גליונות לעיון בפרשת שבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנת העשרים ושמונה [תשכ"ט]
תזריע – הפטרה לשבת ראש חודש
ישעיה פרק סו
א.
שאלות כלליות:
1. מה הם הרעיונות המשותפים לפרקנו ולפרק הקודם לו [סה]?
2.
רבים מוצאים כמה רעיונות משותפים בפרקנו עם רעיונות שבמזמורי תהילים נ,
נא,
אלו הם?
3.
לדעת כמה מפרשים חוזרת הנבואה האחרונה שבספר ישעיה בפסוקיה הראשונים על הנאמר בנבואה הראשונה שבספר ישעיה, פרק א יא–טו.
ואילו לדעת שד"ל:
"אין הפסוקים האלה [ב–ג]
דומים בעניינם לנאמר בישעיה א "למה לי רוב זבחיכם…"
נסה להכריע בין שתי הדעות.
ב.
מתוך דברי המדרש
ויקרא רבה כב,
ו:
[ויקרא יז, ב–ג]
"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה.
ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'
לפני משכן ה'
דם יחשב לאיש ההוא דם שפך…" הדא הוא דכתיב [ישעיה סו, ג]
"שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און".
ר'
יוחנן ור' שמעון בן–לקיש,
ר'
יוחנן אמר: כל מי שהוא גוזל את חברו שווה פרוטה מעלין עליו כאילו הורגו. ואית ליה קריין סגיין [ויש לו כראיה לדבריו – מקראות רבים]
שנאמר:
"שוחט השור =
מכה איש"; [יחזקאל יט, ג]
"וילמד לטרף טרף – אדם אכל";
[משלי א, יט]
"כן אורחות כל בוצע בצע – את נפש בעליו יקח";
[יואל ד, יט]
"מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם"; [שמואל ב', כא,
ה]
"ויאמרו [הגבעונים]
אל המלך: האיש אשר כילנו ואשר דימה לנו נשמדנו מהתייצב בכל גבול ישראל"
וכי הוא הרגן או דימה להן? אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהייתה מספקת להם מזונות,
מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.
וריש לקיש הוה מסרס קרייא:
מכה איש – שוחט השור,
עורף כלב – זובח השה;
דם חזיר – מעלה מנחה;
מברך און – מזכיר לבונה;
גם המה בחרו בדרכיהם.
[פירוש
מהרז"ו
למדרש
רבה: ריש לקיש דורש על פי מידת ממוקדם שהוא מאוחר בעניין, מה שנקרא אצל מפרשים "סרסהו ופרשהו": מכה האיש דומה בעינו לשוחט שור… וכמו שאמר בסוף המקרא, גם המה בחרו… ובשקוציהם נפשם חפצה" כאילו היו עושים מצוות].
1.
כיצד מפרש ר'
יוחנן את פסוקנו – עד שמצא בו סעד לדבריו?
2.
כיצד מצא בפסוקים ביחזקאל וביואל סעד לדבריו?
3. מה הביא את ריש לקיש לפרש פסוקנו על ידי סרוס?
4. מה ראו שני החכמים לדרוש פסוקנו בקשר לפסוק ויקרא יז, ג?
ג.
פרק סו, ג:
שוחט השור מכה איש זובח השה עורף כלב
מעלה
מנחה
דם
חזיר
מזכיר
לבונה
מברך
און
רש"י
פסוקים
ב–ג:
…אבל עתה אין לי חפץ בכם, שהרי שוחט השור היכה את בעליו וגזלו ממנו, לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב, והמעלה את המנחה הרי הוא שקץ לפני כדם חזיר.
מזכיר לבונה. מקטיר לבונה כמו "אזכרתה"
[ויקרא כד, ז]
"והייתה ללחם לאזכרה".
מברך און. …לשון "ברכה"
נופל בתשורה שהיא להקבלת פנים,
כמו [בראשית לג, יא]
"קח נא את ברכתי אשר הובאת לך";
[מלכים ב', יח,
לא]
"עשו אתי ברכה וצאו אלי".
מברך און. מתשיר אונס – זהו פירושו.
רד"ק:
שוחט
השור. אמר:
מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו,
הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאילו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו, כאילו ערף כלב להקריבו לפני,
וכן מעלה מנחה לפני, כאילו מעלה דם חזיר לפני… וכן מזכיר לבונה, כאילו מברך אוון ודבר שווא לפני, כלומר גזל שהוא אוון ושווא.
מזכיר.
מקטיר,
כמו "אזכרתה לה'".
מברך.
מביא מנחה כמו [בראשית לג, יא]
"קח נא את ברכתי" שעניינו – מנחתי.
ביאור:
שוחט
השור. כלומר:
הרי זה ירצה לפני? אם על מזבחי ישחט שור ועל מזבח האלילים זובח גם אדם?
ואם הוא מקריב שה לשמי,
ועורף כלב לשם עבודה זרה,
מעלה מנחה על שולחני הטהור,
ומעלה דם חזיר על במת השיקוצים?!
מזכיר לבונה לפני ומברך און – שם עבודה זרה,
על דרך הכתוב [שמואל א', טו,
כג]
"ואוון ותרפים הפצר".
