מעין עלון להבנת
הגליון
של נחמה ליבוביץ – שנה תשכ"ב
הפטרת מקץ לשבת חנוכה
זכריה פרק ב,
יד – ד,
ז
פתרון הנבואה על פי י.
קויפמן:
במראה החמישי בפרק ד, אנו מוצאים את פתרון החידה של המראה שלנו: ב–ד,
ה–י.
אנו מוצאים נבואה על זרובבל,
הוא "צמח"
של פרק ג,
על יעודו המשיחי,
על "האבן"
ועל שבעת "העיניים".
זכריה פרק ג
פסוק
ח: שְׁמַע
נָא
יְהוֹשֻׁעַ
הַכֹּהֵן
הַגָּדוֹל
אַתָּה
וְרֵעֶיךָ
הַיֹּשְׁבִים
לְפָנֶיךָ
כִּי
אַנְשֵׁי
מוֹפֵת
הֵמָּה
כִּי
הִנְנִי
מֵבִיא
אֶת
עַבְדִּי
צֶמַח:
פסוק
ט: כִּי
הִנֵּה
הָאֶבֶן
אֲשֶׁר
נָתַתִּי
לִפְנֵי
יְהוֹשֻׁעַ
–
עַל
אֶבֶן
אַחַת
שִׁבְעָה
עֵינָיִם
–
הִנְנִי
מְפַתֵּחַ
פִּתֻּחָהּ
נְאֻם
ה'
צְבָאוֹת
וּמַשְׁתִּי
אֶת
עֲוֹן
הָאָרֶץ
הַהִיא
בְּיוֹם
אֶחָד:
זכריה פרק ד
פסוק
ה: וַיַּעַן
הַמַּלְאָךְ
הַדֹּבֵר
בִּי
וַיֹּאמֶר
אֵלַי
הֲלוֹא
יָדַעְתָּ
מָה
הֵמָּה
אֵלֶּה
וָאֹמַר
לֹא
אֲדֹנִי:
פסוק
ו: וַיַּעַן
וַיֹּאמֶר
אֵלַי
לֵאמֹר
זֶה
דְּבַר
ה'
אֶל
זְרֻבָּבֶל
לֵאמֹר
לֹא
בְחַיִל
וְלֹא
בְכֹחַ
כִּי
אִם
בְּרוּחִי
אָמַר
ה'
צְבָאוֹת:
פסוק
ז: מִי
אַתָּה
הַר
הַגָּדוֹל
לִפְנֵי
זְרֻבָּבֶל
לְמִישֹׁר
וְהוֹצִיא
אֶת
הָאֶבֶן
הָרֹאשָׁה
תְּשֻׁאוֹת
חֵן
חֵן
לָהּ:
פסוק
ח: וַיְהִי
דְבַר
ה'
אֵלַי
לֵאמֹר:
פסוק
ט: יְדֵי
זְרֻבָּבֶל
יִסְּדוּ
הַבַּיִת
הַזֶּה
וְיָדָיו
תְּבַצַּעְנָה
וְיָדַעְתָּ
כִּי
ה'
צְבָאוֹת
שְׁלָחַנִי
אֲלֵכֶם:
פסוק
י: כִּי
מִי
בַז
לְיוֹם
קְטַנּוֹת
וְשָׂמְחוּ
וְרָאוּ
אֶת
הָאֶבֶן
הַבְּדִיל
בְּיַד
זְרֻבָּבֶל
שִׁבְעָה
אֵלֶּה
עֵינֵי
ה'
הֵמָּה
מְשׁוֹטְטִים
בְּכָל
הָאָרֶץ:
מראה המנורה
זכריה פרק ד
פסוק
ב: וַיֹּאמֶר
אֵלַי
מָה
אַתָּה
רֹאֶה
וָיאֹמַר
{וָאֹמַר}
רָאִיתִי
וְהִנֵּה
מְנוֹרַת
זָהָב
כֻּלָּהּ
וְגֻלָּהּ
עַל
רֹאשָׁהּ
וְשִׁבְעָה
נֵרֹתֶיהָ
עָלֶיהָ
שִׁבְעָה
וְשִׁבְעָה
מוּצָקוֹת
לַנֵּרוֹת
אֲשֶׁר
עַל
רֹאשָׁהּ:
פסוק
ג:
וּשְׁנַיִם
זֵיתִים
עָלֶיהָ
אֶחָד
מִימִין
הַגֻּלָּה
וְאֶחָד
עַל
שְׂמֹאלָהּ:
פסוק
ד:
וָאַעַן
וָאֹמַר
אֶל
הַמַּלְאָךְ
הַדֹּבֵר
בִּי
לֵאמֹר
מָה
אֵלֶּה
אֲדֹנִי:
פסוק
ה: וַיַּעַן
הַמַּלְאָךְ
הַדֹּבֵר
בִּי
