א. [אמנם שכר שבת אסור משום משא ומתן ושלא יבוא לידי כתיבה בשבת,
אבל שכר שבת בהבלעה לא אסרוהו חכמים], לחיים מותר לקבל שכר בעבור
עבודה בשבת בהבלעה עם המשכורת החודשית, אבל אסור לחיים לקבל שכר
כפול עבור עבודת השבת, כיוון שאין זה קבלת שכר בהבלעה.
ב. מותר למאיר לקבל את זר הפרחים שנשלח לו בעבור התנדבותו בשבת, כיוון
שאין זה נחשב לשכר שבת, שהרי לא התנה עם מנהל בית החולים קודם לכן
שיקבל תמורה כל שהיא, וגם אינו יכול לתבוע לדין את מנהל בית-החולים
לשלם לו תמורה כל שהיא בעבור התנדבותו [ובפרט שמאיר עשה זאת לשם
מצווה ולא לשם שכר].
(שמירת שבת כהלכתה, פרק כ"ח, סעיף נ"ח והערות: קכ"ח וקכ"ט, וסעיף נ"ב,
(ז"יק הרעה
|
א. שתי הבעיות ההלכתיות הן:
( )1איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שהרי בעל החברה מאפשר ליהודים
לקנות מוצרים בשבת באמצעות מטבעות כסף, ובכך הוא מכשילם באיסורי
.תבש
( )2יש כאן איסור "שכר שבת" עבור המוצרים שנקנו בשבת.
ב. מעיקר הדין מותר למלא בערב שבת את המכונה למכירת פחיות שתייה
:הלאה תוביסהמ
( )1כיוון שיש לקונים אפשרות להשתמש במכשיר בערב שבת לפני כניסת השבת
וגם במוצאי שבת, ולאו דווקא בשבת. לכן אין בזה משום איסור "לפני עיוור לא
תיתן מכשול".
( )2התשלום המשולם עבור מצרך אינו נחשב ל"שכר שבת", כיוון שהתשלום
.תבש רכש הניא הרומתו רצומה תרומת רובע אוה
( )3כיוון שקיימת אפשרות שנוכרים ישתמשו במכשירים אלו בשבת, אין איסור
על בעל החברה למלא אותם מערב שבת.
(שמירת שבת כהלכתה, פרק כ"ט, סעיף כ"ח והערה ע')
|
א. לגבי ראובן שלא נטל את ידיו פעם שנייה ושמעון שנטל נטילה שנייה:
מדברי המחבר בסימן קנ"ח, סעיף ז', משמע, שאף בדיעבד לא עלתה לו נטילה
לראובן וצריך ליטול את ידיו שנית, שכתב המחבר: "יש מי שנראה מדבריו
שאין אותה נטילה עולה לו ואין צריך לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ואחר-כך
נמלך ואכל".
אבל מדברי המחבר בסימן קנ"ט, סעיף י"ג, משמע, שבדיעבד עלתה לו אותה
נטילה לראובן, שכתב המחבר: "ולכתחילה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת
לאכילה", משמע, שרק לכתחילה צריך ליטול פעם נוספת אבל בדיעבד יצא
בנטילה שלא כיוון בה לשם נטילה.
ועיין ב"משנה ברורה", סימן קנ"ט, ס"ק ע"ה, שהביא את דעת ה"מגן אברהם",
שכתב לפסול אף בדיעבד, אבל הגר"א הסכים שבדיעבד כשר, וכן דעת רוב
הראשונים וכן סובר המחבר.
|
הנימוק לזה הוא, כיוון שחכמים תיקנו חובת נטילת ידיים לסעודה, נטילה זו
צריכה להיות לשם קדושה, וכיוון שאנו נוטלים היום לחולין ולא לתרומה, יש
כמה פוסקים שסוברים שאף אם לא כיוון לשם נטילה – יצא.
