גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ותשע (תש"ל)
הפטרת נצבים כמנהג הספרדים
ישעיהו נ"ה ו'-י"ג,
נ"ו א'-ח'
א.
שאלה כללית
יש אומרים: רעיונות חלקה הראשון של הפטרתנו (נ"ה ו–יג)
דומים בהרבה לרעיונות פרק מ',
ביחוד פסוקים ו'-י"א בהפטרתנו לפסוקים י"ב–ל"א שם.
1.
הסבר מה הם הרעיונות הדומים.
2.**
הסבר על פי הנאמר בפרק ההוא (מ')
את פסוקי ח'-ט'
אצלנו,
נגד אלו מחשבות בלב השומעים פונה הנביא בפסוקים אלה?
ב.
נה,
ו
דרשו
ה'
בהמצאו
קראוהו
בהיותו
קרוב
1. ספרי
נשא (פסקה
מ"ב):
כתוב אחד אומר "דרשו ה' בהמצאו"
וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ' כ')
"חי אני אם אדרש לכם"
– כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נחתם גזר–דין – "דרשו ה' בהמצאו",
משנחתם גזר–דין – "חי אני אם אדרש לכם".
יבמות
מ"ט:
תניא שמעון בן עזאי אומר:
מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה… מנשה הרג את ישעיה. אמר רבה מידן דייניה וקטליה (דן אותו כנביא שקר והרגו)….אמר לו (=מנשה):
משה רבך אמר (דב'
ד')
"מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" – ואתה אמרת "דרשו ה' בהמצאו"?!
אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימר ליה…
(יודע אני בו שלא יקבל מה שאומר לו… ולהלן מסופר שם איך הרגו מנשה).
מכל מקום קשו קראי אהדדי…
"דרשו ה' בהמצאו"
– הא ביחיד ("מי כה'… בכל קראנו אליו")
הא ברבים. ויחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
"אלו עשרה ימים שבין ראש–השנה ליום הכפורים".
1. מהי הסתירה עליה עומד הספרי ומהי הסתירה שעליה דיבר מנשה?
2. האם הבי"ת של "בהמצאו",
"בהיותו"
מתפרשת לפי כל אחד משני הקטעים הנ"ל (הספרי,
הגמרא)
כאות הביתי"ן בפסוקים הבאים:
בראשית
מ"ה
בהתודע
יוסף
אל
אחיו
דברים
י"א
בשבתך
בביתך
הושע
י"ב
י"ג ויעבד
ישראל
באלה
ובאלה
שמר
ובנביא
העלה
ה'
את
ישראל
ממצרים
תהל'
קכ"ב שמחתי
באומרים
לי
בית
ה'
נלך
השוה
עוד
לפסוקנו:
2. חובת
הלבבות
שער
התשובה
פרק י'
…וכבר בארתי לך,
אחי,
מחובות התשובה וגיליתי לך מאופני החזרה מה שיש בו טענה עליך,
ונפסקו בו אמתלאותיך;
ומה תאמר מחר לאלוקיך? "סכלתי!"
– ולא סכלת! או תאמר: "עשיתי מה שעשיתי ואיני יודע"?
ומה תהיה תשובת השאלה הזאת?
ומבלי ספק נהיה נשאלים!
הכן התשובה בעוד שמאריכין לך.
ודע,
אחי,
כי התשובה על זה איננה יוצאת כי אם ממעשינו,
לא מדברינו, וחשוב עם נפשך – תגיע לרצון בוראך…
הקיצה אחי משנת פתיותך וחמול על נפשך שהיא הנכבדת שבפקדונות הבורא אצלך. וכמה ועד מתי העכוב הזה?
וכבר כלית ימיך ברצון תאוותך,
כאשר יעשה העבד הרע. הלא תשוב לכלות שאר ימיך ברצון בוראך.
וכבר ידעת כי ימי האדם קצרים, ותשאר בלי ספק יותר קצר,
כמו שאמרו חז"ל:
"היום קצר והמלאכה מרובה".
היתה לך אחי רוח יקרה ונכבדת וכבדת בה העולם הזה הנבזה והכלה, והנחת אחריתך (ה)נשארת לך! הלא תנשא רוחך אל המקום הנכבד והמעון הרם אשר לא תושפלנה הרוחות העולות אליו לעד;
ותמהר בעוד שער התשובה פתוח והקבלה והכפרה מצויה, כמו שאמר (ישעיה נ"ה)
"דרשו ה' בהמצאו,
קראוהו בהיותו קרוב".
מהר,
אחי,
מהר קודם בא פחדך, כי אינך בטוח בחיי יום אחד, ועיין לנפשך עיון שיאות לכמוך,
שקול עם שכלך.
ומי שרוצה להגיע לרצון בוראו יכנס מן הפתח הצר שיכנסו ממנו החסידים והסובלים,
וכלנו נקוה הטוב,
ולא יגיעוהו אלא הממהרים אליו,
הרצים עדיו, כמו שאמרו חז"ל:
"הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".
