גיליונות נחמה – שמות 9

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שלישית (תש"ד)

פרשת וארא

פרק ט'

א.
ט,
ה'

רשב"ם:

מועד
לאמר –
שלא יאמרו סבת מדינה היא:

מה הם האמצעים האחרים – שמסופר עליהם בפרקנו – שנקט בהם משה לתכלית זו?

ב.
שאלות ודיוקים ברש"י

ג.
ט,
ו'

ראב"ע:

ויעש
ה' – ופי'
וימת כל מקנה מצרים. רובו.
כי הנה כתיב שלח העז את מקנך וככה תמצא בברד ואת כל עשב השדה. והעד מכת הארבה ואכל את יתר הפליטה:מהו הקשי וכיצד אפשר לפרשו בדרך אחרת?

ד.
ט,
י"ב

רמב"ן:

ויחזק
ה' את
לב פרעה
– ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את לבו להתפאר אצלו בחכמתם,
ועתה לא באו לפניו, ואין עוזר לו ואין סומך באולתו רק עונותיו אשר ילכדונו או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו, כי במכות הראשונות בפשעו היה הדבר, ועתה סבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה (ז ג) והוא האמת:

1.*
שתי תשובות משיב הרמב"ן כאן לשאלה הידועה. מה ההבדל ביניהן?

2.**
השוה דבריו כאן לדבריו בז'
ג'
ד"ה ואני אקשה,
בייחוד החל מן אמר ר 'יוחנן…
עד "למען ספר שמו".

האם חוזר הרמב"ן כאן על תשובותיו שם או הוסיף להן כאן תשובה חדשה?

3. לאיזו משתי תשובות הרמב"ן מתאימים דברי
ספורנו
ז' ג'
ד"ה
ואני
אקשה
וכאן ד"ה
ויחזק
ה'.

ואני
אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה',
אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה,
בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו,
כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך,
שיתנחם מהיות מורד,
אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות,
כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה,
שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל,
למען שיתי אותותי אלה בקרבו,
שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית.
ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו,
וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:

4.
השוה
דברי
הרמב"ם
בשמונה
פרקים
לדברי
הרמב"ן.

האם מסכים הרמב"ן באחת משתי תשובותיו לדעת הרמב"ם?

הרמב"ם
בשמונה
פרקים
פרק ח':

אבל אמרו "וחזקתי את לב פרעה" ואח"כ ענשו והמיתו,
יש בו מקום לדבר, ויעלה ממנו בידינו שרש גדול.
והסתכל מאמרי בזה הענין ושים אליו לבך וחבר אותו על דברי חולתי ובחר לך הטוב,
והוא אצלי שפרעה וסיעתו, אלו לא היה להם חטא אחר אלא שלא שלחו את ישראל,
היה ענין מסופק על כל פנים, שהרי הקבה"ו מנעם מלשלחם…
ואיך היה מבקש מהם לשלחם?
ואיך ענשם אח"כ כאשר לא שלחם? וזה נראה עול בלי ספק,
גרים אשר היו בתוכם, והעלו עליהן עול גמור כאשר נאמר בבירור:
"הנה עם בני ישראל… הבה נתחכמה לו…"
זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם מבלי הכרח,
רק ברע לבבם והיה ענש השם יתברך להם על זה למנעם מהתשובה, עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שראוי להם מן הדין.

(ועיין גם דברי הרמב"ם הלכות תשובה פרק ו'
הלכה א'-ג').

ה.
מה קשה לספורנו בפסוקים הבאים ומה רצה לתקן בפירושיו:

ט"ז

בעבור
הראותך
את כחי.
כדי שתחזור בתשובה,
כי לא אחפוץ במות המת:

ולמען
ספר שמי.
ורבים תשיב מעון:

י"ט

ועתה
שלח העז
את מקנך.
כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם":

* כ'

הירא
את דבר
ה' הניס.
והטעם שאמרתי שלח העז, הוא מפני שראיתי בענין הדבר שהירא את דבר ה'
הניס.
ואשר לא שת לבו חטא ויעזוב, באופן שעם חטאו הפסיד, לכך אני מזהיר עתה כדי שלא ימות האדם אשר בשדה:

ובמה נטה בזה מן הפירוש הרגיל?

