|
מדריך למורה להוראת הספר "המצוות התלויות בארץ" |
|---|
.1קדושת הארץ
|
סיכום התקופות ביחס לקדושת ארץ-ישראל הוא זה: קדושתה העצמית של הארץ אינה פוסקת לעולם. לעומת זאת, חיובה במצוות התלויות בארץ מותנית בישיבתם של ישראל עליה. בתולדות היישוב היהודי בארץ, עד תקופת התלמוד, היו תקופות שונות, ובעקבותיהן סוגים |
|
הארץ נכבשה על ידי יהושע וכל ישראל, וכיבוש זה גרם לחיוב במצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות, שמיטה ועוד. |
:הנושאר השודק |
|
דויד כבש את סוריה וסביבותיה. אך מאחר שבאותה שעה לא הושלם עדיין כיבושה של ארץ ישראל כולה, נקרא כיבוש זה "כיבוש יחיד", והוא מחייב שטחים אלה במצוות התלויות בארץ רק מדברי סופרים. (במסכת גיטין ח, מפרש רש"י בדרך אחרת את הסיבה שכיבושי דויד הם כיבוש יחיד. לדעתו, הסיבה לכך היא כיוון שלא היו ישראל ביחד על-ידי סנהדרין, אלא דויד כבשה (.ויכרצלו ותעדמ |
:דיוד שוביכ |
|
נחלקו תנאים, אם הקדושה הראשונה בטלה עם הגלות; להלכה נפסק, .הלטב וז השודקש |
:לבב תולג |
|
עם חזרת גולי בבל לארץ והיאחזותם בה (בימי עזרא ונחמיה) חזרה אליה קדושתה. קדושה זו, שלא נבעה מכיבוש אלא מההחזקה בארץ, לא פקעה .םלועל השטחים שנכבשו על ידי יהושע ולא נושבו בידי עולי בבל חייבים במצוות התלויות בארץ מדרבנן. |
שיבת ציון: |
|
בגאולה הקרובה, כשישובו כל ישראל לארץ ויאחזו בכולה, תחול שוב הקדושה מן התורה על כל חלקי הארץ. |
:תישילש השודק |
|
לשאלה :1כאן נדרשים התלמידים לבחון את המאורעות לפי ההבחנה בין הקדושות השונות. לשאלה :2שאלה זו קשה קצת, בגלל סגנונה – סגנון הירושלמי. רצוי לקרוא את הירושלמי |
מצוות יישוב ארץ-ישראל (מקורות ח-יב)
|
בהוראת הקטע יש להבחין בין שתי גישות הבאות בו לידי ביטוי: גישת רמב"ן, המתנגד לרמב"ם ופוסק, כי יש חובה מן התורה לכבוש את הארץ בזמן הזה ההבדל בין שתי הגישות ממקד את מצוות יישוב ארץ ישראל בשני תחומים שונים: לפי מקורות נוספים לבעיה זו: רמב"ן בהשגות לספר המצוות מ"ע,ד; "מגילת אסתר" המשיב על בקטע הבא, מתוך "ספר ארץ-ישראל" לרב טיקוצ'ינסקי, יש התייחסות לבעיות של כיבוש
בגנה שוביכ .ח |
א. בנוגע למעלות א"י, כבר אמרנו לעיל שיש גם שם כל המעלות המדוברות לעיל (סימן כה), דכל שבתחומי עולי מצרים יש כל המעלות שבא"י, ומכיוון שכבר הבאנו לעיל (סעיף ב וגם לעיל בסימן ז, סעיף ד) מקרא דכתיב בתחום עולי מצרים "מנגב למעלה עקרבים", ותרגם רבי סעדיה גאון שהוא "עקבה", מבואר שכל הנגב מתחום עולי מצרים וודאי יש שם כל המעלות של א"י. ב. ובנוגע לחיובי המצוות התלויות בארץ, הנה מדרבנן ודאי חלות גם על כל ארץ ג. וכי קא מבעי לי, אם יש בארץ הנגב גם קדושת עולי בבל: קודם כול יש לשאול אם |
|
איברא שהרדב"ז (שם פ"א ח) כתב שקדושת עולי בבל הייתה קדושת פה (מב"ד הגדול), וזוהי שנתנה כוח הקדושה השנייה שלא בטלה, ולענ"ד כן מסתבר, שקדושה שנייה לא הייתה רק בכוח הכיבוש, אלא גם קדושת פה, דהא אמרינן שהשאירו עיירות שלא כבשון, כגון בית שאן וחברותיה, כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית. ודאי קשה לומר שלא כבשון, דהלא כבשו כל הסביבה ובכללה נכבשו גם הן. אלא ע"כ הפירוש הוא, שלא קידשון בפה, וש"מ שגם כיבוש הארץ הייתה קדושת פה. ולפי"ז אין בכוח כיבוש זמננו כשהוא לעצמו לקדש קדושת מחדש. היולת ונרמאש המ יפכש ירחא .