הנה בזה יחולל שמי שתי פעמים:
במה שיתן כבודי לפסילים,
במה שישחית כוונת הקרבן ויחשוב בלבו לתת לו שוחד בהם, כאשר יתן לאליליו.
שד"ל
פסוק א:
…והנה ידוע כי עובדי עבודה זרה בהיותם מאמינים בריבוי אלוהות, לא היו מתרחקים ולא נמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה' במקדשו;
על כן ישעיה אומר כנגדם:
…"השמים כסאי והארץ הדום רגלי"
ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית… ומה תוכלו לתת לי, שלא יהיה שלי,
והלוא תבינו שמה שאני רוצה בעולות וזבחים,
אינו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני, "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי", ועתה אין העניין כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא גם כן מכה איש, וזובח השה הוא גם כן עורף כלב לעבודה זרה,
ומי שהוא מזכיר ומקטיר לבונה לפני הוא גם כן מברך האלילים שהם אוון והבל, וזה לא אוכל לסבול.
1. כמה פירושים שונים [עקרונית]
ניתנים בזה לפסוקנו ומה ההבדל ביניהם?
2. האם מסכים אחד הפירושים לדעת אחד משני האמוראים שבשאלה ב?
3. לפי מי מן המפרשים הנ"ל היו ישראל "פוסחים על שתי הסעיפים" כדברי אליהו [מלכים א', יח,
כא]?
מה פירוש המלה "מתשיר"
בדברי רש"י?
4.
כיצד מתקשר פסוקנו לקודמו וכיצד לפסוק שלאחריו?
ד.
פרק סו, ה:
אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו.
שונות דעות המפרשים בפסוק זה ובייחוד בשאלה,
במה פותחים ובמה מסתיימים דברי "אחיכם שונאיכם מנדיכם"
והנה הפסוקים מועתקים בסימני פיסוק לפי אחדות מדעות המפרשים.
[א]
אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה'" ונראה בשמחתכם והם יבושו.
[ב]
אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו".
[ג]
אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי: "יגדל ה' ונראה בשמחתכם" – והם יבושו!
שד"ל:
עתה מדבר עם הטובים שהיו בדורו ואומר להם: הנה ידעתי כי אחיכם שונאיכם מנדיכם והם פושעי ישראל שהזכיר למעלה [פרק סה, ה]
"האומרים קרב אליך אל תיגש בי", הם אומרים לכם "למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו", והכל דרך לעג:
"יראה ה' את כבודו ואת גדלו למען שמו, באופן שנראה אתכם,
עבדיו,
בשמחה ובטוב לבב ואנחנו נבוש"
[ראב"ע].
"ואנחנו נבוש" היה לו לומר,
אלא שהאל בהזכירו דברי הרשעים,
שינה ואמר "והם יבושו". וכיוצא בזה "למען שמו" היה לו לומר,
אלא שהא–ל בהזכירו דבריהם אמר "למען שמי".
דוד
ילין
חקרי
המקרא
עמוד 54:
השונאים המתגרים בכם קוראים בביטול ובהיתול: "הבה נראה איך יכבד ה'
למען שמו שלא יחולל, הבה ונראה בשמחתכם ואנחנו נבוש!"
ובמקום "ואנחנו נבוש" בא "והם יבושו", כינוי,
מפני שאינם חפצים להוציא מפיהם "ואנחנו נבוש".
א.
לאיזה פיסוק משלושת דרכי הפיסוק דלעיל מתאימים שני הפירושים?
ב.
מהו ההבדל – הדק – בין שני הפירושים האלה?
ג.
היכן מצינו דיבור בגוף שלישי במקום בגוף ראשון בתורה?
רש"י:
למען
שמי יכבד
ה'. בגדולתנו הקדוש ברוך הוא מתכבד,
שאנו קרובים לו יותר מכם.
ונראה בשמחתכם והם יבושו. הנביא אומר: אבל לא כן הוא כדבריהם,
כי בשמחתכם נראה והם [המנדים]
יבושו.
ד.לאיזה פיסוק מדרכי הפיסוק דלעיל מתאים פירושו?
ה.
לפי איזו מתפישות הפסוק הנ"ל דומה פסוקנו לדברי ישעיה ה, יט:
האומרים:
ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה.
ו.
במה יש לראות בפסוק יח:
"ואנוכי מעשיהם ומחשבותיהם באה לקבץ את כל הגויים והלשונות ובאו וראו את כבודי",
תשובת ה' לדברי המנדים שבפסוקנו?
5)
הידועים לך עוד מקומות בספר ישעיה שבהם מצטט הנביא את דברי הרשעים בדיבור ישיר? מהם הכוח וההשפעה של אמצעי ספרותי זה?
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
על–פי הגליונות של נחמה ליבוביץ שנה תשכ"ט
תזריע–מצורע – הפטרה לשבת ראש חודש
ישעיהו פרק סו
הבא ללמד פרק זה לא כפרק בתוך לימוד של ספר ישעיהו אלא כהפטרה אין עליו "לגמור"
את הפרק כולו.
