|
|---|
מתוך "בשדה חמד", תשנ"ז, גיליון מס' 3
|
המשפחה היא אויב הקידמה. בעצם קיומה המחייב, המונוליתי, היא אויב הקידמה. משפחה, זו שיש בה אב ואם (האחד זכר, והאחר נקבה), ויש בה ילדים, ויש לילדים חובות וזכויות, וההורים אחראים לחינוך ילדיהם, ואחראים למשפחה כולה – משפחה זו היא אויב הקידמה. ובמשפחה כזאת, יש חלוקת עבודה שמרנית ומפלה: הגבר אחראי בדרך כלל לפרנסת המשפחה, ואם יוולדו תאומים, או שיהיו במשפחה מספר ילדים קטנים, ובני הזוג יחליטו כי מוטב כי מה אומרת הקידמה? משפחות יש מסוגים שונים: יש משפחות שההורים הם אבא ואימא, ועוד אומרת הקידמה: האישה מופלית לרעה על ידי הטבע (הריון והנקה), ועל ידי החברה תדלויה ,תילאנויצנבנוקה ,תידוהיה החפשמב איה המחלמה ?הרבחב המחלמה היהת דציכו והמשפחה השמרנית הזאת מחנכת את ילדיה לאיפוק ולריסון. בתחומי המזון ("לא לקחת ובמשפחה זו צריך להילחם. היא מייצרת אדם עצור, מתוסבך, אומלל. ראו את ההיפיס, והחברה המתקדמת מנסה בכל כוחה לשחרר את הילדים מכבלי הוריהם, מכבלי הריסון, |
|
"כישורי חיים" – אילו חיים? ספר שיצא על ידי משרד החינוך מנסה לשחרר את הילדים מהוריהם השמרניים. כיוון שאי אפשר לעשות את השינוי במשפחה, עושים אותו בבית הספר. שם הספר: "כישורי חיים", והוא מיועד למורים בכיתות א-ב. שם הפרק: "חינוך מיני וחינוך לחיי משפחה". וייזכרו כאן לטוב כותבי הפרק: חוה ברנע (ריכוז), אלה אשכולי, רחל בונה, רמי בן-יוסף, יהודית גרעין- כל, כרמלה עציון, שרה כוך, מירי שחם, שרה שטורם, דפנה שריר. וכך כתוב בספר, בעמודים :249-251 |
פעילות " – 1טיול בגוף" המורה תנחה את התלמידים בקול רגוע בטיול: הטיול היום הוא טיול מיוחד במינו. מטיילים על הגוף. כולם יעצמו את עיניהם. כל הילדים יגעו בשערות הראש. מה מרגישים? לאט לאט נוגעים במצח, באף בשפתיים, בלחיים ובאוזניים… מה מרגישים? אחר כך נוגעים בצוואר, בידיים וגם באצבעות הידיים… יורדים אל הבטן… ומשם ממשיכים בטיול לעבר הרגליים עד כפות הרגליים… אפשר לנגוע עוד פעם במקום שנעים לגעת בו… ולפקוח עיניים. איפה הרגשתי יותר נעים? האם כולם הרגישו נעים כשנגעו באותם מקומות? :החיש
|
|
על הצורך ללמד ילדים בכתה א-ב לאונן, ועל זכותם של המחברים לכתוב פרק זה בספר היוצא מטעם משרד החינוך – יחליט הקורא. |
|
םינציצמ אלו .רואנה רוביצה לש היססבוא תויהל הכפה תוידרח תוחפשמ לש תוטימה רדחל הצצהה בכדי: חדר המיטות של משפחה "מתקדמת" פרוץ לכל: סופרים ומשוררים, צלמים ויוצרים מתארים אותו על כל פרטיו. אין סודות ואין מעצורים. אך מה הם עושים שם, הדוסים האלה, בחשכה? וסיפורי הסדין והחור מגרים את הדמיון. הראיתם נערים חילוניים בגיל ההתבגרות מצחקקים כאשר רואים הם טלית קטן תלויה לייבוש? וכך פרץ לשוק ז'אנר של "ספרות" הנכנסת לקרביים של הציבור החרדי, באותו תחום בו הצניעות יפה והשתיקה חובה והשערים נעולים בפני כל זר. "גן נעול, אחותי כלה, גל נעול מעיין חתום". ואת הגן הזה מנסים לפרוץ, .חרוא יסומינ אלבו הנמזה אלב וילא סנכיהלו ראשון הכותבים, אם איני טועה, היה יהושע בר יוסף ב"אפירוקס בעל כורחו". כיוון ששנים שני ספרים חדשים יצאו לאחרונה בתחום זה: "קריעה" של יהודית רותם, והאחר "ואל אישך המשותף לשני ספרים אלה הוא – בורות. הצגת ענייני הלכה באופן מסולף, דוחה ועויין. יהודית |
