גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ואחת (תשכ"ב)
הפטרת מקץ לשבת חנוכה
זכריה פרק ב,
יד – ד,
ז
המנורה
א.
אבן
כספי
בספרו
"מנורת
הכסף" מקשה
לפסוקנו
(בתוך כתביו: עשרה כלי כסף,
הוצאת מקור, תש"ל,
עמ'
136)
כאשר ראה זכריה זאת המראה,
שאל להמלאך הדובר בו, שיודיעהו מה אלה:
ויען המלאך הדובר בי (פרק ד פסוק ו): זה דבר ה'
אל זרובבל לאמר,
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'.
והיה ראוי לומר:
אלה שבעת עיני ה' משוטטים בכל הארץ (עפ"י ד, י),
וכן היה ראוי לומר: אלה שני בני היצהר, העומדים על אדון כל הארץ (פסוק יד). ואיך אמר: זה דבר ה'
אל זרובבל, לא בחיל ולא בכח …"?
והנה אחדות מן התשובות:
רש"י זכריה פרק ד פסוק ד:
מה
אלה
אדוני: מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו.
רש"י זכריה פרק ד פסוק ו
זה
דבר ה'
אל
זרובבל: זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזיתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו, כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי.
כי
אם ברוחי:
אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטים ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם.
רד"ק זכריה פרק ד פסוק ו
ויען
לא בחיל
ולא בכח:
כמו שראית מעשה המנורה נעשה מאליו בלא אדם עורך את הנרות ומציק בהם את השמן,
כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח הא–ל יתברך וברצונו ועוד יפרש לו המראה דרך פרט.
הבאור פרק ד פסוק ד:
מה אלה אדוני:
על מה רומז מראה הזיתים המציקים את השמן אל הנרות? ולא שאל על המנורה, כי הנביא השיג שרמזה על ישועת ישראל,
כידוע שאור הוא סימן על התשועה ושלוה.
פסוק
ו: זה
דבר ה'
אל
זרובבל:
זה המראה של הזיתים סימן הוא על זרובבל. כשם שהשמן נגמר מאליו לכל דבריו, ולא יקוה לאיש,
כן לא בחיל ולא בכח שלכם תוכלו לעשות את הבית, "כי אם ברוחי"
– בהשגחתי הפרטית עליכם,
ויתבונן הקורא תפארת מליצת המקרא.
א.
בהוראת
"חיל"
ו"כח",
שהמה נרדפים בעניין,
וההבדל ביניהם, כי "כח"
מורה על השגת דבר בכח עצמי, ו"חיל"
על השגת דבר ע"י כח זולתו,
ומעתה יאמר, כי התשועה לא תהיה ע"י שום כח גשמי, כי אם ברוחי.
ב.
בהשמטת הפועל "יעשה"
או "יהיה",
עזב אל הקורא לצייר במחשבתו של ענייני הישועה הצריך להשלמת הבית,
ינתן להם מאת מקור הטוב.
1. מהי תשובתם לשאלת אבן–כספי?
2. האם מתנגדים הרד"ק והביאור לפירוש רש"י או חוזרים עליו רק בניסוח אחר?
3.
לאלו פסוקים מתכוון רד"ק באמרו "עוד יפרש לו המראה דרך פרט"?
4.
מניין "ידוע"
לו לבעל הביאור "שאור הוא סימן על התשועה"?
5.
בשני צורות סגנון רואה בעל הביאור את "תפארת מליצת המקרא"
של פסוקנו, הסבר את השני!
ב.
אברבנאל:
פרק ד שאלה ו
(דף רז עמ'
ב):
ורש"י פירש: מה אלה אדוני,
מה זה שהזיתים נמסקים ונעצרים מאליהן והשמן בא אל הנרות מאליו:
זה דבר ה'
אל זרובבל, זה סימן לך,
שתבטיח את זרובבל,
כשם שהשמן וזיתים הזה נגמר מאליו לכל דבריו, כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי, כי אם ברוחי,
שאני אתן רוחי על דריוש ויצוה לכם לבנות כו'.
וכן פרשוהו המפרשים כולם.
ואתה רואה שאין בכתוב דבר ממה שאמרו ששאל, כי אם מה המה אלה,
כמו ששאל על הסוסים ועל הקרנות, לא על מעשה השמן מאליו.
