והיקזח חספ

נברר את סדר הזמנים של טיהור המקדש ועשיית הפסח.

:והיקזח לש ותוכלמ תליחת לע רמאנ טכ קרפב

אם נאמר על חזקיהו שפתח את דלתות בית ה' בשנה הראשונה למלכו, בחודש הראשון, פירוש
הדבר שחזקיהו פתח את דלתות ההיכל בחודש הראשון שבו הומלך. כי השנה מתחילה בניסן,
החודש הראשון.

הדבר יהיה מעניין יותר אם נמשיך ונקרא כי חזקיהו החל את קידוש המקדש ב"אחד לחודש
הראשון" (כט, יז). מכאן משתמע כי ביום הראשון למלכותו יצא לקדש את בית המקדש.
פעולתו במקדש נמשכה עד ששה עשר לחודש הראשון – יום אחד אחרי המועד בו צריך
להקריב את קרבן הפסח. (כט, יז).

חזקיהו נועץ עם שריו כיצד לתקן את המעוות:

הפסח שעשה חזקיהו בחודש השני לא היה "פסח שני" במשמעותו בספר במדבר. מה, אם כן,
?והיקזח השע

כדי להבין את מעשה הפסח, עלינו להיזכר בדרך בה נקבעו המועדים והחודשים בזמנו של
חזקיהו. אנו יודעים בתחילת השנה אם תהיה שנה מעוברת, ויהיו בה שני חודשי אדר אם לאו.
בזמנו של חזקיהו היתה החלטה על עיבור השנה נופלת סמוך לחודש ניסן: אם ראו בחודש
אדר שהגיע עונת האביב, קבעו כי החודש הבא יהיה ניסן. אם ראו שהחורף עדיין לא עבר,
קבע בית הדין כי החודש הבא יהיה אדר שני, ולא ניסן.

חזקיהו הספיק לסיים את טהרת המקדש בששה עשר לחודש ניסן. כאשר היה המקדש טהור,
נוכח כי עבר כבר זמן הקרבת הפסח. ההצעה שהועלתה בדיון עם השרים היתה: להכריז על
החודש הנוכחי, ניסן, כעל חודש אדר, ולחוג את הפסח בחודש הבא, שיהיה "ניסן".

החלטה זו היא יוצאת דופן: אי אפשר לשנות את שמו של החודש למפרע. ההחלטה על עיבור
שנה צריכה ליפול בחודש אדר, ולא בניסן.

ואמנם, בדיון שדנים אמוראים בגמרא במעשהו של חזקיהו, מסביר רבי שמעון כי חזקיהו
המלך בקש רחמים על עצמו מפני שעבר על הדין. וכך מסביר רבי שמעון את הפסוק "כי
התפלל יחזקיהו עליהם לאמור, ה' הטוב יכפר בעד" – "רבי שמעון אומר… מפני מה ביקש
רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא בחודש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן" דהיינו: לאחר
שהתחיל כבר חודש ניסן, הפך אותו לחודש אדר.

למרות עניין זה, חגגו את חג המצות שבעה ימים בשמחה גדולה, ובסופם נועצו: