גרבנזיא הדוהי
"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"


|
משלים רבים בספר משלי עוסקים במשלי חכמה שמשמיע האב באזני בנו. מעניין לעקוב אחרי משלים אלה, ולראות אם יכולים אנו לגבש תמונה כללית מקיפה יותר ביחסי אב ובן בספר משלי, ויותר מזה, בדרך שבה מחנך אב את בנו. נתחיל בשני פסוקים מפרקנו, שבוודאי יקוממו כל מחנך ליבראל: |
"שבט ותוכחת יתן חכמה, ונער משולח מביש אמו". (טו) |
|
הפירוש של הפסוק חד משמעי: אם מוכיחים את הבן, אם מכים אותו בשבט, סופו לתת חכמה. אבל אם הנער משולח – הולך בדרכו שלו בלי הכוונה – סופו להיות בושת אמו. ושוב חוזר שלמה על רעיון זה בהמשך הפרק: |
"יסר ובנך וינחך, ויתן מעדנים לנפשך". (יז) |
|
אתה רוצה מנוחה לנפשך – ייסר את בנך.
משלים אלה מזכירים לנו את הדברים החריפים של פרק י"ג: |
"חושך שבטו שונא בנו – ואוהבו שחרו מוסר". |
|
אם נסכם נקודה זו, הרי שהגישה הפיידוצנטרית, זו הרואה בילד את מרכז העולם; זו הנותנת הניא וז השיג – ירסומ יתלב השעמ דליה תלבגהב האורה וז ;טילחהלו עובקל שפוח דליל כל כך מקובלת על שלמה המלך. הוא יעמיד בבסיס חינוכו את הדרישה, את החובה, את התפקיד. השבט שהוא מנפנף בו אינו בהכרח שבט פיזי – הניגוד של "חושך שבטו" הוא "שיחרו מוסר". דהיינו: מי שאינו משמיע לילד דברי מוסר, הוא חושך שבטו. השבט אינו .הבוחה ,השירדה אלא ,תוכמה חרכהב מיהו מקור הסמכות במשפחה? מחנך מודרני יאמר: התבונה, ההסכמה ההדדית, השכנוע. |
"שמע לאביך זה ילדך, ואל תבוז כי זקנה אמך" (כג כב) |
| : וא |
"שמעו בנים מוסר אב, והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי. ויורני ויאמר לי, יתמוך דברי לבך, " …היחו יתווצמ רומש |
| וסיום הוידוי האישי הזה: |
"שמע בני וקח אמרי, וירבו לך שנות חיים" (ד). |
| ועוד על היחס לדברי הורים: |
"נצור בני מצוות אביך, ואל תיטוש תורת אמך. קשרם על לבך תמיד, ענדם על גרגרותך. בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליו והקיצות היא תשיחך" (ו, כ) |
|
מצויה כאן הבטחה לבן: אם תשמור מצוות אביך, תשמור המצווה עליך!
,החפשמב תוכמסה רוקמ תא וניליגש רחאל ;חיכוהל באה לש ותוכמס תא ונעבקש רחאל גם כאן, אם נשאל את המחנך המודרני כיצד מחנכים נער לקבל את תורת אביו, יאמר ושלמה המלך עומד מנגד ומחייך. הוא מאמין בכוחה של המילה, בכוחו של הדיבור. הוא |
"בני, אם יפתוך חטאים אל תובא. אם יאמרו לכה אתנו, נארבה לדם, נצפנה לנקי חינם, נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור, כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל, גורלך תפיל בתוכנו, כיס אחד יהיה לנו". (פרק א) |
|
התיאור כל כך מושך את הלב: הסיכון כל כך קטן, הסיכוי כל כך גדול. ועל הכל, הפיתוי של ה"חברה", האחדות, השותפות: "גורלך תפיל בתוכנו, כיס אחד יהיה לנו". ומה אומר שלמה :ליבקמ רויצ רייצמ אוה ?הז יותיפ דגנכ |
"בני, אל תלך בדרך אתם. מנע רגלך מנתיבתם… כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף…" |
|
דומה אתה, אומר שלמה לבן הצעיר, לעוף המתפתה לאסוף גרעינים ברשת. הסיכון קטן, הסיכוי גדול. המון גרעינים ברשת. רק תרד לאסוף מן ההפקר – ונלכדת! ותאור נוסף. תאור מאבקו של הבן. האב עומד מנגד, ומטיף. כן, מטיף דברי אזהרה באזני |
"בני, לחכמתי הקשיבה. לתבונתי הט אזנך. (כמה לא חינוכי להתחיל כך דיברים באוזני הבן…) לשמור מזימות ודעת שפתיך ינצורו. כי נופת תיטופנה שפתי זרה. וחלק משמן חיכה. .תויפ ברחכ הדח ,הנעלכ הרמ התירחאו …וכומתי הידעצ לואש ,תומ תודרוי הילגר הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה. פן תתן לאחרים הודך, ושנותך לאכזרי… ונחמת באחריתך, ככלות בשרך ושארך." (פרק ה) |
|
הדימויים חריפים כל כך: חלק משמן חיכה. מרה כלענה. חרב פיפיות. רגליה יורדות מות. ונהמת באחריתך. בכלות בשרך ושארך. נסכם את הדברים שקראנו. האני מאמין החינוכי של שלמה המלך מבוסס על החובה, |