,הכרבל ללכ סחייתה אל רבחמה ."הכרב אלב לוטי" שרופמב בתכ א"מרה .ב
אבל כיוון שאף לדברי המחבר יש ספק עם עלתה לו נטילה ראשונה, ומדברי
המחבר בסימן קנ"ט משמע שכל עניין הכוונה לנטילה הוא רק לכתחילה, אבל
בדיעבד עלתה לו נטילה, נמצא שלא צריך לברך על נטילה שנייה, כיוון שספק
אם נצרכת היא או לא, וספק ברכות להקל. וכן עולה מדברי ה"משנה ברורה"
בסימן קנ"ח, ס"ק ל"ב, שהתייחס לדברי הרמ"א וגם לדברי המחבר.
(סימן קנ"ח, סעיף ז' ו"משנה ברורה", סעיף קטן, ל"ב, וסימן קנ"ט, סעיף י"ג
ו"משנה ברורה", סעיף קטן, ע"ה)
|
א. במקרה זה [שאוכלים את האורז כדי לשבוע], האורז נחשב לעיקר סעודה
ונטפל אל הפת, ואף שאין מלפתין בו את הפת ואוכלים אותו בפני עצמו, ברכת
הפת פוטרת אותו ואין לברך עליו "מזונות". וההוכחה לכך מדברי המחבר
וה"משנה ברורה" בעניין דייסא, שאע"פ שאין מלפתין בה את הפת ואוכלין
אותה בפני עצמה, היא טפלה לפת ואין מברכין עליה "מזונות", ולכן נהג דוד לא
כדין ויאיר נהג כדין.
(שו"ע, סימן קע"ז, סעיף א' ומשנה ברורה, סעיף קטן א'-ב')
|
ב. במקרה זה צריך לברך על השקדים [כפי שנהג דוד]. הוכחה ונימוק: ה"משנה
ברורה" בסעיף קטן ד' מביא את מחלוקת הפוסקים בפירות מבושלים עם בשר
אם נעשים טפלים לבשר ואין לברך עליהם בפני עצמם או כיוון שפירות אינם
שייכים לפת אף אם בישל אותם אינם טפלים ומברך עליהם בפני עצמם, כיוון
שעיקרן לקינוח סעודה. לכן ה"משנה ברורה" מציע שבמקרה של פירות
מבושלים עם בשר יברך תחילה על פרי חי ויכוון להוציא ידי חובה את הפירות
המבושלים. משמע מדבריו שכל האוכל פירות שאינם מבושלים צריכים ברכה
בפני עצמם.
(משנה ברורה, סימן קע"ז, סעיף קטן ד')
|
א. דעת ה"מגן אברהם" היא שהם צריכים לברך ברכת "המוציא", כי מה
שקובע לדעתו הוא אם נתעכל המזון או לא, וכיוון שהם רעבים שנית זה סימן
שהאוכל נתעכל והפסידו את ברכת "המוציא" נוסף להפסד של ברכת המזון, אף
שלא הסיחו דעתם.
לעניין נטילת ידיים לא כתב במפורש מה היא דעתו, אבל כיוון שלדעתו האכילה
רבתסמ ,"איצומה" הנושאר הכרב תבייחמה השדח הליכא איה היינשה
שלדעתו צריך גם נטילה חדשה עם ברכה או שמא יש לומר כיוון שלא הסיח
דעתו, לא אזלה לה הנטילה הראשונה, ולכן אינו חייב ליטול ידיו שנית.
לדעת האחרונים, כיוון שלא הסיחו דעתם אינם מברכים ברכת "המוציא"
שנית, ובוודאי שאינם חייבים כלל בנטילת ידיים.
לדעתם מה שקובע הוא הסחת הדעת, וכיוון שלא הסיחו דעתם, הברכה
הראשונה שבירכו – ברכת "המוציא" – עדיין בתוקף.
– "איצומה" תכרב – הנושארה הכרבה דיספה ע"וכד אבילא ותעד חיסהש ימ
וממילא צריך גם נטילת ידיים שנית – לכאורה יש מקום לומר שיברך גם "על
נטילת ידיים", אבל אין הוכחה לכך.
ב. אם לא הסיחו דעתם לא יברכו ברכת "המוציא" אף שכבר נתעכל המזון,
כיוון שיש מחלוקת בדבר, הרי שספק ברכות להקל.
לגבי נטילת ידיים – לכאורה, מצד הסברא יש לומר כיוון שלא הסיחו דעתם
נראה שלא צריך ליטול ידיים, אבל מספק רצוי ליטול בלא ברכה.
