הפטרה
שמו"א פרק יב
א.
השוה את דברי משה בפרשתנו לדברי שמואל בהפטרה:
-
ולא הרעותי את אחד מהם
לא חמור אחד מהם נשאתי
במדבר
טז
טו:וחמור מי לקחתי
ואת מי רצותי
ואעלים עיני בו ואשיב לכם
את שור מי לקחתי
ואת מי עשקתי
ומיד מי לקחתי כפר
שמ'
א'
י"ב
ג:
התוכל להסביר את השנוי בי דבריהם מתוך שוני המסבות שבהם נאמרו הדברים?
ב.
את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי
ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם
אברבנאל:
שהשוחד יהיה או בתורת הלואה או בדרך גזל שהדין בחזקה יקחהו או בדרך מתנה שישאילהו ברצוי דברים.
ובשלושת הדברים האלה אמר: האם לקחתי מיד אחד מכם שור או חמור להשתמש בו ואח"כ אשיב אליו?
והאם עשקתי וגזלתי איש לקחת ממנו בחזקה?
והאם בקשתי בתחנונים לאדם שיתן לי דבר ברצונו?
או יהיה "אם שו מי לקחתי" – למלאכתי,
"את מי עשקתי"
– בממון,
"ואת מי רצותי"
– בגוף,
על דרך (דברים כ"ח)
"עשוק ורצוץ".
מלבי"ם:
"את
שור מי
לקחתי" –
בחזקה.
והגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט העם.
"ואת
מי עשקתי"
– שהעושק הוא קל יותר. שכובש שכר שכיר וכדומה שאין גוזל בידים.
"ואת
מי רצותי"
– למי בקשתי שיתן לי איזו מתנה ברצונו.
השוה את שני הפרושים והסבר מהי חולשתו של כל אחד מהם!
ג.
ואעלים עיני בו
רש"י:
כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון.
אברבנאל:
אם יבוש לומר בעני, אעלים עיני שלא אסתכל בו,
ויאמר אותו לכם,
ואני משיב מיד בלי שום טענה אחרת.
מה ההבדל בין שני הפרושים ואיזה מהם נראה לך?
ד.
ח'.
…
כל לא מצאתם בידי מאומה
מלבי"ם:
ובאשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ"ז קבל שכר מקופת הציבור,
באשר קופת הצבור וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם,
על זה אמר…
אף אם תבקשו בכל גנזי ביתי, לא תמצאו דבר.
מהיכן הראיה בפסוקנו,
שכאן ידבר על לקיחה בסתר מן הקופה ולא מיד מישהו?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושלוש (תשכ"ד)
הפטרת פרשת קרח
שמואל א' י"ב
(עיין גם בגליון קרח תשי"ט שעסק אף הוא בהפטרה)
א.
יב,
ג
הנני ענו בי נגד ה'
ונגד משיחו
את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי…
מדרש
שמואל
י"ד
אמר רב אבא בר כהנא:
קשה הוא הגזל,
ששני גדולי עולם הוצרכו להתוכח עליו, משה ושמואל:
משה אמר (במ'
ט"ז)
"לא חמור אחד מהם נשאתי…"
ושמואל אמר: "את שור מי לקחתי כו'".
…ור'
יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבין? אלא אמר משה:
בשעה שהיו ישראל מתנדדין ממסע למסע, לא אמרתי לאחד מהם "טול כלי זה בידך, טול כלי זה על חמורך",
אלא נשאתי וטענתי,
כמה את אומר (שמ'
ד'
כ')
"ויקח משה את אשתו ואת בניו וכו'".
1)
הסבר את הביטוי "קשה הוא הגזל"?
*2)
הסבר את מובנה של שאלת ר' לוי,
"וכי מה הניח משה…" ומהי דרכו לישב שאלה זו?
ב.
יב,
י"א
וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל
רש"י:
ד"ה
ירובעל: זה גדעון.
ד"ה
בדן: זה שמשון שמשבט דן בא.
ד"ה
ואת יפתח:
הרי שלשה קלי עולם עם שלשה חמורי עולם: משה אהרן ושמואל,
לומר לך: הקל בדורו של כחמור בדורו,
כל דית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים.
רלב"ג:
לבאר להם שמרוב חסדי ה'
ית'
היה שהושיע את ישראל מאויביהם,
פעם על ידי הבלתי שלמים מאוד, אע"פ שלא היו ראויים לזה מצד עצמם,
כמו הענין בירובעל וביפתח, כי ירובעל היה עובד ע"ז כשקרא ה'
אליו להושיע את ישראל, ויפתח גם כן לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה. ופעם שהושיעם ע"י השלמים מאוד,
כמו הענין בבדן ושמואל. וזה,
כי בדן שהוא שמשון מצאנו לו מהשלמות,
שכבר עשה ה'
מופת על ידו,
וכאשר קרא אל ה' ענהו וזה הורה על שלמותו,
והיותו באופן מה במדרגת הנביאים,
כי המופתים לא יעשה ה'
יתברך רק על ידי הראויים (כמו שבארנו בשישי מספר מלחמות ה'), ואולם שלמות שמואל הוא מבואר מאוד.
וזה היה מעוצם ההשגחה האלוקית בישראל, כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם,
ראוי שיעשה נס על ידו,
הקימהו עליהם לשופט והושיעם על ידו; וכשלה היה ביניהם איש בזה התואר, הושיעם גם כן על ידי בלתי שלם,
ואם אינו ראוי לכך.
וכאלו אמר זה להורות להם,
כי לא יצטרכו למלך להלחם מלחמותיהם, כי ה' הוא מלכם ויושיעם כאשר ישובו אליו, כמו שעשה בימי השופטים, ששלח להם שופטים להושיעם ואם יסורו מדרכי התורה, לא יועיל להם המלך, אבל תהיה יד ה' בהם כמו שהיתה באבותיהם.
אברבנאל:
(אחרי הביאו המדרש המובא ברש"י)
אבל כפי הפשט זכרם כפי מעלתם בנבואה ובנסים,…וזכר בכאן שפעמים צעקו ישראל בזמן המלחמות ושלח לפניהם שופטים, והזכיר מהם ארבעה אשר עלו על לבו ראשונה ואשר רוח ה'
דבר בם והיו יותר קרובים למעלת הנבואה,
להודיע כי גם באותו זמן לא הקים להם מלכים כי אם נביאים ושופטים.
ואפשר לומר עוד,
שזכר מהשופטים אחד נביא ממדרגה שפלה כירובעל גדעון, ואחד נפעם השכל כשמשון, ואחד משכיל ונבון כיפתח ולא נביא, ואחד נביא מובהק כשמואל, וזכם אן כן כל מני השופטים: נביא קטן –
גדעון.
נביא גדול –
שמואל.
שופט משכיל –
יפתח;
שופט סכל –
שמשון.
וזה להודיע, שאין מעצור לה'
להושיע ברב או במעט, בנביא מובהק או בנביא קטן המעלה, שופט חכם או שפט סכל ונפעם התבונה.
1) מה הקושי ומה ההבדל בין ארבעת התשובות הנ"ל?
2)
הסבר את המקומות המסומנים בדברי רלב"ג.
3) מה הקושי שמיישב רלב"ג בדבריו האחרונים ("כמו שהיתה באבותינו")?
ג.
יב,
י"א
וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל
רד"ק:
ד"ה ואת שמואל:
…כך מנהג הלשון במקומות רבים.
ובדרש:
אמר ר' אליעזר משום ר'
יוסי בן זמרה:
אף שמואל רבן של נביאים מתנבא ולא היה יודע מה מתנבא,
שנאמר:
"וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל"… לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא.
1) מה קשה לו בפסוקנו?
2) מהו מנהג הלשון שאליו ירמוז,
ותן דוגמא אחת מבין "המקומות הרבים" שבם מצינו מנהג לשון זה.
3) מהו ההבדל בין פירושו הראשון לשני?
4) מהי חולשת התשובה הראשונה?
5)
התוכל ליישב קושי זה בפסוקנו בישוב אחר לפשוטו של מקרא?
ד.
יב,
י"ד
והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם.
סגל:
(ספר
שמואל)
מפרש פסוקנו על פי שמואל ב' ה'
ח',
שמות ל"ב ל"ב.
1)
הסבר מה הקושי בפסוקנו?
2)
כיצד מתיישב הקושי ע"פ שני הפסוקים הנ"ל?
3) היש אפשרות ליישב קושי זה בדרך אחרת?