גם כי זה היה בחודש יא בשנת שתים לדריוש וכבר נתן רשותו להשלים בנין הבית ואיך תבוא אליו עתה המראה הזאת כולה. ועוד שאיך אמר,
שיבנו בית ה'
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו והנה הם במלאכת הבונים ובחיל ובכח הנערים שהיו מחזיקים ברמחים ובחניתות ובעזרת מלך פרס מה שבנו כמו שנזכר בספר עזרא…
(דף רט עמ'
א)
והמנורה הזאת שראה,
אין ספק אצלי,
שהיתה משל לאומה,
שעם היותה עתה העם ההולכים בחושך הנה לעתיד לבוא גאולתה תהיה מנורה מאירה אל עבר פניה. ומפני עושרה ומעלתה אמר, שראה אותה זהב.
וכבר ייעד ישעיהו את האור לאומה בזמן תשועתה באומרו:
"והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך". ונראה כבר זה לזכריה במה שנאמר לו:
"רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'
". ומלבד מה שיורה עליו, הנראה שראה הנביא את המנורה באותה צורה שעשאה משה עליו השלום מזהב ושבעה נרות, הנה נוכל לומר עוד, שכיוון הנביא בפרטים ההם מדעים וגזרות מיוחדות לענין הנמשל.
ולכן ראה גולה על ראשה,
מה שלא היה במנורת משה.
ולכן יהיה אמרו:
זהב,
להורות על מעלתה ועושרה, כמו שאמר מייעד על זה,
תחת הנחושת אביא זהב. ואמר עוד, שראה אותה כולה להגיד שלא תהיה האומה אז כאשר היה בבית שני שעלו שמה שנים מהשבטים בלבד וגם אלה לא בשלמותם.
אמנם לעתיד לבוא ראה המנורה כולה, לפי שיתקבצו השבטים כולם שמה ולא יישאר אחד מהם בגלות. וכבר נרמז זה למעלה באומרו:
ונלוו גויים רבים אל ה'.
וכאומרו:
הוי הוי ונסו מארץ צפון וגומר: הוי ציון המלטי (ב,
י–יא),
וכמו שפירשתי. עוד ראה, גלה על ראשה,
וגלה היא העטרה שנקראת כן מפני שהיא על הראש מגולה לכל,
וגם להיותה עגולה וכמו גלה וכותרת גולות וכותרות. והענין בזה שהאומה בבית שני לא היתה עטרה על ראשה לפי שתמיד היתה נכנעת למלכי האומות הנכרים המושלים בה,
פעם לפרס ופעם ליון, פעם לרומי. אמנם בזמן התשועה תהיה הגלה והכותרת על ראשה,
כי לא תהיה נכנעת לשום אומה אך שאר האומות יהיו נכנעות אליה וכבר נרמז לו… …
והנה הנביא לא שאל דבר על המנורה ועל הזהב ועל כולה ועל גולה ועל הנרות ועל המוצקות כי הבין פתרון כל זה מתוך נבואותיו… אבל כנגד שני הזיתים שראה בלתי שווים במעלתם, שאל אל המלאך מה אלה אדוני. והנה המלאך הוכיחו באומרו הלא ידעת מה המה אלה?!
רוצה לומר, הנה מתוך הנבואות שכבר ראית וידעת היה לך לדעתו כולו או קצתו. ואמר זה לפי,
ששני הזיתים היו מורים על שני גדולי הדור שהיו בקרב ישראל והם המלך המשיח והכהן הגדול ומפני שענין הכהן הגדול כבר נאמר לו בייעוד: ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי,
שייעודו כמו שפירשתי,
שמזרע יהושע יהיה הכהן הגדול בבית ה'
העתיד והוא היה אם כן אחד משני הזיתים לכן המלאך לא ביאר לזכריה כי אם מה הוא הזית האחר והוא אמרו:
זה דבר ה'
אל זרובבל, כלומר,
שמזרעו יהיה מלך המשיח מושל בישראל, כי כמו שייעוד הכהן הגדול לעתיד לבוא נאמר בשם יהושע כן ייעוד מלך המשיח נאמר בשם זרובבל,
לפי שיהיה מיוצאי חלציו. והודיעו שלא יקנה ממשלתו בחיל ולא בכח כמלכים המושלים באומות, כי אם ברוח ה'. וכמו שאמר ישעיהו:
ויצא חוטר מגזע ישי וגו'
ונחה עליו רוח ה'. ואמר ג"כ:
הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו. ואמר:
קנה רצוץ לא ישבור (ישעיהו מב, ג),
דומה למה שאמר כאן לא בחיל ולא בכח. ועליו אמר: מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור,
רוצה לומר, מי אתה מלך המשיח שאתה הר הגדול לפני זרובבל,
כלומר,
שבערכו ולפניו תהיה אתה הר הגדול, כי זרובבל יהיה פחת יהודה וזה יהיה מלך על כל מלכי האדמה. ואמר שאותו מלך משיח יהיה למישור, רוצה לומר, שיהיה מיישר את כל העמים ומדריכם במעגלי צדק, וכמו שאמר ישעיהו:
ושפט בין הגויים … (שם ב, ד).
1. במה שונה פתרונו של אברבנאל עקרונית מפירושי קודמיו?
2. מהן שתי טענותיו [או שלוש] של אברבנאל נגד פירושי קודמיו?
* 3.
מה אפשר לטעון נגד טענתו השניה?
4. במה סוטה פירושו לפסוק ז מפשוטו של מקרא?
* * 5.
מה הניעו להקטין את ערך תקופת בית שני ולהתעלם כליל מתקופת החשמונאים?
ג.
זכריה פרק ד פסוק ו:
ויען
ויאמר
אלי
לאמר:
זה
דבר
ה'
אל
זרבבל
לאמר:
לא
בחיל
ולא
בכח
כי
אם
ברוחי
…
* 1.
לאן מוסבת מילת "זה"
לפניה או לאחריה?
2. רוב פרשנינו מפרשים "אל זרובבל" – על זרובבל, מה נימוקם לפירוש זה והיכן מצינו "אל"
בהוראת "על"?
ד.
זכריה פרק ד פסוק ו:
ויען
ויאמר
אלי
לאמר:
זה
דבר
ה'
אל
זרובבל
לאמר:
לא
בחיל
ולא
בכח
כי
אם
ברוחי
…
אברהם
כהנא
תנ"ך
עם פירוש
מדעי
זכריה
פרק ד
פסוק ו:
ויען ויאמר אלי לאמר: המשכו של לשון זה הוא בפסוק י:
שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
תנ"ך
דעת מקרא,
זכריה
מפורש
ע"י
מרדכי
זר–כבוד,
פרק
ד פסוק
ו הערה
9: …. ונראה לי שלפי פשוטו של הכתוב, מתייחס דבר ה'
גם אל מראה האבן וגם אל מראה המנורה, כי שבעה העיניים כשבעת הנרות מורות על עיני ה'
והשגחתו.
המוטיב הוא אחד ושתי המראות הן קשורות ומהודקות זו לזו. גם בפרק ב יש דבר ה' בפסוקים יב–יג שאינו מתייחס דווקא אל המראה שלפניו,
היא מראת המודד,
אלא למראת הקרנות שבתחילת הפרק,
הרי שזוהי שיטה ולא שיבוש.
1. במה שונה פתרון המנורה לפי שניהם מפתרונה לפי רש"י – רד"ק והבאור?
* 2.
היכן מצינו במקרא את הדימוי של "עיני ה' " במובן של השגחתו?
* 3.
מה המריץ את כהנא (ההולך כאן בעקבות רוב חכמי אוה"ע)
לקשר את פסוק ה עם פסוק י?
ה.
פסוק ז:
מי
אתה
הר
הגדול
לפני
זרובבל
למישור
….
אבן עזרא זכריה פרק ד פסוק ז
מי:
הנביא ידבר אל כל שר ומלך: אם אתה נחשב בעיניך, כהר פלוני הגדול,
למישור תשוב לפני זרובבל. ובהוציאו את האבן הראשה, היא האבן הבדיל שתנתן ביד זרובבל והיא האמורה למעלה אשר נתתי לפני יהושע.
1. מי הוא המלך או השר אשר אליו אולי יכוון הנביא דבריו?
2.
היכן מצינו שלטון מסומל בהר או במקום גבוה?
3.
התוכל להסביר את התופעה הלשונית המוזרה "הר הגדול"?
אין עלון הדרכה לגיליון זה.
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושבע (תשכ"ח)
הפטרת פרשת בהעלותך
זכריה ב, י"ד – ד'
ז'
א.
ב,
י"ד
רני ושמחי בת ציון
כי
הנני
בא
ושכנתי
בתוכך
נאום
ה'
ט"ו
ונלוו
גויים
רבים
אל
ה'
ביום
ההוא
והיו
לי
לעם
ושכנתי
בתוכך
…
ר'
אלעזר
מבלגנצי:
ד"ה
ושכנתי
בתוכך: שיבנה ביתי בך כבראשונה.
