גם דבריו ויקרא
י"ט
ג'
ג'
ד"ה
ואת שבתותי תשמורו
הנראים כסותרים דבריו
בשמות
ל'ה
ב', ובכל
זאת–
אין
סתירה.)
3. י"ג
כי אות
הוא ביני
וביניכם
– אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם ….
א.
מה קשה לו ומה תיקן בדבריו?
ב.
התוכל
לתרץ קושיתו בדרך אחרת ע"פ
הפשט?
4. י"ג
לדעת –
האומות בה כי אני ה'
מקדשכם:
מה מאלצו לפרט כך ולא בדרך אחרת?
5. י"ד
מות יומת
– אם יש עדים והתראה:
י"ד
ונכרתה
– בלא התראה:
מה קשה לו?
6. ט"ו
קדש לה'
– שמירת קדושתה לשמי ובמצותי:
א.
מה
קשה לו?
ב.
השוה
למקומנו:
רש"י שמות כ'
כ"א
תעשה
לי –
שתהא תחילת עשייתו לשמי:
כ"ה ב'
ויקחו
לי תרומה
– לי לשמי:
כה
ח
ועשו
לי מקדש
– ועשו לשמי בית קדושה:
1. למה הוסיף מלת "שמירה"
שאינה בפסוק?
2.
למה
לא סיים דבריו גם פה במלת "לשם'"
3.
ומה
ראה צורך להוסיף מלת "מצוותי"?
7. י"ז
וינפש –
כתרגומו ונח וכל לשון נופש הוא לשון נפש שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה ומי שכתוב בו (ישעיה מ) לא ייעף ולא ייגע וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:
א.
העתק
דברי ש"ה
החל מן "ומי
שכתוב בו"
עד
סוף דבריו בסמני פיסוק.
ב.
"לסבר
האוזן".
לדעת ר' יצחק מוינא בעל אור זרוע יש לגרסך לשבר האוזן.
הסבר
את שתי הגרסאות!
ג.
שאלות דקדוק:
1.
י"ד
מחלליה מות יומת.
מה
קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל
לישב את הקשי?
התוכל
להביא עוד דוגמאות לקשי דקדוקי זה?
2.
ט"ו
יעשה
מלאכה.
מה
קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל
לישב את הקשי?
3.
י"ז
ב' ששת
ימים עשה ה'
מה
קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל
להביא עוד דוגמאות לקשי ממין זה?
ד.
לא,
י"ד
מחלליה
מות יומת כי כל העושה…
ונכרתה
הנפש ההיא…….
שואל
אברבנאל:
איך יהיה סבת "מות יומת"- "כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה"?
….איך יהיה העונש השני סבה לראשון?
וכן
שואל הכתב והקבלה:
מלת "כי"
צריך באור, כי לא יתכן לתת טעם על חיוב מיתת בית דין לפי שחייב כרת בידי שמים?
נסו
לענות על השאלה הזו.
ליודעי
גרמנית: היש
בתרגום בובר–
רוזנצווייג
תשובה לשאלה
Wahret die Feier…
Die sie scheenden:- Todes sterbe dar!
Ja, wer irgend an ihr arbeit macht…
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ותשע (תש"ל)
כי תשא –
אך את שבתותי תשמורו
ל"א י"ב–
י"ז
(ועיין
גם גליון כי תשא תש"ו)
א.
לא,
י"ג.
ואתה
דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי
תשמורו
הקשה
בעל אור החיים:
צריך לדייק אומרו "ואתה"
מה שאינו רגיל לומר בשאר מצוות. גם תוספת הוא"ו.
התוכל
ליישב קושיתו ולהסביר
נחיצות הוא"ו
ומלת הגוף "אתה"
במקום
זה?
ב.
לא,
י"ג.
אך
את שבתותי תשמורו
רש"י:
אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן.
רמב"ן (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ולא נתכון אצלי,
כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת,
כי המעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצוה בו.
ואם תדרוש המעוט בענין מלאכת המשכן, יהיה מותר לעשותם בשבת! אבל המעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהם,
שהם דוחים את השבת. וכך אמרו במסכת יומא: "ומנין שספק נפשות דוחה שבת?
רבי אבהו אמר ר' יוחנן:
"אך את שבתותי תשמורו"- מעוט.
ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בה בכאן.
ועל דרך הפשט הוא כן:
יאמר:
תעשו מלאכת אוהל מועד, אבל שבתותי תשמרו לעולם.
רבנו בחיי על התורה:
למדך הכתוב, שאין מלאכת המשכן דוחה שבת.
וזהו שאמר "אך את שבתותי תשמורו", יאמר:
אע"פ שאתם עוסקים במלאכת המשכן אל תדחה שבת מפניה.
וכן דרשו חז"ל (ספרא קדושים): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת?
לכך נאמר (ויק'
י"ט)
"את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו".
לפי זה תהיה מלת "אך"
כמו "אכן".
אמר:
הנה צויתי לכם במלאכת המשכן,
אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו את השבת מפני מלאכת המשכן.
ומפני שלשון "אך"
מעוט,
וכמו שדרשו חז"ל "אכי"ן ורקי"ן מעוטין", נראה לי לפרש שבא למעט שמירת שבת בענין הקרבנות שהיו דוחין שבת. וכמו שדרשו חז"ל (פסחים ס"ו א') על הפסוק (במדבר כ"ח ב') "את קרבני לחמי לאישי… תשמרו להקריב לי במועדו"- ואפילו בשבת. וכדרך שדרשו (ויקרא כ"ג כ"ז):
"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא"- שהוא גם כן מעוט ובא לדרוש: למעט כפרה לשאינם שבים.
והוא הטעם בעצמו בכאן: אך את שבתותיתשמורו–
לענים מלאכת המשכן,
ומלת "אך"
למעט את השמירה בענין הקרבנות.
ודעת חז"ל,
שבא למעט שמירת שבת בפקוח נפש, שכן דרשו חז"ל במסכת יומא סוף פרק יום הכפורים:
אך את שבתותי תשמורו– יכול לכל? כלומר:
אפילו לפקוח נפש?
תלמוד לומר: "אך"-
חלק!
צידה לדרך לר'
יששכר בער איילנבורג (פירוש על רש"י לתורה)
כתב רש"י "כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן". נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י,
וזה מכמה טעמים.
חדא,
שכבר כתב רבנו בחיי ז"ל על פירוש רש"י,
דלפי זה לא תהיה מלת "אך"
דהכא מעוט אלא פרושו כמו "אכן".
ואמר:
הנה צויתי לכם על מלאכת המשכן, אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו שבת מפני מלאכת המשכן.
ועוד:
כי מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן ז"ל גם הלשון גופו (כלומר הלשון של דברי רש"י שלדעתו אינם מדברי רש"י כי אם איזו תוספת של מעתיק טועה) מזויף מתוכו…..
אחר זמן רב שכתבתי את זה, כתב לי הר'
מיכל כ"ץ מק"ק טרישט (כך!)
איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן,
שלא היה כתוב שם כלל לשון זה ושמחתי כמוצא שלל רב,
כי נחני אלוקים בדרך אמת.
1.
מה
הן טענות הרמב"ן
ורבנו בחיי נגד רש"י?
2.
מה
תיקן רבנו בחיי על ידי כך שפירש "אך"
מלשון,אכן"?
3.
מהו
הנימוק הלשוני נגד פירוש רש"י
שעליו מסתמך בעל צידה לדרך?
4.
האם
מפרש רש"י
את "אך"
כאן
כפי שפירש אותו בבראשית
ט'
ה'
ד"ה
ואך את
דמכם: אע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה את דמכם אדרוש…
5.
למה
לא הסתפק רבנו בחיי בדברי חז"ל
הדורשים "אך"
במקומנו
"למעט
שמירת שבת בפיקוח נפש"
והוסיף
את פירושו הוא "למעט
שמירת שבת בענין הקרבנות"?
6.
לשם
מה מביא רבנו בחיי את דרשת חז"ל
ל"אך"
של
ויקרא כ"ג
כ"ז
"למעט
כפרת לשאינם שבים"-
מה
רצה להוכיח על ידי כך?
7.
האם
מפרש רש"י
את ה"אך"
במקומנו
כפי שפירשו בויקרא
כ"ג
ל"ט:
ד"ה
אך בחמישה
עשר יום
תחוגו: קרבן שלמים לחגיגה,
יכול תדחה את השבת? ת"ל:
"אך".
הואיל ויש הל תשלומין כל השבעה.
ג.
לא,
י"ג.
כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי
אני ה'
מקדשכם.
רש"י:
ד"ה
לדעת: האומות בה כי אני ה'
מקדשכם.
ראב"ע בפירושו הקצר לס' שמות (הוצאת פליישר)
ואמר הגאון (=רב סעדיה) כי טעם "כי אות היא"
שלא יודע (הוי"ו בקמץ) הישראלי כי אם בשמירת השבת;
אם היה בעיר–
לסגור חנות הסחורה,
ואם בדרך– שלא ילך.
וטעם "לדעת"
שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה,
וכן (מלכים ב' ד'
כ"ד)
"מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת",
כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה.
והעד הנאמן בשנת השיטה שהיא כמו השבת,
ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות,
בראש–
השנה,
ואמר (דברים ל"א י"ב)
"למען ישמעו ולמען ילמדו".
ראב"ע בפירושו הארוך (הנמצא בחומשים שלנו)
י"ז
ד"ה
ביני
ובין
וכו' ובמילה כתוב "ברית"
גם "אות"
וככה בשבת.
והגאון אמר: כאשר ימצא נימול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל.
וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת.
1.
מה
ההבדל בין רש"י
וראב"ע
בתפישה התחבירית של פסוקנו?
2.
כמי
משניהם מפרש ר'
סעדיה?
3.
במה
דומה פסוקנו במבנהו לפסוק משלי א'
א'
"משלי
שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר"?
4.
מהי
התכונה מתכונות השבת המודגשת בפירוש רב
סעדיה גאון ומהי התכונה המודגשת בפירוש
הראב"ע?
כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי
אני ה'…
השוה
לפסוקנו את הפסוק הבא:
דברים
ח'
ב'
אשר
הוליכך ה'
אלוקיך
זה
ארבעים שנה במדבר
למען
ענותך לנסותך
לדעת
את אשר בלבבך
התשמור
מצוותיו אם לא
האם
דומה הפסוק הזה מבחינה תחבירית לפסוקנו?
ד.
שאלת סגנון
ט"ז. ושמרו
בני ישראל את השבת לעשות את השבת.
השוה
את פסוקנו לנאמר בשבת בעשרת הדברות.
למה
צותה התורה כאן על "עשית"
השבת
(ולא
בא פעל זה בעשרת הדברות)?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ותשע (תש"ל)
כי תשא –
אך את שבתותי תשמורו
ל"א י"ב–
י"ז
(ועיין
גם גליון כי תשא תש"ו)
א.
לא,
י"ג.
ואתה
דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי
תשמורו
הקשה
בעל אור החיים:
צריך לדייק אומרו "ואתה"
מה שאינו רגיל לומר בשאר מצוות. גם תוספת הוא"ו.
התוכל
ליישב קושיתו ולהסביר
נחיצות הוא"ו
ומלת הגוף "אתה"
במקום
זה?
ב.
לא,
י"ג.
אך
את שבתותי תשמורו
רש"י:
אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן.
רמב"ן (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ולא נתכון אצלי,
כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת,
כי המעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצוה בו.
ואם תדרוש המעוט בענין מלאכת המשכן, יהיה מותר לעשותם בשבת! אבל המעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהם,
שהם דוחים את השבת. וכך אמרו במסכת יומא: "ומנין שספק נפשות דוחה שבת?
רבי אבהו אמר ר' יוחנן:
"אך את שבתותי תשמורו"- מעוט.
ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בה בכאן.
ועל דרך הפשט הוא כן:
יאמר:
תעשו מלאכת אוהל מועד, אבל שבתותי תשמרו לעולם.
רבנו בחיי על התורה:
למדך הכתוב, שאין מלאכת המשכן דוחה שבת.
וזהו שאמר "אך את שבתותי תשמורו", יאמר:
אע"פ שאתם עוסקים במלאכת המשכן אל תדחה שבת מפניה.
וכן דרשו חז"ל (ספרא קדושים): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת?
לכך נאמר (ויק'
י"ט)
"את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו".
לפי זה תהיה מלת "אך"
כמו "אכן".
אמר:
הנה צויתי לכם במלאכת המשכן,
אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו את השבת מפני מלאכת המשכן.
ומפני שלשון "אך"
מעוט,
וכמו שדרשו חז"ל "אכי"ן ורקי"ן מעוטין", נראה לי לפרש שבא למעט שמירת שבת בענין הקרבנות שהיו דוחין שבת. וכמו שדרשו חז"ל (פסחים ס"ו א') על הפסוק (במדבר כ"ח ב') "את קרבני לחמי לאישי… תשמרו להקריב לי במועדו"- ואפילו בשבת. וכדרך שדרשו (ויקרא כ"ג כ"ז):
"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא"- שהוא גם כן מעוט ובא לדרוש: למעט כפרה לשאינם שבים.
והוא הטעם בעצמו בכאן: אך את שבתותיתשמורו–
לענים מלאכת המשכן,
ומלת "אך"
למעט את השמירה בענין הקרבנות.
ודעת חז"ל,
שבא למעט שמירת שבת בפקוח נפש, שכן דרשו חז"ל במסכת יומא סוף פרק יום הכפורים:
אך את שבתותי תשמורו– יכול לכל? כלומר:
אפילו לפקוח נפש?
תלמוד לומר: "אך"-
חלק!
צידה לדרך לר'
יששכר בער איילנבורג (פירוש על רש"י לתורה)
כתב רש"י "כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן". נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י,
וזה מכמה טעמים.
חדא,
שכבר כתב רבנו בחיי ז"ל על פירוש רש"י,
דלפי זה לא תהיה מלת "אך"
דהכא מעוט אלא פרושו כמו "אכן".
ואמר:
הנה צויתי לכם על מלאכת המשכן, אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו שבת מפני מלאכת המשכן.
ועוד:
כי מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן ז"ל גם הלשון גופו (כלומר הלשון של דברי רש"י שלדעתו אינם מדברי רש"י כי אם איזו תוספת של מעתיק טועה) מזויף מתוכו…..
אחר זמן רב שכתבתי את זה, כתב לי הר'
מיכל כ"ץ מק"ק טרישט (כך!)
איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן,
שלא היה כתוב שם כלל לשון זה ושמחתי כמוצא שלל רב,
כי נחני אלוקים בדרך אמת.
1.
מה
הן טענות הרמב"ן
ורבנו בחיי נגד רש"י?
2.
מה
תיקן רבנו בחיי על ידי כך שפירש "אך"
מלשון,אכן"?
3.
מהו
הנימוק הלשוני נגד פירוש רש"י
שעליו מסתמך בעל צידה לדרך?
4.
האם
מפרש רש"י
את "אך"
כאן
כפי שפירש אותו בבראשית
ט'
ה'
ד"ה
ואך את
דמכם: אע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה את דמכם אדרוש…
5.
למה
לא הסתפק רבנו בחיי בדברי חז"ל
הדורשים "אך"
במקומנו
"למעט
שמירת שבת בפיקוח נפש"
והוסיף
את פירושו הוא "למעט
שמירת שבת בענין הקרבנות"?
6.
לשם
מה מביא רבנו בחיי את דרשת חז"ל
ל"אך"
של
ויקרא כ"ג
כ"ז
"למעט
כפרת לשאינם שבים"-
מה
רצה להוכיח על ידי כך?
7.
האם
מפרש רש"י
את ה"אך"
במקומנו
כפי שפירשו בויקרא
כ"ג
ל"ט:
ד"ה
אך בחמישה
עשר יום
תחוגו: קרבן שלמים לחגיגה,
יכול תדחה את השבת? ת"ל:
"אך".
הואיל ויש הל תשלומין כל השבעה.
ג.
לא,
י"ג.
כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי
אני ה'
מקדשכם.
רש"י:
ד"ה
לדעת: האומות בה כי אני ה'
מקדשכם.
ראב"ע בפירושו הקצר לס' שמות (הוצאת פליישר)
ואמר הגאון (=רב סעדיה) כי טעם "כי אות היא"
שלא יודע (הוי"ו בקמץ) הישראלי כי אם בשמירת השבת;
אם היה בעיר–
לסגור חנות הסחורה,
ואם בדרך– שלא ילך.
וטעם "לדעת"
שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה,
וכן (מלכים ב' ד'
כ"ד)
"מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת",
כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה.
והעד הנאמן בשנת השיטה שהיא כמו השבת,
ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות,
בראש–
השנה,
ואמר (דברים ל"א י"ב)
"למען ישמעו ולמען ילמדו".
ראב"ע בפירושו הארוך (הנמצא בחומשים שלנו)
י"ז
ד"ה
ביני
ובין
וכו' ובמילה כתוב "ברית"
גם "אות"
וככה בשבת.
והגאון אמר: כאשר ימצא נימול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל.
וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת.
1.
מה
ההבדל בין רש"י
וראב"ע
בתפישה התחבירית של פסוקנו?
2.
כמי
משניהם מפרש ר'
סעדיה?
3.
במה
דומה פסוקנו במבנהו לפסוק משלי א'
א'
"משלי
שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר"?
4.
מהי
התכונה מתכונות השבת המודגשת בפירוש רב
סעדיה גאון ומהי התכונה המודגשת בפירוש
הראב"ע?
כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי
אני ה'…
השוה
לפסוקנו את הפסוק הבא:
דברים
ח'
ב'
אשר
הוליכך ה'
אלוקיך
זה
ארבעים שנה במדבר
למען
ענותך לנסותך
לדעת
את אשר בלבבך
התשמור
מצוותיו אם לא
האם
דומה הפסוק הזה מבחינה תחבירית לפסוקנו?
ד.
שאלת סגנון
ט"ז. ושמרו
בני ישראל את השבת לעשות את השבת.
השוה
את פסוקנו לנאמר בשבת בעשרת הדברות.
למה
צותה התורה כאן על "עשית"
השבת
(ולא
בא פעל זה בעשרת הדברות)?