ואמר דוד (תהל'
קמ"ה)
"חשתי ולא התמהמתי".
ראב"ע
ד"ה
דרשו ה'
וגו'
לפי דעתי, כי זאת הפרשה תוכחה על אנשי דורו.
והטעם:
אחרי שתדעו כי תגאלו מבבל וגם מכל הגויים פעם שנית דרשו השם!
…וטעם "בהמצאו"
– לדורשים,
כי ידוע כי השם נמצא בכל מקום ובכל עת,
הנה הטעם: קודם חתום הגזרות.
שד"ל
ד"ה
דרשו ה'
בהמצאו:
קודם הגאולה, כי אחרי שיגאל את עמו,
יבער הקוצים מכרמו,
ככתוב בסוף הספר (ישע'
ס"ו י"ז)
"המתקדשים והמטהרים אל הגנות וגו'
יחד יסופו וגו'
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי…"
הכורם
ד"ה
דרשו: בעבור שהוא נמצא תמיד, וכן בהיותו קרוב,
שהוא תמיד קרוב אל משועו.
1. כמה פירושים שונים לבי"ת "בהמצאו"
ניתנים בדברי ארבעה הפירושים הנ"ל?
2. במה שונה תפישות של רבנו בחיי בעל "חובת הלבבות" מדעת הראב"ע ושד"ל?
3.**
לשם מה מזכיר הראב"ע בפירושו "כי ידוע כי ה' נמצא בכל מקום ובכל עת"
– אם הדבר ידוע,
למה לו להזכירו כאן?
4.
הראב"ע מזכיר בפירושו את "אנשי דורו" של הנביא. מתי חי הנביא לפי דעתו?
5.*
במה
שונה
תרגום
יונתן
מכל
הפירושים
ששמענו
עד הנה:
"תבעו דחלתא ד"ה עד דאתון (=אתם)
חיין בעו מן קדמוהי עד דאתון קימין".
3. המלבי"ם:
ד"ה
דרשו: הישועה בדרך–כלל תלויה בתשובה ומעשים טובים,
ולכן "דרשו ה'", תחילה יש לך להזהר שלא תעזב את ה' לצאת מביתך כלל,
והוא שלא תחטא כלל. דרשו את ה',
בקשו פניו, כל זמן שהוא נמצא אצלכם.
אולם גם אם חטאתם עד שיצא מאתכם ע"י חטאתכם, תשתדלו לקראו שישוב אליכם בעוד "בהיותו קרוב", כמי שאוהבו יצא מאתו בחרי–אף,
שקוראו שישוב אליו תכף, ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב,
כן אם חטאת שוב תיכף בתשובה ולא תמתין עד יום אחר.
אולם גם אם חטאת, וגם אם הרבית לפשוע עד שנתרחק ה'
ממך מרחק רב,
מכל–מקום "יעזב רשע דרכו",
כי גם הרשע שהרשיע הרבה יש לו תקנה על–ידי שיעזב דרכו;
ולא לבד הרשע שהוא חטא מצד התאוה כי גם ה"איש און", שזה מורה שחטא מצד המינות והכפירה, יש לו גם כן תקנה ע"י שיעזב מחשבותיו הכוזבות ויתחיל להאמין בה'.
1. *
איך מישב המלבי"ם את הקושיה על פסוקנו "והלא הוא נמצא תמיד"?
2. מה האופיני לדרך פרשנותו בפירוש זה לפסוקנו?
ג.
נה,
ז
יעזב
רשע
דרכו
ואיש
און
מחשבותיו
וישוב
אל
ה'
וירחמהו…
חובת
הלבבות: שער
התשובה
פרק
ד': אבל גדרי התשובה הם ארבעה:
הראשון חרטה על מה שקדם לו מן העוונות. והשני שיעזבם ויסור מהם. והשלישי שיתודה בהם ויבקש מחילה עליהם. והרביעי שיקבל על נפשו, שלא ידוב לעשותם בלבו ובמצפונו…
פרק
ה': אבל תנאי גדרי התשובה רבים מאד. אך אזכור מהם עשרים תנאים…
מהם תנאי החרטה חמשה… ותנאי העזיבה גם כן חמשה:
אחד מהם עזיבת כל מה שהזהיר הבורא ממנו, כמו שנאמר (עמוס פרק ה')
"שנאו רע ואהבו טוב…", ואמר (ישעיה נ"ו)
"…ושומר ידו מעשות כל רע",
ואמר (ישעיה נ"ה)
"יעזב רשע דרכו ואיש וון מחשבותיו וגו'".
הסבר מה ראה להביא כהדגמה לדרישת העזיבה שלשת פסוקים (אחד מעמוס ושנים מהפטרתנו), מה מחדש כל פסוק על קודמיו?
(שים לב: אין הוא מביא את הפסוקים לפי סדרם במקרא!)