הדומה והשונה בין פסח ראשון לפסח שני
'ג הנשמ ,'ט קרפ
|
|
מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור ב"בל ייראה" וב"בל יימצא", הראשון טעון הלל באכילתו, זה וזה – טעון הלל בעשייתן, |
רואיב
|
|
?ינש חספל בין פסח הראשון םילדבהה מה הם ,"אצמיי לב"ו "האריי לב"חמץ, של רוסיא וב שי ןושאר חספ מותר שיהיה חמץ בביתו של מקריב שני – מצה וחמץ עמו בבית – חספ וליאו .ןברקה אומרים הלל בזמן אכילתו, בלילה, ראשון טעון הלל באכילתו – חספ (1) שני אינו טעון הלל באכילתו. חספ וליאו ואלה הפרטים שבהם פסח ראשון ושני דומים: |
םינויע
|
תולאש
|
|
לפניכם סיפור המסכם את הלכות פסח שני, ובו טעויות רבות בהלכה. מצאו אותן, ותקנו אותן על פי מה שלמדתם בשלוש המשניות האחרונות. |
|
השנה קרתה לנו תקלה: כאשר נסענו בערב פסח לירושלים, להקריב את קרבן זא ונייה .אבא לש תינוכמב ימדקה לגלגב רקת עריא ,שדקמה תיבב חספה רחוקים כחמישה קילומטרים מירושלים. עד שאבא הצליח לתקן את התקר, כבר היה מאוחר, ואבא אמר שאיחרנו את זמן הקרבת הקרבן. – לא נורא – הוא ניחם אותנו – אנחנו נחשבים כמי שנמצאים בדרך רחוקה, ונוכל לעשות פסח שני במקום היום. מחוסר בררה, נאלצנו לעשות כן. בשבוע שלפני פסח שני היינו צריכים לחזור ולנקות את הבית מחמץ. ב-י' באייר, ארבעה ימים לפני מועד הקרבת פסח שני, הלכנו לשוק הבהמות, וקנינו כבש יפה וטוב לקרבן. בדקנו היטב שאין בו מום, וחזרנו על בדיקה זו מדי יום ביומו, במשך ארבעת הימים שנותרו לנו עד הנסיעה לירושלים. כשהגיע י' באייר, הקדמנו לצאת מן הבית. הצטרפו אלינו לנסיעה השכנים שלנו, משפחת חרותי. הם אמנם כבר הקריבו פסח ראשון, אבל הם מדקדקים מאוד במצוות, ומהדרים להקריב גם פסח שני. לעומת זאת, אבא סירב לקחת עמו את השכן שלנו, נמרוד. זהו בחור לא כל כך דתי, ובפסח הראשון פשוט לא התחשק לו להקריב קרבן פסח, ואבא אמר לו שמי שלא הקריב בכוונה .ינש חספ בירקהל יאשר וניא הפעם הגענו לבית המקדש בזמן. המתנו עד שסיימו להקריב את קרבן התמיד של בין הערביים, ואז ניגשנו להקרבת הפסח שלנו. אנחנו נכנסנו עם הכיתה השלישית והאחרונה. ראשית הקרבנו קרבן חגיגה, ואחר כך הקרבנו את הכבש שלנו לקרבן פסח. ותוא ונאבהו ,רשבה תא ונחקל ,ריסב שבכה רשב תא לשבל ונמייסש ירחא למלון שהתאכסנו בו, ושם ציפו לנו אימא, אחיי ואחיותיי, בני משפחת חרותי, ועוד משפחה שהכרנו עוד בבוקר בירושלים, וצירפנו אותה לחבורתנו. ישבנו כולנו לאכול מן הקרבן. ראשית אמרנו את ההלל, ורק אחר כך לקח כל אחד מעט בשר ואכל. הפעם, מכיוון שהיה זה פסח שני, היינו פטורים מן הדאגה שלא לשבור את העצמות שבבשר, וגם לא היינו בלחץ הרגיל בפסח שלא להשאיר בשר ליום המחרת. אמנם הייתה לנו אי נעימות כלשהי, כאשר כמה מאורחי המלון ראו אותנו יושבים, אוכלים ונהנים, וביקשו להצטרף אלינו לאכילה, אך אנו נאלצנו לסרב להם, שהרי לא היו שייכים לחבורה .ונלש מה אומר לכם? זה היה פסח מיוחד, אבל הפסח הראשון יפה יותר. |
| האבה הנשמל רבעמ | חזרה לתוכן מסכת פסחים |