במקרה שהסיחו דעתם, נראה שבוודאי צריך ליטול ידיים, אבל לגבי ברכת "על
נטילת ידיים" לא יברך, דספק ברכות להקל, אבל ברכת "המוציא" יברך.
(משנה ברורה, סעיף קטן י"ז)
|
א. הנימוק לדעה שלא יברך כלל: מאחר שברכה אחרונה על תמרים היא "מעין
שלוש", וכיוון שלא אכל כזית מהם לא נתחייב בברכה אחרונה. כמו כן הברכה
האחרונה אחר אכילת הבשר היא "בורא נפשות", וכיוון שלא אכל כזית בשר לא
נתחייב בברכה אחרונה, לכן לא יברך כלל.
הנימוק לדעה האומרת שיברך ברכת "בורא נפשות": כיוון שברכת "בורא
נפשות" נחשבת לברכה כוללת, יש לברך אותה אחר אכילת כזית תמרים ובשר
יחד, אמנם "מעין שלוש" אינו יכול לברך, כיוון שלא אכל שיעור תמרים, אבל
לברכה כוללת יש שיעור כזית משני הדברים יחד.
ב. לכאורה ההוכחה מדברי המחבר היא כדעה האומרת לברך ברכת "בורא
נפשות", שכתב המחבר בסימן ר"ח, סעיף ט', שאם עירב קמח קטניות עם קמח
מחמשת מיני דגן "אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים" – כלומר שאין בו
כזית בכדי אכילת פרס – "אם בשלו בקדירה מברך תחילה 'בורא מיני מזונות'
ואחריו 'נפשות' ". כלומר, אעפ"י ששיעור הכזית מורכב חציו מחמשת מיני דגן
וחציו מקמח קטניות, יברך "נפשות" אחריהם, כיוון שהיא ברכה כוללת, שהרי
אינו יכול לברך "מעין שלוש" על הדגן, כיוון שלא אכל ממנו שיעור ברכה
.הנורחא
(סימן ר"ח, סעיף ט')
|
אבל, אפשר להוכיח מדברים אלה של המחבר שאין לברך ברכת "בורא נפשות".
שכן, המחבר מחייב ברכת "נפשות" דווקא כשיש כזית ויותר מקטניות, פרט
לתערובת הדגן, אבל אם אין שיעור כזית משאר המינים לא יברך "נפשות".
וא"כ הוכח שאם יש חצי חצי – לא יברך.
|
א. מים שלנו – המים ששואבים בין השמשות ולנים כל הלילה, כדי ללוש בהם
.חספל תוצמה תא
ב. מלאכת דבר האבד – מלאכה שמותר לעשות בחול המועד אם אי-עשיית
המלאכה עלול לגרום לו נזק והפסד [כגון השקיית השדה בחול המועד].
ג. פנים חדשות – לאחר סעודה שעורכים לחתן ולכלה בשבעת ימי הנישואין, אין
מברכין "שבע ברכות" בימות החול, אלא אם כן נכח לפחות אדם אחד שלא
השתתף בסעודת הנישואין.
ד. הרב את ריבנו – הברכה שמברכים אחר קריאת המגילה בפורים בציבור.
ה. נר ששבת – נר שנשאר דלוק מערב יום הכיפורים שעליו מברכים במוצאי יום
הכיפורים ברכת "בורא מאורי האש".
|
|
יש לכתוב הלכה אחת הקשורה לכל אחד מהשיעורים שלהלן:
תיזכ .א
( )1כמות אוכל של כ -30גרם שמברכים עליה ברכה אחרונה.
( )2כל אכילה של מצווה, כגון מצה או מרור בליל פסח או אכילה בלילה הראשון
.תיזכ לש תומכמ התוחפ הניא ,הכוסב תוכוס לש
הציבכ .ב
( )1כמות פת של כ -50גרם, שהאוכל חייב בנטילת ידיים בברכה.
( )2שיעור מינימלי של אתרוג צריך להיות בגודל ביצה.
תיעיבר .ג
( )1שיעור שתייה של כ -86גרם, שמברכים עליו ברכה אחרונה.
