בבא קמא פרק 2
אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד) "וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר". אָמַר מַר בַּר רַב אַשִׁי: לְדִידִי חָזִי לִי, וּמְנַגַּח כְּתוֹרָא.
תָּא שְׁמַע: גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, נִכְנְסָה פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה, בַּעַל גָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, חֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר.
גנזי המלך
דף כא
ושאיה יוכת שער – [החורבן מתחיל בשער. השד מכה בקיר הבית ופורץ בו כדי להיות מקום פתוח כשער, וכך נהרס הבית] – מהרש"א
ושאיה יוכת שער – [שור מסטרא דעשו] – רי"א חבר, אור תורה, ס"ק נז
דף כו:
אדם מועד לעולם – דרך חיים 167 (פ"ד, כל המחלל שם שמים, ד"ה ויש לשאול במאמר הזה)