גיליונות נחמה – שמות 5

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעת (תש"ה)

פרשת שמות

פרק ה'

א.
ה,
ג'

….
נלכה
נא
דרך
שלשת
ימים
במדבר
ונזבחה…

והשוה:

ג'
י"ח.…
נלכה
נא
דרך
שלשת
ימים
במדבר
ונזבחה…

אברבנאל
מקשה:

איך צוה יתברך למשה רבנו שיאמר בשמו כזב ושקר?
ויותר טוב שיאמר בבאור (=
בפרוש):
"שלח את העם מתחת סבלות מצרים!"

עקדת
יצחק (ר'
יצחק
ערמה):

זאת היתה עצה עמוקה אלוקית להראות לכל חוק לבו וקשי ערפו של פרעה,
אשר עליו יצדקו משפטי ד'
יתברך ומכותיו הנאמנים,
אשר ישלח בו ובעמו והוא:
כאשר צוה שלא יבקשו ממנו רק שירפה מהם כעשרה ימים ללכת שלשת ימים במדבר לזבח,
ומסתמא יודעין מדבריהם שאחר ישובו,
ועם כל זה לא ישמע!…

שד"ל:

אין פסק כי הבקשה הזאת היתה בעקבה,
כי לא היתה דעתם לחזר ומאחר שהוא היה מעכבם ומשתעבד בהם בלא שום דין, אין לתמה אם צוה ה'
להתפתל עם העקש.
(ועיין תהילים י"ח כ"ו ועיין רש"י שם!)

1. מה הן תשובות עקדת יצחק ושד"ל לקושית אברבנאל?

2.**
התוכל לענות תשובה אחרת לקושיה הנ"ל?

ב.
ה,*
א'-ג'

לפי דעת ר'
שמשון רפאל הירש השתמש משה בדברו עם פרעה במושגים וניבים מותאמים ללשון פרעה ולמהלך מחשבותיו האלילי.

הוכיח זאת מלשון הפסוקים!

מפרשים
רבים
משתוממים:

מדוע קוו משה ואהרן שבשנוי לשונם (מפסוק א' לפסוק ג') בדברם אל פרעה בשניה יתקבלו דבריהם על פרעה יותר מאשר דבריהם הראשונים (פ'
א')?

נסה לענות על תמיהתם: ולהסביר את סבת השנויים!

ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:

(הערה:
ברב החומשים הגירסא הרש"י לא נכונה ויש לגרס ע"פ אברהם ברלינר:
ד"ה ולבנים אומרים לנו: עשו כמנין הראשון).

ד.
מה קשה לראב"ע בפסוקים הבאים?

1. ה,
י"ז

ויאמר
– לא הועילו דבריהם כי הוא מתאמץ בחוזק לבו:

2. ה,
י"ח

ועתה
לכו עבדו
– אמר לשוטרים גם הם חייבים לעבוד:

3. ה,
י"ט

ויראו
– זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם.
ומלת אותם כמו נפשם ועצמם.
וכמוהו וירעו הרועים אותם. ויקבור אותו בגיא.
ורבי יהודה בן בלעם אמר כי כמוהו יביא אותו אל פתח אהל מועד ולפי דעתי שהכהן יצוה להביאו:

ומה בינו לבין רש"י?

רש"י ה, יח

ותוכן
לבנים –
חשבון הלבנים וכן (מלכים יב) את הכסף המתוכן המנוי כמו שאמר בעניין (שם)
ויצורו וימנו את הכסף:

רש"י ה, יט

(יט)
ויראו
שוטרי
בני ישראל
– את חבריהם הנרדים על ידם:

ברע
– ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו':

4. ראב"ע ה, כ"א

ויאמרו
ירא י"י
– חמסנו שהוא עליכם.

5. ראב"ע ה. כ"א

ד"ה
ויאמרו
ירא …
ודע כי החמש ההרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח.
על כן אמרו הרגשה אחת תחת חברתה כמו ומתוק האור. ורבי מרינוס אמר שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע:

ה.
דברי משה כ"ב–כ"ג

ראב"ע
ה, כב

וישב
משה –
הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.
עד שיעשה כל האותות אשר צוהו אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני והצל לא הצלת. התשובה חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם.
והנה הוא הכביד העבודה עליהם.
וטעם למה הרעתה – הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי.