וַיֹּאמֶר
אֵלַי
…
פסוק
י:
שִׁבְעָה
אֵלֶּה
עֵינֵי
ה'
הֵמָּה
מְשׁוֹטְטִים
בְּכָל
הָאָרֶץ:
פסוק
יא:
וָאַעַן
וָאֹמַר
אֵלָיו
מַה
שְּׁנֵי
הַזֵּיתִים
הָאֵלֶה
עַל
יְמִין
הַמְּנוֹרָה
וְעַל
שְׂמֹאולָהּ:
פסוק
יב:
וָאַעַן
שֵׂנִית
וָאֹמַר
אֵלָיו
מַה
שְׁתֵּי
שִׁבֲּלֵי
הַזֵּיתִים
אֲשֶׁר
בְּיַד
שְׁנֵי
צַנְתֲּרוֹת
הַזָּהָב
הַמְרִיקִים
מֵעֲלֵיהֶם
הַזָּהָב:
פסוק
יג: וַיֹּאמֶר
אֵלַי
לֵאמֹר
הֲלוֹא
יָדַעְתָּ
מָה
אֵלֶּה
וָאֹמַר
לֹא
אֲדֹנִי:
פסוק
יד: וַיֹּאמֶר
אֵלֶּה
שְׁנֵי
בְנֵי
הַיִּצְהָר
הָעֹמְדִים
עַל
אֲדוֹן
כָּל
הָאָרֶץ:
האבן,
אבן חן, על האבן חקוקות שבע עיניים,
הן סמל עיני ה' הרואה הכל והשופט את כל הארץ. זוהי אבן פלאים,
מתנת אלוקים, שתהיה ביד מלך העתיד ושבכוחה ימלא את תפקידו כמלך הצדק.
המלאך שם את האבן לפני יהושע – הנני מפתח פיתוחה, ולעיני השומעים הוא שולח יד ומפתח עליה פתוח: הוא חורט עליה שבע עיניים.
גם "צמח",
גם "האבן"
הם חידות.
ביאור החידות ע"י המלאך:
"צמח"
של המראה הוא זרובבל של הנבואה המשיחית.
זרובבל הוא השם הנגלה, צמח הוא השם המסתורי, המשיחי,
(השאול מירמיהו כג,
ה–ו (לג,
יד–טז).
זרובבל הוא פחה מטעם השלטון הפרסי ובונה בית ברשיון כורש. אבל בתור "צמח"
הוא צריך עוד להופיע; הא–ל צריך עוד ל"הביא"
אותו,
הוא עדיין איננו בעולם.
המלאך הדובר של זכריה נבא,
שמלכות חדשה זו תוסד בידי צמח–זרובבל,
אבל לא "בחיל ולא בכח",
כי אם ברוח ה' ובדבר ה'. ה"הר הגדול", מלכות העולם האלילית,
ימוש מפניו. בידו תופיע "האבן הראשה". האבן היקרה, והיא מלוטשה, ושטחיה המלוטשים – "תשויותיה"
הן תשויות חן חן (תשוית,
שווה,
ישר,
חלק,
מהוקצע)
יש באבן כח פלאים.
בחלק השני של הנבואה מתבאר סוד כח חינה. המלאך מבטיח, שזרובבל,
שיסד את הבית,
הוא שישלים את בנינו, וזה יהיה האות,
שהוא נשלח אל זכריה בדבר אלוקים, ואז יאמינו בנבואה על בוא צמח. וכשהנבואה תתקיים, אז כל הבז "ליום קטנות" ישמח כשיראה את האבן ביד צמח–זרובבל.
כי "שבעה אלה" העיניים,
אשר פיתח זה עתה על האבן, "עיני ה' המה",
ו"המה משוטטים בכל הארץ" בכח אבן זו יוסר עוון הארץ. ואז תבוא השלווה המשיחית.