גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנת העשרים ושלוש [
תשכ"ד ]
ויקרא פרשת "החדש הזה לכם"
–
מצוות אכילת מצה
(שמות יב, א – כ)
א.
שמות פרק יב פסוק טו:
שבעת ימים מצות תאכלו …
מכילתא פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה ח:
שבעת ימים מצות תאכלו: לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות …
רש"י שמות פרק יב פסוק טו:
שבעת ימים מצות תאכלו: ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז, ח)
"ששת ימים תאכל מצות" למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה ובלבד שלא יאכל חמץ.
מניין שאף ששה רשות (=
ששה הימים האחרים של פסח)
זו מידה בתורה:
דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד,
לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות – אף ששה רשות.
יכול אף לילה הראשון רשות?
ת"ל (שמות יב, יח)
"בערב תאכלו מצות"
הכתוב קבעו חובה .
(פירוש ר' אברהם ברלינר: מה שביעי רשות,
דכתיב (דברים טז, ח):
"ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'", דלא כתיב "תאכלו מצות", שהרי הוציאו מן הכלל, אף ששת ימים רשות, שאם רוצה לאכול בשר בלא לחם).
(כך הגירסא בהוצאת רש"י לר'
אברהם ברלינר "זכור לאברהם"
וכתב שכן היא דעת חזקוני ו"מנחת יהודה".
ובפירוש "צידה לדרך"
על רש"י כתב על הגירסא הנמצאת בחומשים שלנו:
"ושיבוש גדול הוא").
אבן עזרא שמות פרק יב פסוק טו:
שבעת ימים: … והנה הזכיר על הפסח "שבעת ימים תאכל מצות" חיוב על דרך הפשט, והעד "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"
(דברים טז, ג).
ובעבור זה כתוב:
"כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות" (שמות יב, כ)
– חיוב בארץ ישראל ובחוצה לארץ …
אבן עזרא שמות פרק יב פסוק כ:
כל מחמצת: הזכיר העונש תחילה ואח"כ האזהרה, ואין "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" – רשות,
כמו:
"ששת ימים תעשה מלאכה" (שמות לה, ב),
רק חיוב למען תזכור.
ראב"ע יסוד מורא שער ה':
ויש שבעת ימים מצות –
על דרך הפשט הם חיוב,
כי הכתוב הזכיר ואמר (דברים טז, ג):
"שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני…
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים",
והנה הזכיר הטעם כי עד שבעה ימים אכלו ישראל המצות, כי הענן היה הולך יום ולילה עד שטבע פרעה,
אז הסיעם משה עד שנעשה המשכן.
1.
הסבר מהו ההבדל בין דעת חז"ל (שהובאה ברש"י)
ובין דעת הראב"ע בפירוש פסוקנו ?
2.
לדברי רש"י הראשונים (עד "ובלבד שלא יאכל חמץ.")
כותב
הרא"ם:
אינו רוצה לומר,
דמדכתיב "ששת ימים תאכל מצות" – משמע ששת ולא שבע ולמדנו מכאן ששביעי אינו חובה לאכול מצה …
אלא הכי פירושו:
"שבעת ימים מצות תאכלו" – ובמקום אחר הוא אומר "ששת ימים תאכלו מצות וביום השביעי עצרת"
ולא כתיב ביה – תאכל מצות -,
שהרי הוציאו מן הכלל, אלא שהזכיר רישא דקרא ולא רצה להאריך,
ופירושו,
מדכתיב "וביום השביעי עצרת"
ולא כתיב ביה "תאכל מצות" למדנו,
שאינו חובה לאכול מצה, שאם היה חובה,
היה לו לכתוב:
וביום השביעי תאכל מצות ועצרת תהיה לכם.
הסבר למה אין פירוש דברי רש"י הראשונים יכול להיות,
שנלמד שביעי רשות מן הניגוד שבין פסוקנו לבין תחילת פסוק טז,
ב "ששת ימים תאכל",
אלא דווקא מסוף הפסוק "וביום השביעי עצרת"
?
3.
לשם מה מזכיר הראב"ע את פסוק לה,
ב "
ששת ימים תעשה מלאכה"
– מה רצה להסביר על ידי כך ?
4.
למה לו לראב"ע להזכיר כי שבעה ימים הלכו אחרי הענן יומם ולילה,
במה מסייע דבר זה לפירושו את פסוקנו "שבעת ימים מצות תאכלו"
?
5.
לשם מה פותח ראב"ע דבריו לפסוק כ במילים:
"הזכיר העונש תחילה ואח"כ האזהרה",
מה רצה ליישב על ידי כך ?
ב.
שמות
יב, טו:
שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם …
שמות
יב, כ:
כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות:
ר'
יוסף אבן כספי:
משנה כסף:
פסוק טו: שבעת ימים מצות תאכלו: אין הכרח לדמיונים,
שיהיו ממין אחד קרוב עם הדברים שהם דמיונים להם.
ולכן אינו מחויב,
שעשותנו מדי שנה בשנה אכילת מצות שבעת ימים יהיה,
כי כך עשו שבעת ימים בצאתם, מיום צאתם עד יום טיבוע פרעה, כמו שאמר אבן עזרא, כי כך נצטווינו לעשות שבעת ימים, אף על פי שלא אכלו אבותינו רק יום אחד,
או אם אכלו ימים ושנים,
כי תורתנו לקחה לחגינו ברוב שבעת ימים,
כי הוא מספר נהוג בארץ ההיא. גם שבעת ימי המשתה וימי השמחה, או אף ימי אבל, כי הוא כלל שבוע אחד.
והראיה על זה,
כי נצטווינו לעשות סוכות שבוע ימים, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", והוא היה זמן רב.
פסוק כ:
…
תאכלו מצות:
לחינם דקדק אבן עזרא, בשאמר שאין "תאכלו מצות" רשות,
רק חיוב למען תזכור; כי אין צורך למצווה הכוללת,
לאומרה בדברים הנהוגים בטבע, לדקדק אם הוא רשות או חיוב, כי אומרו על דרך משל (שמות כ, ט):
"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" אינו מצווה, אבל זכר הנהוג בטבע, כי אין ראוי לחכם שיצווה המון העם לאכול לחם,
כי אנו זריזים בזה מאד,
נער וזקן טף ונשים.
האם היה נכון למשה או לה' שיאמר:
"בכל מושבותיכם תאכלו לחם יום יום, ואכלו אותו מצות"?
– ואם ימלט בפסח איש או אישים מה שלא יאכלו לחם (=מצה)
יום או יומיים לאיזו סיבה שיהיה, אין היזק בזה.
ואין דומה למצוות אכילת בשר הפסח בלילה הראשון עם כל תנאיו.
אבל בכלל מן היותר נאות הוא לאיש ואיש שיאכל לפחות כזית מצה יום יום, זכר למה שהיה,
והתכלית,
כדי שנזכור פלאות ה' עד שנדעהו תמיד.
1.
הסבר את הדברים המסומנים–המודגשים.
"והראיה על זה"
– על מה ?
"כי אנו זריזים בזה"
– במה ?
2.
נגד אלו מדברי הראב"ע פונה אבן כספי בדבריו לפסוק טו ונגד אלו מדבריו הוא פונה בדבריו לפסוק כ ?
3.
מה רוצה אבן כספי להוכיח בהבאת הפסוק מעשרת הדברות "ששת ימים תעבוד"
?
4.
האם הולך אבן כספי בדרך שהלכו חז"ל ורש"י המובאים בשאלה א/
2; או בחר לו דרך אחרת ?