( )2כל שתייה של מצווה, כגון: 4כוסות בליל הסדר, כוס של ברכה (קידוש,
הבדלה, שבע ברכות ועוד) צריך להיות בגודל של לא פחות מרביעית.
( )3כמות המים לנטילת ידיים לסעודה צריכה להיות רביעית.
הסגה תבתוככ .ד
כמות אוכל כשיעור תמרה עם גרעינתה, שהאוכל ביום הכיפורים חייב על
.וז הליכא
|
|
.(דבכ ומכ) דבלב היילצ ידי-לע
|
|
לכתחילה עד סוף שבע שעות ביום, ובדיעבד כל היום.
|
האומר לחברו השאילני חפץ פלוני ואומר לו איני משאילך כשם שאתה לא
השאלת לי, הרי זה עובר ב"לא תיקום".
האומר לחברו השאילני חפץ פלוני ואומר לו הריני משאילך אעפ"י שאתה לא
."רוטית אל"ב רבוע הז ירה ,לומתא יל תלאשה
|
"ברכה לבטלה" – בירך ברכת "בורא פרי העץ" על תפוח עץ ולא אכלו, הרי זו
ברכה לבטלה. "ברכה שאינה צריכה" – היו מונחים לפניו תפוח ואגס, ובירך
ברכת "בורא פרי העץ" על התפוח, והתכוון שלא להוציא ידי חובה את האגס
ובירך גם עליו ברכת "בורא פרי העץ" – הברכה השנייה נקראת "ברכה שאינה
."הכירצ
|
בשנים א-ו של השמיטה מפרישין: תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר
מן המעשר ראשון.
בשנים א, ב, ד, ה, של השמיטה, בנוסף לתרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת
מעשר מן המעשר ראשון, מפרישים גם מעשר שני ומעלין אותו לירושלים.
בשנים ג, ו, של השמיטה, מפרישים מעשר עני במקום מעשר שני, [ונותנים אותו
.[םיינעל
|
א. ( )1דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא
.אצי ולוכ ללכה לע דמלל
.הווש הרזג (2)
.רמוחו לק (3)
.שקיה (4)
ב. ( )1דבר שהיה בכלל המטרה שיצא מן הכלל הוא כדי ללמד על הכלל כולו
[כגון המילה "שמלה" הכלולה בתוך הכלל של "כל אבידת אחיך", ויצאה מן
הכלל שנכתבה בפני עצמה: "וכן תעשה לשמלתו", ובמקרה זה לומדים על
החזרת אבידה בסימנים, ולאו דווקא של שמלה אלא של כל דבר].
( )2שתי מילים זהות בשני מקומות ובשני עניינים שונים – מלמדים מזה על זה.
( )3לומדים מעניין אחד על עניין אחר מצד הסברא וההיגיון.
( )4שני עניינים שנכתבו זה ליד זה באותה פרשה, מלמדים זה על זה.
|
.הלודגה תסנכ ישנא (1) .א
.תוגוזה (2)
.םיאנת (3)
ב. ( )1בתקופת "אנשי כנסת הגדולה" – שמעון הצדיק ותלמידו אנטיגנוס איש
.וכוס
.יאמשו ללה – תוגוזה תפוקתב (2)
( )3בתקופת התנאים – ר' יהודה הנשיא.
|
א. מחבר הספר "ערוך השולחן" הוא: ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין.
ההבדלים בין הספרים הם שמחבר "ערוך השולחן":
( )1כותב טעמים ונימוקים לדברי ה"שולחן ערוך".
( )2מביא את הדעות השונות ומכריע ביניהן.
( )3מיישב את דברי ה"שולחן ערוך" והרמב"ם מההשגות עליהם.
( )4דן בהלכות חדשות שלא נכתבו ב"שולחן ערוך", כגון הלכות שלא נוהגות
בזמן הזה.
ב. ספר "ערוך השולחן העתיד" עוסק בהלכות שלא נוהגות בזמן הזה שבעל
ה"שולחן ערוך" לא כתב עליהם כלל, כמו:
.האפ יניד (1)
.תומורת (2)
.ןירדהנס (3)
.םירממ (4)
( )5מלכים ועוד.
הרמב"ם, בספרו "משנה תורה", עוסק גם הוא בהלכות שאינן נוהגות בזמן
.הזה
|
|