יסתפק בהתעמקות בפסוקים מעטים וידע שעוד רבות לפניו שבתות ראש–חודש שבהן ישוב אל פרקנו זה.
השאלות הראשונות א 1 -3 נועדו להביא את התלמיד לידי הסתכלות שטחית בפרק כולו.
מורה בבית–הספר התיכון יכול לתת שאלות כאלה כעבודת בית עוד לפני שנלמד הפרק, כי הן דורשות תפישת רעיונות כלליים בפרק עוד לפני שהובררו פרטי הדברים, ואף תפישה כזו דורשת אימון.
לבל יתפשו התלמידים לתפישה סטנדרטית ("הנביאים מתנגדים לקרבנות")
, לכך יש להעמיד על יד הפסוקים הנלמדים פסוקים העוסקים אמנם באותו עניין, או שמופיע בהם אותו מוטיב ושבכל זאת יש הבדל גדול או קטן ביניהם.
(שאלה א3 ובמידת מה ד5).
לפני שיעבור המורה לשאלות העוסקות בפסוק ג,
ראוי לו להבהיר את הקשר שבין הפסוקים א–ב–ג.
ונביא בזה דברי בעלי "מקרא כפשוטו".
ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה
ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי
מקרא
כפשוטו:
כבר אמרתי לך שבלשון המקרא יש במשמע "כל אלה" תבל ומלואה או כל העולם כולו (das
Weltall) והמאמר הזה משרת לפניו וזה פירוש הדברים בחיבורם: איזה בית אשר תבנו לי מאחר שידעתם,
כי את כל אלה ידי עשתה.
… ואל זה אביט:
ואף על פי כן אני אך "אל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי".
שוב ושוב יש להעמיד תלמידים על הניגוד שאינו ניגוד בין דרישת הנביאים לעבודה קבועה בבית ה' ובסדר קבוע (עיין ישעיהו נו,
ז וכן פרק ס ועוד)
לבין התנגדות נמרצת לכל אותם טקסים וסדרי עבודות כשהן מסתלפות.
על הסתלפות זו מדבר ישעיהו בפרק א ומדבר ירמיהו בפרק ז ומדבר פרקנו לפי כל אחת משתי התפישות שבהן נתפש פסוק ג (שאלה ג ).
נעיר עוד לשאלה ד, ביטוי לפירוש פסוק באמצעות סימני פיסוק והוא אמצעי גם להוראה גם למבחן. הלכנו הפעם בדרך של מתן הפיסוק ושאלה עליו. (1 ,2 ). המורה בכיתה יכול ללכת אף בדרך הפוכה , יקרא לפני תלמידי 2 , 3 פירושים וידרוש מתלמידיו את הפסוק בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד מן הפירושים.
עיין לדוגמא: גיליון בראשית תשט"ז ג1
"הלא
אם
תטיב
שאת
ואם
לא
תטיב
לפתח
חטאת
רובץ
ואליך
תשוקתו
ואתה
תמשול
בו".
(בראשית ד, ז).
לפי רש"י ולפי פירוש המלבי"ם.
העתק את הפסוק פעמיים וסמנו בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד מן המפרשים הנ"ל.
נח
– תשי"ח
א3
א.
רש"י
(בראשית
ו, ט)
ד"ה אלה תולדות נח נח איש צדיק:
הואיל והזכירו סיפר בשבחו, שנאמר (משלי י') "זכר צדיק לברכה".
דבר
אחר: למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
3.
העתק את פסוקנו פעמיים וסמן אותו בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד
מפירושי רש"י.
אלה
תולדות
נח,
נח
איש
צדיק
תמים
היה
בדורותיו…
אלה
תולדות
נח:
נח
איש
צדיק……
וירא
– תשי"ח
ה1
בראשית
פרק
יח
פסוק
כא:
"הכצעקתה
הבאה
אלי
עשו
כלה
ואם
לא
ואדעה"
1.
העתק את פסוקנו פעמיים וסמנו בסימני פיסוק בהתאם לפירוש של רש"י ובהתאם לפירושו של ראב"ע ו"על דעתי".
הכצעקתה הבאה אלי עשו –
כלה(אני עושה בהם);
ואם לא –
ואדעה מה אעשה להיפרע… ולא אכלה אותם).
הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה (כולם)…
ואם לא –
ואדעה.
(ארחם עליהם)
יתרו
– תש"ז
ג
שמות
פרק
יח
פסוק
יא:
…
כי
בדבר
אשר
זדו
עליהם.
תרגום אונקלוס ורש"י.
העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירושם.
כי בדבר אשר זדו –
עליהם.(במה שחטאו אביא עליהם מידה כנגד מידה,
במים טובעו)
יתרו
– תשט"ז
ג3
שמות
פרק
כ פסוק
יג:
לא
תענה
ברעך
עד
שקר.
ראב"ע:
שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המילה לאמר "עד שקר", ולא אמר עדות שקר.
ולפי דעתי עתה,
כי הוא מדבר עם עד שקר, כאילו כתוב: לא תענה, אם אתה עד שקר.
3.
העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירוש הראב"ע!
לא
תענה
ברעך,
עד
שקר!