ד"ה
ונלוו
גויים
רבים: שיבואו להספח ולהתגייר בימי החשמונאים.
ר'
משה
אלשייך:
"כי
הנני בא"
כי לשון "הנני"
הוא מוכן מיד,
שהוא עתה בבית שני הזה … "ושכנתי בתוכך" שלא אעשה העיקר מהעיר שביתי יבנה בה,
כי אם "ושכנתי בתוכך בת ציון", שהוא בתוך העם ובקרבם, כי "היכל ה' המה".
1. במה מסכימים שני המפרשים ובמה הם שונים זה מזה?
2. למה מדגיש אלשייך שבפסוקינו לא מדובר דוקא על בנין בית המקדש?
3.*
איך מפרש האלשייך את ירמיהו ז' ד'
ובמה הוא סוטה מפשוטו של מקרא שם.
ב.
ב,
יד
רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך.
רד"ק:
ד"ה
רני ושמחי
– יתכן לפרש נבואה זו עד (פסוק י"ז)
"ממעון קדשו" עתידה לימות המשיח בעבור שאמר (פסוק ט"ו)
"ונלוו גויים רבים"
– "הם כל בשר"
– ולא ראינו זה בבית שני,
אלא ששאר כל הפרשה ענינה בבית שני,
שדבר על יהושע ועל זרובבל.
אברבנאל:
אחרי שיעד זכריה על הגאולה העתידה ונקמת האויבים אמר כנגד בת ציון "רני ושמחי…" אל תחשבי שתהיה הגאולה העתידה כפקידת בית שני, לא תהיה כן,
כי היא לא תהיה תלויה ברוח האדם,
כמו כרש או דריוש מלך פרס, "כי הנני בא"
– כי אני אבוא לכם –
לא אדם; גם בבית שני לא ירדה שכינה ונבואה.
אמנם בגאולה העתידה אבוא ושכנתי בתוכך כימי קדם.
1. מהו ההבדל הדק בין שני המפרשים?
2.*
מהי סבת אברבנאל להקטין כאן (ובהרבה מקומות מפירושיו לנבואות נחמה)
את ערכה של תקופת שיבת ציון ובית שני?
3.*
למה משתמש אברבנאל (לא רק במקומנו)
בדברו על שיבת ציון בימי זרובבל ועל תקופת בית שני בכלל בביטוי "פקידה",
"פקידת בית שני"?
ג.
ב,
ט"ז
והחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם.
אברבנאל:
"ונחל"
הוא כמו והנחיל,
כמו (דברים ל' ג')
"ושב ה' את שבותך" שהוא כמו והשיב,
וגם בענין הנחלה מצינו (במדבר ל"ד)
"אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ", שהוא כמו: אשר ינחילו. כן "ונחל ה' את יהודה" הוא כמו "והנחיל".
ופירוש הכתוב וענינו הוא, שבבית שני בני יהודה החזיקו בכל הארץ ובירושלם גם כן, ולא נתחלקה הארץ לשבטים לפי שלא חזרו כלם לנחול את חלקם,
וגם לא נתנו ממנה תרומה לה'. ואף בבית ראשון הנחיל יהושע את יהודה חלקו קודם מדידת הארץ וחלוקתה בעבור כלב בן יפונה, שהיה משבט יהודה,
ולכן לקח לו שבט יהודה יותר מראוי לו, עד שמפני זה אמר לשמעון (שופטים א' ג')
"עלה אתי בגורלי".
והיה גמגום בין השבטים על חלקם ונחלתם,
כמו שתראה בספר יהושע מצוות בני יוסף (יהושע י"ז י"ד).
ולכן אמר כאן,
שבגאולה העתידה לא יהיה כן.
אבל שינחיל ה'
את יהודה חלקו הראוי לו בלבד על אדמת קדש,
לפי שיעשו ממנה י"ב חלקים שוים,
כמו שזכר ייחזקאל.
ויהודה ינחל חלקו לבד ככל אחד משאר השבטים, ולא עוד.
ועוד יעד, שיבחר הקב"ה בירושלם, ר"ל שתהיה ירושלם תרומה לה'
מכל הארץ כמו שנבא יחזקאל,
ולא יחזיקו בה יהודה ובנימין לבד, כמו שהיה בחלוקת הארץ שעשה יהושע …
שלא יעשו י"ב חלקים מארץ ישראל, אבל יחלקו אותה לי"ג חלקים והחלק הי"ג יהיה תרומה לה' ובו תהיה ירושלים,
כמו שבאר יחזקאל בחלוקתו …
1. רב מפרשים אינם מסכימים לפירוש זה למלה "ונחל".
