ו קרפ תלהק

– עד שיאמר די לי ימים ושנים.אם יוליד איש מאה, ורב שיהיו ימי שניו .א

– שנהרג, וחיה רעה אכלתהו, או שנטבע בים.וגם קבורה לא היתה לו

אמרתי טוב ממנו הנפל – מי שלא חיה אפילו יום אחד כמו שמפרש "טוב ממנו הנפל"

– זה שחיה שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן כי בהבל בא, ובחשך ילך, ובחשך שמו יכוסה .ד

.הבוטה

– גם הנפל שלא ראה את השמש ולא ידע נחת לזה הנפל ממנו, לפי גם שמש לא ראה .ה

שלא ראה עמל בעולם, וזה כל ימיו היה בצער.

– לא תאמר שחיה שנים רבות, אלא אפילו חיה אלף שנים ואילו חיה אלף שנים פעמים .ו

פעמים, וטובה לא ראה, הלא אל מקום אחד הכל הולך – הנפל והוא.

– כל מה שאדם עמל בעולם הזה הוא כדי שיתן אל פיהו וגם הנפש כל עמל האדם לפיהו .ז

לא תמלא בתמיהה, והוא מקמץ ואינו ממלא תאות נפשו, ומחסר את נפשו מטובה.

– פתרונו: מה יתרון לחכם: שיודע להשתכר ולהרויח, כי מה יותר לחכם מן הכסיל .ח

מאחר שאינו מראה את נפשו טוב בעמלו, מן הכסיל – שאינו יודע להשתכר כלום והוא רעב
מתוך שאינו יודע להשתכר: – אם זה הכסיל רעב מתוך איולתו, גם זה החכם רעב, מתוך שלא
.ולמעב בוט ושפנ תא הארה
– פתרונו: לעני היודע להתנהג בדרך ארץ נגד הבריות שהם מה לעני יודע להלוך נגד החיים

חיים, באיזה דבר רע לו מזה העשיר שיש לו ממון הרבה, ונפשו לא תשבע מן הטובה.

– רעה רבה היא, כל אדם שיש בו טוב מראה עינים מהלך נפש, גם זה הבל, ורעות רוח .ט

מדה זו לומר: "טוב לי שאראה אוצרי מלא כסף וזהב – משאחסר ממנו להראות את נפשי
טובה בעמלי", מי שיש בו מדה זו גם זה הבל ורעות רוח.

– בכל ענין שהנהיג אדם את עצמו לשבח, מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם .י

כמו שהזכיר (ב) "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד" והשליטו האלהים לאכול
עדונו ,ומש ארקנ רבכש לטביל רשפא יא הז רבד רבכ ,ולמעב חומשלו ,וקלח תא תאשלו ,ונממ
לכל שהוא אדם חשוב, ולפי שלא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – שהוא מלאך המות, – יעשה
האדם בחייו דבר (טוב) בעוד שהוא בחיים, כדי שיהיו הבריות מזכירין אותו לשבח.

– יש דברים הרבה שאדם יגע בהם וסוף שמרבים הבל, כי יש דברים הרבה מרבים הבל .אי

ואין בהן יתרון לאדם, והוא: "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד, ולא ישליטנו
האלהים לאכול ממנו": וגו' (זהו מן המרבים הבל).

– זהו מעשה הטוב שבכולם, כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, מספר ימי חיי הבלו .בי

– יחשוב ימיו ושנותיו, כאילו הם כצל עובר, שיחשב בעצמו ויאמר: "הואיל וימי ויעשם כצל

ושנותי בורחים כצל עובר, אם לא אהנה עכשיו מנכסי מחר אותו האיש מת, ואחרים אוכלים
את נכסיו" אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו.