מעשה שליחיו של סנחריב לפני שערי ירושלים, כפי שהוא מסופר בפרק ל"ב, יש בו כמה
תמיהות. אחת מהן שנאמר עליהם: "ויקראו בקול-גדול יהודית על-עם ירושלם אשר
על-החומה, ליראם ולבהלם למען ילכדו את העיר" ( .)18המקרא מפרש את מעשיהם כפניית
הפחדה במישרין אל העם שאותו רוצים להפחיד. ראשיתו של הפסוק מהי?
ברור כי גם כאן – כמו בהרבה מקרים אחרים – עלינו להסתייע במקורות המקבילים לסיפורו
של בעל דברי הימים. במקרה שלנו בא הסיפור בנוסח כפול – פעם בספר מלכים ב' ופעם בפרקי
הפרוזה של ספר ישעיהו. הדיבור "בקול גדול יהודית" מתחוור לנו כהמשך לדראמה בזעיר
אנפין של פוליטיקת-עצבים ושיטת תעמולה אפקטיבית מאד – אם מותר להתבטא כך – מצד
יועציו הפוליטיים של סנחריב.
הלשון שבה דיברו נציגיו של סנחריב היא "יהודית". אפשר שאין זה אלא כנוי כללי ובלתי
מדוייק ללשון ה"עברית" – מונח אשר כידוע אינו מויע במקרא. אולם דווקא משום שיש מונח
אחר המצוי במקרא בשביל לשוננו – היינו "שפת כנען" (ישעיהו י"ט), אפשר שהדברים אינם
כל כך פשוטים. ייתכן – וראוי להדגיש שאין זו דיעה מקובלת ולא מוכחת – שאמנם היו נוהגות
באמת זו בצד זו כמה לשונות: "שפת כנען" – היא הלשון הכללית המדוברת של הארץ כולה,
שהיתה מובנת ומדוברת בימי סנחריב בשטח גדול יותר; וכנגדה "להגים" מקומיים
המצומצמים יותר מצד ההיקף. אחד מהם "יהודית" – הדיאלקט המקומי של יהודה.
משלחת נציגיו של סנחריב כללה אפוא במכוון אדם שידע לדבר בלהג שיושבי ירושלים
הגישה איה ,הליגר יתלב תוגהנתה התיה וז .ונרופיסב שרופמכ ,"תידוהי" רביד אוהו והוניבה
את מבוקשה. ומיד פנו נציגי חזקיהו, לפי המסופר במלכים ובישעיהו, ובקשו: "דבר נא אל
עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל-תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החמה" (מ"ב, י"ח
.(26
ויש לדייק יפה: נציגי חזקיהו מדגישים שהם מבינים ארמית – המשמע של "שומעים" אינו
ברור כל צרכו, אבל לפחות יש כאן ענין של הבנה וכי היה צורך בכך? כנראה כן, בימי חזקיהו –
בניגוד למאות שאחריו – זה לא היה עדיין מובן מאליו שפקידי חצרו של מלך מקומי בשטח של
ארץ ישראל ידעו ארמית. אותה ארמית עתידה היתה להיות הלשון הדיפלומטית הכללית של
ממלכות המזרח הקרוב. עתידה היתה להיות מה שמכונה .lingua francaבתקופת חורבן הבית
היה מובן שדיפלומטים ישלטו בה; בימי חזקיהו עדיין לא. אלא מאחר שמדובר בארמית, הרי
כאן צד לימוד נוסף: היתה זו התחלה של השימוש הבינלאומי באותה לשון – שהרי נציגי
הנבה לבא .תירושא אלו – וניבה תימרא .תירושאב ורבדיש בירחנס ידיקפל ועיצה אל והיקזח
זו מצידם היתה טעונה הדגשה. אפשר היה לצפות שנציגי סנחריב יפנו ב"שפת כנען". ואילו הם
בחרו דווקא בפניה ישירה – לא אל הדיפלומטים אלא אל העם, כדברי רבשקה: "האל אדניך
ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה. הלא על האנשים הישבים על החמה" ( .)27
וכתוצאה מכך הוא ממשיך כמו שנהג מקודם – ורק החלק הזה מסופר אפוא בדברי הימים,
בקיצור הסיפור שלפנינו: "ויקראו בקול גדול יהודית אל עם ירושלים אשר על החמה, ליראם
ולבהלם, למען ילכדו את העיר".
|