ראב"ע
ה, כג

ומאז
– מהיום שדברתי אליו אז הכביד עולם עליהם כאשר הוא כתוב ויצו פרעה ביום ההוא. והטעם והצל לא הצלת וזה שחשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם. ומלת הרע לעם הזה פעל יוצא כמו הרעו מאבותם:

רמב"ן ה, כב

…. למה
הרעותה
– אחרי הודיע אלהים את משה פעמים (לעיל לג ט,
ד כא) שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך מדוע יתרעם ואמר ר"א כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה'
יקל מעליהם ויחל האלהים להצילם,
והנה פרעה הכביד והרע, וזה טעם למה הרעותה, כי זה הפך מה שאמרת לי ראה ראיתי את עני עמי (לעיל ג ז),
וארד להצילו (שם ח) ואיננו נכון בעיני,
בעבור שאמר והצל לא הצלת,
ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות:

ולפי דעתי שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו,
ולא באות ומופת,
עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות,
אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים וכשאמר לא ידעתי את ה' יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע,
ויכה אותו בו ביום בדם ואח"כ בכל המכות וכשראה שעמדו שלשה ימים והוא יריע להם בכל יום, וה'
לא כהה בו,
ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא:

ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים, כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו,
ואמרו לו למה תעשה כה לעבדיך (פסוק טו), כי אין ברשות כל אדם לבא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים,
אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו, והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וצוה שיבאו לפניו וידברו עמו וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים…

א.
שניהם נתקלים בשאלה אחת. מהי?

ב.
במה מתנגד הרמב"ן לתשובת ראב"ע ומהי תשובתו?

2.*
למה פתח משה את דבריו בכנותו את ישראל בשם "העם הזה" וסיים ב"עמך"?

ו.
תשובת ה' ו'
א'-ב'

ו'
א'
עתה
תראה.

מהו מובנה של מלת "עתה"
בפסוק זה, מדוע שעה זו ראויה ביותר?

ו'
ב'
כי
ביד
חזקה
ישלחם
וביד
חזקה
יגרשם

למה כפל "יד חזקה" בפסוק אחד?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה תשיעית (תש"י)

פרשת שמות

פרק ה' א'-ד'

(לפרק זה עיין גם גליון שמות תש"ה)

א.
השוה:

השווה את הופעתם הראשונה של משה ואהרן לפני פרעה (פרק ה' פסוקים א'-ד')
לתיאור הופעתם לפני פרעה כפי שהיא מתוארת בדברי חז"ל:

מדרש
שמות רבה
ה':

א"ר חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבטיא (=
קבלת פני צירי המלכים בבית המלכים) של פרעה היה,
ובאו כל המלכים כולן לכבדו והביאו דוראות (= מתנות)
של עטרות, והיו מעטרין אותו שיהיה קזמוקרטור (= מושל בכיפה, מלך המלכים) על כל המלכים.
משעטרו אותו היה משה ואהרן עומדים על פתח פלטורין של פרעה.
נכנסו עבדיו ואמרו:
"שני זקנים עומדים על הפתח".
אמר להם: "יעלו!"
(וארבע מאות פתחים היו לפלטורין של פרעה,
ועל כל פתח ופתח אריות ודבים וחיות רעות, ולא היתה בריה יכולה להכנס שם עד שהיו מאכילין אותה בשר.
וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם,
סובבים ומלחכים רגליהן,
והתחילו ללותם עד שבאו לפני פרעה. כיון שעמדו לפני פרעה ראו אותם המלכים שהם דומים למלאכי השרת ורום קומתם כארזי לבנון,
וגלגלי עיניהם כגלגל כוכב הנגה,
וזקנות שלהם כאשכלות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה… ודיבור פיהם כאש שלהבת – מיד נפל פחדם על כל המלכים כולם ואחזה זיע ורתת וחלחלה, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם.) היה יושב פרעה ומסתכל שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים – והם אף לא שאלו בשלומו. אמר להם: "מי אתם?" אמרו לו: "שלוחיו של הקבה"ו אנחנו!" – "מה אתם מבקשים?"
– אמרו לו: "כה אמר ה'
שלח את עמי ויחוגו לי במדבר!" אותה שעה כעס ואמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו?!
לא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי!
– לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח".
אמר להם: "המתינו לי עד שאחפש בספר שלי". מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלוהיה.
התחיל קורא: אלוהי מואב, אלוהי עמון, אלוהי צידון… אמר להם: "חפשתי שמו של אלוהיכם בבית גנזי ולא מצאתי אותו".

