פרשת וישב

האם היו חלומותיו של יוסף חלומות נבואיים? האם הייתה בהם הגדת העתיד, כמו בחלומות שרי פרעה ובחלומו הכפול של פרעה¹? לדעת חז"ל והמפרשים הראשונים אין ספק שכך הוא², וכך גם מסתבר: בסיפור יוסף ואחיו תופסים החלומות מקום מרכזי בעלילה, ובהם משתקפת ההתערבות האלוהית הנסתרת בסיבוב האירועים. אין זה מתקבל על הדעת כי דווקא חלומות יוסף, המשמשים נקודת מוצא לעלילה, יחרגו מכלל החלומות האחרים.

אולם כשנשווה את צמד חלומותיו של יוסף לשני צמדי החלומות הבאים בהמשך הסיפור, נמצא כמה הבדלים עקרוניים המקשים על תפיסה זו:

א. חלומות השרים ופרעה זכו לפתרונו המבואר של יוסף, המפענח את הוראתם הכללית אך גם כל פרט שבהם. חלומות יוסף, לעומת זאת, אינם זוכים לפתרון מוסמך ומפורט במהלך הסיפור.

ב. בבוא יוסף לפתור את חלומות השרים ואת אלו של פרעה, הוא מדגיש ביותר שם שמים³, ובכך הוא מייחס הן את החלומות עצמם והן את כשרונו לפתרם לאלוהים. ייחוס כזה לא נעשה לחלומותיו של יוסף, לא בדבריו שלו או של אחרים, ולא בלשון הכתוב: שם שמים לא נזכר כלל בקשר לחלומות יוסף.

ג. לאחר שפתר יוסף לשרים ולפרעה את מה שחלמו, מספרת התורה על התגשמותם המלאה של חלומותיהם בהתאמה למה שפתר⁴. בכך מתברר לנו שהיו אלה הודעות אלוהיות לאותם אישים. לגבי חלומות יוסף – אין עדות מפורשת בכתוב האם התגשמו וכיצד.

ד. התכלית שלשמה הודיע אלוהים לשרים ולפרעה בחלומותיהם את העתיד להתרחש ברורה לנו: החלומות מהווים אמצעי לשינוי מצבו של יוסף מאסיר בבור למשנה למלך מצרים. אולם מה תכליתה של הודעת העתיד האלוהית ליוסף?

קשה למצוא תשובות מספקות לשאלות אלו בדברי המפרשים: נראה כי המפרשים לא ראו צורך לעסוק בפתרון חלומותיו של יוסף, משום שהדבר נראה להם פשוט בתכלית. המסר בחלומו של יוסף כה בהיר, עד כי נדמה שאין צורך כלל בפתרון. זאת, שלא כמו בחלומות השרים ופרעה, שבהם מצויים סמלים קשי פענוח. ועוד זאת: פתרון חלומותיו של יוסף מצוי כבר בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו", ובדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". ואף שאמירות אלו נאמרו בטרוניה ובסימן שאלה בסופן⁵, נראה שהן הן הפתרון הנכון של החלומות⁶.

אולם אין התייחסות זו מספקת: דרכי פתרון חלומות – מיוסף עצמו למדנו. הפותר צריך לתת דעתו על משמעותו של כל פרט בחלום. מה אפוא פשר הסמל של אלומות האחים המשתחוות לאלומתו של יוסף בחלום הראשון? ומדוע אין הן משתחוות ליוסף עצמו, כמו שעושים גרמי השמים בחלום השני? ומדוע זה מדומים האחים בחלום הראשון לאלומות ואילו בשני לכוכבים? ומדוע מופיעים השמש והירח, כסמל ליעקב ואשתו, דווקא בחלום השני, בעוד שבחלום הראשון אין להם כל הקבלה?

ועוד: הצד השווה בין שני החלומות הוא ההשתחוויה ליוסף (ועל כן אומר יוסף: "הנה חלמתי חלום עוד"). מה צורך אפוא בשני חלומות האומרים דבר אחד? על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים שנה) עברו עד להתגשמות חלומו.

אף ביחס להתגשמות חלומותיו של יוסף בהמשך העלילה אין מנוח בדברי הפרשנים: הכתוב אינו מעיד על כך דבר. הפסוק "ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מ"ב, ט) מתייחס למחשבתו של יוסף, ואף הוא נתון במחלוקת פרשנים. רש"י אומר:

 

 

אולם הרמב"ן משיג עליו:

 

 

בהמשך מסביר הרמב"ן כי מעשיו של יוסף בהתנכרו לאחיו נועדו לקיים את חלומותיו, תחילה בהביאם את בנימין כדי שיתגשם החלום הראשון:

 

 

שהרי לאחר שנתגלה להם בא אביו וכל ביתו אליו. והרמב"ן מסכם דעתו בעניין:

 

 

אין כאן המקום לדון בדברי הרמב"ן הקשים הללו לגופם⁸, אלא רק במה שנוגע לשאלת התגשמות החלומות. החלום הראשון נתקיים לפי דבריו בפרק מ"ג, בבוא כל האחים לפני יוסף (טו-טז), ובמפורש בפסוק כו שם "וישתחוו לו ארצה". אולם חלומו של יוסף לא נזכר שם כלל, לא בעדות הכתוב ולא במחשבתו של יוסף. חמורה מכך השאלה ביחס לחלום השני: בשום מקום אין מסופר על אירוע שבו כל בני המשפחה כולל אביו, השתחוו ליוסף. אם כן אין התגשמותו של החלום השני מתוארת כלל, וספק אם אירעה במציאות.

ונסיים שוב בשאלת תכלית החלומות: הרמב"ן רואה חשיבות רבה בחלומות יוסף, שהם המפתח להבנת התנהגותו התמוהה בהתנכרו לאחיו. אולם אף לשיטתו, תוצאת החלומות – התנהגותו של יוסף אל אחיו – אינה יכולה לשמש הסבר לתכלית נתינתם ליוסף.

הפתרון לבעיות שהעלינו מותנה בניתוח מדוקדק של החלומות. נראה שהסיפור בשלמותו בא ללמדנו שחלומות אלו לא הובנו כראוי בראשית הסיפור, לא על ידי יוסף החולם, לא על ידי אחיו ואף לא על ידי יעקב (וכתוצאה מכך גם לא על ידי הפרשנים, שהלכו בעקבות דברי האחים ויעקב). מהי הטעות? כולם ייחסו להשתחוויה, החוזרת בשני החלומות, משמעות מילולית. הן בדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיךלהשתחות לך ארצה?", והן בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו", נתפסת ההשתחוויה פשוטה כמשמעה, כביטוי למלכות ושלטון. לפיכך חיפשו המפרשים בהמשך הסיפור את ההתממשות הריאלית של החלום בהשתחוויית האחים ליוסף.

אולם האם כך היא שפת החלומות⁹? האם, דרך משל, יש לחפש את מימושו הריאלי של פרט כמו בליעת הפרות השמנות על ידי הפרות הרזות בחלום פרעה? הרי כך נתפרש פרט זה על ידי יוסף (מ"א, ל): "וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים… ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן…". כשם שהפרות מהוות סמל לשנים, כך גם בליעת השמנות על ידי הרזות מהווה סמל לתהליך שיימשך זמן רב, ואין לחפשו כלל בהתרחשות קונקרטית אחת.

מה מסמלת אפוא השתחוויה? השתחוויה אכן מסמלת בדרך כלל שלטון, אולם בהיבט מסויים שלו: המשתחווה מביע את תלותו בזה שאליו הוא משתחווה (ישנם מקומות במקרא שבהם ההשתחוויה מביעה תלות בלבד ולא שלטון¹⁰). מצב של תלות האחים ובית יעקב ביוסף אינו דבר שיקשה עלינו למצאו בהמשך הסיפור, ואין צורך למקדו בסיטואציה קונקרטית מסוימת שבה משתחווים האחים בפועל ליוסף.

נברר עתה את פשר הסמלים השונים בחלומות יוסף, ואת משמעות "הישנות החלום".

קל להבין שהחלום הראשון מבטא את תלותם הכלכלית של האחים ביוסף בעת שנות הרעב ובעת התיישבם בארץ גושן. האלומות¹¹ הן סמל לתבואה וללחם¹². החלום מורכב משלושה שלבים המסומנים במילה "והנה":

א. והנה      אנחנו מאלמים אלמים...

ב. והנה      קמה אלמתי וגם נצבה 

ג. והנה      תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי.

בשלב הראשון יוסף כלול באחיו – 'אנחנו' – במאמץ הכלכלי המשותף לקיום המשפחה (לפני מכירתו). בשלב השני קורה דבר מפתיע ('והנה'): תוך כדי עבודתם המשותפת של האחים כולם, מתבלטת באופן מופלא אלומתו של יוסף, והיא מזדקפת ומתקיימת במצב זה לאורך זמן. שלב א' מתאר תמונה טבעית, אולם בשלב ב' מתואר דבר פלא. שלב זה מכוון לעלייתו המופלאה של יוסף להיות משנה למלך מצרים. בשלב זה יוסף מצוי לבדו והאחים אינם נזכרים כלל – בחלום כמו במציאות.

שלב ג' בחלום אף הוא מפתיע ('והנה'): אלומות האחים סבות – נעקרות ממקומן, ומשתחוות לאלומתו של יוסף. כאן האחים ויוסף שוב יחדיו, כמו בשלב א', אולם הפעם לא במצב של שוויון, אלא במצב של תלות האחים ביוסף המשביר. זהו השלב שבו יורדים האחים לשבור בר במצרים ושבו מתאחדת המשפחה במצרים כדי להתקיים בשנות הרעב על ידי יוסף. הרי מונח לפנינו סיפור יוסף, מתחילתו ועד סופו, כשהוא מקופל בחלום זה.

האם פתרונם של האחים לחלום זה – "המלך תמלך עלינו" – מספק? נראה שאת דעתו של יוסף הוא סיפק. אולם אם היה יורד לעומק משמעותו של החלום, היה צריך לשלול את דברי האחים ולומר להם: לא כי, אלא יום יבוא ו"אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם" (נ', כא).

נעבור עתה לחלומו השני של יוסף: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי". כולו תמונה אחת: יוסף אינו מסומל בה אלא הוא הוא שאליו משתחווים, ואילו משפחתו מסומלת בצבא השמים¹³.

במה נבדלת תלות המשפחה ביוסף בחלום השני מזו שבחלום הראשון? ברור שאין היא במישור הכלכלי, אולם מה מסמלים שמש, ירח וכוכבים?

נראה שהם מסמלים את משפחת בית יעקב כיסודו של העם הנבחר. עם זה נועד להאיר לעולם – "ונברכו בך כל משפחות האדמה". ואכן, את דימוי העם העתידי לכוכבים מצאנו כבר בברית בין הבתרים, בדבר ה' לאברם:

 

 

ודימוי זה נשנה בדבר ה' ליצחק (כ"ו, ד). אף ששם מודגש ריבוי הזרע ככוכבים, ברור שדימוי זה נועד לתאר גם את תכונתו הנבדלת והמאירה של זרע אברהם. בית יעקב הוא התא הראשון של עם זה המדומה לכוכבים, ואבי המשפחה ואמה, מדומים הם באופן טבעי לשמש ולירח. ומהי תלותם של הללו ביוסף? נראה שהרעיון המסומל כאן הוא שקיומה של משפחת בית יעקב כבסיס לקיומו של העם הנבחר לעתיד לבוא, כגורם נבדל ומאיר לעולם, תלוי הוא ביוסף. ולא ביוסף המשביר והמכלכל (המסומל באלומה בחלום הראשון), אלא ביוסף האיש-האדם, ברגישותו ובתכונות נפשו.

שליחות כפולה הוטלה על יוסף במצרים: לדאוג לקיומה הפיזי של משפחתו בשנות הרעב, אך לא פחות מכך, לדאוג לאחדותה ולקיומה הלאומי-הרוחני הנבדל של משפחת בית אביו בגלותה, גלות ראשונה של עם ישראל. יוסף הוא מכין הגלות בשני מובנים: בכך שהוא דואג לאחדות המשפחה כלפי פנים כתנאי לעמידה בגלות, ובכך שהוא דואג להיבדלותה כלפי חוץ: "בעבור תשבו בארץ גשן, כי תועבת מצרים כל רעה צאן" (מ"ו, לד). יוסף מכין את העמידה בגלות גם בכך שהוא הדואג לשמר במשפחת בית יעקב את הגעגועים לארץ אבותיהם. זאת הוא עושה בערכו את מסע הלוויה של יעקב לארץ כנען, ובצוותו את אחיו בטרם מותו: "ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב… והעלתם את עצמתי מזה" (נ', כד-כה). חלומו השני של יוסף מטיל עליו אפוא את האחריות לקיומה של משפחתו כתא הראשון של עם ישראל.

כשם ששאלנו על פתרון האחים את החלום הראשון, נשאל גם כאן: האם פתרונו של יעקב את החלום השני "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" מספק? כלל וכלל לא! תלות זו של השמש והירח והכוכבים אינה מחייבת כלל השתחוויה ארצה בפועל! יותר מכך: תלות זו אינה מחייבת את קיומם של הללו בחיים! גם אחר שיסתלק יעקב מן העולם, הרי שמשו ממשיך להאיר לעולם, "יעקב אבינו לא מת – מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה ע"ב), והארה זו, שתמשיך להאיר לעולם דרך זרעו – ביוסף היא תלויה. (ומכאן גם פתרון לבעיית מותה של רחל, אם אכן הירח בא לסמל אותה).

אולם כמו שיעקב לא פתר את החלום נכונה, גם יוסף לא עמד על פתרונו. שאם לא כן היה צריך לשלול את דברי יעקב ולענות לו: לא תבואו להשתחוות לי ארצה, אולם יום יבוא, ואורה של משפחתנו שיהא מאיר לעולם יהיה תלוי בי! ובמילותיו של יוסף עצמו, שרומז לאופייה זה של שליחותו הרבה יותר מאוחר, כשהוא מתאר את עתידה של משפחת יעקב כעם גדול – "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכםלפליטה גדלה" (מ"ה, ז), ולהלן: "להחיות עם רב" (נ', כ).

יוצא מדברינו כי 'הישנות החלום פעמיים' אל יוסף נועדה לבשר לו כי עומדת להיות מוטלת עליו שליחות קיומית כפולה ביחס למשפחתו, ועליו להתכונן לקראתה: השליחות האחת היא בעלת אופי כלכלי והיא נוגעת לקיום המשפחה בעתיד הקרוב, ואילו השליחות האחרת אופייה הוא רוחני והיא נוגעת לעתיד הרחוק, שבו תהפוך משפחת יעקב לעם רב ככוכבים.

אולם יוסף, שבהמשך דרכו השכיל לפתור חלומות של אחרים, את חלומותיו שלו לא ידע לפתור. שכן אם היה פותר אותם נכונה, לא היה מספר את חלומותיו לאחיו ולאביו ומצפה שיפתרו לו אותם כפי שפתרו. נוח היה לו ליוסף הנער בפתרונם של אחיו ואביו, שכן חלומותיו כפי שדימה להבינם, תאמו את מצבו בבית אביו: "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה" (רש"י ל"ז, ב ד"ה והוא נער). כתונת הפסים אשר עשה יעקב ליוסף – לבוש מלכות היא¹⁴, וחלומותיו המחמיאים של יוסף נראו לו אך המשך ישיר לאותה כתונת פסים. מה נאים דברי רבן גמליאל לתלמידיו אשר להם הציע רבנות (הוריות י ע"א-ע"ב) כמבטאים את טעותו של יוסף בתפיסת פשר חלומותיו: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!".

ומי שתפס בחלומותיו רק את השררה בצדה החיצוני הריק, ולא את תוכנה הפנימי שבו מצויה השליחות-העבדות כלפי בני משפחתו, נתחייב להבין את פשר חלומותיו בדרך הקשה: "לעבד נמכר יוסף" (תהילים ק"ה, יז). דרכו של יוסף מכאן ואילך מלמדת אותו כי כל גדולה הניתנת לו משמים, למענם של אחרים ניתנת לו, ולא לצורך עצמו. כך בבית פוטיפר, כך בבית האסורים, וכך יותר מכול בהיותו משנה למלך מצרים.

ועוד זאת למד יוסף, כי חלומות הניתנים משמים אינם באים סתם, להחמיא לאדם ולבשרו על עתיד מזהיר הצפוי לו, אלא הם באים לבשר לאדם את העתיד על מנת שיתכונן לקראתו ויכשיר עצמו לשליחות המיועדת לו. חלומות כאלה תמיד תכליתיים הם, ותובעים מן האדם נכונות לעשיית השליחות ולנשיאה בעול. ואף זאת: לשם פתרונם של חלומות יש צורך בסיוע משמים ובפענוחו של כל פרט בסמלי החלום. כל זאת יישם יוסף בהמשך דרכו.

לאחר שעבר יוסף את דרך הייסורים ושינן את לקחו פעם אחר פעם, ולאחר שבשלו הנסיבות שבהן הוטל על יוסף למלאות את שליחותו ביחס למשפחתו, הוא נזכר בחלומותיו הרחוקים ומבינם נכונה: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם". רש"י מפרש את הכינוי הרומז 'להם' – עליהם. אולם כבר הקשה ר"י אברבנאל על פירושו: "מה עניין אמרו 'אשר חלם להם' – כי החלומות לא היו בעצם ובראשונה להם כי אם לו!" – הרי במרכז חלומותיו עמד יוסף עצמו, ואליו משתחווים כולם?

אולם אם נפרש שימושה של מילה זו כמו בפסוק (שמות י"ד, יד) "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" – 'לכם' למענכם – כמשמעה בכמה וכמה מקראות¹⁵, יתברר לנו שפסוק זה מהווה תפנית בתפיסת יוסף את חלומותיו. לאחר כל מה שעבר עליו, הבין יוסף כי חלומותיו לא למען עצמו חלם, אלא 'להם' – למענם חלם. ומעתה מוטל עליו התפקיד הכפול של כלכלת המשפחה ואיחודה מחדש בתנאי הגלות של ארץ מצרים. ומתוך שהבין זאת, התנכר לעת עתה אל אחיו והאשימם "מרגלים אתם"¹⁶.

מאוחר יותר, בהתגלות יוסף לאחיו בפרשת ויגש, מבטא יוסף במילים ברורות את תפיסת תפקידו כשליחות כפולה, שהאחת מכוונת לשעה זו והאחרת לעתיד רחוק יותר (מ"ה, ה-ז):