לא תראינה עיניך בכל הרעה

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

דברי הימים ב', לד; מלכים א', יא; מלכים א', כא

גרבנזיא הדוהי

שלושה מלכים זכו להבטחה עצובה: האסון העתיד לבוא על ממלכתם יידחה, ויגיע רק בימי
בניהם. מלכותכם אתם, נאמר להם, תסתיים לפני בוא האסון.

המלך הראשון שהתבשר בשורה זו היה שלמה. לאחר שבנה במה לכמוש ולמולך, והניח
לנשותיו לבנות במות לאלהיהן, נאמר לו:


"יען אשר היתה זאת עמך,
ולא שמרת בריתי וחקותי אשר צויתי עליך,
קרוע אקרע את הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.
אך בימיך לא אעשנה, למען דוד אביך. מיד בנך אקרענה." (מ"א יא יב)
המלך השני שזכה להבטחה כזאת היה אחאב מלך ישראל.

:רומאל יבשתה והילא לא 'ה רבד יהיו"
?ינפלמ באחא ענכנ יכ תיארה
יען כי נכנע מפני, לא אביא הרעה בימיו.
(טכ אכ א"מ) ".ותיב לא הערה איבא ונב ימיב
המלך השלישי שהתבשר בשורה כזאת, היה יאשיהו מלך יהודה. לאחר שדרש יאשיהו בדבר
ה', ושלח שליחים לחולדה הנביאה, זכה לנבואה זו:

…לארשי יהלא 'ה רמא הכ"
יען רך לבבך ותכנע מלפני אלהים
בשמעך את דבריו על המקום הזה ועל יושביו,
ותכנע לפני, ותקרע את בגדיך, ותבך לפני…
הנני אוסיפך אל אבותיך..
ולא תראינה עיניך בכל הרעה
אשר אני מביא על המקום הזה ועל יושביו.." (דה"ב לד כו – כז)
דחיית פסק דין היא בשורה טובה לנדון. בשורה טובה חלקית, בשורה טובה על תנאי, מה
תחושתו של אדם השומע כי האסון אורב לפתחו, אבל הוא עצמו לא יינזק. לכאורה: יכול
.לובמה וירחא .וילע אובי אל שנועה :ובלבש המ לכ תושעל ישפוח ומצע שיגרהל אוה

אם נשווה את תגובת אחאב לתגובת יאשיהו, נבחין פעם נוספת מדוע כל כך משבח הכתוב
.באחא תא הנגמ עודמו הישאי תא

הבשורה על דחיית העונש מגיעה לאחאב אחרי חטאו בכרם נבות. הבשורה מתממשת:


"וישבו שלש שנים, אין מלחמה בין ארם ובין ישראל."
מיד אחר כך: קואליציה של מלך יהודה ומלך ישראל כדי לעלות על רמות גלעד. מלך
ישראל מבקש מאחאב לדרוש את דבר ה', ואחאב מביא את ארבע מאות נביאיו המזמרים
:דחא לוקב

"עלה ויתן אדוני ביד המלך".
נביא אמת אחד מזהיר את אחאב מצאת למלחמה ואחאב פותר את חרדותיו בדרך אופיינית
למלך בעל בטחון עצמי רב, רב מדי: כולא את הנביא בבית סוהר, על לחם צר ומים לחץ,
עד "בואי בשלום". נבואת האסון, כמובן, מתגשמת.

יאשיהו שומע את הבשורה. הוא מגיב. לא כשלמה המלך שאין אנו שומעים כל תגובה מצדו
לבשורה. לא כאחאב הנהנה משלש שנות שקט ומיד מצטרף למלחמה מסוכנת בה הוא מאבד
את חייו. יאשיהו מגיב. ניתן לו פסק זמן; החורבן נדחה. הוא מנצל את הזמן. הוא מכנס את
כל זקני יהודה וירושלים, ואת כל איש יהודה ויושבי ירושלים, וקורא באוזניהם את כל
לכ תא דבעיו" ,לארשי ינבל רשא תוצראה לכמ תובעותה לכ תא ריסמ .תירבה רפס ירבד
הנמצא בישראל לעבוד את ה' אלהיהם, כל ימיו לא סרו מאחרי ה' אלקי אבותיהם."

ומיד אחר כך הוא חוזר ומקריב קרבן פסח


לאומש ימימ לארשיב והומכ חספ השענ אלו"
"…והישאי השע רשא חספכ ושע אל לארשי יכלמ לכו ,איבנה
עוד שלש עשרה שנים של שקט עוברות. האם בוטלה הגזירה? האם בוטל העונש? הלבבות
חרדים, והתקווה מפעמת. אך לא. גזירת החורבן נגזרה. יאשיהו קבל דחייה. תשע עשרה
שנים עברו מאז שמע את הבשורה על דחיית העונש. שלש עשרה שנים מאז הפסח הגדול
שעשה. והנה מסע מלחמה של פרעה נכה מלך מצרים. הוא עובר בארץ, ללא כוונות תקיפה.
יעד מסע המלחמה שלו – כרכמיש על פרת. אבל יאשיהו חושב כי הגזירה רחוקה. והוא גם
זוכר את הבטחת התורה "וחרב לא תעבור בארצכם". אין ממשלה ריבונית יכולה להתיר
מעבר של צבא זר בתחומה ללא רשיון.

בבקעת מגידו נפגשים הצבאות. חץ נורה, יאשיהו נפגע. הוא מבקש לפנות אותו, "כי
החלתי מאוד". מעבירים אותו למרכבת המשנה, ולירושלים מגיעה רק גופת המלך ההרוג.
האסון הגיע. בנו עולה למלוכה, אבל מספיק למלוך שלושה חדשים בלבד.
אחאב יוצא גם הוא למלחמה. גם שם נורה חץ תועה. אחאב נפגע. אחאב גיבור מיאשיהו.
הוא עומד פצוע במרכבה, כדי לחזק את לוחמיו. הדם זב, המלך נחלש והולך, עד זוב דמו,
עד מותו. לשומרון הובאה גופתו של המלך אחאב. על יאשיהו בכו וקוננו ירמיהו והשרים
והשרות. את דמו של אחאב רחצו על בריכת שומרון. הכלבים לקקו את דמו, והזונות רחצו.
.רביד רשא 'ה רבדכ

שני מלכים. שני אסונות הרובצים לפתח. האחד תופס את גורלו ומנצל את ימיו. השני בטוח
בטחון יהיר בהצלחתו. האחד נקבר כאשר לב העם עמו; האחר גורם להתפוררות עמו;


."וצרא לא שיאו וריע לא שיא"
שני מלכים; האחד ירא את האלהים, והאחר את דעת הקהל.