רכש תנלה
|
|---|
|
גי ,טי ארקיו .גנ
|
|
לא תעשק את רעך ולא תגזול. לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר.
דברים כד, יד-טו
|
|
לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את .ושפנ ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.
ט"ער ,אצת יכ ירפס .דנ
|
|
"ואליו הוא נושא את נפשו": וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו? לא שתיתן לו שכרו בו ביום?! אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו. מלאכה שאין הוא עושה בנפשו, כגון גרדי (=אורג) וסורק (צמר), מניין? תלמוד לומר: "לא תעשק" – מכל מקום! אם כן, למה נאמר "ואליו הוא נשא את נפשו"? אלא מלמד, שכל .ושפנ תא אשונ אוה וליאכ בותכה וילע הלעמ ,ריכש רכש שבוכה |
|
לפני הפסוקים העוסקים בהלנת שכר נאמר "לא תעשק שכיר". מהו ההבדל בין .104 עושק ובין הלנת שכר? (תוכל להיעזר ברש"י לפסוק בויקרא, מקור נב.) __ _ הגמרא (ב"מ קיא, א) מונה 5עברות שעובר אדם שאינו משלם לפועל את שכרו. .105 מדוע מזכיר הפסוק בדברים שאסור להלין שכר עני ואביון דווקא? ומה הדין .106 יש סתירה בין הפסוק בויקרא לבין הפסוק בדברים. בויקרא כתוב "לא תלין .107 |
בי-אי ,ט קרפ אעיצמ אבב ,הנשמ .הנ
|
|
אי הנשמ שכיר יום גובה כל הלילה. שכיר לילה גובה כל היום. שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום. – עובש ריכש ,הנש ריכש ,שדוח ריכש ,תבש ריכש יצא ביום – גובה כל היום. יצא בלילה – גובה כל הלילה וכל היום. |
יתהק שוריפ
|
|
שכיר יום – העובד ביום וגומר מלאכתו בערב, גובה שכרו כל הלילה שלאחריו. ואם לא שילם לו בעל הבית עד הבוקר, עובר על מה שנאמר (ויקרא יט:יג) "ללא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר", ופירשו חכמים, שפסוק זה בא ללמד בשכיר יום, שגובה כל הלילה. (ברייתא בגמרא). שכיר לילה – העובד בלילה וגומר מלאכתו בבוקר, גובה שכרו כל היום – שלאחריו, ואם לא שילם לו בעל הבית עד ששקעה החמה, עובר על מה שנאמר: "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש" בגמרא מבואר שהואיל ושכירות אינה משתלמת אלא בסוף, שנאמר (ויקרא כה:נג) "כשכיר שנה בשנה" – שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת, נמצא שאין בעל הבית משתעבד לשכיר יום עד שקיעת החמה, ועליו נאמר "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר". ומה שכתוב "לא תבוא עליו השמש" – על כרחך בשכיר לילה מדבר, שנשתעבד לו בבוקר, משכלתה שכירותו. שכיר לכו הלילה לכ הבוג ,תועש המכ ולצא דובעל תיבה לעב ורכשש – תועש היום בגמרא מבואר שכוונת המשנה היא: שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה, שכיר שעות ביום גובה כל היום. שכיר שבת – ששכרו בעל הבית לעבוד שבוע ימים, שכיר חודש ששכרו לעבוד חודש מים, שכיר שנה ,הטימשה תונש עבש דובעל ורכשש – עובש ריכש ,המלש הנש דובעל ורכשש יצא ביום גמר מלאכתו ביום, גובה כל הלילה וכל היום, בגמרא מבואר שהסיפא כדעת רבי שמעון היא, החולק על תנא קמא וסובר, ששכיר שעות בלילה גובה כל הלילה וכל היום. אבל לדעת תנא קמרא, יצא בלילה גובה כל אותו הלילה, וכן הלכה. (רמב"ם הלכות שכירות יא:ב).