וכאן אף דוגמא לתפישות שונות בדברי נבואה (מתוך "גיליונות לירמיהו" גיליון כה), לירמיהו
פרק
ה פסוקים
יב–יג:
א.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה,
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!
כה
יעשה
להם!
"
ב.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה!
"
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!
כה
יעשה
להם.
"
ג.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה!
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!"
– כה
יעשה
להם!
שים לב: לפי דעה א (שהיא דעת אברבנאל ושד"ל "הנביאים"
המה נביאי אמת.
לפי דעה ב (שהיא דעת רד"ק)
"הנביאים"
המה נביאי השקר.
לפי דעה ג ("הנביאים"
המה נביאי האמת.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה התשע עשרה (תש"ך)
וארא – הפטרה לשבת ראש חודש
ישעיה ס"ו
א.
שאלות כלליות:
1. מה הם הרעיונות המשותפים לפרקנו ולפרק הקודם לו (ס"ה)?
2.
רבים מוצאים כמה רעיונות משותפים בפרקנו עם רעיונות שבמזמורי תהילים נ'
נ"א.
אלו הם?
3.
לדעת כמה מפרשים חוזרת הנבואה האחרונה שבספר ישעיה בפסוקיה הראשונים על הנאמר בנבואה הראשונה שבספר ישעיה, פרק א' י"א–ט"ו.
ואלו
לדעת
שד"ל:
"אין הפסוקים האלה (ב'-ג')
דומים בעניינים לנאמר בישעיה א'
"למה לי רוב זבחיכם…"
נסה להכריע בין שתי הדעות.
ב.**
מתוך דברי המדרש
ויקרא
רבה כ"ב
(ויקרא י"ז ג') "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כבש או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה'
דם יחשב לאיש ההוא דם שפך…" הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ו)
"שוחט שור מכה איש, זובח שה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און".
ר'
יוחנן ור' שמעון בן–לקיש.
ר 'יוחנן אומר: כל מי שגוזל את חברו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו.
ואית ליה קריין סגיין (ויש לו כראיה דבריו – מקראות רבים)
"שוחט השור – מכה איש";
(יחזקאל י"ט)
"וילמד לטרף טרף – אדם אכל"; (משלי א') "כן ארחות כל בוצע בצע – את נפש בעליו יקח"; (יואל ד') "מחמם בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם"; (שמואל ב' כ"א)
"ויאמרו (הגבעונים)
אל המלך: האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל"
וכי הוא הרגן או דמה להן? אלא ע"י שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. וריש לקיש הוה מסרס קרייא:
מכה איש – שוחט השור,
עורף כלב – זובח השה;
דם חזיר – מעלה מנחה;
מברך און – מזכיר לבונה;
גם המה בחרו בדרכיהם.
(פירוש מהרז"ו למדרש רבה:
ריש לקיש דורש על פי מידה ממקודם שהוא מאוחר בענין, מה שנקרא אצל מפרשים "סרסהו ופרשהו": מכה האיש דומה בעינו לשוחט שור… וכמו שאמר בסוף המקרא, גם המה בחרו…
ובשקוציהם נפשם פצה"
כאלו היו עושים מצוות.)
1.
כיצד מפרש ר'
יוחנן את פסוקנו – ד שמצא בו סעד לדברו?
2.*
כיצד מצא בפסוקים ביחקאל וביואל סעד לדבריו?
3.**
מה הביא את ריש לקיש לפרש פסוקנו ע"י סירוס?
4.* מה ראו שני החכמים לדרוש פסוקנו בקשר לפסוק ויקרא י"ז ג'?
ג.
ג'.
שוחט השור מכה איש זובח השה עורף כלב
מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך און
רש"י:
… אבל עתה אין לי חפץ בכם שהרי שוחט השור הכה את בעליו וגזלו ממנו, לפיכך זובח השור דומה לפני כעורף הכלב והמעלה מנחה הרי הוא שקץ לפני כדם חזיר.
מזכיר
לבונה: המקטיר לבונה כמו "אזכרתה"
(ויקרא ה' י"ב)
"והיתה ללחם לאזכרה".
מברך
און: לשון "ברכה"
נופל בתשובה שהיא להקבלת פנים,
כמו (בראשית ל"ג)
"קח נא את ברכתי אשר הובאת לך";
(מלכים ב' י"ח ל"א)
"עשו אתי ברכה וצאו אלי".
מברך
און: מתשיר אונס – זהו פרושו.
רד"ק:
שוחט
שור: אמר:
מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו,
הרי אני חושב אותו בשחטו דשור כאלו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו כאלו ערף כלב להקריבו לפני,
וכן מעלה מנחה לפני כאלו מעלה דם חזיר לפני…
וכן מזכיר לבונה כאלו מברך און ודבר שוא לפני,
כלומר גזל שהוא און ושוא.
ד"ה
מזכיר: מקטיר,
כמו "אזכרתה לה'".
ד"ה
מברך: מביא מנחה כמו (בראשית ל"ג)
"קח נא את ברכתי" שענינו – מנחתי.
באור:
ד"ה
שוחט
השור: כלומר:
הרי זה ירצה לפני? אם על מזבחי ישחט שור ועל מזבח אלילים זובח גם אדם?
