עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגיליונות של נחמה ליבוביץ השנה השבע–עשרה [תשי"ח]
ויקרא
פרק א
בבואנו ללמד ספר ויקרא תמיד ניתקל באותו קושי,
שכל עניין הקורבנות זר ומוזר הוא לנו,
רחוק מהבנתנו ורחוק מליבנו.
בגיליונותינו השתדלנו כפעם בפעם לעסוק באחד מפרטי עשייתם,
באחד מסיגו הקורבנות ולהשתדל לדלות מתוכם לקח.
הפעם ניסינו לתת ללומדים לקט קטן,
קטן מאוד לעומת העושר הרב במקורות,
מן הדברים שנאמרו בטעמי הקורבנות בכלל.
חשיבות מיוחדת לשאלה 2.
האם דיברי המדרש מיחסים לקורבנות ע רך חיובי,
האם האכילה על שולחן המלך אמצעי הוא למטרה העליונה לקרב את בן המלך לאביו,
או אינם אלא אמצעי שלילי כדי למנוע ממנו מינהגיו הרעים?
מדיברי הרמב"ם הבאנו הפעם רק את טעמו השני.
את הראשון –
והחשוב יותר –
מאמר ג'
ל"ב הבאנו בגיליון תש"ח.
הדברים כולם שם בנויים על הנחת היסוד שלו לטעמי מצוות שביטא אותה במלים ברורות במאמר ג'
כ"ט.
תורתנו עולה,
שורשה וקוטבה אשר עליו תסור הוא למחות את הדעות האלה [הנוגעות באלילות]
מן הלבבות.
ואולם יש רבים הטועים בהבנת דיברי הרמב"ם האלה,
כאילו מאס הרמב"ם בכל "המצוות הפולחניות"
ונגד תפיסה מוטעית זו של הרמב"ם כתב דברים חשובים פרופ'
יצחק הינמן ז"ל בסיפרו טעמי המצוות חלק א'
[מהדורה שלישית עמ'
93]. והמורה ייטיב לעשות אם יקרא לפני תלמידיו את דברי הרמב"ם בסיום של הלכות מעילה פרק ח'
הלכה ח':
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יהי קל בעיניו ואל יהרוס לעשות אל ה',
פן יפרוץ בו.
ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול.
בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה !
ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שניקרא שם אדון עולם עליהם בדברים בלבד –
נתקדשו,
וכל הנוהג בהן מינהג חול – מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה,
קו"ח למצוות שחקק לנו הקב"ה,
שלא יבעט אדם בהן מפני שלא ידע טעמן. ולא יחפה דברים אשר לא כן על ה', ולא יחשוב בהן משחבתו כדיברי החול. הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים.
והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים.
והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים.
והמשפטים הן המצוות שטעמן גלוי וטובה עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים חוקים חוקותי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהם [משיבין = מקשים קושיות =
למה נתנו? למה אתם מקימים אותם?] כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח. וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החוקים.
וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה. שנאמר טפלו עלי זדים, אני בכל לב אצור פקודיך [תהלים קי"ט]
ונאמר שם בענין:
"כל מצוותיך אמונה,
שקר רדפוני עזרני".
וכל הקורבנות כולם מדבר החוקים הם.
בהתקפת הרמב"ן על הרמב"ם יש להבדיל בין טענות ישירות ובין הלכתיות נגד הרמב"ם על דרך השלילה [4,
5, 6].
כדאי להשוות לדבריו את טעמי הקורבנות של שד"ל.
וכן של הירש.
שניהם הוסברו יפה בסיפרו הנ"ל של הינמן כרך שני 83-81,
וכן 143-140,
אגב לשאלה 8
יש להשוות מקומות אחרים ברמב"ן שבו הוא מביא תשובה אגדית ואינו מתייחס אליה ברצינות רבה,
כגון בשמ'
א א'
"ואלה דיברי אגדה…"
וכן במדבר חקת [כ א]
"… והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה והוא טוב לדחות בו השואל",
וכן "ואלה דברים מושכים הלב בדיברי אגדה".