|
יתהק שוריפ
|
|
אחד שכר אדם בין שכר פעולת האדם, ואחד שכר בהמה – ובין שכר מלאכת הבהמה, ואחד שכר כלים – ובין שכר השמוש בכלים, יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ויש בו משום "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" – שאם לא שילם בעל הבית את השכר בזמנו, עובר על מצוות אלו. בגמרא למדים זה ממה שכתוב (דברים כד:יד) "לא תעשוק שכיר… אשר בארצך", ודרשו: בארצך – כל שבארצך, לרבות שכר בהמה וכלים כשכר אדם. וכן למדים ממה שכתוב "לא תלין פעולת שכיר אתך" – כל שפעולתו אתך. אימתי עובר בעל הבית? בזמן שתבעו. אבל אם השכיר לא תבעו אינו עובר עליו משום "ביומו תתן שכרו" ומשום "לא תלין". בגמרא מבואר שהוא הדין אם תבעו ולא היו לו מעות ליתן לו, שאינו עובר. המחהו אצל חנווני – מסר לו בעל הבית המחאה לחנווני, שיתן לו מזונות בסכום השכר המגיע לו, או אצל שולחני – או שמסר לו המחאה לשולחני, המחליף ופורט מעות, שיתן לו מעות, וקיבל עליו החנווני או השולחני ליתן לו, אינו עובר עליו. בגמרא מובאת ברייתא: "לא תלין פעולת שכיר" – יכול אפילו לא תבעו? תלמוד לומר "אתך" – לדעתך. (כלומר לרצונך, שאין המניעה אלא מצד רצונך לסלק לו בזמנו. אבל כשלא תבעו, ניכר שאין השכיר רוצה ליטול עדיין – "תורה תמימה"). יכול אפילו אין לו? תלמוד לומר "אתך" – שיש אתך. יכול אפילו המחהו שאצל חנווני ואצל שולחני? תלמוד לומר "אתך" תא עבתש ריכש – ונמזב ריכש ."ינחלוש לצאו ינוונח לצא והחמהש אלו – שכרו מבעל הבית בזמן שחל חיוב התשלומים, ובעל הבית טען שכבר שילם, נשבע השכיר שלא קיבל עדיין את שכרו ונוטל את השכר מבעל הבית. ואף על פי שבשבועות של תורה הנתבע נשבא ונפטר, מכל מקום כאן תיקנו חכמים שהשכיר יישבע ויטול, משום שבעל הבית טרוד בעסקיו, ומתוך כך טועה הוא לפעמים, וסבור שנתן. ואילו השכיר, שדעתו נתונה לקבלת שכרו, אינו עלול לטעות. במה דברים אמורים? כששכרו בעל הבית בעדים. אבל אם שכרו שלא בעדים, נאמן בעל הבית במיגו, היינו מתוך שיכול לומר "לא שכרתיך", נאמן הוא לומר שכרתיך ושילמתי לך שכרך. (גמרא שבועות מה:ב). עבר זמנו אבל אם תבע שכרו לאחר שעבר זמן חיוב התשלומים, כגון שהיה שכיר יום ותבע שכרו ביום שלאחריו, אינו נשבע ונוטל אלא בעל הבית נשבע שכבר שילם לו, ונפטר מלשלם. שאף על פי שהוא טרוד בעסקיו, מכל מקום כשמגיע זמן חיובו לשלם, הריהו נותן דעתו על כך וזוכר, ואינו חשוד שיעבור על "לא תלין". אם יש עדים שתבעו – בסוף זמנו, כגון שהיה שכיר יום ותבעו בסוף הלילה (גמרא, רא"ש), ואמר לו בעל הבית בפני העדים שישלם לו אחר כך, הרי זה נשבע ונוטל – ומבואר בגמרא: דווקא כל אותו היום של תביעה. כגון אם עבד ביום שני עד הערב, וליאו ,לטונו עבשנ ישילש ליל לכ אצמנ .