"נודע לדינה בידרמן התואר שזכתה לו ברשימות הרבנות: "קטלנית". שני הגברים שנישאה להם נפטרו בדמי ימיהם, הראשון נפל בחדר האמבטיה… מת מדום לב. השני היה חולה סוכרת נעורים" (עמוד .)166 |
|
כל מי שלמד פעם אחת בחייו אבן העזר [סימן ט,א] יודע כמה דברי הבל כתובים במשפט .הז דמולמ יהודית רותם הפכה בעיה אישית לבעיה חברתית. בעל-לא-מתחשב הוא בעל-לא-מתחשב, נעמי רגן כתבה ספר מתוחכם יותר. כתיבתו באנגלית ותרגומו לעברית יצרו עיוותים ניתוח הספר יראה כיצד מיסחרה נעמי רגן את הנושא כדי להופכו לרב מכר: כיצד הציגה . |
ואל אישך תשוקתך
|
נעמי רגן מתארת עולם שהוא זר לה והיא עוינת לו. עולם של אנשים מלוכלכים, דוחים, שמנים, מסריחים מבצל, חסרי הבנה, המדברים אל נשותיהם בציטוטים מן התלמוד ובמושגים מוזרים. רק תכונה אחת חסרה ביהודים אלה, כדי שנעמי ריגן תכנס למועדון מכובד שאיני רוצה לנקוב בשמו: היא לא הזכירה את האף העקום של היהודי. מלבד זה הוזכר הכל: שמן, מלוכלך, טיפש ומסריח. משפט אחד מופלא כתוב בסוף הספר. הרב-הפסיכולוג אומר לדינה, כי אדם חייב לדעת |
|
רעוכמה ידוהיה נעמי רגן סבורה כי הזקן הוא שואב האבק של הדתיים. |
"הוא ליטף את זקנו האדום, זקן ארוך ודק, ופלה מתוכו את הפירורים שנשארו .[76 'ע] ."רקובה תחוראמ "לאופה היה זקן אדמוני ושיער אדום לוהט, אך נדמה כי גם הזקן וגם הראש מאובקים תדיר בשכבת קמח דקה". [ע' .]120 |
| וכיצד נראים הבתים מבפנים? |
"הבית היה חשוך…. כלים נערמו בשני הכיורים, החלבי והבשרי, השיש, הנקי להפליא בדרך כלל, היה עכשיו זרוע שלוליות קטנות מלאות פירורים, כתמים חומים כהים ולבנים". [ע' .]116 |
| :וא |
"הוא רחץ את ידיו בקפידה תחת מי הברז החלוד, סיבן אותן נמרצות, ואחר כך ייבש אותן במגבת מפתיעה בניקיונה". [ע' .]101 |
| ."העתפה" איה הייקנ תבגמ |
"הוא הוציא מכיסו עיפרון, ליקק את החוד, ופישפש בכיסיו עד ששלף מהם פנקס ששוליו מרופטים, מלא כתמי קפה וחישובים מתימטיים". [ע' .]82 "היא בחנה את כף ידו והסמיקה: כף היד הרחבה הייתה זרועה שרידי דגים." .[89 'ע] |
| מציעים לדינה "שידוך". הנה מראהו: |
"צעיר רחב גרם, נטול זקן, כיפה שחורה לראשו, ידיו חזקות, ציפורניו .[84 'ע] ".הדובע ידגב שובל אוהו ,עבצב תומתכומ |
| ויש גם תיאור כזה: |
"בפינה רחוקה של מוחה ציירה אותו לעצמה מבוגר בעשר שנים מכפי שהוא היום, אוהש הבוטהו ההכה הפילחל דעבמ רוריבב תיארנ וישכע רבכש ,החופתה וסרכשכ לובש, מתנפחת לממדים של צמיג משאית". [ע' .]120 |
| הם לא רק מלוכלכים, הדוסים, הם גם שמנים: |
"…ניסיון כושל לרכוס את הכפתורים האחרונים במקטורן בחליפה שלו. כרגיל, .[379 'ע] ".תירשפא יתלב טעמכ המישמ התייה תאז ,ופוג ידממ ללגב |
| וכיצד מלטף בעל את אשתו? |
"היא החזירה לו חיוך, ובביישנות הושיטה את ידה לעבר ידו, מנסה להתעלם מן הרכרוכיות והשמנמנות של היד, שפרקיה לבנים ובשרניים." [ע' .]45 |
| גם הנשים לא ניקו משבט לשונה של נעמי רגן. כך נראית הרבנית: |
"הרבנית פלדר… הייתה אישה גבוהה ומרשימה, והחזה שלה דמה לחרטום איתן .[148 'ע] ."היינא לש |
|