הערה לשאלה ד'
3. להבנת דברי ספורנו מועתקים בזה דברי ר
'יוסף
אלבו ספר
העיקרים
ד' פ'
כ"ח:

ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשם מחזק לב הרשעים ומונע מהם דרכי תשובה.
וזה,
שהרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל ה'
מיראת העונש, כמו שאמר פרעה:
"חטאתי הפעם, ה'
הצדיק".
ובעבור שזה דומה לאונס ואינו בחיריי הנה ה' מחזק את לבו לאמור, שבאה המכה במקרה ולא על צד ההשגחה וזה כדי שיסיר מלבו את המורך וישאר על בחירתו מבלי מכריח, ואז יבחן אם היתה תשובתו בחיריית ובזה הצד ננעלים שערי תשובה בפני הרשעים,
לא שה' ימנע מן האדם טוב בחירתו,
חלילה!
"כי לא אחפץ במות המת…
והשיבו וחיו!" (יחזקאל י"ח).

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שביעית (תש"ח)

פרשת וארא

א.**
להבנת ההאבקות בין משה ופרעה השוה את הפסוקים הבאים:

1.
ה'
ב'
(בבא משה אל פרעה לראשונה)
פרעה:
מי
ה'
אשר
אשמע
בקולו
לא
ידעתי
את
ה'.

2.
ה'
ד'
(במכת הצפרדעים) פרעה:
העתירו
אל
ה'

משה:…
למען
תדע
כי
אין
כה'
אלוקינו

3.
ח'
ט"ו (במכת הכנים) החרטומים:
אצבע
אלוקים
היא

4.
ח'
כ"א (במכת הערב) פרעה:
לכו
זבחו
לאלוקיכם

5.
ח'
כ"ב
משה:…
נזבח
לה'
אלוקינו

ח'
כ"ג משה:
וזבחנו
לה'
אלוקינו

6.
ח'
כ"ד
פרעה:…
וזבחתם
לה'
אלוקיכם

7.
ט'
כ"ח (במכת הברד) פרעה:
העתירו
לה'
ורב
מהיות
קולות
אלוקים

ט'
כ"ט משה:
למען
תדע
כי
לה'
הארץ

ט'
ל' משה:
ואתה
ועבדיך
ידעתי
כי
טרם
תיראון
מפני
ה'
אלוקים

1.**
התוכל להסביר את הויכוח בין פרעה ובין משה המשתקף בשנוי שמות הקדש בפסוקים אלה?

ועיין:

ראב"ע
ח' ט"ו

ויאמרו
– בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע.
ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן.
אמרו לפרעה לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פרשתי כי פרעה לא כחש הבורא רק השם שהזכיר לו משה.
וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו מן השמים ע"כ חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפי'. שאמרו אצבע אלהים היא ולא אמרו אצבע ה' שהוא אלהי ישראל.
כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות.
ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת הצפרדעים.
ולא הזכיר לו בתחלה מכת הכנים:

ראב"ע
ט' כ"ח

העתירו
אל ה'
– הזכיר השם הנכבד.
ואמר קולות אלהים.
כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי.
ובעבור שלא אמר קולות ה'
חבר משה שם העצם והתואר.
ואמר מפני ה'
אלהים.
והטעם כי השם הוא אלהים לבדו. ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה.
ואין טענה ממלת אדנ"י יהו"ה אתה החילות.
כי באל"ף דל"ת הוא כתוב:

(שים לב: השם שבו ישתמש משה בפ'
האחרון מן המובאים לעיל (ט'
ל')
אינו מוזכר בתורה אלא כאן ובמעשה גן עדן בראשית ב'-ג').