א"ר לוי: משל למה הדבר דומה! לכהן שהיה לו עבד שוטה.
יצא הכהן חוץ למדינה (=
חוץ לעיר), הלך העבד לחפש את רבו בבית הקברות.
התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם: לא ראיתם בכאן את רבי?
אמרו לו: "רבך לאו כהן הוא?" אמר להם: "הן".
אמרו לו: "שוטה,
מי ראה כהן בבית הקברות?!"
כך אמרו משה ואהרן לפרעה:
"וכי מבקשים חיים אצל מתים?!
אלוהות אלו שאתה אומר מתים הם, אבל אלוקינו הוא אלוקים חיים ומלך עולם!"

אמר להם פרעה:
"בחור הוא או זקן הוא?
כמה שנותיו? כמה עיירות כבש?
כמה מדינות לכד?
כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות?"
אמרו לו: "אלוקינו כוחו וגבורתו מלא עולם,
הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם,
והוא יצרך ונתן בך רוח חיים". אמר להם: "ומה מעשיו?" אמרו לו: "נוטה שמים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבו, רמחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות,
מכסה שמים בעבים מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ומדשן פרות, ועונה חיות. הוא צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם,
מסיר מלכים ומקים מלכים!" אמר להם: "מתחילה שקר אתם מדברים, שאני הוא אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס". (הקטע שבסוגרים לקוח מתוך ילקוט שמעוני).

1. מה מוסיפה האגדה על המסופר בתורה ומה הניע את הדרשן לתוספת זו?

2.*
נסה לאפין את סגנון האגדה לעומת סגנון המקרא ע"פ השואה זו.

3.כיצד מתאר המדרש את התהום שבין עולמם של משה ואהרן לעולמו של פרעה.

ב.
השוה את צו ה' למשה:

ג'
י"ח…
ובאת
אתה
וזקני
ישראל
אל
מלך
מצרים
ואמרתם
אליו:
ה'
אלוקי
העברים
נקרה
עלינו…

להוצאתו של צו זה לפועל:

ב–ה'
א'...
ויאמרו
אל
פרעה:
כה
אמר
ה'
אלוקי
ישראל
שלח
את
עמי
ויחגו
לי
במדבר.

1.**מה ראה משה לשנות מן המצווה לו ולאמר בראשונה לא כפי שצווה ורק בשניה (בפ'
ג')
כמלים אשר צווה לאמרם?

2.
לפ'
ה'
ג'
שואל
בעל
עקדת
יצחק:

מה ראו להוסיף "פן יפגענו בדבר או בחרב"
– שאם כפשוטו – מה איכפת לו? ואם לתיקון רש"י אינו ירא מפני אלוהים?

הסבר את קושייתו ותרץ אותה!

ג.
ג'
י"ח.

רש"י:

נקרה
עלינו –
לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום:

השוה רש"י:

ויקרא
א' א'

ויקרא
אל משה
– לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה (יומא ד' ויקרא ר') לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנא' (ישעיה ו) וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנא'
ויקר אלהים אל בלעם:

ויקרא
אל משה
– (יומא ד' ת"כ)
הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין יכול אף להפסקות היתה קריאה ת"ל וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות ומה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין ק"ו להדיוט הלומד מן ההדיוט:

במדבר
כ"ג
ד'

ויקר
– לשון עראי לשון גנאי לשון טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:

לדברי
רש"י
בויקרא
מקשה בעל
צידה
לדרך
מפסוקנו
כאן:

הרי לך שלשון זה הנאמר בבלעם מצינו גם כן בישראל?!

**
נסה לישב תמיהתו!

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה ארבע עשרה (תשט"ו)

פרשת שמות

פרק ה'

הערה
לתחילת
פרקנו – שיחת משה ואהרן הראשונה עם פרעה (פסוקים א'-ה')
עיין גליון שמות תש"י.

א.
שאלות כלליות

1.**
לפי
דעת ר'
ש.
רפאל
הירש השתמש משה בדברו עם פרעה שנית (פ'
ג')
במושגים וניבים מותאמים ללשון פרעה ולמהלך מחשבותיו האלילי.

