ז השרפ

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


– המשך הפרק –


א

[יא] טובה חכמה עם נחלה.


.הלחנ איהשכ ,המכח הבוט

:רחא רבד

.הלחנ המע שישכ ,המכח הבוט

דתנינן תמן באבות,

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

:רחא רבד

.השמ לש ותמכח הבוט ,המכח הבוט

(משלי ל') עיר גבורים עלה חכם. :רמאנש

.לארשיל ותרות ליחנהש עם נחלה,

:רחא רבד

זו חכמתו של בצלאל, שהנחיל ארון לישראל, ,המכח הבוט

ובשעה שאמר לו משה: עשה ארון וכלים ומשכן,
משה רבינו, מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר?! :לאלצב ול רמא

בתחלה יעשה המשכן, ואחר כך יעשה הארון.
?הלחתב תעדיו בשוי תייה לא לצב אמש :השמ ול רמא

(שמות כ"ה) ועשו ארון.

,כ"חאו

ואת המשכן תעשה.

,טובה חכמה עם נחלה ,יווה
,לאלצב לש המכח הבוט
שהנחיל ארון לישראל. עם נחלה,

:רחא רבד

,עשוהי לש ,המכח הבוט

שהנחיל את הארץ, עם נחלה,

.שמשה יאורל רתויו


:רחא רבד

.תובא תוכז המע שיש ,המכח הבוט

.ול הריאמו תדמוע ויתובא תוכזש ירשא

ר' אחא בשם ר' תנחום:

למד אדם ולימד, ושמר, ועשה, והיתה ספיקא בידו,
,רורא ללכב אוה ירה ,קיזחה אלו קיזחהל
אשר לא יקים את דברי תורה הזאת.
,ודיב אקיפס התיה אלו ,השע אלו ,רמש אל ,דמיל אלו דמל
להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל ברוך, אשר יקים,
כי כל ארור הוא מכלל ברוך.

:רמא אנוה 'ר

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה,
.הרות ילעב לצא ,תוצמ ילעבל
?אמעט יאמ

כי בצל החכמה בצל הכסף.


שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קורבנין,
בימי שמעון בן שטח. מאה וחמשים מצא להם פתח,
ומאה וחמשים לא מצא להם פתח.
סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא.
שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבא, :היל רמא

תשע מאות קורבנין ולית להון,
אלא הב את פלגא מן דידך,
ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון.
יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון.
אתון אמרין לישן דביש, לינאי מלכא על שמעון בן שטח,
תהוי ידיע, כל מה דאקריבינון מן דידך הוה, אמרין לינאי מלכא:

ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה.
שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח,
ושמע שמעון בן שטח וערק.
בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס,
הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא מן דאכלין,
מרי מלכא נהירין אנן, דהוה הכא חד סב, והוהאמרין לינאי:

אמר לן מילי דאוריתא.
!יתייאו יחלש ,יאניד היתתניא :היתחא ותמלשל רמא

הב לי מילא, ושלח ליה עזקתך. :ול רמא

והוא אתי יהב לה מילא, ואתא מן דאתא,
יתיב ליה בין מלכא למלכתא.
?תקרע המל :ול רמא

שמעית דאת כעיס עלי, וצרת לי בגינך דלא תקטלנני, :ול רמא

וערקית. והדין קרייה קיימת,

(ישעיה כ"ו) חכי כמעט רגע עד יעבור זעם. :ביתכד

?יב תילפא המלו :ול רמא

ח"ו לא אפלית בך, אלא את מן ממונך, :ול רמא

ואנא מן אורייתי.

כי בצל החכמה בצל הכסף.:ביתכד


ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?:היל רמא

דהכין כתיב בסיפריה דבן סירא, :היל רמא

סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך.
חמית מן מה אנא מוקיר לך!:היל רמא

!יל ארקומ איה יתיירוא אלא ,ריקומ תא תיל :היל רמא

סלסלה ותרוממך.:ביתכד

מזגין ליה כסא דיבריך.אמר לון:

מה איבריך נימר ברוך שאכל ינאי משלו?!:רמא

את כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא!:ול רמא

!יתלכא אלו ברוך שאכלנו ?רמימל יל תיא המו :רמא

.ולשמ ונלכאש להו אייתי ליה דייכול. מן דאכל אמר: :רמא

אמר ר' יוחנן:

וחלוקין חביריו על שמעון בן שטח.

ר' אבין אמר:

.היינשה לע

:רמא הימרי 'רו

.הנושארה לע
ומחליפין שיטתיה דר' ירמיה תמן פשיטא ליה,
והכא צריכה ליה תמן פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל,
והכא צריכה ליה כרבנן,
דתני, עלה והסב וטבל עמהן, אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן,
מזמנין עליו.
דברי חכמים:

ר' יעקב בר אחא בשם ר' איסי אמר:

לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן.
תני, שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן,
מצטרף כמאן דתנינן כרבן שמעון בן גמליאל.

ג' בליוטין היו בירושלים,

בן ציצית הכסת,
ונקדימון בן גוריון,
ובן כלבא שבוע.
וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים,
והיה שם בן בטיח, בן אחותו של ר' יוחנן בן זכאי,
והיה ממונה על האוצרות ראש קסרין שבירושלים,
ועמד ושרף את האוצרות.

שמע ר' יוחנן בן זכאי אמר: ווי,

אזלין ואמרון לבן בטיח, חביבך, אמר ווי, ווי.
.היתיתייאו חלש
?יוו תרמא תא המל :ול רמא

,תירמא הו אלא ,יוו תירמא אל :ול רמא

שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין,
לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא.
בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן וקרון עליה:

ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.


ומעשה בר' יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס,

.אפרתנו הנאת לש החרזמל ול בשיו
הדא מנא לך?אמרין ליה:

מן דוד. אמר לון:

.הלבד חלפ ול ונתיו ('ל 'א לאומש) :ביתכד

ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.וקרון עליה:

ר' יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא, ואתי מן טרסים,

טליא אנא צריך למיחת.:היל רמאו

אתנכס אמיד אמיל תוחית אל :היל רמא

.עמש תאירק ירקימל אנא יעב :ול רמא

!ירק :ול רמא

.לכימל אנא יעב :ול רמא

אכול, כיון דאתון ללמן, :ול רמא

:הילע ארקו ,לובטתש דע התא רוסא :ול רמא

ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.


קרעו ,אתוכלמל יעבתמ הוה ריאמ 'ר

עבר על חנותא דארמיין,
ואשכח יתהון, יתיבין אכלון מן ההוא מינא. חמון יתיה,
.אוה אוה תיל ,אוה אוה :ןירמא

אם הוא הוא, אנן כרזין ליה אין, :ןירמא

אתי אכיל עמן.
,ריזחד המדב היתועבצא אדח עבצ הוהו
.אה קתמו אה שמט ,הימופב ירחוא היתועבצא בהיו
דין לדין, אילו הוה ר' מאיר, לא הוה עביד כן, :ןירמא

:הילע ארקו קרעו הינוקבש

ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.


רבי הוה דמיך בציפורין,

ואמרין ציפוראי: כל דאתא ואמר, דמך רבי אנן קטלין ליה.
אזל בר קפרא ועלל בכוותא, ואדיק ליה, ורישיה מיכרך, ומניה בזיעין,
,ינועמש ינועמש ,היעדי ינב וניחא :רמא

אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית,
גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות.
דמך רבי? אמרין ליה:

אתון אמריתון, אנא לא אמינא ולמה לא אמר? :והל רמאו

.ליסכ אוה הבד איצומו ('י ילשמ) ביתכד
קרעון מניהון, עד דאזל קליה דקריעה, עד גופתתא מהלך שלשה מילין,
ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. :הילע ארקו

ר' נחמיה בשם ר' מנא:

מעשה נסים נעשו, באותו היום ערב שבת היה,
ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי,
אשרוניה בתמני עשר כנישתא, ואובלוניה לבית שערים,
ותלא לון יומא עד דמטא, כל חד וחד מישראל לביתו,
ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית מים,
עד שעשה האחרון שבהן, שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין,
ווי דחללינן שבתא! :ןירמא

:הרמאו לוק תב התצי

,יבר לש ודפסהב לצעתנ אלש ימ לכ
מזומן לחיי העולם הבא.
בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא,
כיון דשמע כן, סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת.
:הרמאו לוק תב התצי

אף לאגרא קצרא, מזומן לחיי העולם הבא.

א


[י"ג] ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו.



בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון,
נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, :ול רמאו

וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק.

?המוד רבדה המל וניבר השמ לשמ
לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים,
ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם.
לימים עבר המלך על פתח האסורים,
כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר:
אדני המלך! כאן נולדתי! כאן גדלתי!
באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע?
בחטא של אמך. :ול רמא

כך במשה.

כמו שכתוב: הן האדם היה כאחד.
כתיב: הן קרבו ימיך למות.

א


[י"ד] ביום טובה היה בטוב.



אם נזדמן לך יום טוב, תהא עושה אותו מיד,
ראה איך לעשות תשובה, שתנצל מדינה של גיהנם.וביום רעה ראה,

אמר רבי יודן בשם ר' אלעזר:

שלשה דברים מבטלין גזירות רעות.
ואלו הן: תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד.

הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם,
ויתפללו ויבקשו פני, וישובו מדרכיהם הרעים,
ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם, וארפא את ארצם.

.הלפת וז ,וללפתיו

.הקדצ וז ינפ ושקביו

(תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך. האי מאן דאמר:

.הבושת וז וישובו מדרכיהם הרעים

ואחר כך,

ואני אשמע מן השמים וגו'

:רמא אנמ 'ר

אף התענית.

דכתיב (שם כ') יענך ה' ביום צרה.

?המל

גם את זה לעומת זה עשה האלהים.


ב

ר' תנחום בר חייא פתר קרייא בעניים ובעשירים.

ביום טובתו של חברך שמח עמו,
ראה היאך לפרנס את העניים, וביום רעה ראה

שתקבל עליהם שכר.
כך היה ר' תנחום עושה.
אם היה למוד ליקח ליטרא של בשר,
היה לוקח שתים, אחד חלקו ואחד לעניים.
שתים אגודות של ירק, אחת לו ואחת לעניים.
אלו עניים ועשירים, גם את זה לעומת זה,

.ולאב ולא וכזיש ידכ

ג

.הרותב איירק רתפ אחא יבר

,חמשת התחמשב
תהיה מן הרואים שכתוב בהם: וביום רעה ראה,

(ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים.
ולא מן הנראים, שכתוב בהם:
(שם) כי תולעתם לא תמות.
זה גיהנם וגן עדן, גם את זה לעומת זה,

כמה ביניהם? טפח.

ר' יוחנן אמר:

.לתוכ

ורבנן אמרי:

שתיהן שוות, כדי שיהיו מציצות זו מזו.

איירק רתפ יול 'ר

בימים טובים שנתתי לך תהא שמח
ומשמח להקדוש ברוך הוא בקרבנות.
אם תבא שנה בלא בצורת, נפק לכרמך חמי וחדי, חמי את לזיתך וחדי.
לא בראתי פרקליט טוב לגשמים, כיום שמיני עצרת. אמר הקדוש ברוך הוא:

הדא הוא דכתיב: (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת.

א


.ילבה ימיב יתיאר לכה תא [ו"ט]


שאלו את שמואל הקטן:

.וקדצב דבוא קידצ שי ביתכד והמ
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, אמר להם:

.טיימ ידיל אבל דיתע קידצהש
.ונקלסא ,וקדצב אוהש דע אמר הקדוש ברוך הוא:

שנאמר יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו.


כל זמן שאדם חי, הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה.
.ותוקת הדבא ,תמ

שנאמר (משלי י"א) במות אדם רשע תאבד תקוה.

לכת אחת ליסטין, שהיתה חבושה בבית האסורין,
חתר אחד מהן חתירה אחת, וברחו כולן.
נשתייר שם אחד מהן ולא ברח,
כיון שבא השלטון, התחיל לחבטו במקל.
!אלזמ עימטו אדג שיב :ול רמא
חתירתא קומך, לא הות עריק?!


כך לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא אומר לרשעים:
התשובה לפניכם, ולא שבתם?! אלא,

(איוב י"א) ועיני רשעים תכלינה.

ומפני שלשה דברים, אמר ר' יאשיה,

הקדוש ברוך הוא מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה.
,הבושת ושעי אמש

שישלם להם הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, ,תוצמ ושעי וא

. שכן מצינו, או שמא, יצאו מהן בנים צדיקים

האריך פנים לאחז ויצא ממנו חזקיה,
עם אמון יצא ממנו יאשיהו,
.יכדרמ ונממ אצי יעמש

א


[ט"ז] אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר.



יותר מבוראך, מדבר בשאול. ,הברה קידצ יהת לא

.'וגו קלמע ריע דע לואש אביו (ו"ט 'א לאומש) ביתכד

:רמוא היינב 'רו אנוה 'ר

התחיל מדיין הוא כנגד בוראו ואמר: כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לך והכית את עמלק!
אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו? והטף מה חטאו?
?ואטח המ רומחו רושו רקבהו
יותר מבוראך. ,הברה קידצ יהת לא :הרמאו לוק תב תאצי

ורבנן אמרי:

התחיל מדיין כנגד עגלה ערופה ואומר:

אמר הכתוב: (דברים כ"א) וערפו שם את העגלה בנחל.

.תפרענ איהו גרוה אוה
אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?!
.הברה קידצ יהת לא :הרמאו לוק תב תאצי

רבי שמעון בן לקיש אומר:

כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי,
סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן.
ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן?

שנאמר (שמואל א' כ"ב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.

!?קלמע לש וערזכ בונ אהת אלו

ורבנן אמרין:

כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי,
סוף שמדת הדין פוגעת בו.

שנאמר (שם י"א) וימת שאול ושלשת בניו.

א


הברה עשרת לא [ז"י]


:היכרב יבר רמא

,ירש [טעמ=] רחביצו
אלא דלא תימר מן דהדה בחמה, כלה בחמה.

:םוגרת
?עישרהל רתומ טעמו
– שלא תאמר מי שה' כועס עליו – ימשיך כרצונו, כי בין כך הוא בכעס.

א


.הזב זוחאת רשא בוט [ח"י]



.ארקמ הז
.הנשמ הז וגם מזה אל תנח ידך,

כי ירא אלהים יצא את כולם.


כגון: רבי אבהו דקיסרין.

א


[י"ט] החכמה תעוז לחכם.



זה הקדוש ברוך הוא.

שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח.

מעשרה שליטים אשר היו בעיר,


מעשרה מאמרות, שנברא בהן העולם.

:רחא רבד

החכמה תעוז לחכם,

זה אדם הראשון.
דכתיב (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית.

מעשרה שליטים אשר היו בעיר,


אלו עשרה דברים, שמשמשין את הנפש.
ואלו הן:

הוושט למזון,
,לוקל הנק
,המחל דבכ
,האנקל הרמ
הריאה מששתן,
המסס לטחון,
,קוחשל לוחט
,תוצעוי תוילכ
לב מבין,
לשון גומר.

ב

:רחא רבד

.חנ הז החכמה תעוז לחכם,

מעשרה שליטים אשר היו בעיר,


מעשרה דורות שמאדם ועד נח,
שמכולן לא נדבר אלא עמו.

:רחא רבד

זה אברהם. החכמה תעוז לחכם,

מעשרה דורות מנח ועד אברהם, מעשרה שליטים,

לא בחר הקדוש ברוך הוא מכולן, ולא כרת עמהם ברית אלא עמו.

שנאמר (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית.

:רחא רבד

.בקעי הז החכמה תעוז לחכם,

מעשרת שבטים שירדו למצרים, מעשרה שליטים,

ועלו ולא ידעו שיוסף קיים, ויעקב היה יודע.

שנאמר (שם מ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים היה יודע שברו במצרים.

ג

:רחא רבד

.השמ הז החכמה תעוז לחכם,

מעשרה דברים שמשמשין את הגוף, מעשרה שליטים,

שכבשן משה. ואלו הן:

מן פומא לוושטא,
ומן וושטא להמסיסא,
,אתביקל אסיסמהמו
,אכמוטסיאל אתביקמו
,אניטק אכורכל אכמוטסיאמו
,אסכ תיבל אניטק אכורכמו
,איעמ תנבל אסכ תיבמו
,איבע אכורכל איעמ תנבמו
,אביד ינסל איבע אכורכמו
,אכורטפל אביד ינסמו
,אתקזיעל אכורטפמו
.ארבל אתקזיעמו

ומכולן לא נצרך משה, לא להכניס ולא להוציא,

שנאמר (שמות ל"ד) ויהי שם עם ה'

:רחא רבד

.לארשי ולא החכמה תעוז לחכם,

שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון.
שמשמשין את הנפש ואלו הן: מעשרה שליטים,

הוושט למזון,
,לוקל הנק
,המחל דבכ
,האנקל הרמ
הריאה מששתן,
המסס לטחון,
,קוחשל לוחט
,תוצעוי תוילכ
לב מבין,
לשון גומר.


ד

:רחא רבד

.דוד הז החכמה תעוז לחכם,

מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים, מעשרה שליטים,

ואלו הן:

אדם הראשון,
,םהרבאו
,השמו
,דודו
.המלשו

על אילין חמשה לא איתפלגין.
אילין חמשה אחרנייתא, מאן אינון?

רב ור' יוחנן רב אמר:

,ףסא
,ןמיה
,ןותודיו
,דחא חרק ינב השלשו
.ארזעו

ור' יוחנן אמר:

הוא אסף דהכא, הוא אסף דתמן,
אלא על ידי שהיה בן תורה, זכה לומר שירה עם אחיו,
.ומצע ינפב הריש רמול הכזו

על דעת רב אסף אחר הוא,

שנאמר (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך.

רב ור' יוחנן,
:רמא בר

לידותון ממש.

ר' יוחנן אמר:

לידותון הנבא על הדתין ועל הדינין,
.לארשי לעו וילע ורבעש

ר' הונא בשם ר' אחא:

אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים,
מכלהון לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל.

?המוד רבדה המל לשמ ולשמ

לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך,
כלכם נעימים, כלכם חסידים, אמר להם המלך:

כולכם משובחין, לומר הימנון לפני,
אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם.
.ברע ולוקש ?המל

כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים,
כלכם נעימים וחסידים ומשובחין, אמר להם הקדוש ברוך הוא:

לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם.
.ברע ולוקש ?המל

הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' כ"ג) ונעים זמירות ישראל.











           
חזרה לתוכן תושב
           
חזרה לתוכן תנ