2.**
התוכל להסביר למה כנה החוקר בנו יעקב (במאמרו המובא למטה)
את הפסוק האחרון (ט'
ל'):
"נקודת הגבה של כל ספור עשר המכות – ובמובן ידוע גם הנקודה המרכזית של כל התורה כלה"?

ב.
שאלות למכת הברד (י"ג–ל"ה):

1.* מה הסבה שדברי ההתראה (י"ג–י"ט)
במכה זו ארוכים מדברי ההתראה שבאו במכות האחרות? (ז'
כ"ו–כ"ט;
ח'
ט"ז–י"ט;
ט'
א'-ד').

2. בכל דברי התראה שבמכות הקודמות יבוא תמיד משפט התנאי

ד'
כ"ז
ואם
מאן
אתה
לשלח
–
הנה
אנכי
נגף

ח'
י"ז
כי
אינך
משלח
את
עמי
–
הנני
משליח

ט'
ב'
כי
אם
מאן
אתה
לשלח…
הנה
יד
ה'

היש למצוא גם בדברי ההתראה שלפני מכת הברד משפט תנאיי מקביל לאלה?

ג.
ט,
י"ט.

ועתה
שלח
העז
את
מקנך
ואת
כל
אשר
לך
בשדה…

אברנבאל
שואל:

"למה היה הרחמנות הזה מה'
על מצרים ועל מקניהם ואנשיהם אשר בשדה,
ואם חפץ ה'
להענישם,
איך היה מייעצם להינצל מהעונש – ואם היו המצרים כולם שומעים לעצמתו ויניסו את מקניהם,
ימלטו מהמכה וינצלו כולם, ומה יהיה עניין המכה הזאת וכוחה?"

ענה לשאלתו!

ד.
שאלות סגנון:

1.*
כ"ג.
ותהלך
אש
ארצה

צורה נדירה זו נמצאת רק כאן – ולדעת החוקרים – בהשפעת מקומנו בתהילים ע"ז ז' מהי האסוציאציה שרצה המשורר שם להעלות בהשתמשו בביטוי הלקוח מכאן?

2.
כ"ח.
ויך
הברד
בכל
ארץ
מצרים…

ע"י איזה אמצעי סגנוני מגדיל הכתוב את רושם החורבן הכללי בפ'
זה?

ה.
שאלות ודיוקים ברש"י:

1.
ט"ז
ד"ה
כי עתה
שלחתי
מה קשה לו ומה תיקן בדבריו?

2.
י"ח
ד"ה
כעת מחר
המפרשים
מקשים: ולמה לא פירש כך גם בפרקנו בפ'
ה'
מחר יעשה ה'…?

ענה לשאלתם!

עצה
טובה: להבנת שאלה א'
ולדרכי שמוש התורה בשמותיו של הקבה"ו בכלל קרא מ.ד.
קאוסטו:
תורת התעודות וסידורם של ספרי תורה עמ'
27-40 ובייחוד חשובים העמודים 31-33!!

לקוראי
גרמנית: קראו את מאמרו החשוב של

Benno
Jacob: Gott u. Pharao

Monatschrifb
f. Gesch. U. Wissensch. D. Judentumas 1924.

מאמר ארוך בכמה המשכים. למקומנו בייחוד עמודים 270-272.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שמינית (תש"ט)

פרשת וארא

פרק ט'

(לשאלות ברש"י בפרקנו עיין גליון וארא תש"ד שאלה ב וכן וארא תש"ח שאלה ה).

א.
שאלה בסדר עשר המכות

אברבנאל:
(בהסבירו
את סדר
המכות
ואת מבנה
פרשתנו):

פרעה היה חולק על משה בשלשה שרשים:
משה הניח מציאות סבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד', ב')
"לא ידעתי את ה'"; והשרש השני הוא,
שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו,
ופרעה כחש זה באמרו (שם,
באותו פסוק) "מי ה'?!" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכחות והיכולת,
יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ופרעה יכחישו באמרו (שם,
שם)
"מי ה" אשר אשמע בקולו"
רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השרשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלש מכות הראשונות;
לאמת השרש השני,
ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלש המכות השניות; – ואמנם השלש מכות האחרונות באו לאמת השרש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.