הוכח זאת מלשון הפסוקים!

2. האם התכוון פרעה בגזרתו החדשה (ו'-ז'-ח')
ליעל את העבודה ולהגביר את הייצור, או הייתה לו בזה כונה אחרת?

3.
מדוע שם פרעה על מלאכת בני ישראל שוטרים מבין בני ישראל עצמם ולא מבין המצרים?

(ועיין רש"י
ו' ד"ה
הנוגשים).

הנגשים
– מצריים היו והשוטרים היו ישראלים הנוגש ממונה על כמה שוטרים והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:

ב.
ה,
ג

פן
יפגענו
בדבר
או
בחרב.

לפסוק
זה מקשה
בעל
עקדת
יצחק:

וקשה,
שאם כפשוטו – מה איכפת ליה (לפרעה)
ואם לתקון רש"י ז"ל – אין פרעה ירא מפני האלוהים?

נסה לענות לשאלתו.

ג.
ה,
ה'.

ויאמר פרעה: הן רבים עתה עם הארץ

והשבתם אותם מסבלותם.

רש"י:

הן
רבים עתה
עם הארץ
– שהעבודה מוטלת עליהם – ואתם משביתם אותם מסבלותם – הפסד גדול הוא זה.

ראב"ע:

אמר יפת, כי פירוש "רבים עתה עם הארץ", שלא נחוש אם יבוא דבר או חרב עליכם, כי רבים הם הסובלים.

עקדת
יצחק: אמר הרשע בלבו כמדבר עימהם;
הנה כשלא היו העם רבים על זה השעור אמרנו:
"הבה נתחכמה לו פן ירבה"
ושמנו עליהם שרי מסים למען ענותו בסבלותם.
ועתה – שכבר הם רבים "והשבתם אותם מסבלותם"?!
זה לא יתכן!

1. מה קשה לכל המפרשים בפסוקנו?

2.* מה הקושי הנוסף שרצה בעל העקדה ליישבו?

3.**
איזה פירוש משלשתם נראה לך הקרוב ביותר לפשוטו של מקרא?

ד.
ה,
כ"ב.

למה
זה
הרעות
לעם
הזה
–
למה
זה
שלחתני?

ראב"ע:

ד"ה
וישב
משה: הנה שאלה, אחר שה' הודיע למשה ואמר לו (ג'
י"ט)
"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה" – עד שיעשה כל האותות אשר צוהו – אם כן למה יתרעם משה לומר:
"למה זה שלחתני והצל לא הצלת"?

התשובה:
חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם.
וטעם "למה הרעות" – היפך מה שאמרת (ג'
ז')
"ראה ראיתי את עני עמי…
וארד להצילו מיד מצרים" – "ולמה זה שלחני"
להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה לשוטרים.

רמב"ן:

ד"ה
למה
הרעות: אחרי הודיע אלוקים את משה פעמים, לא יתן אותם מלך מצרים להלוך, מדוע יתרעם? ואמר ר' אברהם,
כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלוקים להצילם,
והנה פרעה הכביד והרע. וזה טעם "למה הרעות" כי זה הפך מה שאמרת לי "ראה ראיתי את עני עמי וארד להצילו"
– ואיננו נכון בעיני,
בעבור שאמר "והצל לא הצלת"
ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות.

ולפי
דעתי
שחשב משה רבנו, כי יאמר ה'
שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו ולא באות ובמופת עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות.
אבל חשב, כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים.
וכשיאמר "לא ידעתי את ה'", יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין והוא לא ישמע – יכה אותו בו ביום בדם ואח"כ בכל המכות.
וכשראה משה שעמדו שלשה ימים והוא ירע להם בכל יום, וה'
לא כהה בו ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה,
אז חשב משה,
כי ארוכה היא.

ויתכן
שהיה בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים, כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו ואמרו לו:
(ה'
ט"ו)
"למה תעשה כה לעבדיך?" – כי אין ברשות כל אדם לבוא בהיכל המלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים,
אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו. והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך, עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וצוה שיבואו לפניו וידברו עמו.

ובאלה
שמות רבה
(ה'
כ"ג)
אמרו:
"ויצאו נוגשי העם ושוטריו" – כיון שגזר פרעה כך, הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים,
ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין."
ועוד אמרו (מדרש שמות רבה ה' כ"ג):
"ויפגעו את משה ואת אהרן"
– אחר ששה חדשים נגלה הקבה"ו אל משה במדין ואמר לו "לך שוב מצרים",
בא משה ממדין ואהרן ממצרים ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה.