ואם הוא מקריב שם לשמי,
ועורף כלב לשם עבודה זרה,
מעלה מנחה על שולחני הטהור,
ומעלה דם חזיר על במת השיקוצים.
ד"ה
מזכיר
לבונה
לפני
ומברך
און – שם עבודה זרה, ע"ד הכתוב (שמואל א' ט"ו)
"ואון ותרפים הפצר".
הנה בזה יחולל שמי שתי פעמים: (א)
במה שיתן כובדי לפסילים. (ב)
במה שישחית כונת קרבן ויחשוב בלבו לתת לו שוחד בהם, כאשר יתן לאליליו.
שד"ל
… והנה ידוע כי עובדי ע"ז בהיותם מאמינים בהבלי אלוהות לא היו מתרחקים ולא נמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה'
במקדשו;
על כן ישעיה אומר כנגדם:
"השמים כסאי והארץ הדום רגלי"
ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית ומה תוכלו לתת לי שלא יהיה שלי,
והלא תבינו שמה שאני רוצה בעוללות וזבחים אינו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני,
"ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד אל דברי", ועתה אין הדבר כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא גם כן מכה איש, וזובח השה הוא גם כן עורף כלב לעבודה זרה,
ומי שהוא מזכיר ומקטיר לבונה לפני הוא גם כן מברך האלילים שהם און והבל.
1. כמה פירושים שונים (עקרונית)
ניתנים בזה לפסוקנו ומה ההבדל ביניהם?
2. האם מסכים אחד הפרושים לדעת אחד משני האמוראים שבשאלה ב.
3. לפי מי מן המפרשים הנ"ל היו ישראל "פוסחים על שתי הסעיפים" כדברי אליהו (מלכים א' י"ח כ"א)?
4. מה פירוש המלה "מתשיר"
בדברי רש"י?
5.
כיצד מתקשר פסוקנו לקודמו וכיצד לפסוק שלאחריו?
ד.
סז,
ה'.
אמרו
אחיכם
שונאיכם
מנדיכם
למען
שמי
יגדל
ה'
ונראה
בשמחתכם
והם
יבושו.
שונות דעות המפרשים בפסוק זה ובייחוד בשאלה,
במה פותחים ובמה מסתיימים דברי "אחיכם שונאיכם מנדיכם"
והנה הפסוקים מועתקים בסמני פסוק לפי אחדות מדעות המפרשים.
א.
אמרו
אחיכם
שונאיכם:
"למען
שמי
יגדל
ה'"
ונראה
בשמחתכם
והם
יבושו.
ב.
אמרו אחיכם שוניאכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו".
ג.
אמרו
אחיכם
שונאיכם
מנדיכם
למען
שמי:
"יגדל
ה'
ונראה
בשמחתכם"
–
והם
יבושו!
1. שד"ל:
עתה מדבר עם הטובים שהיו בדורו ואומר להם: הנה ידעתי כי אחיכם שונאיכם והם פושעי ישראל שהזכיר למעלה. (ס"ה ה'!) הם אומרים לכם דרך לעג:
יראה ה' את כבודו ואת גדלו למען שמו, באופן שנראה אתכם,
עבדיו,
בשמחה ובטוב לבב:
ואנחנו נבוש, אלא שהאל בהזכירו דברי הרשעים שנה ואמר "והם יבושו".
דוד
ילין
חקרי
מקרא:
השונאים המתגרים בכח קוראים בבטול ובהתול: הבה נראה איך יכבד ה'
למען שמו שלא יחולל, הבה ונראה בשמחתכם ואנחנו נבוש!"
ובא "הם יבושו" במקום "ונחנו נבוש" מפני שאינם חפצים להוציא מפיהם "ואנחנו נבוש".
א.
לאיזה פיסוק משלושת דרכי הפיסוק דלעיל מתאימים שני הפרושים?
ב.
מהו ההבדל – הדק – בין שני הפרושים האלה?
ג.**
היכן מצינו דבור בגוף שלישי במקום גוף ראשון בתורה?
2. רש"י:
בגדולתנו הקבה"ו מתכבד, שאנו קרובים לו יותר, והנביא אומר: אבל לא כך הוא כדבריכם,
כי בשמחתכם נראה והם (המנדים)
יבושו.
לאיזה פיסוק מדרכי הפיסוק דלעיל מתאים פרושו?
3. לפי איזו מתפישות הפסוק הנ"ל דומה פסוקנו לדברי ישעיה ה' י"ט:
האומרים:
ימהר
יחישה
מעשהו
למען
נראה
ותקרב
ותבואה
עצת
קדוש
ישראל
ונדעה.
4.במה יש לראות בפסוק י"ח:
ואנכי
מעשיהם
ומחשבותיהם
באה
לקבץ
את
כל
הגויים
והלשונות
באו
וראו
את
כבודי
תשובת ה' לדברי המנדים שבפסוקנו?
5.
