להיות יהודי-בין יהודים לאומות העולם

דחוימ תויהל הז ידוהי תויהל

אברהם אבינו היה היהודי הראשון. אברהם נקרא גם "אברהם העברי". "עברי" זה שם דומה
לשם "יהודי". אברהם נקרא "עברי" כי הוא בא מעבר הירדן, מעירק. המדרש מבין במלה
"עברי" משהו אחר: "רבי יהודה היה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, ואברהם מעבר אחד"
(בראשית רבה מ"ב). רבי יהודה מבאר את המלה "עברי" כמו המלה "עבר", צד. אברהם נקרא
.רחא דצב ויה תומואה לכ ראשו ,דחא דצב היה אוה יכ ,"ירבע"

אברהם היה שונה משאר בני האדם. בני ישראל במצרים המשיכו בדרכו של אברהם. חכמים
מוסרים לנו, כי בני ישראל במצרים לא שינו את לבושם. הם המשיכו ללבוש את הבגדים לפי
האופנה של ארץ כנען, הם גם שמרו על השמות היהודיים שלהם ועל השפה שלהם. כל מצרי
יכול היה להבחין כי הם שונים, כי הם יהודים.

תכונה זו של היהודים – להיות שונים – נשמרה לאורך כל ההיסטוריה. היהודים הם עם שונה
משאר האומות. בתנ"ך, במגילת אסתר, נמצאת הגדרה המתארת את עם ישראל: "ישנו עם
אחד, מפוזר ומפורד בין העמים… ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים"
(אסתר ג', ח'). משפט זה, שאמר המן למלך אחשוורוש, הוא תיאור נכון של היהודים בכל
העולם. היהודים הם מיעוט בכל ארץ; יש להם דת שונה, והם שומרים על הדת שלהם יותר
מאשר על המצוות של המלך: אם המלך מצווה לעשות דבר שהדת איננה מסכימה לו, הם
יעשו את מצוות הדת ולא את מצוות המלך.

תד קר אל איה תודהיה

היהדות היא יותר מאשר דת. דת קובעת למאמינים בה מצוות, והם מקיימים את המצוות
האלה. היהדות עושה הרבה יותר מאשר לתת מצוות. היהדות היא גם אומה. גם יהודי שאינו
שומר מצוות ממשיך להיות יהודי. הוא שייך לעם היהודי. כל יהודי, בכל מקום, קשור
ליהודים בכל מקום אחר בעולם. בדרך כלל היהודים מרגישים קשר ליהודים אחרים יותר
מאשר לעמים שהם גרים ביניהם.

המושג "כל ישראל ערבים זה לזה" מסביר את הכול: כל יהודי מרגיש אחריות לגבי כל יהודי
אחר. כל יהודי מרגיש חובה לעזור ליהודי אחר, להציל אותו כשהוא בצרה ולשמוח אתו בזמן
.החמש

במשך כל שנות ההיסטוריה הראו היהודים נטיה ללימוד, לתיקון החברה, לעשיית צדק.
יהודים היו בין אלה שניסו לתקן את השלטון. יהודים ראו צורך לעסוק בלימודים, ולכן
מספרם רב בין אנשי המדע ממספרם באוכלוסייה. מספר היהודים בין מקבלי פרס נובל רב
ממספרם בין אוכלוסיית העולם.