הפטרה
ירמיהו פרק לד
א.
שאלה כללית:
אברבנאל:
עמ
שצד
פסוק
ח:
… הנבואה הזאת היתה בהיות ירושלם במצור הבבליים,
כי אז כרתו הברית על ענין העבדים,…
ונעשה זה (היינו,
הברית שכרתו לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חופשים לבלתי עבוד בם עוד) כאשר עלו הבבליים מעליהם *)
מפני השמועה ששמעו מחיל מצרים שהיה בא,
וכפי זה כבר היה חיל כשדים במלחמה על ירושלים.
*)
הערה:
לעניין הפסקת המצור בגלל צאת חיל פרעה ממצרים להלחם בחיל בבל,
עיין פרק לז א – יא.
התוכל להביא ראיה מפרקנו ששחרור העבדים וכריתת הברית קרו בזמן הפסקת המצור כפי דעת אברבנאל.
ב.
ירמיה לד, ט:
לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ:
שד"ל:
פסוק
ט:
שכבר שעבדו אותם כמה שנים יותר על שש. ואמר ווינימא, כי עשו זאת כדרך שהיו עושים היוונים והרומיים בשעת הדחק מפחד אויב, היו משחררים העבדים כדי שילחמו בעדם בלב שלם. וכשראו שהלכו להם הכשדים חזרו וכבשום לעבדים.
והנכון כי לא לכך עשו,
אלא לשוב אל ה, וכמו שאמר ירמיהו למטה בפסוק טו.
1. שתי סיבות ניתנות כאן לשחרור העבדים, אלו הן?
2.
איזו משניהן נראית לך האמת – לפי המסופר בפרקנו?
3.
התוכל לתת עוד טעם שלישי שיכול היה לגרום לשחרור העבדים?
ג.
ירמיה לד, יז:
לָכֵן
כֹּה
אָמַר
ה'
אַתֶּם
לֹא
שְׁמַעְתֶּם
אֵלַי
לִקְרֹא
דְרוֹר
אִישׁ
לְאָחִיו
וְאִישׁ
לְרֵעֵהוּ
הִנְנִי
קֹרֵא
לָכֶם
דְּרוֹר
נְאֻם
ה'
אֶל
הַחֶרֶב
אבן
כספי
– אדני
כסף:
פסוק
יז: הנני
קרא
לכם
דרור: דרוש שני מצטרף,
ואין הטעם שיהיה ה"דרור"
בצרוף אל "החרב"
הסמוך בכאן, כי יהיה זה הפך המכוון,
אבל יהיו משולחים לנפשם חפשיים מאת ה,
כי יעזבם מתחת הנהגתו וימסרם ביד החרב.
** 1.
הסבר את המילים המסומנות – המודגשות.
** 2.
מה הקושי בפסוק שאותו רצה ליישב?
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.