כירה

שבת פרק 3

[אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא חֲזִיתֵיהּ לְרַבִּי אַבָּהוּ, שֶׁהִנִּיחַ יָדָיו כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל מַטָּה, וְלָא יָדַעְנָא אִי נָגַע אִי לָא נָגַע. פְּשִׁיטָא דְּלֹא נָגַע! דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אָמַר אַבַּיֵי: עֲשָׂאוּהָ כְּבוֹלֶשֶׁת, דִּתְנַן: בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מֻתָּרוֹת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ. אַלְמָא, כֵּיוָן דִּבְעִיתֵי לָא מְנַסְּכֵי, הָכָא נַמִּי י כֵּיוָן דְּבָעִית, לָא אַתִּי לְהִרְהוּרִי. וְהָכָא מַאי בִּיעֲתוּתָא? בִּיעֲתוּתָא דְּנַהֲרָא. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: כָּל הַמַּנִּיחַ יָדָיו כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל מַטָּה, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. לָא קַשְׁיָא, הָא כִּי נָחִית, הָא כִּי סָלִיק. כִּי הָא דְּרָבָא שָׁחִי. רַבִּי זֵירָא זָקִיף. רַבָּנָן דְּבֵי רַב אַשִׁי, כִּי קָא נַחְתֵּי, זַקְפֵי, כִּי קָא סָלְקֵי, שָׁחֵי]. רַבִּי זֵירָא הֲוָה קָא מִשְׁתַּמִיט מִדְּרַב יְהוּדָה, דְּבָעִי לְמֵיסַק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: כָּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹבֵר בַּ'עֲשֵׂה', שֶׁנֱּאֶמַר: (ירמיה כז) "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ". אָמַר: אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִינֵיהּ מִלְּתָא, וְאֵיתִי וְאֵיסַק. אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָאִי בֵּי בַּאנִי, וְקָאָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: הָבִיאוּ לִי נֶתֶר, הָבִיאוּ לִי מַסְרֵק, פִּתְחוּ פּוּמַיְכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא, וְאִשְׁתּוּ מִמַּיָּא דְּבֵי בַּאנִי. אָמַר: אִלְמָלֵא (לא) בָּאתִי, אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה, דַּיִּי. בִּשְׁלָמָא "הָבִיאוּ נֶתֶר", וְ"הָבִיאוּ מַסְרֵק", קָא מַשְׁמַע לָן, דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאוֹמְרָם בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ. "פִּתְחוּ פּוּמַיְכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא", נַמִּי, כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַבְלָא מַפִּיק הַבְלָא. אֶלָּא, "אִשְׁתּוּ מַיָּא דְּבֵי בַּאנִי", מַאי מַעַלְיוּתָא? דְּתַנְיָא: אָכַל וְלֹא שָׁתָה, אֲכִילָתוֹ דָּם. וְזֶהוּ תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם. אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח רַע. הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶפְרוֹ, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח זוּהֲמָא. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבַּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן, דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לַצּוֹנֵן. רָחַץ וְלֹא סָךְ, דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית.

גנזי המלך

דף מא

כל האוחז באמה ומשתין, כאילו מביא מבול לעולם – [עיין נדה יג ע"א ודברי מהרש"א שם]

כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו – [למה הוזכר כאן דוקא אברהם אבינו? אלא בני נח יש בהם ערלה, וטוב הוא שמכסים אותה כי יש בזה גנאי. אבל מאז אברהם ואילך יש כבוד והדר בברית זה] – מהרש"א

העולה מבבל – מהרש"א על כתובות קי ע"ב

העולה מבבל – מאור ישראל