השודקה ריזחהל שוביכה חוכב שיש ,רמול רשפא יתכא לבא קדושת הארץ בישיבת ישראל, אפשר שיש בישיבת ישראל להחזיר הקדושה, ועד כאן לא אמר הרדב"ז אלא בכיבוש חדש, במקומות שלא נתקדשו מקודם, אבל מקומות שכבר נתקדשו, כגון זה הנגב, ושהוא כבר נכבש על-ידי החשמונאים (ושם לא חסר גם מלך), ושהי' הכבוש מדעת רוב ישראל – תו אפשר לומר אע"ג שכל זמן שלא היו בני ישראל שם לא הייתה הקדושה, אבל אחרי שנתיישבו שם בני ישראל חזרה הקדושה (עפי"ז שהבאנו בספר השמיטה .(א ,ו"פ ,ב"ח לשאלות :14-13כאן רצוי להדגיש, כי העיקרון של חובת יישוב ארץ ישראל משותף לשני |
.2מצוות ביכורים
|
מצוות ביכורים המקורות הראשונים צריכים לתת תמונה כללית של מצוות הביכורים; הפסוקים מן המקרא, מספר החינוך ומהרמב"ם מסכמים מהי המצווה, מה טעמה, מתי וכמה היא נוהגת. אנו מציעים לקרוא מקורות אלה בכיתה ולסכמם לפי נקודות אלה: – מדוע נצטווינו במצוות ביכורים? – מה מדגישה פרשת מקרא ביכורים? – מתי נוהגת מצוות ביכורים?
בקריאת דברי הרמב"ם יפה יהיה לצייר מפה, ובה החלוקה של האזור לעניין מצוות ביכורים:
ביכורים א, א-ב (מקורות טז-יז) ושוריפש ,"הכרבה" גשומה תא ריבסהל שי .התיכב הדמלל יוצרו ,יידמל השק א הנשמ "שתילה" של ענף כאשר מקורו עדיין מחובר לעץ. בדרך זו הענף מכה שורשים במקומו החדש והופך להיות צמח עצמאי. לסיכום ההבחנות השונות שבמשנה א אפשר להגיע להכללה, שאדם מביא ביכורים רק אם המחלוקת שבין ת"ק לרבי יהודה טעונה הסבר: דעותיהם חלוקות בשאלה, אם העובדה שיש
לשאלה :22מטרת השאלה להביא לידיעת התלמיד, כי אין אפשרות של "קורא ואינו מביא", לשאלות :24-23השאלות עוסקות במבנה של המשניות, והתלמיד יבחין שמשנה ב מתחילה לשאלה :24השאלה מסבירה את המילה "סיקריקון" בדרך שונה. לפי הפירוש בביאורו של מקורות יט-כ עוסקים בהגדרה של סוגי הפרות ואיכותם, זמן הבאתם והמקומות שמביאים |
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" (דברים כו,ב). :ארק רמא "מראשית" – ולא כל ראשית (פרט לגידולים שאינם משבעת המינים). "מארצך" – ולא כל ארצך (פרט לשאינו משובח). |
|
שאלה 29מביאה את דעת רשב"ג בתוספתא, ותפקידה להעמיד את התלמיד על כך, שרבי שמעון אינו מסתפק בתמרים שבעמקים, אלא דורש תמרים מיריחו בלבד. יריחו מפורסמת בתמריה המשובחים (ונקראת "עיר התמרים"), וכל שאר התמרים אינם נחשבים משובחים. |
הבאת ביכורים
|
המשניות שבפרק ג (מקורות כא-כה) מתארות את הפרשת הביכורים ואת העלאתם עניין המעמד מבואר במסכת תענית (ד, ב): בפרשת קרבן התמיד נאמר (במדבר כח, ב): "צו בחוברת הובאו מקורות מתוך הרמב"ם, המתארים את מבנה משמרות הכוהנים והלוויים. |
מעולם לא אמר אדם לחברו: לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים; מעולם לא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים… רבי יהודה אומר: אף שכר המיטות והמצעות לא היו לוקחים בה. עורות קודשים מה רבי שמעון בן גמליאל אומר: אכסניים (=אורחים) היו שרויים מבפנים (= בחדרים (ביאור: כיוון שאין רשות להשכיר חדרים בירושלים, היה נהוג שהאורחים נותנים |
|
תוינשמה תארוה בהוראת המשנה אנו מציעים אפוא לעמוד על עניינים אלה: דימלתל תרבוחבש תורוקמה יפ-לע תאזו ,תודמעמל הקולחה ,שדקמב הדובעה הנבמ .א ב. תיאור העלייה לירושלים על-פי המשנה ועל-פי התיאור שבאבות דרבי נתן. ג. התיאור המדויק של דרך העלאת הביכורים.
כדי להבין את המשנה, כדאי לחזור לפסוקים ולסדר את סדר המעשים במקדש לפי המתואר |
ירפ לכ תישארמ תחקלו .1 אנטב תמשו .2 .3 והלכת את המקום .4 ובאת אל הכהן .5 ואמרת "הגדתי היום" (עד "ארמי") .6 ולקח הכהן הטנא מידך, והניחו לפני מזבח ה' "…יבא דבא ימרא" תינעו .7 .8 והנחתו לפני ה' אלקיך .תיוחתשהו .9
|
|
סדר זה, הכתוב בתורה, מעורר בעיה: אם הכוהן לוקח את הטנא ומניחו לפני המזבח (מס' ,)6 איך יכול הבעלים להניח את הטנא "לפני ה'"? הרי הטנא כבר מונח שם? רש"י בפירושו לתורה, מסביר, כי לאחר שהכוהן מניח את הטנא חוזר הבעלים ונוטלו ואוחזו בידו, כשהוא קורא וחוזר ומניף. זאת אומרת, שיש שתי הנפות של הטנא: אחת אחרי קריאת הפסוק הראשון ושנייה אחרי סיום הקריאה. מהו סדר ההתרחשויות לפי התיאור במשנה? מקריאה שטחית יקבלו התלמידים תמונה זו: |
כניסה לירושלים
תיבה רהל היילע
נשיאת הסל על הכתף
כניסה לעזרה ושירת הלוויים
|
ר"י: קריאת פסוק ראשון (עד "ארמי"), הורדת הסל מהכתף ותנופת הכוהן, סיום הקריאה |
הלוכ השרפה תאירק :ק"ת |
חבזמ דצב החנה
.היווחתשה
|
העמדה כזאת של המחלוקת מעוררת קושי: איך יכול תנא קמא לדלג על התנופה הראשונה של הכוהן? והרי בתורה מפורש, כי באמצע דברי הבעלים לוקח ממנו הכוהן את הטנא! תוספות יום-טוב מציע שני פירושים להבנת המחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה, ולדבריו שניהם דחוקים. אך בסוף הוא מציע פירוש חדש, מפתיע: אין כל מחלוקת בין רבי יהודה, ולדבריו שניהם דחוקים. אך בסוף הוא מציע פירוש חדש, מפתיע: אין כל מחלוקת בין רבי יהודה לתנא קמא! תנא קמא אומר דברים כלליים, שיש לקרוא את הפרשה כולה, ורבי יהודה מבאר את דבריו ומפרטם: כיצד נעשית הקריאה, ומה הן הפעולות הנעשות במשך הקריאה. :הז אוה שדקמב תולועפה רדס ,הז שוריפ יפל |
|
כניסה לירושלים תיבה רהל היילע נשיאת הסל על הכתף כניסה לעזרה ושירת הלוויים. |
:שדקמל הסינכ |
|
קריאת פסוק ראשון הורדת הסל מהכתף ותנופת הכוהן סיום קריאת הפרש (מ"ארמי" עד הסוף). |
:השרפה תאירק |
|
חבזמ דצב החנה .היווחתשה |
:םויס |
|
פירוש זה של המשנה תואם את פסק ההלכה שפוסק רמב"ם בהלכות ביכורים ג, יב. גם לפי פירוש זה אי אפשר להחליט לפי ניסוח המשנה מתי מחזיק הכוהן את ידיו מתחת ידי הבעלים: רק בזמן התנופה או גם בזמן קריאת הפרשה מ"ארמי" ועד הסוף. |
|
ךשמה |