בדקתי תמונות של אניות מלחמה ואניות סוחר, ובכל מאמצי לא הצליחתי להבין דימוי .הז יטמרד |
|
רק שני אנשים רזים בספר: אברהם, שאינו מוכן להתחתן עם דינה כי אין לה מספיק כסף לצורך השידוך: |
,[57 'ע] "הזרו …הובג אוה" |
| ונח, המפתה חסר המצפון: |
"גבר נאה מאוד, רחב כתפיים במידה וצר מותן". [ע' .]189 |
| גם הנימוסים של הדוסים דוחים. הנה הם: |
"הוא התעלם בגבורה מקרקורי בטנו שלו, הבטן הריקה שהתחילה להמות למראה אל תבכרומה ותביקש הוויק אוה .הב לכתסהו הטימה לע בשייתה אוה …לכואה תקרקר בקול רם מידי". [ע' .]119 |
| :דועו |
.הגוע תוכיתח שולשב הוולמו רכוס תויבוק שולשב תקתוממ הת סוכ ומצעל גזמ" אחר כך ליקק את קצות אצבעותיו, ניער את זקנו מפירורים ומחה את שפתיו בגב .[128 'ע] ."ודי |
|
וכרגיל: הריחוק יוצר ניכור, והזרות גורמת לבורות. על מה מדברים בחור ובחורה :םתשיגפב |
"המנהגים שלנו במיטה שונים משלכם… אנחנו לא מאמינים בללכת למיטה בלי בגדים כמו שאתם נוהגים. אנחנו נשארים גם במיטה מכוסים מכף רגל ועד ראש… הבעל צריך לנשק את פניה של האישה, וזה הכל, ויש רק תנוחה אחת ".תרתומש |
| :הרוחבה תבושתו |
"כתוב [ש]אדם חייב לשמח את אשתו. האמת היא שתצטרך לעשות כל מה שמוצא חן בעיני". [ע' .]143 |
|
ומי שאינו מאמין שכך מדבר חסיד בלז עם תלמידת בית יעקב בפגישתם בפארק – ישאל נא את נעמי רגן, היא היתה שם, היא יודעת. |
| ומה אומרת אישה לבעלה בליל נישואיהם? |
"אני נהניתי מהדרשה של הרב, ומה איתך, יהודה?" |
|
!הווקמה ,הווקמה המיקווה מעורר סקרנות ואימה. דומני שאין ספר העוסק בדתיים שאין בו תיאור של המקווה. כך חיה אסתר ב"אבנים רכות", כך יהודית רותם ב"קריעה", וכך נעמי רגן. :הרואית הנה |
השיאה לומ המורע הדמעו ,הפוגמ תבגמה תא הניד הריסה הקומע הענכהב" המבוגרת, שבחנה אותה במין יבושת עניינית, הסירה ממנה שערות שוטות, המצע הנידש התמ רוע תסיפ לכ הרזגו ,הינרופיצ תאו הילגר תועבצא תא הנחב החמיצה. כף ידה של האישה החליקה על עקבי רגליה של דינה, ובדקה אם לא נותר שם עור מחוספס. דינה הרגישה שהוא מסמיקה עד עמקי נשמתה." [ע' .]154 |
|
דינה ביקרה גם אצל הגינקולוג. משום מה ביקור זה עבר ללא כל תיאור פלסטי. הרופא רק אמר לדינה לנוח. כל ספר הדרכה לנשים בהריון ייתן תיאור מלבב של בדיקות אלה. מדוע ייעדרו מן הספר הזה? |
|
תוחפשמבש געלנה משפחות חרדיות מתחתנות בעזרת שדכן. למשפחות חרדיות ילדים רבים. כיצד מתרגמים עובדות אלה לרגשות לב והווי חיים? הנה: |
"מה זה כבר משנה עם מי מתחתנים? הרי החתונה עצמה היא החשובה בסופו ולש רבגה תוהזל רשק ילב ,רבד ותוא היהי לוכה ירה יכ .איה קרו .רבד לש .[98 'ע] "!יאשנית "הילד שהיה עכשיו ברחמה הכביד עליה, ולא אפשר לה להרים את דוביד.." [ע' .[203 "היא הרגישה את העובר נע בתוכה בחוזקה, והייתה בטוחה שהיא עומדת להתעלף .[204 'ע] ."עגר לכ "די היה לה בבעיות שלה. עוד תינוק עומד להיוולד לה, השלישי בתוך שלוש .[214 'ע] ".םינש |
|
ולפעמים אפשר לחבר את שתי התכונות הנלעגות ואז מקבלים ילד+שמן. הנה, הנהו פרי הכלאיים: |
'"נשמה'לה', חזרה ואמרה, שעה שהרגישה את משקל העכוז העגלגל והרך שלו, .[225 'ע] "..תונמנמשהו תונטקה וילגר לש תיתיזזתה תוליעפה תא |
|