**הידועים לך עוד מקומות בספר ישעיה שבהם מצטט הנביא את דברי הרשעים בדבור ישיר? מהם הכח וההשפעה של אמצעי ספרותי זה?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כ"א לפי הבנתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ך]
וארא – הפטרה לשבת ראש חודש
ישעיהו פרק סו
(גיליון וארא תש"ך זהה לגיליוננו,
תזריע–מצורע תשכ"ט)
הבא ללמד פרק זה לא כפרק בתוך לימוד של ספר ישעיהו אלא כהפטרה אין עליו "לגמור"
את הפרק כולו.
יסתפק בהתעמקות בפסוקים מעטים וידע שעוד רבות לפניו שבתות ראש–חודש שבהן ישוב אל פרקנו זה.
השאלות הראשונות א 1 – 3 נועדו להביא את התלמיד לידי הסתכלות שטחית בפרק כולו.
מורה בבית–הספר התיכון יכול לתת שאלות כאלה כעבודת בית עוד לפני שנלמד הפרק, כי הן דורשות תפישת רעיונות כלליים בפרק עוד לפני שהובררו פרטי הדברים, ואף תפישה כזו דורשת אימון.
לבל יתפשו התלמידים לתפישה סטנדרטית ("הנביאים מתנגדים לקרבנות")
, לכך יש להעמיד על יד הפסוקים הנלמדים פסוקים העוסקים אמנם באותו עניין, או שמופיע בהם אותו מוטיב ושבכל זאת יש הבדל גדול או קטן ביניהם.
(שאלה א3 ובמידת מה ד5).
לפני שיעבור המורה לשאלות העוסקות בפסוק ג,
ראוי לו להבהיר את הקשר שבין הפסוקים א–ב–ג.
ונביא בזה דברי בעלי "מקרא כפשוטו".
ואת
כל
אלה
ידי
עשתה
ויהיו
כל
אלה
נאום
ה'
ואל
זה
אביט
אל
עני
ונכה
רוח
וחרד
על
דברי
מקרא
כפשוטו:
כבר אמרתי לך שבלשון המקרא יש במשמע "כל אלה" תבל ומלואה או כל העולם כולו (das
Weltall) והמאמר הזה משרת לפניו וזה פירוש הדברים בחיבורם: איזה בית אשר תבנו לי מאחר שידעתם,
כי את כל אלה ידי עשתה.
… ואל זה אביט:
ואף על פי כן אני אך "אל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי".
שוב ושוב יש להעמיד תלמידים על הניגוד שאינו ניגוד בין דרישת הנביאים לעבודה קבועה בבית ה' ובסדר קבוע (עיין ישעיהו נו,
ז וכן פרק ס ועוד)
לבין התנגדות נמרצת לכל אותם טקסים וסדרי עבודות כשהן מסתלפות.
על הסתלפות זו מדבר ישעיהו בפרק א ומדבר ירמיהו בפרק ז ומדבר פרקנו לפי כל אחת משתי התפישות שבהן נתפש פסוק ג (שאלה ג ).
נעיר עוד לשאלה ד, ביטוי לפירוש פסוק באמצעות סימני פיסוק הוא אמצעי גם להוראה וגם למבחן. הלכנו הפעם בדרך של מתן הפיסוק ושאלה עליו. (1 ,2 ). המורה בכיתה יכול ללכת אף בדרך הפוכה , יקרא לפני תלמידיו שנים שלושה פירושים וידרוש מתלמידיו את הפסוק בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד מן הפירושים.
עיין לדוגמא: גיליון בראשית תשט"ז ג1
"הלא
אם
תיטיב
שאת
ואם
לא
תיטיב
לפתח
חטאת
רובץ
ואליך
תשוקתו
ואתה
תמשול
בו".
(בראשית ד, ז).
לפי רש"י ולפי פירוש המלבי"ם.
העתק את הפסוק פעמיים וסמנו בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד מן המפרשים הנ"ל.
לפי
רש"י:
אם תיטיב, (אז)
שאת;
ואם לא תיטיב,
(אז)
לפתח חטאת רובץ.
לפי
המלבי"ם:
אם תיטיב שאת ו(גם)
אם לא תיטיב,
לפתח חטאת רובץ.
(ועיין פירוש רש"י לתורה נ.
ליבוביץ – מ.
ארנד,
האוניברסיטה הפתוחה, עמ'
154.)
נח
תשי"ח
א3
א.
רש"י
(בראשית
ו, ט)
ד"ה
אלה
תולדות
נח
נח
איש
צדיק: הואיל והזכירו סיפר בשבחו, שנאמר (משלי י') "זכר צדיק לברכה".
דבר אחר: למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
3.
העתק את פסוקנו פעמיים וסמן אותו בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד
מפירושי רש"י.
אלה
תולדות
נח,
נח
איש
צדיק
תמים
היה
בדורותיו…
אלה
תולדות
נח:
נח
איש
צדיק……
וירא תשי"ח
ה1
בראשית
יח, כא:
"הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא ואדעה"
1.
העתק את פסוקנו פעמיים וסמנו בסימני פיסוק בהתאם לפירוש של רש"י ובהתאם לפירושו של ראב"ע ו"על דעתי".
הכצעקתה
הבאה
אלי
עשו
– כלה(אני עושה בהם);
ואם לא –
אדעה מה אעשה להיפרע… ולא אכלה אותם).
הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה (כולם)
ואם לא –
אדעה.
יתרו תש"ז
ג
שמות
פרק
יח
פסוק
יא:
…
כי
בדבר
אשר
זדו
עליהם.
תרגום
אונקלוס
ורש"י.
העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירושם.
כי
בדבר
אשר
זדו
– עליהם.(במה שחטאו אביא עליהם מידה כנגד מידה,
במים טובעו)
יתרו תשט"ז
ג3
שמות
כ, יג:
לא
תענה
ברעך
עד
שקר.
ראב"ע:
שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המילה לאמר "עד שקר", ולא אמר עדות שקר.
ולפי דעתי עתה,
כי הוא מדבר עם עד שקר, כאילו כתוב: לא תענה, אם אתה עד שקר.
3.
העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירוש הראב"ע!
לא
תענה
ברעך,
עד
שקר!
וכאן אף דוגמא לתפישות שונות בדברי נבואה (מתוך "גיליונות לירמיהו" גיליון כה), לירמיהו פרק ה פסוקים יב–יג:
א.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה,
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!
כה
יעשה
להם!
"
ב.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה!
"
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!
כה
יעשה
להם.
ג.
כחשו
בה'
ויאמרו:
"לא
הוא!
ולא
תבוא
עלינו
רעה,
וחרב
ורעב
לא
נראה!
והנביאים
יהיו
לרוח
והדבר
אין
בהם!"
– כה
יעשה
להם!
שים
לב:
לפי
דעה
א (שהיא
דעת
אברבנאל
ושד"ל:
"הנביאים"
המה נביאי אמת.
לפי
דעה
ב (שהיא
דעת
רד"ק)
"הנביאים"
המה נביאי השקר.
לפי
דעה
ג "הנביאים"
המה נביאי האמת.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וחמש (תשכ"ו)
פרשת וארא –
הפטרה לשבת ראש חדש
ישעיה ס"ו
א.
סו,
א'.
א.
השמים
כסאי
והארץ
הדום
רגלי
אי–זה
בית
אשר
תבנו
לי
ואי–זה מקום מנוחתי
ב'.
ואת
כל
אלה
ידי
עשתה
ויהיו
כל
אלה
נאום
ה'.
ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי.
שמות
רבה ל"א
י"ג
(פרשת
משפטים)
(שמות
כ"ב
כ"ד)
"אם
כסף תלוה
את עמי
את העני
עמך" – לא עמך הוא העני אלא עמי (בחיריק)
הוא,
וכן אמר דוד (תהילים י"ח כ"ח)
"כל אתה עם עני תושיע".
אין מדותיו של הקב"ה כמידת בשר ודם; בשר ודם – מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני, אינו מודה בו;
רואה קרובו – נטמן מפניו,
מפני שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני; וכן שלמה אומר (משלי י"ט ז') "כי אחי רש שנאוהו"; ואומר (משלי י"ד כ') "גם לרעהו ישנא רש"; וכן איוב אומר (איוב י"ט י"ד)
"חדלו קרובי ומיודעי שכחוני". ואם היה עשיר – הכל נדברים בו ואוהבים אותו,
שנאמר (משלי י"ד כ') "ואוהבי עשיר רבים".
אבל הקב"ה אינו כן – מי הם עמו (העי"ן בחיריק)? העניים.
רואה לעני ונדבק בו. רצונך לידע, ראה מה כתיב:
(ישעיה ט"ו א') "כה אמר ה'
השמים כסאי והארץ הדום רגלי".
מה כתיב אחריו?
"ואל זה אביט,
אל עני ונכה רוח".
וכן משה אומר לישראל (דברים ז' ז')
"לא מרובכם… חשק ה' בכם ויבחר בכם,
כי אתם המעט מכל העמים".
וכשיתרצה לציון, על מי הוא מרחם תחילה?
על העניים, שנאמר (שיעיה י"ד ל"ב)
"כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו", וכן (ישעיה מ"ט י"ג)
"כי נחם ה'
עמו וענייו ירחם".
הוי:
"את העני עמך"
– אין העני עמך אלא עמי (העי"ן בחיריק), לכך נאמר (תהילים י"ח כ"ח)
"כי אתה עם אני תושיע".
רד"ק:
ד"ה
כה אמר
ה' השמים
כסאי –
… וכי סבורים אתם,
שהבית שאתם מביאים שם הזבחים שאני שוכן בו ושיכליני אל הבית,
כמו שמכיל הגוף?
אין זה! כי הנה השמים כסאי והארץ הדום רגלי,
כמו שאמר שלמה…,
אלא אני לא צויתי על הבית שאשכון אני בו ולא על הזבחים שאוכלם;
לא צויתי אלא שיכינו ישראל לבם אלי ותהיה להם מקום מיוחד לבוא שם להתפלל ולהעלות עולות וזבחים לעורר לבם לבער המחשבות הרעות, ולשרפם כדמות הדבר הנשרף על גבי המזבח.
אם כן – אם אתם עושים הרע ובאים לביתי וזובחים לפני,
הפסדתם הכונה, ואין זה מצותי,
ואין אתם עושים בזה רצוני אלא ההיפך ואתם מכעיסים אותי בזה.
