הפטרת פרשת פקודי (כמנהג האשכנזים)
מלכים ז' נ"א–
ח'
כ"א
ז'
נ"א ויבא
שלמה
את
קדשי
דוד
אביו
את
הכסף
ואת
הזהב
ואת
הכלים
נתן
האוצרות
בית
ה'.
פסיקתא רבתי: פרק ו' (וכן בילקוט שמעוני בסימן קפ"ו)
"ותשלם
כל המלאכה
– ויבא שלמה את קדשי דוד אביו…נתן באוצרות בית ה' " ולמה לא צריך להם? (בילקוט:
ולמה לא נצרך להם?) יש דורשי לשבח,
יש דורשין לגנאי.
לשבח:
דוד בקש על הדבר: אמר לו: "רבון העולמים, צופה אני בנבואתי שסוף בית המקדש עתיד להחרב, וכל מה שהפרשתי הוא מבתי עכו"ם שהייתי מחריב.
שלא יהיו אומות העולם אומרים:
מה דוד סבור?
החריב בית אלוהינו ועשה בית לאלוהיו?!" ננערו אלוהינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלוהיו!!"
לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה. ומי שדורש לגנאי:
שבא הרעב בימי דוד שלש שנים והיה לדוד כמה הסבריות (פירוש:
אוצרות)
צבורין כסף וזהב,
מה שהיה מתקין לבנין בית המקדש, והיה צריך להוציאו להחיות את הנפשות, ולא עשה כן,
אמר לו הקבה"ו:
"בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בנין?
לא היית צריך אלא להחיות בו נפשות.
לא עשית כן–
חייך אין שלמה נצרך ליטול הימנו כלום.
"ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה' "- שלמה המלאכה ולא היה צריך שלמה "ותשלם כל המלאכה".
ר'
מאיר
איש שלום
בפרושו
לפסיקתא
רבתי
הנ"ל
מוסיף:
כעין זו בירושלמי פאה סוף פרק ח'
ובשקלים סוף פרק ה':
ר'
חמא בר חנינא ור' הושעיה הוון מטיילין באילין כנשתא דלוד. אמר ר' חמא בר חנינא לר' הושעיה:
"כמה ממון שקעו אבותי כאן".
(=כמה ממון פזרו לבנין בתי כנסיות בלוד)
אמר לו: "כמה נפשות שקעו אבותיך כאן?
לא הוו אית בני נש דלעין באורייתא?!
(וכי לא היו בני אדם עמלים בתורה?!)
1. מהו הקשי שבפסוקנו שאותו רצה גם הדורש לשבח וגם הדורש לגנאי לישב?
2. מי מבין שניהם–
הדורש לשבח או הדורש לגנאי–
קרוב יותר לפשוטו של מקרא על פי ההקשר?