**
התוכל להביא להסברו זה סיוע מפסוקי פרשתנו?

ב.
השוה:

ו':
וימת
כל
מקנה
מצרים

עם
י"ט:
שלח
העז
את
מקנך…
כל
האדם
והבהמה
אשר
ימצא
בשדה

1.
התוכל לתרץ את הסתירה שבין שני הפסוקים?

2.**
התוכל למצוא תופעה סגנונית כזו בפרקנו שנית?

ג.
שאלת מבנה. פסוקים ל"א–ל"ב.

אברבנאל
מקשה:

באומרו "והפשתה והשעורה נכתה,
כי…"
ואמרו "והחטה והכוסמת לא נכו, כי…",
מה צרך היה בספור וההודעה הזאת בזה המקום טרם השלים דברי משה אל פרעה, הלא נראים הפסוקים כמפרידים בין הדבקים.

* ענה לשאלתו! (עיין גם רמב"ן ד"ה והפשתה עד "ואמרו בשם הגאון")

ד.
שאלות סגנון ולשון

1.
פרק
ט' פסוקים
ד'-ה'-ו'

ד'…
ולא
ימות
מכל
לבני
ישראל
דבר

ה'…
מחר
יעשה
ה'
הדבר
הזה
בארץ

ו'…
ויעש ה'
את הדבר הזה

מה ראה הכתוב להרבות בשימוש מלת "דבר"
במקום זה?

2.**
ב'.
כי
אם
מאן
אתה
לשלח.

הסבר את הצורה הדקדוקית של "מאן"

(ועיין גליון לך לך תש"ז שאלה ג'!)

ה.
מדברי המדרשים:

1.*
י"ז–י"ח.
עודך
משתולל
בעמי…
הנני
ממטיר
כעת
מחר

זהר
ב' ס"ד:

ר'
חייא פתח: (תהילים ל"ד,
ח')
"הונה מלאך ה'
סביב ליראיו ויחלצם"
– וכאין אינון צדיקיא,
דהקבה"ו אתרעי ביקריהון יתיר על דיליה. תא חזי (=
בא וראה) כמה אינון בני עלמא דמחרפי ומגדפי לעילא והקבה"ו לא תבע מהם… פרעה חרף וגדף ואמר (ה'
ב')
"מי ה' אשר אשמע בקולו"
וקודשא בריך הוא לא תבע מיניה עד דסריב בהו בישראל דכתיב:
"עודך מסתולל בעמי…
הנה יד ה'
הויה"
וכן בכל אתר (בכל מקום) קודשא בריך הוא תבע עלבון צדיקיא יתיר על דיליה.

הסבר את הרעיון והבא לו סמוכין מן התנ"ך!

2.
י"ט.
ועתה
שלח
העז
את
מקנך.

תנחומא
ישן וארא
כ':

אמרו רבותינו בכל המכות לא אמר פרעה:
"ה'
הצדיק",
אלא במכת ברד בלבד, למה?
אדם שהוא מבקש להלחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקבה"ו אמר לפרעה:
"ועתה שלח העז את מקנך…"
– באותה שעה אמר פרעה: "ה'
הצדיק".

הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש הזה!

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יענה כ"א כפי דרגתו.

עצה
טובה
לקוראי
גרמנית: להבנת עשר המכות קרא

Benno
Jacob:

Gott
u. Pharao. Monatschr f. Gesch. U. Wiss. D. Jud.
1924.

David
Hoffman: D. aegypt. Palgen. Jeschurun 1917
373-383` 553-545.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושתים (תשכ"ג)

וארא – מכת הברד

פרק ט –
פסוקים:
יג – לה

שמות
ט, יד:

כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.

א.
שאלות כלליות:

1.
שונים פסוקי הברד (יג – לה)
מתיאורי שאר המכות עד הנה,
במה?