לפיכך אמר "השמים כסאי". ומה שאמר "כסאי"
– לא שיהיה הוא יתברך גוף,
שישב בכסא אלא דרך משל,
כמלך יושב על הכסא ורגליו בשרפרף, ומצוה על עמו מה יעשו.
(והכסא באמת מכובד משרפרף, לפיכך דימה השמים לכסא והארץ להדום רגליו שהוא השרפרף)…
ד"ה
ואת כל
אלה ידי
עשתה
ויהיו
כל אלה:
אני עשיתים והיו כמו שצויתי ועם כל זה שאני רם על כל רמים,
אני אביט אל השפלים והענוים והחרדים על דברי לקיים מצוותי, אע"פ שאין מקריבין קרבן, מי שאינו חוטא אינו צריך לקרבן.
אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון, אבל הם לעון…
שד"ל:
ד"ה
השמים
כסאי... והנה ידוע כי עובדי ע"ז להיותם מאמינים ברבוי אלוהות,
לא היו מתרחקים ונמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה'
במקדשו,
על כן ישעיה אומר כנגדם כאשר אמר שמואל…
אלא שישעיה אומר הדבר בדרכי מליצתן הרה ומתחיל בדרך הפלגה: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי"
ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית וכל הנמצא הוא מעשה ידי ומה תוכלו אתם לתת לי שלא יהיה שלי?!
והלא תבינו כי מה שאני רוצה בעולות וזבחים אינו אלא להיותו מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני "ואל זה הביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" ועתה אין הענין כן…
ד"ה
ואל זה
אביט… הקרבנות רצויים לפני כשהמביא אותם נכנע על עוונותיו וחרד ומשתדל בכל כחו למלא רצוני ולהתרצות לפני.
1.
בשלשה פרושים שונים מפרשים המדרש ושני הפרושים דלעיל את פסוק ב'.
הסבר מה ההבדל ביניהם, ביחוד:
כיצד מתקשר פסוק ב' ללפניו ולאחריו לפי כל אחת משלש הדעות הנ"ל?
2. מהם הם דברי שלמה שמסתמך עליהם הרד"ק ומה דברי שמואל שמסתמך עליהם שד"ל?
3. לשם מה מוסיף שד"ל את המלים המסומנות בקו?
4.**
במה סוטה המדרש מפשוטו של מקרא בהשתמשו בפסוק ב'?
5.**
במה סוטה המדרש מפשוטו של מקרא בדרשו את שמות כ"ב כ"ד?
ב.
סו,
ה'.
שמעו
דבר
ה'
החרדים
אל
דברו
אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו.
שונות דעות הפרשנים בשאלה במה פותחים ובמה מסתיימים דברי "המנדים",
והנה הפסוקים מועתקים בסמני פסוק לפי דעות אחדים מן המפרשים.
1.
אמרו
אחיכם
שונאיכם:
"למען
שמי
יגדל
ה'"
ונראה
בשמחתכם
והם
יבושו.
2.
אמרו אחיכם שוניאכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו".
3.
אמרו
אחיכם
שונאיכם
מנדיכם
למען
שמי:
"יגדל
ה'
ונראה
בשמחתכם"
–
והם
יבושו!
רש"י:
בגדולתנו הקבה"ו מתכבד, שאנו קרובים לו יותר, והנביא אומר: אבל לא כך הוא כדבריכם,
כי בשמחתכם נראה והם (המנדים)
יבושו.
רד"ק:
מנדיכם
– מרחיקים אתכם בעבור שאתם חרדים לדבר ה'
הם שונאים אתכם,
והם אומרים למען שמי יכבד ה', כלומר כבד הוא עלינו במצוותיו,
כמו (שמול ב' י"ג)
"ולא נכבד עליך".
הם אמרו זה בעבור ה',
אבל הוא האל יהיה נראה ונגלה בשמחתכם שתשמחו בישועתו והם יבושו.
אברבנאל:
אחיכם
– בני עשו ובני ישמעאל ועם היותם אחיכם הם שונאיכם…
תמיד יאמרו שיתגדל ויתקדש שם הא–ל,
כי הם בפיהם חולקים תמיד כבוד גדול לשמי "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" ולכן אמר ה'
יתברך כמלעיג: מה שאתם אומרים כנגדכם (=
כנגד ישראל) "ונראה בשמחתכם", ר"ל שהנבואות והנחמות שנבאו הנביאים כולם יתקיימו בהם ושעליהם נאמר (ישעיה נ"א י"א)
"ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם" ויתר היעודים, שהם אומרים: אנחנו הם הרואים בשמחה שנבאו הנביאים ושאתם מקוים להם,
ועל זה השיבם:
לא יהיה כמו שאמרו כי לא יראו בשמחתכם אבל יבושו.
1. לפי איזה פיסוק משלושת המוצעים לעיל מפרש כל אחד מהם?
2. במה שונה רד"ק בפרושו ל"יכבד"
משאר המפרשים?
3. במה שונה אברבנאל בפרושו לכנוי של "בשמחתכם"
מן השאר?
4.
איזה מן הפרושים נראה לך?
נמק את דבריך.