איך תפרש את פסוקנו אם לא תקבל את דעת אברבנאל?
2.*
היכן הרמז בפסוקנו שתהיה ירושלם בחלק הי"ג ולא תהיה נכללת באחד מי"ב החלקים?
3.
היכן הראיה ביחזקאל (פרק מ"ה)
שתהיה ירושלם בחלק הי"ג ולא באחת מי"ב הנחלות?
רש"י:
ד"ה
מה אלה
אדוני: מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו?
ד"ה
זה דבר
ה' אל
זרובבל: זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזיתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו, כך לא בחיל ולא בכח שלכם תעשו את בנין ביתי.
ד"ה
כי אם
ברוחי: אני אתן רוחי על דרויש ומניח לכם לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם.
אברבנאל:
… ורש"י פירש "מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו …"
(ומביא את כל דברי רש"י.
עיין לעיל) וכן פרשוהו המפרשים כלם. ואתה רואה שאין בכתוב דבר ממה שאמרו ששאל, כי הוא שאל "מה המה אלה"
כמו ששאל על הסוסים ועל הקרנות, לא על מעשה הזמן מאליו.
ועוד איך אמרו,
שיבנו בית ה'
לא בחיל ולא בכח כי אם בכוחו,
והנה הם במלאכת הבונים ובחיל ובכח הנערים,
שהיו מחזיקים ברמחים ובחניתות, ובעזרת מלך פרס?!
ואין ספק אצלי שהיתה המנורה משל לאומה,
שאם היתה עתה הולכת בחשך לעתיד לבוא תהיה גאולתה מנורה מאירה אל עבר פניה …
ולזה אמר זכריה (ב')
"רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוך … ונלוו גויים רבים אל ה'
ביום ההוא והיו לי לעם …"
… ואמר עוד, שראה את המנורה "כולה"
(ג'
ב'),
להגיד שלא תהיה האומה אז כאשר היה בבית שני,
שעלו שמה שנים מן השבטים בלבד וגם אלה לא בשלמותם, אמנם לעתיד לבוא ראה המנורה "כולה",
לפי שיתקבצו השבטים כולם שמה ולא ישאר אחד בגלות,
וכבר נרמז זה לעמלה באמרו (ב'
ט"ו)
"ונלוו גויים רבים אל ה'
ביום ההוא" … עוד ראה (ד'
ב')
"גולה על ראשה"
וגולה היא עטרת.
והענין בזה שהאומה בבית שני לא היתה עטרה על ראשה, לפי שתמיד היתה נכנעת למלכי האומות הנכרים המושלים בה,
פעם לפרס, פעם ליון, פעם לרומי. אמנם בזמן תשועתה תהיה הגולה והכותרת על ראשה, כי לא תהיה נכנעת לשום אומה.
… עוד מלך המשיח נאמר בשם "זרובבל"
לפי שיהיה מיוצאי חלציו והודיעו שלא יקנה ממשלתו בחיל ולא בכח כמלכי האומות,
כי אם ברוח ה' כמו שאמר ישעיה (י"א)
"ויצא חטר מגזע ישי …
ונחה עליו רוח ה' …" וכן אמר (ישעיה מ"ב)
"הן עבדי אתמך בו …
נתתי רוחי עליו משפט לגויים יוציא". ואמר (שם)
"קנה רצוץ לא ישבור" דומה למה שאמר כאן "לא בחיל ולא בכח".
ועליו אמר (ד'
ז')
"מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור".
רוצה לומר: מי אתה מלך המשיח שאתה הר הגדול לפני זרובבל,
כלומר שבערכו ולפניו תהיה אתה הר הגדול,
כי זרובבל היה פחת יהודה,
וזה יהיה מלך על כל מלכי האדמה!
ואמר שאותו מלך המשיח יהיה למישור, ר"ל שיהיה מישר את כל העמים ומדריכם במעגלי צדק וכמו שאמר ישעיה (ב'
ד')
"ושפט בין הגויים …"
1. במה שונה פתרונו של אברבנאל עקרונית מפרושי קודמיו?
2. מה הן שתי טענותיו של אברבנאל נגד פרושי קודמיו?
3. *
מה אפשר לטעון נגד טענתו השניה?
4. במה סוטה פירושו לפסוק ז'
מפשוטו של מקרא?