2.
לתיאור הברד פסוקים כג – כה: מה הם האמצעים הספרותיים לתיאור נוראות הברד.

ב.
ראב"ע ט, יד:

כי – הזכיר מַגֵּפֹתַי בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו. ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת, ואמר ה' הצדיק.

ר'
אברהם
בן
הרמב"ם:

את
כל
מגפותי:
במכה זו נאספו יחד הנפרדים בזולתה וזה,
כי היא השחיתה את הצמח ואת החי שאינו מדבר ואת המדבר;
הערוב השחית את בני האדם,
והדבר איבד את החי, והברד איבד את שניהם; והארבה איבד את הצמח כמבואר,
והברד גם כן,
כמו שאמר בברד (ט,כה):
וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. וגם מפני הפחד משמיעת הקולות ורעשם, הלא תראה מאמרו:
ורב מהיות קולות,
הקדים את הקולות לפני הברד.

אור
החיים
(פסוק
יד):

כל
מגפותי
וגו' –…והנכון בעיני, שנתכוון לומר אליו,
כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא עליו ה', יובן כי בכל מכה ומכה שהביא עד עתה לא היה מחליט פרעה בדעתו כי הם (המכות)
מאלהי היכולת והיה תולה במכשפות ומעשה שדים,
וזה לך האות שגם החרטומים עושים כן.
והגם שהיתה מכה שאמרו החרטומים אצבע אלהים היא, יש מקום לפרעה לחשוב כי אפשר כי האנשים ההמה לא השיגו השגת משה ואהרן במכשפות ואומרים כן,
ולעולם ימצא אדם מכשף שיעשה כן. לזה אמר אליו ה': 'כי בפעם הזאת'
באמצעות המכה אשר אביא עליך (הפעם)
אני שולח את כל מגפותי,
שכבר הבאתי עליך,
אל לבך. פירוש,
שתדע כי לא מעשה כישוף ושדים המה אלא מעשה אלהים.

והוא אומרו 'מַגֵּפֹתַי'
בכינוי העושה אותם,
כי בראותך מכה נפלאה אשר אין יכולת לשד וכישוף לעשות אפילו דומה דדומה,
להוריד אש מן השמים בפלאי פלאות, אז לראשונות תתבונן.

יצחק
שמואל
רג'יו
(ביאור):

כי
בפעם
הזאת: בפעם הזאת תגדל כל כך המכה, עד שכל מגפותי שהבאתי עליך עד עתה ולא שמת לבך עליהן,
עתה ישובו אל לבבך התועה ואל לבב עבדיך, כדרך (דברים ד,לט)
והשבות אל לבבך כי ה'
הוא האלקים, כי מן המכה הזאת תשפוט על הראשונות עד שתראה שכולן צדקו יחדו ובאו עליך כמשפט על רוע מעלליך, ושאין כמוני עושה נפלאות בצדק ובמשפט.

מ.
ד.
קאסוטו:
(שמות
עמ' 78):

בפעם
הזאת – במחזור המכות המתחיל עכשו ובמה שיבוא אחריו כשיא המכות " אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ". אם אינך שולח את עמי אני שולח בך – מידה כנגד מידה – את כל מגפותי, מגפות קשות ונוראות שתגענה ישר אל לבך ואל לב עבדיך ועמך (רמז למכה האחרונה,
מכת בכורות)….

1. מה הקושי בפסוקנו שאותו ניסו ליישב כל הנ"ל?

2. כמה דעות שונות נאמרו ביישוב הקושי הנ"ל ומה ביניהן?

3. מהי ההוכחה מדברי הכתוב לדברי ראב"ע שלא ראינו בכל המכות עד הנה שפחד פרעה כשם שפחד מן הברד?

*
* 4. מהי התוספת המיוחדת שבמכה זו שעלולה לעשות רושם מפחיד – מבחינה פסיכולוגית – שאינו בחמש המכות שקדמו לברד?

*
5. מהי הראיה מן הכתוב לדברי בן הרמב"ם,
שהמכות הקודמות לא באו "רצופות זו מיד אחר זו"?

