לזג תונקל רוסיאה
א. אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן, ואסור לסעדו על שנויו כדי שיקנהו.
שכל שעושה דברים אלו וכיוצא בהם – מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על
'ולפני עור לא תיתן מכשול':
יאדוב עדיש אוהו .שואיי רחאל וליפאו לוזגה רבדב תונהיל רוסא .ב
רוסא – הלוזג וז המהבש יאדווב עדי ?דציכ .המצע הלזגה אוה הז
:הב שורחל וא הילע בכרל
המחה ינפמ המחב הב סנכל וא ,הכותב רובעל רוסא – הדש וא תיב לזג .ג
ובגשמים מפני הגשמים. ואם דר בתוכה, חייב להכלות שכר לבעלים כדין
הדר בחצר חברו שלא מדעתו. גזל דקלים ועשה מהם גשר – אסור לעבור
עליו. וכן כל כיוצא בזה:
ד. מי שעבר ואכל הגזלה אחר ייאוש – פטור מלשלם. ואם אבל קודם
ייאוש ורצו הבעלים לגבות מן האוכל – גובין, שעדיין ברשותם היא. ואם
רצו – גובין מן הגזלן:
קושה תנקת
ז. דין הלוקח מטלטלין מן הגזלן כלוקח מן הגנב. אם גזלן מפורסם הוא –
לא עשו בו תקנת השוק. ואם אינו מפורסם – עשו בו תקנת השוק, ונותן
הנגזל דמים שנתן ולוקח גזלתו וחוזר ותובע הגזלן בדמי הגזלה. ואם כבר
נתייאשו הבעלים – קנה לוקח עצמה של גזלה ואינו מחזירה:
האיסור להנות מגזלן
ח. אסור ליהנות מן הגזלן. ואם היה מיעוט שלו אף על פי שרוב ממונו
:ודיב לוזג הז רבדש יאדווב עדייש דע ,ונממ תונהיל רתומ – לוזג
ט. בני אדם שחזקתם גזלנין וחזקת כל ממונם מן הגזל, מפני שמלאכתם
מלאכת גזלנין, כגון המוכסין והליסטים – אסור להנות מהם. שחזקת
מלאכה זו שהוא גזול, ואין מצטרפים דינרים מן התיבה שלהם, שהכול
:הלזג תקזחה
מכס ומסים
יא. במה דברים אמורים שמוכס כלסטיס? בזמן שהמוכס נכרי או מוכס
העומד מאליו, או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קיצבה אלא לוקח
מה שירצה ומניח מה שירצה. אבל מכס שפסקו המלך, ואמר שייקח
שליש או רביע או דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך,
ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך – אינו בחזקת
גזלן, לפי שדין המלך דין הוא. ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס
זה, מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה המלך נכרי בין שהיה המלך
.לארשי
יב. וכן מלך שמשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב
משנה לשנה, או על שדה ושדה דבר קצוב, אינו גזל, וישראל שגבה אותם
למלך אינו בחזקת גזלן, והרי הוא כשר. והוא שלא יוסף ולא ישנה ולא
יקח לעצמו כלום.
יד. כללו של דבר: כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד
,לוכל עודיה תדכ אלש ,דבלב הז שיאמ חקיש לכו .לזג וניא – ומצע ינפב
אלא חמס את זה, הרי זה גזל. לפיכך גבאי המלך ושוטריו, שמוכרים
השדות במס הקצוב על השדות, ממכרם ממכר. אבל מס שעל כל איש
ואיש, אינו גובה אלא מן האדם עצמו. ואם מכרו השדה במס שעל הראש
– הרי זה אינו ממכר אלא אם כן היה דין המלך כך.