?לגלגע זוכע לוקשל רשפא דציכ :המת ינאו וכאמור, צריך לשלם גם מס שפתיים לדתיים. כך אומרת ג'ואן לרביי שלה: |
"אבל אני זוכרת שפעם אירחת בבית הכנסת קבוצה של מרפאים עממיים מאפריקה. ואז התפתח דיון שלם על סגנונות חיים אחרים, שונים, וגם על תמיכה באש"ף. ואני הילע תרבידש תאזה תונלבוסהמ תצק תחקל לוכי אל התאש תוארל האלפתמ טושפ .[301 'ע] ".ילש תילארשיה הדוד תבה לע התוא תונפהלו |
|
תורובו תואיגש הבעיה הקשה של כל מחבר העוסק בתחום שאין הוא בקי בו, הוא השגיאות שהוא נופל לתוכן. בתחום דיני האישות, שהוא כל כך מורכב ומסובך, קל ליפול ולשגות. הנה, לדוגמה, הסבריה המלומדים של נעמי רגן: |
"מן הבחינה ההלכתית הצרופה אין איסור על גבר לקיים יחסים עם אישה פנויה, ללא כל קשר למצבו המשפחתי. לאישה נשואה, לעומת זאת, מעשה אהבים שכזה נחשב לפשע חמור, שהעונש עליו הוא מוות. ההבדל בין המתירנות הזאת כלפי גברים וההחמרה כשמדובר בנשים מוסבר כמין השלמה מציאותית עם טבעם החלש של הגברים. זאת ועוד, מכיוון שרק נשים יכולות ללדת, חטא של אישה נחשב חמור יותר, שהרי הוא עלול להביא לעולם ילדים לא חוקיים, ממזרים, שעל פי ההלכה אסורים לבוא בקהל ישראל לעולם. במלים אחרות: ילדים אלה לא יוכלו להינשא אי פעם ליהודים, והם עתידים לשאת את כתם מוצאם לנצח". .[189 'ע] |
|
הנה השגיאות שבקטע: לא נכון ש"אין איסור על גבר לקיים יחסים עם אישה פנויה". בכל מקרה דין הגבר ודין האישה שקיימו יחסים זהה. אין שחר להסבר על "טבעם החלש של הגברים". לא נכון שממזר אסור להינשא ליהודים. דבר אחד נכון: ההלכה אינה מסכימה למצב בו ילד לא ידע מי אביו. האם נעמי רגן מסכימה לכך? וכמובן, דברי הבל נוספים לא חסרים בספר. אבל יושב על הארץ: |
"זכר למנהגי האבלות הקדומים שעל פיהם היו האבלים הופכים את כל המיטות והספות שבבית ויושבים עליהן כך, כשהן הפוכות. [ע' .]205 "בעולמה של דינה האמינו הכול, כי מי שצועד אפילו צעדים בודדים לפני שנטל .[28 'ע] "שממ לש הנכסב ופוג תא דימעמ וידי תא . |
עבודת האדם או עבודת ה'?
|
ההבדל בין הגישה של ההלכה לבין התפיסה "המתקדמת" הוא בעניין בסיסי אחד: מי עומד במרכז ההוויה והקיום: עבודת האדם או עבודת השם. שתי גישות אלה לא נפגשו ולא ייפגשו לעולם. אם עבודת ה' היא במוקד הקיום, אזי האדם מכפיף רצונו לרצון ה'. וייתכנו מקרים בהם בעיית הרע והסבל בעולם עתיקה היא, וימיה כימי היות האדם על פני הארץ. כל שיטת אבל נניח לרגע כיוון זה, ונבחן את דמותה של החברה "המתקדמת", זו שהציבה את אני מצייר כאן תיאור של סדרת חוברות "כישורי חיים". האם יכול מי להסביר מתי חרגתי המורה מלמדת את הילדים לאונן בצוותא. הם דנים בשאלה, מבינים כי יש :ב-א תותיכב מחלקת את הכיתה לזוגות, (כאשר % 10מן הזוגות הן חד מיניות, בהתאם :ז-ו תותיכב המורה מחלקת את הכיתה לזוגות (כאשר % 10מן הזוגות הן חד מיניות, :אי-י תותיכב אתם טוענים כי אני מפריז, כי איבדתי את גבולות הטעם הטוב. אז בבקשה: מדוע הצבתם התשובה פשוטה: אין חיים על פי הרצון וההנאה. בכל מסגרת ובכל מקום יש גבולות, שאם לפני זמן מה התברר כי יש בארץ עמותה למלחמה בברית מילה. אין זה צודק שיפגעו בילד המשפחה היהודית היא הבלם לחברה מתפוררת ולכן היא אויב הקידמה. |