וכן ראיתי עוד במדרש חזית (שיר השירים רבה ב' כ"ב)
"דומה דודי לצבי"
מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונראה,
וכמה נכסה? ר'
תנחום אומר: שלשה חדשים. הדא הוא דכתיב (שמות ה' כ')
"ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם"…
והנה היו ימים רבים מעת דבר לו ה' ובואו אל פרעה.
ולכן כששב משה אל ה',
אמר:
"למה הרעות לעם"
למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלח לו (=
לשלוח אותי אל פרעה) עד שתרצה להצילם,
כי תעה הרעות להם ולא הצלת אותם,
ואם ככה אתה עושה להם – סופו ברעה אשר תמצאם.

ולכן ענה אותו (ה'):
"עתה – בעת הזאת, בקרוב – תראה אשר אעשה לפרעה, כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת, וקרוב לבוא עתו וימיו לו ימשכו. (ועיין ישעיה י"ג כ"ב).

ספורנו:

ד"ה
למה זה
שלחתני: אם היו ראויים לזה הפורענות,
למה גלגלת אותו על ידי?

1. מהי טענת הרמב"ן נגד הראב"ע?

2. מהי תשובת הרמב"ן לקושיית הראב"ע בדבריו הראשונים עד "אז
חשב משה
כי ארוכה
היא".

3.*
מהי תשובתו השניה (החל מן "ויתכן שהיה בזה המשה" עד סוף דבריו)
לאותה קושיה ומה ההבדל בין תשובתו השניה לראשונה?

4. לשם מה נעזר הרמב"ן בדברי שמות רבה ושיר השירים רבה,
מה רצה להוכיח בעזרתם?

5.* מה הם הקשיים האחרים בפרקנו,
שמיישב אותם הרמב"ן בדבריו כאן – כבדרך אגב?

6.
העוסק סיפורנו בישוב אותה קושיה הנשאלת בראב"ע או בישוב קושיה אחרת?

במה שונה פירושו לפסוקנו מפרוש הרמב"ן?

7.**
התוכל לענות תשובה נוספת אחרת לקושיית ראב"ע על תרעומת משה ולהסביר מה הביא אותו לידי כך?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. יפתור כל אחד לפי דרגתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנת העשרים ואחת (תשכ"ב)

פרשת שמות

פרק ה'

עיין גם גליון שמות תשט"ו

א.
ה,
ג'.

נלכה נא דרך שלשת ימים

רבנו
בחיי על
התורה:

חס וששלום שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח, אלא כדדי לקבל המצוות, כי רצה הקבה"ו להכניסם במצוות מעט מעט,
שהרי נצטוו תחילה על הבת במרה, וכעניין שמצינו באברהם (בראשית כ"ב)
שלא אמר לו:
"קח נא את יצחק", אלא אמר לו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק".

אברבנאל:

עשה הקבה"ו כן כדי להראות לבני אדם חוזק לב פרעה וקושי ערפו ושעליו יצדקו משפטיו ודיניו ומדותיו על פרעה ועל מצרים, יען ביען לא בקשו ממנו ללכת כי אם דרך שלשת ימים,
לזבוח לאלוהיהם ומסתמא יובן מדבריהם שאחר כך ישובו, ולא שמע פרעה אל תפילתם ואל תחינתם וכל שכן אם יאמר לו לשלחם כולם שבלי ספק לא יאבה להם ולא ישמע להם. הנה מפני זה צוה למשה רבנו ע"ה שתהיה בראשונה שאלתו ובקשתו דבר מועט דרך שלושת ימים להבחין בו ערפו ומצחו הקשה.

חזקוני:

"דרך
שלשת
ימים" וכן עשו, דכתיב ויחנו ביום השני באיתם בקצה המדבר.

הכתוב
והקבלה:

הוא יתברך צוה שבתחילה יבקש ממנו דבר קטן כזה ללכת דרך ג' ימים,
להבחין מצחו הקשה;…
ועם כל זאת לא אמר לו שישובו אחרי שלשת ימים ולא הוציא משה מפיו דבר שקר.

והנה אחרי אשר מאן גם הבקשה הקטנה הזאת, ששוב ששאל משה ממנו השלוחין הגמורים והחפשיות הנצחית.