6. מהי ההוכחה מלשון הכתוב שכאן מתחיל מחזור מכות חדש (כדברי מ.ד.
קאסוטו)?

ג.
ט,
יד

כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.

פסוק
טו: כִּי
עַתָּה
שָׁלַחְתִּי
אֶת
יָדִי
וָאַךְ
אוֹתְךָ
וְאֶת
עַמְּךָ
בַּדָּבֶר
וַתִּכָּחֵד
מִן
הָאָרֶץ.

פסוק
טז:
וְאוּלָם
בַּעֲבוּר
זֹאת
הֶעֱמַדְתִּיךָ
בַּעֲבוּר
הַרְאֹתְךָ
אֶת
כֹּחִי
וּלְמַעַן
סַפֵּר
שְׁמִי
בְּכָל
הָאָרֶץ.

רש"י
ט, טו

כִּי
עַתָּה
שָׁלַחְתִּי
אֶת
יָדִי
– כי אלו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר, שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ותכחד מן הארץ, אבל בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו'

עקידת
יצחק
– שער
לו

ועל זה הדרך אמר בכאן כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ וגו',
ירצה,
כי בסימן השלישי הזה (בא"ח)
ישלח את כל מגפותיו אל לבו, עד שישלים זה הסדר, אשר בו יודה בפינות האלוהיות,
כאשר הנחנו. ובאר לו שהעניין המתברר בכאן הוא תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ, והוא הוא הדרוש כי כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וגו' וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו', ירצה,
אם היתה הכוונה לבד לברר לך שיש לי יכולת מה בארץ,
כבר יתאמת זה כשהייתי מכה אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ, אמנם העמדתיך ליפות כח זה המופת ולהודיע וללמד כי לא לבד יש לי כח בארץ,
אבל שתתפשט ממשלתי ויכולתי בכולה,
ואין בכל שריה ומלכיה שלא יחויב לעשות רצוני. והוא אומרו: בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.

מ.
ד.
קאסוטו:
(עמ'
78)

אילו רציתי, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי,
הייתי שולח כבר את ידי במלוא גבורתה (שוב פעם הפועל שלח, ושוב פעם הזכרת יד ה'
כמו בפסקה ג'
– מכת הכנים), וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר,
והייתי מכה בדבר גם אותך וגת את עמך ולא רק את מקניכם בלבד;
ואילו כן עשיתי,
היית אבוד אתה ועמך, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ,
ואולם,
לא רציתי לעשות כך, לא מפני שקצרה ידי חלילה,
ואף לא מפני שלא היה עונש כזה ראוי לכם,
אלא רק לשם מטרה אחרת:
בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ,
בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ באופן ברור יותר את כוחי,
וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ,
כלומר כדי שתלמד לקח מן המכות האחרונות,
ויחד אתך ילמדו לקח יתר בני אדם שבארץ.

שד"ל
ט, טו:

כִּי
עַתָּה
שָׁלַחְתִּי:
מן הראוי היה שאעשה כן,
על דרך (שמואל–ב כ,יח):
וַתֹּאמֶר לֵאמֹר דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמוּ.

ויקרא (י,יח):
הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.

ישעיה (ב,
ט):
וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם.

1. מה הקושי בפסוקנו?

2. מה ההבדל בין העבר של שָׁלַחְתִּי, וָאַךְ,
וַתִּכָּחֵד לבין העבר של הֶעֱמַדְתִּיךָ,
לפי רש"י וקאסוטו.

* * 3. לשם מה מוסיף רש"י את המילים "עם הבהמות" שאינו בכתוב?

* 4. לשם מחבר רש"י בפירושו את פסוקנו אל ראשית הפסוק הבא (טז)?

*
*5. במה שונה בעל העקדה מרש"י ומקאסוטו?

6. מהי חולשת פירושו של שד"ל?

השאלות המסומנות ב–
קשות והמסומנות ב–
** קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.