ישילש ליל לכ ורכש תובגל ונמזש ביום שלישי אינו נוטל בשבועה. ואם הביא עדים שתבעו בסוף ליל שלישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום שלישי. אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחברו עליו הראיה. וכן אם הביא עדים שהיה תובעו והולך עד יום חמישי בבוקר, הרי זה נשבע ונוטל כל יום חמישי. (הרא"ש, רמב"ם הלכות שכירות יא:ו). וב שי ,(תולבנ לכוא אוהו חנ ינב תווצמ עבש וילע לביקש יוג בשות רג משום "ביומו תתן שכרו", שפסוק זה נאמר אף על גר תושב, שנאמר שם (דברים כד:יד) "או מגרך אשר בארצך בשעריך" ודרשו: "בשעריך" – זה אוכל נבלות, שנאמר בו (דברים יד:כא) "לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה". ואין בו משום "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" – שפסוק זה אינו מדבר אלא בישראל, שנאמר שם בתחילת הפסוק (ויקרא יט:כג) "לא תעשק את רעך", ודרשו: רעך ולא גר תושב. |
נו. שולחן ערוך שלט, ג
|
|
הגה: ופועלים דידן (שלנו), שאין עושין מלאכה עד הלילה – כיוון ששקעה עליו חמה, עובר עליו משום "ביומו תיתן שכרו". |
| המקור הבא נלקח מספר החוקים של מדינת ישראל: |
ב"ישתה רכשה תנגה קוח .זנ
|
|
.9שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש אשר בעדו הוא משתלם. השכר ייראה כאילו הלינו אותו מהיום השישה עשר .הז דעומ רחאל .17לשכר מולן יוסף בעד השבוע הראשון להלנתו… חלק ה- 20מהשכר המולן, ובעד כל שבוע שאחריו – חלק עשירי מהשכר המולן. |
|
רחאל .הנ רוקמב ונדמלש הנשמל לארשי תנידמ לש רכשה תנגה קוח תא הוושה .108 כמה זמן צריך לשלם שכר לפי המשנה, ולאחר כמה זמן לפי חוק הלנת השכר? __ _ מדוע, לדעתך, נותן חוק הגנת השכר זמן ארוך יותר לתשלום המשכורת מזה .109 באילו מקרים אין השוכר עובר על "לא תלין"?.110 |
נח. רבי שניאור זלמן מלאדי, חושן משפט
|
|
המיסחו תוריכש ,הליאש תוכלה |
|
טוב להתנות עם השכיר בשעה ששוכרו, על מנת שלא יתחייב לפרעו בזמנו, היהי אלא ,וערפל לכויש חוורב תועמ ול היהי אל אמש וא דורט היהי אמש לו ויצטרך להוציאם, ונמצא עובר ב"לא תעשה". ואפילו לא יהיה לו כלל, מידת חסידות ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו. מה שאין כן כשמתנה עמו כל תנאי שבממון קיים. ואף על פי כן, אם יוכל לפרוע בזמנו – טוב לפרעו ולא לסמוך על התנאי, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. ואפילו אם העני מבקש שיהיה שכרו שמור אצל בעל הבית, טוב לפרעו תחילה בזמנו, אם יכול, ויחזור וייקח ממנו בתורת פיקדון. ואם אין העני מבקש להפקיד בידו הממון, יוכל לחזור וליקח ממנו בתורת הלוואה, אם הוא צריך למעות, רק שיפרענו תחילה. |
|
איזה ערך יש לכך, שהמעביד משלם לפועל את משכורתו, ואחר כך הוא חוזר .111 ומקבל ממנו את הכסף כהלוואה? __ _ מהו הדין ומהו ה"לפנים משורת הדין" בדיני הלנת שכר?.112 מיהו רבי שניאור זלמן מלאדי?.113 2 העשב הדובעה תא המייס תרזועה .התיב תדובעב תרזוע הקיסעה תיבה תלעב .114 |
| האבה הנשמל רבעמ | חזרה לתוכן "דיני עבודה" |