1. במה שווים רבנו בחיי ואברבנאל בישוב הקושי של פסוקנו ומה ההבדל שביניהם?

2. במה שווים החזקוני והכתב והקבלה בישוב הקשי?

3. לשם מה מוסיף בעל הכתב והקבלה את דבריו האחרונים ("והנה אחרי אשר מאן… הנצחית"),
מה רצה להוכיח בעזרתם?

ב.
שאלות ודיוקים ברש"י

ג.
מתוך דברי המדרשים:

ה,
ב'.

מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל

לא
ידעתי
את
ה'

וגם את ישראל לא אשלח.

שמות
רבה ה'
(י"ד)

… אתה אמרת "מי ה'?!", עתיד אתה לומר (ט'
כ"ז)
"ה'
הצדיק!"
אתה אמרת: "לא ידעתי את ה'?" עתיד אתה לומר (י'
ט"ז)
"חטאתי לה' אלוהיכם".
אתה אמרת "וגם את ישראל לא אשלח"
– עתיד אתה לומר,
לכו לשלום, שנאמר (י"ב ל"א–ל"ג)
"ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר:
קומו צאו מתוך עמי… גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי".

מהו "וגם את ישראל לא אשלח"?
אלו היה שם אותו ישראל הזקן, הייתי נותן הסל והמגרפה על כתפו.

1.* מה מובנה של השאלה "מהו וגם את ישראל לא אשלח", מה התמיהה במלים אלה?

2.**
במה סוטה המדרש מפשוטו של סוף פסוק ב'?

ד.
ה.
ד

ויאמר
אליהם
מלך
מצרים

למה
משה
ואהרן
תפריעו
את
העם
ממעשיו

1. שמות
רבה ה'
(ט"ז)

"למה
משה
ואהרן" –
מהו "למה"?
אמר להם: "אתם – למה ודבריכם – למה".

(תרגום יונתן לירמיהו ב' ה'
"וילכו אחרי ההבל ויהבלו – והוו למה")

1.*
הסבר מה מובנה של שאלת המדרש "מהו למה" – וכי מלה זרה היא זו?

2.**
מה בפסוקנו דחקו לדרש מלת "למה"
לא כמלת שאלה?
אלא כשם עצם?

2.
ה.
ו.
ויצו
פרעה
ביום
ההוא
את
הנוגשים
בעם
ואת
שומריו
לאמור

לא
תאספון
לתת
תבן
לעם.

שמות
רבה ה
(י"ח)

מלמד על הרשע שלא עכב מלעשות עמם רע – וזו היתה גזרה רביעית

א.
מה הפליאה שעליה עמד המדרש?

ב.
מהן שלש הגזרות הקודמות?

3.
ה.
ה,
ט'.

תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה

ואל ישעו בדברי שקר.

מכילתא
פרשת
בשלח י"ד
כ"ה

"וינהגהו
בכבדות" –
ר'
יהודה אומר: במידה שמדדו בה מדד להם,
דכתיב (ה'
ט')
"תכבד העבודה על העם" לכך נאמר: "וינהגו בכבדות".

א.
מהו הדיוק הסגנוני בפ' ההוא (י"ד כ"ה)
שעליו בנוי המדרש?

ב.
הידועים לך בפרשתנו (שמות)
עוד מדרשים של "מידה כנגד מידה"?

ג.
השוה לדברי המדרש את דברי
ורש"י
שם י"ד
כ"ה:

ד"ה
וינהגהו
בכבדות: בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם,
במידה שמדדו (ט'
ל"ד)
"ויכבד לבו הוא ועבדיו" אף כאן "וינהגהו בכבדות".

**
הסבר למה בכר רש"י את בראשית ט' ל"ד על פסוקנו דסטה מן המכילתא?

4.
ה,
ט'.

ואל ישעו בדברי שקר

שמות
רבה ה'
(י"ח)

מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת,
לומר,
שהקבה"ו גואלם, לפי שהיו נחים בשבת. אמר להם פרעה "תכבד העבודה – ואל ישעו בדברי ששקר"
אל יהיו משתעשעים ואל יהיו נפשים ביום השבת.

1. מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו שעליו בנוי המדרש?

2. במה רואה פרעה לפי דעת מדרש זה – סכנה מיוחדת בשבילו?