והנה רוב הספר הזה בקרבנות בתורת הקרבן והמקריבים, ובמקום שיתקרב בו. ויבואו בו קצת מצות נגררות עם אלה. כי מתחלה צוה בקרבנות הנדבה, ואסר החלב והדם בעבורם, ואחרי כן בקרבנות החטא, ונגרר אחר זה להזכיר המאכלים האסורים, בעבור שהם מטמאים, והאוכל הנוגע בהם בכל קדש לא יגע ואל המקדש לא יבא, ואם נכנס שם בטומאה יהיה חייב קרבן עולה ויורד שהזכירו כבר.
והוצרך להזכיר תורת המצורע ומשפטי היולדת והזב והזבה, לחייב אותם בקרבן, ולזהיר עוד מטמאתם, כאשר אמר בסופם: והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם. ונגרר אחר זה שיזהיר על העריות, כי משכבם מטמא ועונם יקרא טומאה גורמת לסלוק השכינה ולעלותם. ועוד: כי השוגג בהן מחויב החטאת שהזכיר כבר בו אם נפש אחת תחטא בשגגה.
ואחרי כן הזכיר מצות השבת ומועדי ה' בעבור הקרבן, כמו שאמר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו. ורוב פרשיות הספר הזה ידבר בהן עם הכהנים: דבר אל אהרן ואל בניו, צו את אהרן ואת בניו. ובפרשת קדושים תהיו קצת מצות לבני ישראל, רובן נגררות עם עניני הקרבנות בדומים להם, ובמקומם אפרש בעזרתו של הקב"ה.
